מתחממים 2025: NFC East
- Oran Greenman
- Aug 5
- 11 min read
בדיוק כמו ג'רי ג'ונס - אני מחכה העונה ממש לרגע האחרון (...עם סקירות הבתים שלי), ואם תחברו לזה מחלה משבוע שעבר - זו הסיבה שלא קיבלתם פוסט... כך שאני ממש חייב להגביר את הקצב. בכל מקרה, אני מבטיח לתת בפעילות שלי יחס לכל הבתים בליגה עד הקיקאוף ב-4.9 - בין אם דרך הפוסטים כאן, או דרך הפודקאסט של "פיק סיקס".
השבוע הבלוג נוחת בבית שמספק בשבועיים האחרונים את הכי הרבה כותרות, ושממנו יוצאת אלופת הסופרבול המכהנת. הוא גם הבית היחיד בליגה עם 4 פרנצ'ייזים שזכו בעבר בסופרבול, ועם הרצף הפעיל הארוך ביותר כבית שלא הייתה לו אלופה שנתיים ברציפות (מאז עונת 2004).
למי שעדיין לא יודע - הבית הזה קרוב במיוחד לליבי, כי הקבוצה שלי (האיגלס) נמצאת בו, אבל אנסה להישאר אובייקטיבי ככל הניתן.
בדומה לפרקים הקודמים, אנתח כאן כל קבוצה לפי שישה פרמטרים משלי:
למה אני אופטימי?
למה אני פסימי?
איש המפתח
נתון מפתח
תקרה ורצפה
תחזית לסיכום
תזכורת לדגש חשוב: אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את התחזיות שלי לעונה, עד לשבוע של שריקת הפתיחה של העונה. בתחילת אותו שבוע (31.8) אפרסם פוסט סיכום עם התחזיות הסופיות שלי, כולל מצטייני העונה וכו.
פספסתם את הסיקורים הקודמים בסדרה?
פרק 1: סיקור ה- NFC North יכולים לקרוא כאן!
פרק 2: סיקור ה- AFC North יכולים לקרוא כאן!
פרק 3: סיקור ה-NFC Wesr יכול לקרוא כאן!
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-550 אוהדים שכבר שם!
דאלאס קאובויס
למה אני אופטימי
אני אוהב את התוספת של ג'ורג' פיקנס, וחושב שהוא מתאים מאוד לשחק לצידו של סי.די לאמב (שיוכל לתפקד בסלוט, כמו שהוא אוהב). יהיה גם מעניין לבחון מחדש את האפסייד של פיקנס עם מי שיהיה, על הנייר, הקיובי הכי מוכשר ששיחק איתו בקריירה.
המצב בבקפילד לא היה יכול להיות גרוע יותר מהעונה שעברה, ואפילו שבדאלאס לא ממש השקיעו בו בדראפט, הם הוסיפו שני רצים עם אפסייד מעניין יותר מזה שהיה להם ב-2024.
לגבי ההגנה - הכישרון בהחלט שם, ולאור החזרה הצפויה לכשירות מלאה של כמה כישרונות שפספסו הרבה מאוד זמן בעונה שעברה (טרייבון דיגס, דארון בלנד, דמארביון אוברשון...), בשילוב כמה כישרונות מהדראפט האחרון (דונובן אזירוואקו ושייבון רוול ג'וניור, בראשם) - למתאם החדש, מאט איברפלוס, אמורים להיות כלים לחבר יחידה איכותית... זאת כמובן בתנאי שהסיבה המרכזית שלי לפסימיות תוסדר עד תחילת העונה.
למה אני פסימי
לו המחלה הייתה פוסחת עליי והייתי משחרר את הפוסט בשבוע שעבר, כנראה והוא היה מפספס את הדרמה התורנית בדאלאס - אותו טקס מסורתי שהבעלים/GM ג'רי ג'ונס פשוט לא מסוגל להתקיים בלעדיו, והוא סכסוך חוזי עם אחד מכוכבי הקבוצה. הפעם על הגריל - מייקה פארסונס, שכבר הספיק להוציא את הלכלוך החוצה ולדרוש טרייד.
זה לא אמור להפתיע מי שעוקב אחרי מעלליו של ג'ונס בשנים האחרונות. האיש לא מסתפק בלמרוח את הכוכבים שלו עם יום התשלום שלהם, הוא גם מתבל זאת בשורה של מהלכים מפוקפקים (השמצות פומביות והדלפות שנוגעות בכושרם וכשירותם של המועמדים לחוזה חדש, וגם ניהול מו"מ ישיר, עוקף-סוכן, מול השחקנים במטרה לנסות להגיע להסכמות שנוחות לו).
זה אולי מוביל את הקאובויס לנצח בקרב על זמן המסך באוף-סיזן, אבל בהתחשב בעובדה שהקבוצה לא הגיעה אפילו לגמר ה-NFC מאז 1995 - ניכר ששם זה נגמר. אז עם כל הכבוד לסיבות שציינתי לאופטימיות, ולהתלהבות של הקאובויז מה"תרבות החדשה" שמייצר המאמן החדש, והמאוד לא מנוסה, בריאן שוטנהיימר - אני בחוץ על הקאובויס כקונטנדרים עד שמשהו דרמטי יזוז במערך הכוחות העקום הזה.
איש המפתח
דאק פרסקוט, קוורטרבק:
האיש ששווה 60 מיליון דולר, הקיובי הכי יקר בליגה, אחד הקיוביז עם מאזן הפלייאוף (ניצחונות-הפסדים) הגרועים אי-פעם... דאק פרסקוט הוא כל הדברים האלה, ועוד הרבה יותר. אני לא בטוח שיש הרבה קיוביז כל כך מקטבים כמו דאק בליגה - בין אם זה בגלל הביטחון העצמי (המוגזם?) שבו הוא מתבטא בראיונות, רוח השטות שלו באימונים, או פשוט העובדה שהוא הקוורטרבק של הקאובויז.
בשפל, הוא יכול למסור ל-3 אינטרספשנים במשחק פלייאוף ביתי מול הפאקרס ולחרב לקבוצה את המשחק. בשיאו - ובכן, אתם יכולים לראות למטה לא פחות מ-3 עונות בקריירה של מעל 4400 יארדים ו-30 TDs:
וכמובן ישנה עונת הרוקי המעולה, שבה מסר ל-4 אינטרספשנים בלבד, והוביל את הקבוצה לסיד הראשון ב-NFC.
שפטו את הרזומה עד כאן כפי שתרצו - דאק נכנס לעונה 10 ב-NFL וכמה עונות של מספרים יפים כבר לא יספיקו, בעיניי, כדי להפוך את הקריירה הזאת למוצלחת באמת. דאק חייב להיות עקבי, דאק חייב לנצח (גם בפלייאוף!) ודאק חייב להיות בריא (שימו לב - פספס לא פחות מ-24 משחקים מאז עונת 2020 בגלל פציעות).
כדי שמשהו ישתנה בארגון הזה (אם זה בכלל אפשרי תחת ההנהלה הנוכחית), דאק חייב להיות ה-סיבה שבזכותה הקאובויז הולכים עד הסוף, ולא איזה Silver Lining (לכאורה) בעוד עונה מאכזבת.
אני אישית כבר לא משוכנע שיש לדאק עוד "הילוך" שעוד לא ראינו.
נתון מפתח
שימו לב לנתון הבא, שאסף הפרשן ביל בארנוול: מאז שמייקה פארסונס נכנס לליגה (דראפט 2021) - ההגנה של הקאובויז הובילה את הליגה מבחינת EPA למהלך כשהוא היה על המגרש. ב-1,039 סנאפים בהם לא היה על המגרש, במהלך אותן 4 עונות, הם דורגו במקום ה-31 בליגה לפי אותו מדד.
למרות מכתב הפרידה החריף של פארסונס, עדיין לא הייתי מהמר שהוא יעזוב את הקבוצה בטרייד. אבל מכיוון שזו אפשרות שנמצאת על השולחן - אקדים ואומר שבלעדיו, להערכתי, מדובר בקבוצה של 7 ניצחונות, לכל היותר.
תקרה ורצפה:
את התחזיות שלי כאן אבסס על יקום שבו פארסונס נשאר בדאלאס, ואף פותח בשבוע 1 (זה מתחיל להיות לא סביר, ככל שאנחנו נתקרב לבעיטת הפתיחה). התקרה האמיתית של הקאובויס האלה ידועה ונבנתה בקפידה במשך 30 שנים - סיבוב הדיוויז'נאל. האם אני מאמין שהם, כרגע, אחת מ-8 הקבוצות הטובות ב-NFC? ממש לא. ובכל זאת - בבית שבו משחקות אלופת הסופרבול המכהנת, הכוח העולה מוושינגטון, והקבוצה המשתפרת מניו-יורק - בסגל בריא ומלא, אני מציב להם רצפה של 6 ניצחונות, וסיום במקום הרביעי בבית. לא סביר, אך אפשרי בהחלט.
התחזית המוקדמת שלי
יש לי הרגשה (על בסיס השפה במכתב ה"פרידה" של פארסונס) שהוא לא הולך להמשיך בדאלאס, אבל את התחזית שלי אתן בהתאם לתרחיש שבו הוא נשאר ובהתאם לסגל הקיים - אני לא סומך על המאמנים, על דאק ועל הארגון הזה מספיק כדי לתת לאלה יותר מדי קרדיט. אני גם לא סומך מספיק על משחק הריצה (ה-rbs + קו ההתקפה) כדי לייצר התקפה יותר מאוזנת ב-2025, ולכן חוזה כאן מאזן של 8-9 ופספוס של הפוסט-סיזן.
פילדלפיה איגלס
למה אני אופטימי
התשובה כאן היא די מובנה מאליה, ובכל זאת אפרט כאן קצת יותר. אז בפעם האחרונה שראינו את האיגלס, הם פירקו לצ'יפס את הצורה בסופרבול. באופן טבעי, הקבוצה איבדה Brain-power (מתאם ההתקפה, קלן מור, הלך לאמן את הסיינטס) וגם כישרון בסגל - אבל ככלל, כשמסתכלים על הסיסטם שנוצר תחת רוזמן-סיריאני-הרטס - מדובר בפרנצ'ייז שמנצח, די בעקביות.
באוף-סיזן הזה, המקטרגים מתמקדים (איך לא) בטענה שג'יילן הרטס לקח סופרבול בגלל שהסגל סביבו היה משובח, שהוא "נסחב" לתואר הזה, ושזה לא משהו שניתן לשכפל.
אבל שימו לב לנתון הבא - במשחקים בהם הרטס מוסר 35 פעמים ומעלה בקריירה, אחוזי ההצלחה של האיגלס הם 68.4%. גם בהשוואה של מדד דומה לקיוביז המובילים בליגה, הרטס נראה טוב:
אז חברו GM, מאמן וקיובי שיודעים לנצח בעקביות, והראו שהתקרה שלהם היא סופרבול, DC אגדי שמריץ הגנה צעירה ומוכשרת, עם קו התקפה מהטובים בליגה, וכלי נשק קטלניים סביבם (בראון, סמית, סקוואן) - מה יש לא לאהוב כאן?
למה אני פסימי
האיגלס איבדו לא מעט וטרנים חשובים, בעמדות שבהן נוצרו כעת (על הנייר) בעיות עומק: ג'וש סווט וברנדון גרהאם באדג', מילטון ווילאמס ב-DT, דריוס סליי ואיזייאה רודג'רס ב-CB, וסי.ג'יי גרדנר-ג'ונסון בעמדת הסייפטי.
מהקשבה למסיבות העיתונאים של ויק פאנג'יו, ניכר שהוא לא שבע רצון מהעומק שנוצר בעמדות הבעייתיות בסקנדרי, ובעיקר מאדורי ג'קסון, שהגיע לתגבר את עמדת הקורנר. גם חוסר הניסיון לצד ריד בלנקנשיפ בסייפטי - די זועק.
בימים האחרונים האיגלס ביצעו טרייד שאמור לסייע, כשהקורנר (הסופר מהיר) ג'קוריאן בנט הגיע בטרייד מהריידרס תמורת ה-DT תומאס בוקר (שאני אישית חיבבתי מאוד, והתבאסתי על לכתו). ב-2024, בנט היה אחד הסייפטיז הכי איכותיים בליגה במערכים של שמירה איזורית (שימו לב, אגב, מי ממש משמאלו כאן בגרף):
מבין כל הקורנרים ששיחקו לפחות 450 סנאפים ב-2024 - הוא מדורג ראשון ב-TD שנרשמו לחובתו (אפס עגול), שני ביארדים שנרשמו לחובתו בכיסוי (176), שלישי בתפיסות (18, מתוך 37 טארגטים), והוא רק בן 24.
אז מצד אחד, יש כאן אפסייד (ויתכן שויק פאנג'יו בחר אותו בפינצטה), ומצד שני - אני למד מהמהלך, שבו הקבוצה ויתרה על בוקר, בחור פופולארי מאוד בחדר ההלבשה, ושחקן רוטציה חשוב בעמדה שרוזמן מעריך מאוד - שהם לא היו מרוצים ממה שראו במחנה האימונים בימים הראשונים.
איש המפתח
נולאן סמית, אדג':
אז איך האיגלס מסוגלים לשלם לכל השחקנים המוכשרים שיש להם בהתקפה? פשוט מאוד - כי יש להם היום את ההגנה הכי זולה (מבחינת שימוש צפוי בקאפ) ב-2025 - 66.1 מיליון דולר בלבד (לשם ההשוואה - ההגנה היקרה בליגה שייכת לסטילרס, עם 170.7 מיליון, ואחריהם הג'איינטס, עם 151.9 מיליון). וכיצד זה מתאפשר?
המון חוזי רוקי זולים, לשחקנים צעירים ומוכשרים: ג'יילן קרטר, קוויניון מיטשל, קופר דג'ין, ג'ורדן דיוויס, ג'ייליקס האנט וכמובן - נולאן סמית. רוזמן קיבל החלטה לקנות הצלחה וכישרון בהתקפה, ולתת להגנה להתיישר ללא חוזי ענק. זו הסיבה שסווט ומילטון וויליאמס הלכו, ולמעשה - רק זאק בון קיבל Pay Day משמעותי בהגנה לאחרונה. סמית מסמל היום את השיטה יותר מהאחרים - שלוש שנים בלבד אחרי שנחת בליגה מג'ורג'יה, הוא הופך משחקן רוטציה שקיבל סנאפים פה ושם בעונתו הראשונה, מאחורי וטרנים כמו גרהאם, סווט, חסן רדיק ואחרים - ל-DE מספר אחד של הקבוצה.
ראינו בסופרבול עד כמה לחץ מהקו חיוני לתוכנית של פנג'יו - שלא שלח בליץ לעבר מהומס אפילו פעם אחת לאורך כל המשחק. אם העומק החדש של האיגלס מהאדג' לא ידלוור - זה עלול להקריס את כל הסיסטם הזה.
נתון מפתח
קווין פאטולו, מתאם ההתקפה החדש של האיגלס, יהיה ה-OC החמישי במספר, והפלייקולר השישי בסך הכול, של ג'יילן הרטס - בעונתו השישית בליגה. חברו לחישוב 4 שנים בקולג' - ותקבלו 13 פלייקולרים שונים בעשור של פוטבול.
מעבר לעובדה שזה נתון מטורף, צריך לקחת עוד דבר (פחות מספרי) בחשבון - הסיבה, לדעתי, שהפלייקולינג של קלן מור עבד בעונה שעברה, והצליח לשפר פרמטרים שונים במשחק של הרטס שהיו בעייתיים מאוד ב-2023 (בעיקר נגד הבליץ), היא שהוא הכניס דם חדש ויצירתיות מחוץ למערכת של סיריאני. פאטולו הוא עוד קידום בתוך המערכת (בפעם האחרונה שזה קרה - עם בריאן ג'ונסון ב-2023 - זה נגמר לא טוב). למעשה, הוא עובד עם סיריאני מ-2018, עוד בתקופתם המשותפת בקולטס - ואני לא משוכנע בכלל שזה דבר חיובי.
חלק מהביקורת ב-2023 נגד סיריאני הייתה שהוא למעשה אילץ את ג'ונסון לקרוא מהלכים מהפלייבוק/התקפה שלו, ושזו הייתה שבלונית וצפויה מדי. קלן מור שינה את זה, ואם ההתקפה תעבור שוב ריגרסיה לאותם מחוזות - האיגלס עלולים להיקלע לצרות.
תקרה ורצפה
האיגלס יכולים לקחת עוד סופרבול עם הסגל הזה (בהנחה שהחורים שנוצרו בהגנה לא יפתיעו לרעה). הם גם יכולים להתגלגל לעונת בלהות סטייל 2023 - שלהערכתי עדיין שווה בערך 10 ניצחונות ומקום בפלייאוף, אבל לא הרבה מעבר.
התחזית המוקדמת שלי
אני מאמין שהאיגלס הם עדיין קבוצה טופ-3 ב-NFC. אני מאמין בכישרון הצעיר בהגנה, ובעיקר במתאם, ואני (לא תופתעו לשמוע) לא מודאג מג'יילן הרטס אפילו קצת, בעיקר במשחקים הכי חשובים. אני סקרן בעיקר להבין כיצד הוא המשיך לעבוד על המשחק שלו בפגרה, ואיזה פתרון נמצא כדי לנסות ליישב טוב יותר בין הנטייה לאיבודים (מסוף 23 ותחילת 24) לנטייה החדשה לחטוף סאקים מיותרים. אם הייתי צריך להמר היום, אני נותן לאיגלס להגיע לסופרבול מה-NFC.
ניו יורק ג'איינטס
למה אני אופטימי
מאותה הסיבה שהייתי "אופטימי" בעונה שעברה - ההגנה של הג'איינטס מפוצצת בכישרון. זה מתחיל בקו ההגנה (דקסטר לורנס, בריאן ברנס, עבדול קרטר)... ממשיך דרך חוליית הליינבקרים, ומתגלגל עד לסקנדרי - עם דרו פיליפס, אחרי עונת רוקי טובה מאוד, והתוספות החדשות - פאולסן אדיבו וג'אבון הולנד.
אני לא ממעריציו הגדולים של ראסל ווילסון, אבל קשה יהיה לטעון שהג'איינטס לא השתדרגו מהותית בעמדת הקיובי... מצד שני - אמרו בדיוק את אותו הדבר על הסטילרס בעונה שעברה, וגם אז - פירוש הדבר לא היה התקפה טובה מאוד, או אפילו טובה.
למה אני פסימי
עוד ארחיב קצת בהמשך, אבל קו ההתקפה הוא עדיין סימן שאלה גדול, וראסל ווילסון כבר לא נייד כבעבר - זה עשוי להתברר כשילוב קטלני במיוחד. אני מחבב את טיירון טרייסי, והאפסייד של הרוקי, קאם סקאטבו, מעניין מאוד - אבל האם שניהם יחד שווים בקפילד שיצליח להוריד מאלה את הלחץ? ממש לא בטוח.
באופן כללי, אם נשים לרגע את מאליק נייברס בצד - חבורת ה-Skill Players של הג'איינטס לא מציעה המון אפסייד לבריאן דאייבול (שיתחיל, בעצמו, את העונה על כיסא לוהט למדי).
בשיקלול הסגל כולו - ככל הנראה, מדובר עדיין בקבוצה הפחות טובה ב-NFC East.
איש המפתח
מאליק נייברס, רסיבר:
כבר בעונת הרוקי שלו, נייברס דורג שני בליגה מבחינת אחוז הטארגטים שהוא קיבל (בחישוב הסנאפים שבהם היה על המגרש בלבד) - שני רק לפוקה נאקואה:
בעונה שנייה בליגה, עם קיובי יותר מוכשר - יש הרבה סיבות לצפות שנייברס ייקח את המספרים ואת המשחק שלו למקומות הרבה יותר גבוהים. כפי שציינתי בחלק הקודם של הסקירה, כשאני מסתכל על הסגל של הג'איינטס - אני מאמין שהקבוצה תגיע לאן שנייברס, כעילית-רסיבר, יוכל לקחת אותה.
אין שום תרחיש שאני יכול לחשוב עליו, שהג'איינטס מתחברים לקבוצה טובה (שלא לומר, קבוצת פלייאוף) ונייברס לא נראה ומדלוור כמו רסיבר טופ-7 בליגה.
נתון מפתח
זו כבר כמעט מסורת שקו ההגנה של הג'איינטס הוא מהחלשים בליגה - ושום דבר מהותי לא השתנה, משלהי הקריירה של איליי מאנינג, דרך ימיו "העליזים" של דניאל ג'ונס, ועד החצי השני של 2024. אפילו שהקו לא שבר הפעם שיאים היסטוריים מבחינת סאקים שאיפשר, הקו (שהושקעו בו לא מעט משאבים באוף-סיזן שעבר) עדיין סיים במקום ה-28 בליגה ב-2024 מבחינת אחוזי הלחץ שאיפשר כיחידה:
שימו לב בעיקר לעמדות התאקל (12% לחץ שאיפשרו, ב-True Pass Sets - כלומר מהלכי מסירה "טהורים", שאינם מסירות סקרין ואחרות שמאופינות בשחרור מאוד מהיר של הכדור). חשוב לקחת בחשבון שאנדרו תומאס, שחקן הקו הכי איכותי ויקר של הקבוצה, גמר את העונה בשבוע 6 - אבל זה לא תירוץ לחולשה הכללית של הקו כולו.
תקרה ורצפה
השם של הג'איינטס עלה באחד מפרקי הפוד האחרונים שהקלטתי, כאופציה לאחת מהפתעות העונה - הוא לא עלה ביוזמתי, אבל אני מסכים עם התיאוריה שמאחוריו. יש כאן מספיק כישרון שיכול להתחבר, עם אימון נכון, להגנה טופ-5, שעם משחק התקפה סביר (בהובלת קיובי משופר בהרבה) תפתיע הרבה אנשים. ועדיין- אני נותן לפרויקט הזה, נכון לעכשיו, תקרה של ניצחון פלייאוף אחד, ורצפה של 4-5 ניצחונות. צפו לראות עד הרוקי קיובי ג'קסון דארט מקבל מגרש, אם המציאות תהיה קרובה יותר לרצפה.
התחזית המוקדמת שלי
אני חושב שיש לג'איינטס סיכוי לא רע להיות סוס שחור בבית הזה. לא יודע על חשבון מי זה יהיה, אבל אקח כאן בולד-פרידיקשן שהם לא יסיימו אחרונים בבית, ואפילו יתחרו על הסגנות. זה עדיין לא יספיק לפלייאוף העונה.
וושינגטון קומנדרס
למה אני אופטימי
קשה להפריז בגדולתה של עונת הרוקי של ג'יידן דניאלס בוושינגטון, והיא גם הסיבה המרכזית לאופטימיות שלי הפעם. בניגוד לקיוביז אחרים (אני מסתכל עליך, סי.ג'יי סטראווד) שנתנו עונת רוקי מרשימה ודעכו בהמשך, אני חושב שהאתלטיות, הניסיון היחסי (גם מהקולג') ויכולת הריצה של דניאלס מעניקה לו רצפה די גבוהה, גם בתרחישי ריגרסיה.
יש לו המשכיות בעמדת הפלייקולר, שניכר שמבין, מתכנן ובונה את ההתקפה סביב ה-Skill Set של הקיובי שלו - כך זה היה בעונה שעברה, וכך יהיה גם העונה. ראינו את דניאלס מוציא המון מחומר שחקנים די אפרורי, ועם השיפורים המסתמנים סביבו - אני לא רואה סיבה שלקומנדרס לא תהיה עוד עונה של התקפה דינאמית מאוד גם ב-2025.
הפרונט אופיס בוושינגטון מבין את זה וביצע כמה מהלכים די אגרסיביים כדי להוציא את המקסימום מהחוזה הזול של ג'יידן - בעיקר הטרייד שהביא את לארמי טאנסיל, אבל גם התוספת של דיבו סמואל (עם או בלי הכרס). דיבו, בגרסתו הטובה, יכול להעניק להתקפה הזאת עוד מימד שלא היה לה בעונה שעברה.
למה אני פסימי
ככלל, אני חושב שהסגל הזה הוא מאוד Top-Heavy ואני לא משוכנע שהעומק שלו (בעיקר על קו ההגנה) יהיה מספיק לעוד ריצת פלייאוף עמוקה. יש גבול עד כמה אפשר לסמוך על קיובי, מוכשר ככל שיהיה, להציל את המולדת על בסיס שבועי. בטח מול היריבות הכי חזקות בליגה.
איש המפתח
טרי מקלורין, רסיבר:
מקלורין דילוור בגדול בעונה שעברה (אגב, גם בפלייאוף) עם עונה של כמעט 1100 יארדים ולא פחות מ-13 טאצ'דאונים (השיא הקודם שלו היה 7, בעונת הרוקי). הוא מצא את הדרכים לעשות מהלכים גדולים בכל הרגעים החשובים - ושימו לב לזה: לא פחות מ-10 מהביקורים שלו באנדזון היו במשחקים שנגמרו בהפרש של 7 נקודות או פחות (הקומנדרס ניצחו 8 מתוך 10 כאלה בעונה הרגילה).
ועכשיו, מקלורין רוצה לקבל כסף בהתאם. בעיקר כשצורף לקבוצה רסיבר (לדעתי, פחות טוב), דיבו סמואל, שמקבל יותר כסף (23.85 לעומת 23.2). לפי הדיווחים - מקלורין מקבל יותר מ-30 מיליון דולר לעונה, והקומנדרס לא ממהרים להיענות לבקשה, בעיקר בגלל גילו (יחגוג העונה יומולדת 30). וכך הגענו למצב שבו מקלורין דורש טרייד, ולא נראה, כרגע, פתרון טוב באופק. זה מרגיש כמו מצב שיחול להתגלגל בקלות לתוך עונה עצמה, ולגרום למקלורין לפספס משחקים.
זה בדיוק מסוג הדברים שיכולים "לעזור" להתקפה ולג'יידן לקחת צעד או שניים אחורה - לקחת ממנו את המטרה האהובה עליו ביותר ברסיבר, האיש שיודע לייצר לו YAC יותר טוב מכל האחרים, האיום הכי גדול לעומק, ולהוציא אותו מהמשוואה. כאילו שהאתגר לא היה מספיק גדול גם בלי כל הדרמה.
נתון מפתח
אז הקומנדרס לא רוצים לשלם למקלורין בן ה-30, אבל זה לא מנע מהם לבנות את הסגל הכי מבוגר בליגה:
רק תחשבו כמה הגנה שכוללת את בובי ווגנר ו-וון מילר (ההחתמה הטרייה) הייתה נראית מפחידה ב-2019!
קשה להעריך האם ועד כמה הנתון הזה יהיה משמעותי, אבל האם מישהו באמת יופתע אם הגיל של חלק מהשמות כאן (ווגנר, מילר, ארץ, פיין ואחרים) "ישיג אותם" והם יפספסו כמה וכמה משחקים בגלל פציעות?
תקרה ורצפה
אני לא רואה כאן סגל של סופרבול, ולכן - גמר ה-NFC הוא עדיין התקרה של הקבוצה הזאת. במתכונתה הנוכחית (אולי עוד נקבל איזה מהלך או שניים עד תחילת העונה, או לפני סגירת החלון). אני כן רואה כמה תרחישים שבהם הקבוצה הזאת מפספסת את הפלייאוף לחלוטין, עם מאזן בשכונה של 7-10.
התחזית המוקדמת שלי
בעונה שעברה, תרחיש החלומות שלי היה 9-8 והפסד בדיוויז'נאל - כמובן שטעיתי בענק. אני חושב שהאיגלס והליונס עדיין קבוצות טובות מהותית מהקומנדרס, אני חושב שגם הראמס חזקים יותר (בניטרול נפילה חדה ביכולת של סטאפורד) ולא הייתי לוקח את הקומנדרס במגרש נייטרלי גם נגד הפאקרס, ואולי אפילו הבאקס (תיזכרו רגע כמה זה היה קרוב בווילדקארד). אני רואה אותם הולכים הפעם הביתה שבוע קודם, בסיבוב הדיוויז'נאל.
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-550 אוהדים שכבר שם!
כרגיל ניתוח מעניין ומקיף. ברוך רופא חולים.
תודה אורן