מתחממים 2025: AFC North
- Oran Greenman
- Jul 16
- 11 min read
פרק שני בסדרה, נשארים בצפון אבל עוברים ל-AFC, עם עוד בית ש"מאיים" לשלוח 2 קבוצות או יותר לפוסט-סיזן הקרוב. בבית הזה תמצאו 2 מחמשת הקיוביז הטובים בליגה, 2 מהאדג'-ראשרים הכי טובים של העשור האחרון, וגם 2 מאמנים שזכו בעבר בסופרבול.
בדומה לפרק הקודם, אנתח כאן כל קבוצה לפי שישה פרמטרים משלי:
למה אני אופטימי?
למה אני פסימי?
איש המפתח
נתון מפתח
תקרה ורצפה
תחזית לסיכום
תזכורת לדגש חשוב: אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את התחזיות שלי לעונה, עד לשבוע של שריקת הפתיחה של העונה. בתחילת אותו שבוע (31.8) אפרסם פוסט סיכום עם התחזיות הסופיות שלי, כולל מצטייני העונה וכו.
פספסתם את הסיקור שלי ל- NFC North? יכולים לקרוא אותו כאן!
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-550 אוהדים שכבר שם!
בולטימור רייבנס
למה אני אופטימי
הרייבנס היו במרחק דרופ רשלני של מארק אנדרוז מלחלוף על פני הבילס בפלייאוף בעונה שעברה, ומשם - מי יודע מה היה קורה? ואם נסתכל על האוף-סיזן שעבר על הקבוצה, נראה ש(בניגוד לשנה שעברה) הם לא איבדו חתיכה משמעותית מהפאזל הדומיננטי של העונה שעברה. למעשה, אפשר לטעון שבשקלול הפרי-אייג'נסי והדראפט - הסגל הזה אפילו התחזק בכמה מונים.
קו ההתקפה שעבר שאפל רציני ב-2024, יחזור משופשף יותר ל-2025 (עם רוני סטנלי עדיין בעמדת התאקל השמאלי), והעומק בעמדת הקורנר שודרג - עם ההחתמות של צ'דובי אווזיאה וג'אייר אלכסנדר.
בהתקפה, זיי פלאוורס ישוב מפציעה, דיאנדרה הופקינס (מה שנותר ממנו) חתם כדי להוסיף קצת ניסיון לחדר, וראשוד בייטמן יקווה להמשיך את השיפור מהשנה שעברה.
זהו, כנראה, הסגל הכי שלם ואיכותי בכל הליגה.
למה אני פסימי
אני חושב שלמאר הוא פליימייקר ברמה הכי גבוהה שיש. אבל אדם חייב לתהות תמיד, כשהוא מנסה לבצע תחזיות - למה שדווקא הפעם, זה יהיה שונה?
נתקלתי בגרף המרתק הזה, שבוחן מבין קיוביז נבחרים מהשנים האחרונות - היכן, בממוצע, הייתה מדורגת ההגנה של כל קיובי (במדד של נקודות בממוצע לדרייב) לאורך הקריירה שלו כפותח? למאר מוביל את הדירוג הזה "בגאון":
אגב, תוכלו לראות שבטופ-6 כאן יש 4 זוכי סופרבול לשעבר, לצד ג'קסון וג'וש אלן. מה גורם דווקא להם לבלוט מתחת לכל היתר? האם זהו משהו מנטאלי, האם זו סוגיה שבכלל יושבת בצד של האימון, או שזה רק צירוף מקרים / נסיבתי?
איש המפתח
טוד מונקן, מתאם התקפה:
בשנה הראשונה שלו כמתאם (2023), הרייבנס קרסו התקפית בפלייאוף ושמו רק 10 נקודות על הלוח במשחק הנוק-אאוט נגד הצ'יפס. בשנה השנייה (2024) - זה היה נראה שהרייבנס מזיזים את הכדור איך וכמה שהם רוצים בהתקפה, אבל איבודים, דרופים ושתי המרות לא מוצלחות ל-2 נקודות בחצי השני, שלחו את בולטימור הביתה.
זו אולי חוכמה שבדיעבד, אבל אפשר להבין את הביקורת שהפלייקולינג של מונקן מושכת. עם כל כך הרבה כלי נשק, האם לא היה אפשר לצפות שההתקפה שהוא מוביל תדע להכריע משחקים כאלה, כשהקבוצה במרחק של פוזשן אחד לאורך רוב המשחק? האם לא סביר לצפות שהיא תשים על הלוח יותר מ-19 נקודות ב-38 הדקות הראשונות של המשחק?
ושימו לב לנתון הבא - בעונה שעברה למאר ג'קסון קיבל בדיוק 0 (!) ניסיונות ריצה בתוך קו 5 היארדים מהאנדזון של היריבה. אפשר להבין את הרצון לשמור על הבריאות של הקיובי שלך, בטח כשיש לך את דרק הנרי בבקפילד, אבל אפשר למצוא איזה אמצע בין נקודות הקיצון.
אם הרייבנס לא יצלחו את המשוכות הקבועות שלהם גם העונה, אל תופתעו אם תראו OC אחר בבולטימור ב-2026.
נתון מפתח
בגיל 30, דרק הנרי רשם בשנה שעברה את כמות ניסיונות הריצה השלישית בגובהה בקריירה שלו - עם 325 נשיאות כדור. לפי עקומת הקריירה הממוצעת של RB בליגה, גיל 30 הוא הגיל שבו שחקן אמור להיות בעיצומו של שלב הריגרסיה, אבל דרק הנרי הוא לא שחקן רגיל. הוא שבר העונה שיאי קריירה ביארדים בממוצע לניסיון (5.9), באחוזי הצלחה בניסיונות הריצה שלו (58.8%) וגם הוביל את הליגה ביארדים Over Expected בממוצע לניסיון, עם 1.8. למי שלא מכיר - מדובר במדד מתקדם שמנסה לייצר לכל ניסיון איזה אומדן של כמות היארדים שהשחקן היה אמור לצבור, בהתאם לאיכות החסימות והמגע שנוצר איתו, וממנו נגזר שבעונה שעברה - הנרי צבר בכל ניסיון 1.8 יארדים יותר ממה שהרץ ההמוצע היה אמור להשיג. זה נתון מדהים, שרק סקוואן ברקלי (1.6) וג'ורדן מייסון (1.4) התקרבו אליו.
האם הנרי מסוגל להמשיך בקצב הזה גם בעונת גיל 31? צפו שהפלייקולינג של מונקן (בין היתר, בתוך הרדזון וקו ה-5) ישקפו את האמונה של צוות האימון בכך.
תקרה ורצפה
בדיוק כמו בשנה שעברה - עם הסגל הזה הרייבנס אמורים, יכולים, מסוגלים וצפויים (לפחות בעיני עצמם) ללכת עד הסוף.
הבית הזה יהיה מאתגר, גם העונה (לא אופתע בכלל אם ייצאו ממנו 3 קבוצות פלייאוף) אבל הרייבנס צריכים, במקרה הרע, לסיים עונה עם 10 ניצחונות ולהגיע לפלייאוף. כל דבר פחות מזה (בקיזוז פציעות למיניהן) יצדיק החלפה של כל צוות האימון.
התחזית המוקדמת שלי
אני חושב שלרייבנס היה בעונה שעברה הסגל הכי איכותי ב-AFC, אבל האוף-סיזן הזה הזה פתח איזה פער ביניהם לבין יתר הקבוצות בקונפרנס. יש כאן כל מיני משתנים שיכול להזיז את המחט לכאן או לכאן (הבריאות של ג'אייר אלכסנדר, העמידות של דרק הנרי, ההתאקלמות של מלקאי סטארקס), אבל אם נניח איזה ממוצע לגבי ההתגלגלות של התרחישים האלה - אני צופה שהרייבנס יקחו גם העונה הבית, ויגיעו לכל הפחות לגמר ה-AFC. בנקודה זאת בזמן, אני גם מאמין שבשלה העת לביקור בסופרבול, וחושב שכל דבר פחות מכך יהיה כישלון חרוץ, אבל שומר לעצמי את הזכות לפיק שונה בשבוע הפתיחה של העונה.
קליבלנד בראונס
למה אני אופטימי
ובכן, אני לא... אבל ננסה בכל זאת: ברגע שמיילס גארט החליט שהוא בעצם מעדיף מלא, מלא, מלא כסף על פני ההזדמנות לנצח עכשיו - הוא למעשה נתן לקבוצה שלו עוד שנה של רלוונטיות מסוימת, ולו רק בזכות הכישרון שהוא יוביל בצד ההגנתי של הכדור. גם בעונה שעברה, שבה הקבוצה הייתה לא תחרותית, הבראונס השיגו כקבוצה את ציון PFF השלישי בטיבו באיכות הפאס-ראש (רק מאחורי הסטילרס והאיגלס).
אין לי ממש מה להוסיף מעבר לכך... ג'רי ג'ודי נתן עונה טובה, I guess 🤷
למה אני פסימי
האמת היא שהבראונס בעצמם לא מתנהלים באוף-סיזן כמו קבוצה שמחפשת לנצח עכשיו, אלא ככזו שמנסה לבנות משהו לשנים הבאות - וכמובן שהצעד הבולט ביותר הוא הויתור על טראוויס האנטר, ועוד כמה טרייד-דאונים בדראפט, כדי לעשות נכסים להמשך (גישה שאני אוהב בשבילם, בנסיבות, אבל עדיין - כזו שלא מבטיחה הרבה ל-2025).
והאם יש צעד בימינו אנו שזועק יותר "זוהי עונת מעבר!" מאשר להנחית בעיר את ג'ו פלאקו וקני פיקט? אם חשבתם לרגע שאולי יהיה כאן איזה סיפור סינדרלה של שאדור סאנדרס, אז קחו בחשבון שלפי הדיווחים האחרונים, הוא כרגע נמצא בסגל כ-QB4 של הקבוצה.
תוסיפו למיקס את העובדה שרוקי מלהיב נוסף, קווינשון ג'אדקינס, ה-RB שנבחר בדראפט מאוהיו סטייט, נעצר בחשד לאלימות כלפי בת הזוג שלו - ותקבלו קוקטייל קלאסי של בעיות וחוסר מעוף ספורטיבי.
איש המפתח
קווין סטפנסקי, HC:
האיש שזכה בעבר פעמיים בתואר מאמן השנה בליגה הבין באוף-סיזן הזה שהוא חייב לעשות משהו אחרת. להשיג יותר מהצפוי עם סגלים בינוניים (אפשר לומר שעל כך הוא זכה בתואר פעמיים) - זה כבר לא יכול להיות כל הסיפור, וזו לא הסיבה שבשבילה קבוצות משחקות את המשחק.
הצעד המשמעותי ביותר שהוא לקח בעונה שעברה היה לוותר, איפשהו בחודש אוקטובר, על תואר הפלייקולר לטובת ה-OC קן דורסי, אבל קשה לומר שזה שינה משהו משמעותי - וכך, החליט סטפנסקי איפשהו בינואר לחזור ולקרוא מהלכים. האם הוא הספיק ללמוד משהו חדש בחודשים שחלפו? אני בספק. אבל מי שנחשב, עד לא מזמן, לאחד ממתכנני המהלכים החריפים בליגה, איבד הרבה מהמוג'ו והכבוד שזכה לו.
הקטע הזה ממסיבת עיתונאים בינואר האחרון (אירוע שנמשך 59 שניות מקצה לקצה, אגב) שבה בישר על ההחלטה לחזור להיות פלייקולר מספר את הסיפור:
סטפנסקי מבין שהוא על הכיסא החם. לפי וגאס - הוא המועמד הרביעי להיות מפוטר במהלך העונה, אחרי בריאן דאייבול (ג'איינטס), זאק טיילור (בנגלס) ומייק מקדניאל (דולפינס). אתם שמים לב כאן למחנה המשותף?
כולם מאמנים בצד ההתקפי, כולם פלייקולרים, לפחות לגבי סטפנסקי, דאייבול ומקדניאל - אפשר לומר שכולם היו לכל הפחות מועמדים לתואר מאמן העונה, וזכו לשבחים רבים על היצירתיות ההתקפית שלהם.
בהתחשב בבלאגן בעמדת הקיובי, יכול להיות שסטפנסקי יזכה לקצת יותר ימי חסד, אבל הוא יהיה חייב לשנות גישה. להבין שהוא לא חכם ומקורי יותר ממאמנים אחרים בליגה, להעמיק במעלות של חומר השחקנים שיש לו, ולבנות להם תוכנית משחק פשוטה שתמקסם את היכולות שלהם. זוהי, לדעתי, הדרך היחידה שתאפשר לו לשרוד, ותאפשר לבראונס, אולי, להפתיע את כולם באמת. להפתיע בפשטות - ולא ביצירתיות.
נתון מפתח
אז מדוע סטפנסקי ויתר באוקטובר על סמכויות הפלייקולינג? הנה סיבה אפשרית אחת, שאפשר לראות כאן בגרף למטה - הרסיברים של הבראונס השיגו (לפי פאטון אנליטיקס) את אחד מציוני ההפרדה הגרועים ביותר בליגה, כשג'יימיס ווינסטון ניסה למסור אליהם:
(ושימו לב מי קיבל את ההפרדה הכי טובה בליגה, בפינה הימנית העליונה).
מהיכרותי עם הליגה, לרוב כשיש תופעה שכזו שחוצה את כלל הרסיברים בקבוצה - זה מעיד הרבה יותר על איכות הפלייקולינג מאשר על הכישורים של השחקנים.
הרסיברים הפותחים של הבראונס העונה צפויים להיות ג'רי ג'ודי (אחרי עונת קריירה של 1,229 יארדים), סדריק טילמן (שהפציע לרגע ככוכב בפוטנציה, בניצחון על הרייבנס, וחזר במהרה שוב לצללים) ודיונטה ג'ונסון (זוכרים אותו), שהספיק לעבור ב-12 החודשים האחרונים בין 4 קבוצות (סטילרס, רייבנס, טקסנס ועכשיו בראונס).
יהיה הקיובי אשר יהיה - עם נתוני הפרדה כאלה, הבראונס לא יגיעו רחוק בהתקפה.
תקרה ורצפה
אני לא רואה את הקבוצה הזאת מגיעה לפלייאוף, אפילו אם נקבל כאן הגנה טופ-5 (אני בספק רב). היעד הריאלי הוא מאבק על הפלייאוף עם 8-9 ניצחונות, שיסתיים Just Short לבין עונה של 3-4 ניצחונות ובחירה טופ-3 בדראפט.
התחזית המוקדמת שלי
בעונה שעברה סימנתי את הבראונס כמי שתהיה אכזבת העונה, ואפשר לומר שפגעתי (לא חשבתי שינצחו כל-כך מעט משחקים, ובכל זאת...). העונה הציפיות כבר לא בשכונה של פלייאוף, ואני מעריך שגם הביצועים יהיו בהתאם.
אני צופה שהעונה הזאת תתחבר למהלכים של הדראפט - דשדוש מקצועי שייגמר בבחירה טופ 7 בדראפט (זה אומר בערך 5-6 ניצחונות) שתעזור בבנייה לעונות הבאות.
פיטסבורג סטילרס
למה אני אופטימי
לסטילרס היו כמה צרכים דחופים שאיתם נכנסו לפגרה, ובראשם WR (האם ראשון או שני? תלוי בתפיסתכם את ג'ורג' פיקנס) ו-CB2. הם מסיימים את האוף-סיזן עם 3 קורנרים שיכולים להיתפס כ-CB1 (ג'ואי פורטר, ג'יילן ראמזי שהגיע בטרייד ממיאמי, ודריוס סליי שחתם בפרי אייג'נסי אחרי עונה מעולה בפילי), ועם רסיבר 1 טוב יותר מפיקנס (לפחות מבחינת המספרים בקריירה), בדמותו של די.קיי מטקאף.
גם בעמדת הקוורטרבק אני חושב שהם השתדרגו, לפחות מקצועית, עם הנחיתה של אארון רודג'רס. בהתקפה של ארתור סמית, שיודע ואוהב להתבסס על מסירות לרצים, ובעיקר ל-TEs, רודג'רס יוכל לפרוח, בעיקר בשלב זה של הקריירה שלו.
הפרונט-7 של הסטילרס צפוי להיות גם העונה אחד החזקים בליגה (ככתוב למעלה, מדובר ביחידה שהייתה הכי טובה בליגה בפאס-ראש ב-2024, בפער ניכר, לפי PFF), והחיבור הזה בין פרונט יעיל (ועמוק) לסקנדרי מלא בפליימייקרים יכול להתברר כקטלני.
למה אני פסימי
אני חושב שיש היום לסטילרס את הקיובי השלישי בטיבו בבית, ואת הסגל (בכללותו) עם האפסייד השלישי בגובהו בבית. זה היה יכול להיות מספיק בבתים האחרים, אבל בבית הזה - ממש לא בטוח.
באופן אישי, אני גם לא אוהד גדול של ההחלטה לשלוח את מינקה פיצפטריק למיאמי - החיבור בינו לבין דשון אליוט, כששניהם בריאים, היה חשוב להגנה הזאת, ואני לא בטוח חואן ת'ורנהיל (שאמור, כרגע, להחליף אותו) הוא פיצוי מספק. הפער בין פיצטפטריק (שהלך) לת'ורנהיל הוא גדול מהותית מהפער בין ג'יילן ראמזי לקורנרים שהיו בסגל לפניו. אני נותן כאן הנחה מסוימת לפרונט אופיס של הסטילרס, כי יכול להיות ששלושתם (ראמזי, פורטר וסליי) יהיו על המגרש יחד בקונסטלציות מסוימות, וגם כי קיבלו את ג'אנו סמית בטרייד הזה.
משיחות שעשיתי עם אוהדי סטילרס, התחושה שלי היא שהשגשוג האמיתי יגיע משינוי ניהולי מעמיק יותר ו/או Reset אמיתי לעמדת הקיובי, ולא מכל מיני פלסטרים זמניים למיניהם.
איש המפתח
אארון רודג'רס, קוורטרבק:
שקלתי לשים כאן את די.קיי מטקאף, שנראה שהרוב המכריע של הנטל במשחק המסירה ייפול על הכתפיים שלו, אבל אני משקלל לכאן גם תרחיש (די סביר) שהסטילרס ישחקו הרבה 12-Personnel והטייט-אנדים יקבלו המון טארגטים, ולכן אני חוזר לקיובי המעורער והמערער החדש של הקבוצה...
רודג'רס, שבדצמבר יחגוג יומולדת 42, היה תמיד דמות מקטבת. אבל לפחות סביב הביצועים שלו על המגרש היה קונצנזוס - שמדובר באחד המוסרים הכי מוכשרים אי-פעם. גם אם נשים לרגע בצד את ההשפעה על חדר ההלבשה, זה לא נראה ככה על המגרש בעונה שעברה. למרות שהוא מסר לחבר הטוב (שיובא מווגאס במיוחד בשבילו) דוואנטה אדאמס, ובמקביל לאחד הרסיברים הצעירים המוכשרים בליגה (שהוחתם על חוזה ענק ממש השבוע), גארט ווילסון - אפשר לטעון שזו אחת העונות החלשות ביותר שלו מקצועית, והוא לא הצליח להוביל את הקבוצה ליותר מ-5 ניצחונות.
העונה יהיו סביבו פחות נשקים (בטח בעמדת הרסיבר) והוא ישחק בבית הרבה יותר תחרותי - תנאי פתיחה לא פשוטים בכלל. ובכל זאת, אם אנחנו מנסים להעמיד את הקבוצה הזאת מול הקבוצות של שנים עברו - הרף שהציבו ראסל ווילסון, ג'סטין פילדס וקני פיקט אינו גבוה במיוחד - גם 70% מהגרסה הטובה של רודג'רס, יכולים להיות שדרוג די משמעותי כאן.
ולכן, אם נניח כאן שההגנה החזקה מציבה רצפה די גבוהה לקבוצה הזאת של הסטילרס (אני חושב שהיא תהיה בשכונה של 7-8 ניצחונות), אז מי שיקבע את התקרה יהיה רודג'רס - הוא האיש שיצטרך להתעלות כדי להפוך את הקבוצה לכזו של 11-12 ניצחונות, וריצת פלייאוף. ההגנה לבד לא תספיק, לא ב-AFC הזה.
נתון מפתח
קו ההתקפה של הסטילרס, לדעתי, לא עמד בציפיות בעונה שעברה (כיחידה) ולפי PFF, סיים את העונה רק במקום ה-24 בפאס פרוטקשן. השינוי בעמדת הקיובי יכול להיות מפתח כאן, אם נסתכל על הביצועים של קיוביז פותחים בעונה שעברה (מינימום 300 דרופבקים) כשהיו תחת לחץ, וכשלא היו תחת לחץ (בחישוב פערי ה-EPA הממוצע לדרופבק בין המצבים):
הקיובי החדש דורג במקום השני בליגה, רק מאחורי ג'וש אלן, בעוד הקיובי הקודם (ראסל ווילסון) דורג במקום ה-21 בלבד.
אני עדיין מצפה שקו ההתקפה ייקח צעד קדימה (עונה 2 לטרוי פאוטאנו ולזאק פרייז'ר, שגם סבלו מפציעות ב-2024), אבל אפילו אם הביצועים יישארו כמעט זהים - התופסים של הסטילרס צפויים לקבל מסירות טובות יותר, וההתקפה כולה תהנה מהחלטות טובות יותר תחת לחץ.
תקרה ורצפה
קצת עשיתי ספוילר בחלק של שחקן המפתח, אבל נחזור על זה כאן - הרצפה של הסטילרס, להערכתי, נמצאת סביב 7 ניצחונות (על הגב של ההגנה והמסורת של טומלין), והתקרה היא, לדעתי, הגעה לגמר ה-AFC (סיכוי נמוך מאוד, אך קיים). אם הייתי חייב להמר על אחד מהם - הייתי הולך על הרצפה, דווקא.
התחזית המוקדמת שלי
תנו לי כאן עוד עונת מייק טומלין טיפוסית - 9 ניצחונות, גירוד של מקום בפלייאוף, והפסד במשחק חוץ בווילדקארד.
סינסינטי בנגלס
למה אני אופטימי
הסיבה שאני אופטימי היא הסיבה שאני פסימי: מה שראינו בעונה שעברה מג'ו בורו, צ'ייס, היגינס וכל שאר החבורה. אם בורו ימשיך להיות כל כך מדויק (צריך לנקות את האיבודים, אבל זה פתיר), כל כך יעיל, ושני הנשקים המעולים שלו ישארו בריאים - קשה מאוד לראות את הבנגלס לא מנצחים 10 משחקים ומגיעים לפלייאוף... ומצד שני - זה היה נראה בלתי אפשרי, על הנייר, גם בעונה שעברה! ועדיין זה קרה! אז אולי הסיכויים שהברק הזה יכה פעמיים הוא קלוש?
זה כמובן לא משנה את העובדה שאני חושב שהבנגלס מרשים לעצמם להתבסס על השלישייה הזאת הרבה יותר מדי, ולא עושים מספיק (או שעושים מספיק, אבל לא מספיק טוב) כדי לבנות סביבה.
למה אני פסימי
כי הבנגלס, מבחינתי, עוברים את אחת הפגרות הכי רועשות (ולא בקטע טוב) בליגה. זה התחיל מסכסוך החוזה של טריי הנדריקסון, שעדיין נמצא בהולד-אאוט, והמשיך לידיעה מהשבוע, לפיה בחירת הסיבוב הראשון, שמאר סטיוארט (שאמור להיות אחד המחליפים של סאם האברד הפורש, והנדריקסון - אם יעבור בטרייד), עדיין נמצא בסכסוך חוזי משלו ואף התחיל להתאמן במתקנים של הקולג' שלו לשעבר (Texas A&M). כלומר, במקרה הרע הוא לא ישחק כלל השנה, ויהיה מועמד לבחירה מחדש בדראפט הבא, ובמקרה הטוב - הוא יצטרף באיחור רב לאימונים, ולא ברור עד כמה יהיה מוכן לפתוח את העונה.
הבנגלס ניסו לייצר איזשהו זעזוע, ופיטרו את מתאם ההגנה, לו אנארומו (שחתם מאז בריידרס). זעזוע נכון ומתבקש - אבל האם נעשו הצעדים הנדרשים בסגל כדי לקחת צעד (או שלושה) קדימה, לרמה הנדרשת? אם הם נעשו - אני לא רואה אותם.
אני גם לא חושב שאני רואה, לפחות לא כרגע, את הצעדים שנעשו כדי לשדרג את משחק הריצה, או קו ההתקפה.
איש המפתח + נתון מפתח
טריי הנדריקסון, EDGE:
איחדתי כאן שני סעיפים, כי ישנם שני מספרים ושם אחד שלדעתי מספרים את כל הסיפור.
המספרים הם 36 ו-17.5 = 36 סאקים רשמה בעונה שעברה כל הגנת הבנגלס, מתוכם 17.5 היו של הנדריקסון (לאף שחקן אחר בקבוצה לא היו יותר מ-5). כלומר יש לנו כאן מקרה חריג מאוד של שחקן אחד שאחראי לכמחצית מהסאקים של הקבוצה שלו. זה נתון חריג מאוד, גם בפרספקטיבה היסטורית.
אז לפני ההסלמה האחרונה בסאגה של סטיוארט, עוד עברה בראשי מחשבה שהפרונט אופיס של הבנגלס חושבים שיש להם מספיק כישרון בסגל כדי להחליף באיזושהי רוטציה את הנדריקסון (בן 30, כבר לא ילד), שמחפש חוזה של 35-40 מיליון לעונה.
אז בואו נבחן את הנושא: מהצד השני הקו, אמור לפתוח ג'וזף אוסאי (5 סאקים בעונה שעברה, 9.5 סאקים בכל הקריירה), ומאחוריו בעומק ישנם מיילס מרפי (בחירת סיבוב ראשון מלפני שנתיים, עם 3 סאקים בקריירה), קאם סאמפל (5 סאקים בשלוש עונות בליגה) ובכך נגמרה רשימת השחקנים עם יותר מסאק אחד ב-NFL.
במילים פשוטות: להנדריקסון היו רק בעונה שעברה בערך כפול מכמות הסאקים שיש לכל יתר האדג'ים בסגל בקריירה. במידה והנדריקסון הולך - איזו סיבה יש למישהו להאמין שההגנה הזאת, שהייתה בשליש התחתון של הליגה בעונה שעברה כמעט בכל קטגוריה הגנתית אפשרית (נגד המסירה ונגד הריצה) תיקח צעד קדימה. למעשה, איזו סיבה יש להאמין שהיא לא תהיה חלשה יותר?
תקרה ורצפה
יש לנו כאן מקרה הפוך לתבנית של הסטילרס - אני חושב שראינו את הרצפה של הקבוצה הזאת בעונה שעברה, כפי שההתקפה הגדירה אותה - 8-9 ניצחונות ופספוס של הפלייאוף.
את התקרה הפעם תייצר ההגנה. והאמת? שגם בתרחיש חיובי, שבו סאגת הנדריקסון נסגרת בפשרה, ואפילו שמאר סטיוארט מתייצב ופותח את העונה - אני לא רואה כאן הגנה שיכולה לשאוף להיות יותר מהממוצע בליגה.
בחיבור הזה בין התקפה עילית (פוטנציאלית) להגנה ממוצעת - התקרה של הבנגלס העונה תהיה הפסד בגמר ה-AFC.
התחזית המוקדמת שלי
את התחזית שלי אעשה כרגע מתוך הנחה שהנדריקסון וסטיוארט יתייצבו וישחקו העונה. ובכל זאת - הוייבים סביב הקבוצה לא טובים... ואני לא חושב שהם עשו עבודה מספיק טובה בדראפט (שתי הבחירות הראשונות בכלל לא חתמו על חוזה עדיין, כן?). בעונה שעברה הימרתי על הבנגלס לקחת את הבית, ושגיתי בגדול. העונה לא אעשה שוב את אותה טעות, וההתלבטות שלי היא בין פלופ נוסף שיוביל לפיטוריו של זאק טיילור, לבין עונה של 11-12 ניצחונות, מקום שני בבית והפסד בדיוויז'נאל. אני לא חושב שכקבוצה, הם מספיק מוכשרים ומאוזנים ביחס לכוחות האחרים ב-AFC.
נלך על פשרה בין שני התרחישים - הבנגלס ינצחו 10-11 משחקים, יגיעו לפלייאוף, אולי ינצחו משחק אחד, ושם זה ייגמר. זאק טיילור יפנה את מקומו.
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-550 אוהדים שכבר שם!
תודה אורן