סיכום שבוע 15: האליטות החדשות

עכשיו זה רשמי: הפלייאוף הקרוב יהיה הראשון מאז 1998 - שבו לא ישחקו פטריק מהומס, טום בריידי או פייטון מאנינג. זו כמובן רק אחת מהכותרות, בעונה שבה התווית של "קוורטרבק עילית" ספגה, לתפיסתי, מהלומה לא קטנה.

זה די מתחבר לפוסט שכתבתי באוף-סיזן, סביב הארכת החוזה של ברוק פרדי בניינרס, שבגדול טוען: לאוהדים וצופים יש נטייה לייחס יותר מדי עוצמה למושג של ELITE בהקשר של הערכת קוורטרבקים, כאשר האמת היא שאין באמת קוורטרבק שמסוגל, באופן עקבי, לקחת קבוצה בינונית עד הסוף. ומנגד, המיתוג (המקטין) של "סיסטם קיובי" גם הוא מפספס את העיקר: הקוורטרבק והמערכת - אחד הם, בכל קבוצה. לפחות באלו המתפקדות בצורה תקינה. זהו תפקידו של מתאם ההתקפה/פלייקולר לבנות את ההתקפה באופן שיחמיא לחוזקות, ויסתיר את החולשות, של הקוורטבק שלו, ותפקיד ה-GM לבנות סגל שישיג את האפקט הדומה.

בואו נבחן לרגע בקצרה את סטאטוס קבוצות הפלייאוף (שלא צפוי להשתנות דרמטית עד תום העונה) ביחס לאותן שתי תוויות:

שלושה מתוך ארבעת הקוורטרבקים שבאופן מסורתי זכו לתווית של ELITE (מהומס, אלן, בורו, למאר) צפויים לפספס את הפלייאוף. אצל שניים מהם זה כבר סגור (צ'יפס ובנגלס), בעוד שהרייבנס - לא באמת תלויים בעצמם, אבל הסיכוי קיים.

ובמקביל, שמות כמו פרדי, הרטס, ניקס, דארנולד ולורנס - כל אלה מושמצים הרבה יותר, ומוערכים הרבה פחות - כבר די נעולים בטורניר. האם זה רק בגלל שיש סביבם סגלים טובים יותר? יכול להיות. אבל אם זה המצב, וקיובי עילית (כמו בורו, למשל) עשוי לפספס את הפלייאוף 3 פעמים ברציפות - אז למה פרנצ'ייז צריך להשתעבד אליו בכל מחיר?

אז תבואו ותענו שצריכה להיות מידה מסוימת של תפקוד תקין בהנהלה, באימון, בהגנה ובשאר דברים שלא תלויים באותו שחקן ישירות. ואענה לכם ש... הכול נכון, אבל אם זה המצב, אז במה הוא שונה מהותית מכל קוורטבק טוב אחר בליגה?

ואני חושב שזו הנקודה שלי - הפערים קטנים בהרבה ממה שאולי נדמה לכם. והעונה, לפחות, הקוורטרבק היחיד שנראה שהצליח להתעלות מעל הכשלים הרבים של קבוצתו היה ג'וש אלן. וגם הוא, עשה זאת לסירוגין, ובחוסר עקביות מסוים. גם במקרה הזה תוכלו לראות - זה לא שאלן הופך העונה את הרסיברים שלו מנגרים ללגיטימיים. הקבוצה פשוט משחקת "מסביב" לכשל הזה, עם משחק ריצה, מסירות ל-RBs ול-TEs וכמובן, הרגליים של הקיובי שלה.

ואסיים את הפתיח הזה בגרף הבא, שבוחן קוורטרבקים פותחים בעונות 2022-2025 לפי מדדי EPA ממוצע למהלך מול CPOE (אחוז השלמה מעל המצופה), ומציג בקצה העליון הימני את אותם "סיסטם קיוביז":

לפחות לגבי EPA, יש הטוענים, אולי בצדק, כי מדובר בנתון שמשקף יותר את היעילות של ההתקפה מאשר את היכולות של הקוורטרבק. וגם כאן אשאל: האם זה באמת כל כך משנה?

להאזנה לסיכום שבוע 15 בגרסת הפודקאסט

רוצים להצטרף לקהילת הדיונים החדשה? כנסו ללינק הזה:

https://discord.gg/cKryDErV

שימו לב - אם אתם משתמשים מהנייד, תצטרכו להתקין קודם את אפליקציית DISCORD. משם זה די פשוט.

שבוע 15 בקליפת אגוז 🥥:

השחקן המצטיין בהתקפה: בו ניקס, קוורטרבק, ברונקוס ; השחקן המצטיין בהגנה: דימרקו ג'קסון, ליינבקר, ברס

1. הפתעת השבוע: ניו אורלינס סיינטס

2. אכזבת השבוע: טמפה ביי באקנירס

3. הופעת הפנטזי של השבוע: קייל פיטס, טייט אנד, פלקונס

4. טופ 3 משחקים לצפייה בריפליי: 1. באקס - פאלקונס , 2. ברונקוס - פאקרס , 3. פטריוטס - בילס

5. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 143-1-76{השבוע: 9-7}

                    מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 108-112{השבוע: 5-11}

מהלך השבוע של "פיק סיקס":

קיילב וויליאמס מוצא את די.ג'יי מור בתוך הסבך:

תמונת השבוע של "פיק סיקס":

הבאקנירס לא הצליחו להשתלט על הפאמבל הזה:

תפריט ניווט בין הניתוחים:

מה המצב ב-NFC? מבט מלמעלה על תמונת הפלייאוף והשאלות המרכזיות בקונפרנס

מה המצב ב-AFC? כנ"ל - רק ב-AFC

קצת ארס פואטיקה כמה מחשבות ותובנות על מלאכת הכתיבה ומסקנות להמשך

דירוג העוצמה העדכני של פיק סיקס

מה המצב ב-NFC:

לראשונה מאז עונת 2016 - אין לנו, באופן רשמי, אפילו זוכה אחת שאפשר כבר להכריז עליה באחד מהדיוויז'נים. כמובן שלעובדה שיש בשלוש השנים האחרונות משחק נוסף לכל קבוצה ישנה הטיה על הנתון הזה, ובכל זאת... זו עוד סיבה להבין ולחשוב שזו עונה חריגה, באופן יחסי.

אני כותב את השורות האלו בצהריים לפני אחד המשחקים הכי משמעותיים של העונה - כשהסיהוקס יארחו את הראמס ב-TNF, למשחק שיכול לעשות את ההבדל, מבחינת שתי הקבוצות, בין הסיד הראשון ב-NFC לבין סיד חמישי. זה אולי המשחק הבאמת מאתגר האחרון שהראמס צפויים לשחק לפני הפלייאוף (בשבועות 17-18 הם ישחקו מול אטלנטה ואריזונה).

על הנייר - הראמס היא קבוצה מהשלמות שנראו ב-NFL בשנים האחרונות. יש לה מועמד מוביל ל-MVP בקיובי, את ההתקפה השנייה בליגה (ביארדים ובנקודות), הגנה שמדורגת רביעית בליגה מבחינת נקודות (18.6 בלבד), ואת משחק הריצה הכי אפקטיבי בליגה:

קיירן וויליאמס (65.9%) ובלייק קורום (59.8%) הם שני ה-RBs שמובילים את הליגה באחוזי הצלחה (מינימום 100 ניסיונות). זה אומר שבין שניהם, יותר מ-6 מתוך 10 ניסיונות ריצה בדאונים 1-2 צובר 4 יארדים או יותר ויותר מ-6 מתוך 10 ניסיונות ריצה בדאונים 3-4 משיגים דאון 1.

אז מי מסוגל לעצור את הראמס האלה? הם כבר הפסידו לאיגלס ולניינרס בחודש וחצי הראשונים של העונה, אבל זה מרגיש כמו "היסטוריה", וההפסד לקרוליינה (שכלל 3 איבודים של סטאפורד) מרגיש כמו יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.

לקבוצות של LA ישנה הבעיה, שאין להן באמת יתרון ביתיות. גם בעונה הרגילה, וכנראה שגם בפלייאוף, ליריבות יש ייצוג יתר ביציעים, וכנראה שהחשיבות של הסיד ה-1 במקרה הזה תהיה להימנע מסביבה עוינת יותר בסיאטל, שיקגו, גרין ביי או פילדלפיה.

ריאלית? אני חושב שליריבות לדיוויז'ן יש את הסיכוי הכי טוב לעצור את המכונה הזאת: סיאטל או הניינרס. לסיהוקס יש מאצ'אפ יחסית טוב בסקנדרי מול הרסיברים, ואת היכולת לייצר על סטאפורד לחץ מאמצע קו ההתקפה. במקרה של הניינרס זה בעיקר עניין של היכולת של פורדי לברוח מהפוקט ולאלתר + היכרות והצלחה יחסית בהגנה עם הסיסטם של מקווי.

אני לא מאמין שלברס יש את ההגנה כדי להאט את ההתקפה הזאת, לאיגלס אין את ההתקפה כדי למתוח את ההגנה הזאת ולחשוף את הסקנדרי הלא יציב שלה, טמפה/קרוליינה צפויות לקרטע בקושי לתוך הפוסט-סיזן (כרגע בקושי רואה אחת מהן שורדת את שבוע הוויילדקארד), ואת הפאקרס הייתי רוצה לראות בלי פארסונס לפני שאסיק מסקנה לכאן או לכאן.

כפי שכתבתי בפוסטים קודמים, לכל אחת מהקבוצות שאינן הראמס יש פגם קטלני או שאלה מהותית כלשהי שאני חושב שהיא צריכה לענות עליה כדי שאאמין בה בלב שלם כקונטנדרית:

שיקגו ברס: הברס בעצמם לא האמינו שיגיעו לכאן כל כך מהר. השדרוג במשחק הריצה הפתיע את כולם, ולמרות חוסר העקביות - האופן שבו קיילב וויליאמס ניקה את הטעויות מהמשחק שלו הוא מרשים מאוד. זה לא רק עניין הסאקים, שהרחבתי עליו כאן בעבר. הוא השלים השבוע משחק 31 בקריירה, עם 12 INTs בלבד - לפניו, לא היה קיובי בהיסטוריה עם פחות מ-17 איבודים בגודל דגימה כזה לפתיחת הקריירה שלו:

אבל - לברס יש הגנה בשליש התחתון בליגה מבחינת יארדים (345.5 למשחק) וקיילב משלים רק 58% מהמסירות שלו העונה. האם קיילב יכול להוביל התקפת מסירה מספיק יציבה במשחק חורף שבו היריבה תתחייב להאט את משחק הריצה?

פילדלפיה איגלס: משחק הריצה היה מהחלשים בליגה העונה, והאיגלס הפסידו 5 משחקים ברצף שבהם ג'יילן הרטס רשם 30 ניסיונות מסירה ומעלה (אל תאפשרו לקשקשנים במדיה לבלבל אתכם - יש לו עדיין רקורד טוב מאוד בקריירה במשחקים כאלה, זה פשוט הרצף הנוכחי). במשחק האחרון נגד הריידרס האיגלס עברו לשחק יותר Under Center (הכי הרבה בעידן סיריאני בקבוצה), וגיוונו יותר את תוכנית המשחק בהתקפה, אבל האם זה יימשך? וכמה באמת אפשר ללמוד ממשחק נגד הריידרס?

המנצחת של הדרום: הבאקס הפסידו 5 מ-6 האחרונים, ובייקר (הפצוע, יש לציין) כבר לא נראה כמו מועמד ל-MVP, או משהו קרוב לזה. קרוליינה מנצחים את הראמס בשבוע אחד, ומפסידים לסיינטס (פעמיים) קצת לפני ומיד אחרי... שתיהן לא נראות כרגע כמו קבוצות שמוכנות לריצת פלייאוף, משני צידי המגרש. אני חושב שכרגע לפנתרס יש יותר סיכוי להפתיע מישהו בפלייאוף, ומהבחינה הזאת יהיה יותר מעניין לראות אותם בטורניר, אבל לא הייתי מהמר על אף אחד מהן.

סיאטל סיהוקס: הסיהוקס מדורגים במקום החמישי מבחינת נקודות (28.9 למשחק) אבל משחק הריצה שלהם הוא מהחלשים בליגה (3.9 יארדים בלבד לניסיון), ובמשחקים שבהם החיבור בין דארנולד ל-JSN פחות עקבי, חוסר האפקטיביות על הקרקע תוקע אותם יותר מדי פעמים בדאון 3 ארוך. נגד הקולטס - הסיהוקס היו 2 מ-13 בדאון שלישי. אפשר גם לטעון שאין לקבוצה ניצחון Statement אמיתי, ולמעשה: ארבעת ה-Ws נגד קבוצות עם מאזן חיובי העונה היו נגד הסטילרס בשבוע 2, ג'אגס וטקסנס בשבועות 6-7 (לפני שהן נכנסו למומנטום חיובי) והקולטס הפצועים בשבוע 15.

כאמור, אני עדיין רוצה לראות אותם מזיזים את הכדור בלי ש-JSN מטורגט בכל דאון קריטי:

גרין ביי פאקרס: הבחירה המוקדמת שלי לסופרבול, נראו טוב מאוד בשבועות האחרונים, אבל הפציעה של מייקה פארסונס עשויה לשנות את ההגנה הזאת. רשאן גרי פתח את העונה טוב מאוד, אבל היה די שקט בחודשיים האחרונים, לוקאס ואן נס לא באמת מקיים את ההבטחה של בחירת סיבוב 1 - וכל הפאס ראש הופך לסימן שאלה בלי פארסונס.

סאן פרנסיסקו פורטי-ניינרס: הניינרס הם מבחינתי הווילדקארד הכי משוגע כאן בקונפרנס. אנחנו כבר יודעים שברנדון איוק לא יחזור לשחק בקבוצה, ואין רסיבר שבאמת הראה שהוא יכול להיכנס לתפקיד שלו בעקביות. למרות כמה וכמה רגעים יפים מריקי פירסול. ה-Scheme הוא הכוכב האמיתי כאן, וכמו שהצגתי בפתיח, ברוק פרדי מוכיח גם השנה שהוא יודע להוציא לפועל מצוין בתוך הסיסטם הזה, גם כשהוא צריך לאלתר:

אגב, זה נכון גם לגבי ההגנה - שמחזיקה יפה, בסך הכול, בלי שני השחקנים הכי טובים שלה: ניק בוסה (שלא יחזור לשחק העונה) ופרד וורנר (שאמור לחזור, השאלה מתי ואם לא יהיה מאוחר מדי). אלו הן הסיבות שהקבוצה יכולה להפתיע, וגם שאני לא מאמין שהיא תעשה זאת - פשוט כי זה סגל פחות איכותי מהסגלים שלא הצליחו ללכת עד הסוף בשנים קודמות, עם אותו צוות אימון.

מלבד אלו, הקבוצות היחידות שטרם הודחו רשמית הן הליונס והקאובויס. לקאובויס, ברשותכם, לא אתייחס כאן בהרחבה - כי הם חייבים לנצח 3 ושהאיגלס יפסידו 3 כדי להגיע בכלל לפלייאוף. במקרה של הליונס, יש להם את הסטילרס (בבית), ויקינגס (חוץ) וברס (חוץ) שהם יצטרכו לנצח, ולקוות שדברים מסביב יסתדרו... גם כאן, לא הייתי בונה על זה, אבל אני לא רואה הרבה אפסייד מעבר. הסקנדרי פצוע, הפאס ראש (בעיקר מעמדות ה-DT) לא קיים, וההתקפה היא כבר לא הכוח הבלתי עציר שהיה בשנתיים הקודמות, למרות הניצוצות הספורדיים שאפשר לזהות העונה.

מה המצב ב-AFC:

אם להתחבר לפתיח שלי, אני חושב שמה שקורה השנה ב-AFC היא הכי קרוב שאפשר להגיע ל"בדיקת מעבדה" סביב תיאוריית העילית קיובי: מהומס ובורו מפספסים את הפלייאוף בקבוצות מאוד פגומות, למאר הפצוע/חולה עדיין מתנדנד, ורק ג'וש אלן ממשיך לייצג את המיתוס הזה - כשסביבו, לפי תמונת הפלייאוף הנוכחי, קוורטרבקים שכולם יחדיו רשמו 2 ניצחונות פלייאוף בקריירה... ואארון רודג'רס הישיש.

אז לבילס יהיה השנה, ככל הנראה, אדג' מובהק בעמדת הקיובי כל הדרך אל הסופרבול. אבל זה ממש לא נגמר שם - בבאפלו יש העונה משחק ריצה מהטובים בליגה (הכי הרבה יארדים - 158.5 למשחק, ב-5 יארדים לניסיון) וקו התקפה שמדורג 2 בפאס פרוטקשן, בשיקלול הציונים של PFF, ESPN ו-SIS:

במקום האחרון כאן, לא תופתעו לשמוע, מדורג קו ההתקפה (או מה שנותר ממנו) שניצב לפני קיובי נוסף בתמונת הפלייאוף, שנחשב לעיתים ל"עילית" - ג'סטין הרברט.

עם כל הכבוד לאלה, מי שאוחזת עדיין במאזן הטוב ביותר ב-AFC, ומרגישה כמו הקבוצה השלמה ביותר, הם הברונקוס. כנראה שלא תמצאו הרבה אנשים מחוץ לדנבר שיטענו שבו ניקס הוא "עילית", אבל הוא בהחלט שיחק את המשחק הכי טוב שלו נגד הפאקרס, והצטרף לדן מרינו במועדון הבלעדי מאוד של קוורטרבקים עם מעל 7,000 יארדים, 50 טאצ'דאונים במסירה ו-20 ניצחונות בשתי העונות הראשונות שלהם בליגה.

מה שכל כך מסוכן בניקס, כקיובי נייד, זה השילוב בין הנטייה שלו לעזוב את הפוקט (מקום חמישי בליגה בקטגוריה), כשהוא מדורג שלישי (אחרי פרדי וסטאפורד) מבחינת צמצום המהלכים השליליים שלו (סאק או INT) כשהוא מחוץ לפוקט:

אבל הסיפור כאן הוא לא רק ניקס, כמובן - זו בעיקר ההגנה, שמובילה את הליגה בסאקים, בפער ניכר (עם 58 - הפלקונס, מי היה מאמין, במקום השני עם 48), ומדורגת טופ 5 ביארדים ובנקודות. פאט סרטאן, ניק בוניטו, ג'ונתן קופר, זאק אלן, טאלנואה הופאנגה... מדובר ביחידה שמפוצצת בכישרון בכל השלבים, ויוצרת מיס-מאץ' לכל התקפה וכל קיובי שמתמודד מולה. כרגע - לא הייתי מהמר גם על ג'וש אלן מול הגנה כזאת, בטח במשחק חוץ.

בתמונה הגדולה - אני חושב שהברונקוס (בזכות כל מה שציינתי) והבילס (בזכות ג'וש אלן) הן שתי הפייבוריטיות הברורות לייצג את ה-AFC בסופרבול בסנטה קלרה, אבל יש עוד כמה שמות כאן עם צ'אנס להפתיע.

מעל כולן, לדעתי, נמצאת בכלל קבוצה שאוחזת כרגע בסיד השביעי- היוסטון טקסנס. הטקסנס ברצף של שישה ניצחונות (כולל הבילס, הג'אגס והצ'יפס) ואם לא פציעה של סי.ג'יי סטראווד - אני חושב שהיו מנצחים גם את הברונקוס. ההגנה של יוסטון משחקת כרגע טוב כמו כל הגנה בליגה. מבחינתי, יש 4 הגנות עילית בלבד ב-NFL היום: טקסנס, ברונקוס, סיהוקס ואיגלס. הצ'ארג'רס והבראונס מדורגות בדרג אחד, קצת יותר נמוך. הגנת הטקסנס איפשרה מעל 20 נקודות במשחק אחד בלבד העונה, וזה אומר, בחשבון די פשוט - שאם ההתקפה, בראשות סי.ג'יי סטראווד, מדלוורת הופעה ממוצעת - זה לרוב מספיק ל-W. אני לא חושב שיש הרבה קבוצות בקונפרנס, או בליגה בכלל, שיש להן מאצ'אפ טוב לוויל אנדרסון ודאניל האנטר, כפאס ראשרים מהאדג', או לסקנדרי שכולל את דרק סטינגלי, קאמרי לאסיטר, ג'יילן פיטרה וקיילן בולוק.

אולי תופתעו לשמוע שמבין כל יתר הקבוצות שכרגע בתמונת הפלייאוף, אני חושב שהקבוצה שיכולה להגיע לגמר AFC היא דווקא הג'אגס! בניו אינגלנד זה מרגיש קצת מוקדם מדי (הייתי רוצה לראות שם יותר כישרון בעמדת הרסיבר, שדרוג נוסף לקו ההתקפה, ועוד כמה פאס ראשרים איכותיים), וההפסד האחרון לבאפלו די חשף את זה. הסטילרס והרייבנס ימשיכו להתקוטט, אבל שתיהן לא נראות מספיק איכותיות ועמוקות, לצ'ארג'רס אין קו התקפה, וכך נותרו להם הג'אגס:

נתחיל דווקא בטרבור לורנס, שאני די "אוהב" להשמיץ: הוא שיחק בשבוע האחרון, אומנם נגד הג'טס, את המשחק הכי טוב סטטיסטית בקריירה, וסיפק שורה חסרת תקדים ב-NFL: הקיובי הראשון עם לפחות 5 טאצ'דאונים במסירה, וטאצ'דאון אחד על הקרקע, לצד 50 יארדים בריצה. למרות (ואולי בזכות?) הפציעה של טראוויס האנטר, נראה שכל יתר הנשקים סביבו הרימו את המשחק שלהם: בריאן תומאס חזר להיראות דומה לשחקן מעונת הרוקי שלו, פארקר וושינגטון קפץ לסצינה, וג'קובי מאיירס יותר ממצדיק את המחיר שעלה בטרייד.

ליאם כהן בהחלט מדלוור ומקיים את ההבטחה, ואחרי שהחיה את משחק הריצה של הבאקנירס ואת הקריירה של בייקר מייפילד ב-2024, הוא מייצר אימפקט דומה בג'קסונוויל מודל 2025. סימן השאלה הגדול כאן - קו ההתקפה. לורנס כבר הופל העונה ל-32 סאקים (בקצב לשבור שיא קריירה), כש-14 מאלה הגיעו בשבועות בק-טו-בק מול 2 יריבות אפשריות לסופרבול: הסיהוקס והראמס בשבועות 6-7. בלי קשר, אני חושב שלורנס יצטרך להיות הרבה יותר מדויק בפוסט-סיזן - הוא עדיין מפספס לא מעט מסירות, ומשלים העונה בסך הכול 59.7% מהמסירות שלו (הכי נמוך, וקצת יותר גבוה, מאז עונת הרוקי שלו).

נסיים באיזו הערה ושקף יפה שראיתי, בהקשר להדחת הצ'יפס - שמתחבר לתופעה הרווחת, שעם כמה שזכייה בסופרבול מייצרת "האנגאובר" - ההיסטוריה מלמדת שהפסד בסופרבול נותן את אותותיו אפילו יותר. לעומת 8 מקרים של מפסידה שחזרה בעונה העוקבת למשחק הכי גדול של השנה (3 מהם גם זכו בלומברדי) - ב-19 מקרים המפסידה בסופרבול פספסה לחלוטין את הפלייאוף הבא:

קצת ארס פואטיקה:

בין גל חום לגל קור של השפעת שתקפה אותי (ואת כל בני הבית, למעשה) בשבוע שעבר, יצא לי לחשוב ולהגיע לתובנות חדשות לגבי הסיבה שכמה פוסטים והטרלות שקיבלתי לאחרונה כל כך הסעירו אותי.

אני חושב שרק היום אני יודע לזקק באמת מדוע זה היה שבוע משמעותי מבחינתי, שאחריו (אני מניח) כל הפעילות שלי הולכת להשתנות, בזמן הקרוב...

אחד העוקבים שלי ב-X הגיב לי לפני מספר ימים על איזה פוסט, וכתב: "אל תצפה מהעוקבים שלך לצאת להגנתך. זה לא תפקידם במערכת היחסים הזאת". ובכן, לא ממש הירהרתי לפני כן בהגדרות האלו. אבל האמת? יש בי משהו שחשב שזה כן תפקידם. לפחות של אלה שבסיטואציה כזו או אחרת, יש להם הזדמנות לשנות משהו. לא בגלל שזה אני - אלא בגלל שזה אמור להיות האינטרס שלהם, כחלק מהקהילה. חשבתי כך כי זה האופן שבו אני רואה את החלק שלי במערכת הזאת, ומכיוון שמשם אני שואב את המוטיבציה להמשיך ליצור, ליזום דברים חדשים, וגם לתחזק קשרים עם קוראים, עוקבים ומאזינים.

אתן דוגמא: יום שישי האחרון, 8 בבוקר, פתאום קופץ לי איתות מהמייל - קיבלתי הודעה מקורא/מאזין חביב שרוצה להתייעץ: הגיעו אורחים מארה"ב, והוא מתלבט לאיפה שווה לקחת אותם לצפייה בראשון בערב. זו הודעה שהגיעה אליי אחרי לילה לבן די נוראי, שבו תסמיני השפעת התחילו להופיע אצל הילד הגדול, האמת? לא ממש היה בראש שלי לענות באותן שעות. אבל עניתי, אפילו די מהר, ואחרי שהקדשתי לכך קצת מחשבה. זו הודעה אחת מבין עשרות רבות של הודעות שאני מקבל מדי שבוע מעוקבים - במיילים, תגובות ואינבוקסים, הודעות וואטסאפ ועוד - בכל יום ובכל שעה, ובמגוון של עניינים: שאלות על המשחק, לינקים לצפייה, המלצות צפייה, טיפים על פנטזי, שאילתות על רכישת כרטיסים ועוד.

אני מעריך בזהירות שעניתי על 100% מהפניות האלו. אני מקפיד על כך, כי אני מרגיש שכל פעולה כזאת מחזקת את הקהילה, כי הוא עוזרת לעוד חבר ליהנות יותר מהמשחק. כל זה, כמובן, למרות שאין שום קשר ישיר בין המענה לפניות שכאלו לבין ה"ליבה" של העשייה, שהיא כתיבת הפוסטים בבלוג או הקלטה של הפודקאסט. האמת? גם אין קשר בין אלה לבקשות לאישור טריידים שאני מקבל באחת מחמש מליגות הפנטזי שהקמתי, לפעמים בחמישי בלילה, רגע לפני TNF, או בראשון, רגע לפני הקיקאוף, ובדיוק כשאני באמצע הרדמות של הילדים.

אלה הם לא הדברים שיגדילו את יצמצמו לי את הפלטפורמה בצורה משמעותית, אם בכלל. זו הנקודה. וכך יצא שלאחרונה, על רקע חלק מהאירועים הלא נעימים בפורומים השונים - פניתי בדרכים כאלו ואחרות לחברי קהילה, כשהייתי בסיטואציות שונות שבהן הייתי זקוק לעזרתם, ואלה - לא ממש הסתייעו לסיטואציה. היו כאלה שהתעלמו. ספציפית לפני כמה ימים, הופתעתי לגלות שחבר קהילה אחר (שגם לקח חלק בליגות פנטזי, בפודקאסט ובפעילויות אחרות) חשב שזו "חציית גבול" (כלשונו) מצידי לשלוח לו הודעת וואטספ ביום חמישי בשעה 17:30, כשפניתי אליו לעזרה באיזה עניין שנוגע להטרלות שספגתי בפורומים השונים. בהתחלה כעסתי ונעלבתי, אבל אז זה עבר, והצלחתי לזקק לעצמי את השורה התחתונה: "קהילת פיק סיקס", כפי שאני הרגשתי והאמנתי שבניתי, הרבה יותר חשובה לי מאשר היא חשובה לחברים רבים בה. ותחושת המחויבות הזאת שאני מרגיש, היא (במקרים רבים) חד-צדדית.

האם זה לגיטימי? ברור שכן. הרי העובדה שמישהו בוחר להאזין לפודקאסט או לקרוא פוסט בבלוג לא כובלת אותו לשום דבר. אבל זה עדיין מפכח, לפחות מהצד שלי. איך אני מרגיש לגבי זה? אני עדיין לא בטוח... מצד אחד, יש לי דחף מיידי לצמצם למינימום את כל מה שאני עושה ולהפסיק ליזום דברים חדשים. מצד שני, אני משתדל לא לקבל החלטות בשלוף מהבטן, אז אני עוד חושב על הדברים... כך או כך, אני מניח שמנקודה זו הפעילות תשתנה מהותית - ועוד אעדכן על כך בהמשך.

דירוג העוצמה

כדי לחדד - ההיגיון כאן (שאני מתכנן להמשיך לעדכן על בסיס שבועי) אני מדרג כאן את הקבוצות לפי אלו שהייתי שם את הכסף שלי עליהן, כרגע, לזכות בסופרבול. שימו לב - השינויים ביחס לדירוג האחרון, שפורסם בלעדית אצלי בטוויטר.

קונטנדריות מובהקות🏆

1. ברונקוס

2. ראמס

3. בילס (4+)

4. טקסנס (2+)

5. פאקרס (2-)

6. סיהוקס (1-)

   
   

קונטנדריות פרינג'🤏

7. פטריוטס (3-)

8. ברס

9. איגלס (3+)

10. ניינרס

11. ג'אגוארס (2+)

    
    

יכולות להיכנס לטורניר - אבל לא רואה המון אפסייד 🤌

12. צ'ארג'רס (1-)

13. סטילרס (1+)

14. ליונס (5-)

15. רייבנס (1+)

16. באקנירס (1-)

17. פנתרס

18. קולטס

19. קאובויס

    
    

קבוצות שהודחו🙅‍♂️

20. ויקינגס (3+)

21. צ'יפס (1-)

22. בנגלס (1-)

23. פלקונס (4+)

24. דולפינס (2-)

25. סיינטס

26. בראונס (2-)

27. קומנדרס (2+)

28. ג'איינטס (2-)

29. קרדינלס (1-)

30. ג'טס (1-)

31. טיטאנס

32. ריידרס