מתחממים 2025: NFC West

אפשר לומר שזה היה הבית שהתנהל בעונה שעברה הכי "שונה מהציפיות", לא ככה? ובכן, אל תופתעו אם גם העונה זה יתגלגל בצורה דומה.

ב-2024, היו בבית הזה שינויי מומנטום כמעט מדי שבוע, ולכל קבוצה היו את הרגעים שלה - שבהם היה נראה שהיא תהיה נציגת הבית בפוסט-סיזן. מי שהגיעה לשם בסופו של דבר, ה-LA ראמס, גם הייתה הקבוצה היחידה שבאמת הקשתה על האיגלס בדרך לטבעת.

בדומה לפרקים הקודמים, אנתח כאן כל קבוצה לפי שישה פרמטרים משלי:

1. למה אני אופטימי?

2. למה אני פסימי?

3. איש המפתח

4. נתון מפתח

5. תקרה ורצפה

6. תחזית לסיכום

תזכורת לדגש חשוב: אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את התחזיות שלי לעונה, עד לשבוע של שריקת הפתיחה של העונה. בתחילת אותו שבוע (31.8) אפרסם פוסט סיכום עם התחזיות הסופיות שלי, כולל מצטייני העונה וכו.

פספסתם את הסיקורים הקודמים בסדרה?

פרק 1: סיקור ה- NFC North יכולים לקרוא כאן!

פרק 2: את סיקור ה- AFC North יכולים לקרוא כאן!

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-550 אוהדים שכבר שם!

---

 סאן פרנסיסקו פורטי-ניינרס

למה אני אופטימי

אחרי עונת ריגרסיה (שאני צפיתי מראש!) הניינרס לחצו על כפתור ה-Reset המתבקש, שהוא גם נגזרת מהחוזה החדש של ברוק פורדי, ועשו חריש די עמוק בסגל.

ניכר שבפרונט אופיס לקחו כפרויקט את בעיות העומק על הקווים, בעיקר בצד ההגנתי - עם שורה של מהלכים, בראשם הבחירה במייקל וויליאמס (EDGE) בסיבוב הראשון, ואלפרד קולינס (DT) בסיבוב השני בדראפט, והטרייד שהביא את ברייס האף מהאיגלס (איחוד מעניין עם מתאם ההגנה החדש-ישן, רוברט סלאח, שהיה אחראי מוביל לעונת הפריצה של האף בג'טס ב-2023).

אחד ממחזורי הרוקיז האיכותיים של הקבוצה מהשנים האחרונות קיבל עוד עונה להתבשל, ויהיה מעניין לראות שמות כמו דומיניק פוני (RG), רנארדו גרין (CB) ומאליק מוסטאפה (FS, כשהוא בריא) בעונת הסופמור שלהם.

אני חושב שהפרידה מדיבו סמואל הייתה מתבקשת, ועם עלייתו המקצועית של ג'וואן ג'נינגס, נוכחותם המתמשכת של ג'ורג' קיטל וקייל יוזצ'ק, שובו מפציעה של כריסטיאן מקאפרי, ו(בשאיפה) צעד או שניים קדימה של עוד שחקן שנה שנייה, ריקי פירסול, לניינרס יש גם העונה אפסייד התקפי גבוה מאוד.

השלד הזה של ההתקפה, כפי שהסברתי בפוסט שלי סביב הארכת החוזה של ברוק פורדי היא אחת היעילות ביותר בליגה בשנתיים האחרונות:

למה אני פסימי

גם העונה, הסגל הזה מרגיש עדיין מאוד Top-Heavy - אין מספיק עומק בחלק גדול מהעמדות (בדגש על קו ההתקפה והסקנדרי). והעומק הזה אכן ייבחן, בעונה אחרי עזיבה של שמות כמו דרה גרינלו, טאלנוגה הופאנגה ואחרים.

כשבוחנים את רמת הכישרון כאן מול היריבות בבית והיריבות ב-NFC, נראה שהמצב די טוב, אבל אולי בכלל הבנצ'מארק הנכון הוא אותן קבוצות של הניינרס שהגיעו עד הסופרבול (2019, 2023)? האם הקבוצה הנוכחית טובה יותר מהקבוצות ההן? גם כשהיא בריאה - אני ממש לא משוכנע שזה המצב.

עוד הערת שוליים שכדאי לשקלל כאן, היא הסכסוך החוזי של ג'וואן ג'נינגס, שצפוי להרוויח 7.5 מיליון דולר בעונה אחרונה של החוזה הנוכחי שלו - אני מניח שבקבוצה לא רוצים להיכנס, עונה שלישית ברציפות, למלכוד מול רסיבר מעורער, וזה עניין שצריך לעקוב אחריו.

איש המפתח

ברוק פורדי, קוורטרבק:

חוזר שוב לפוסט שמינשנתי קודם בנוגע לפורדי, וספציפית למשפט אחד משם, שמתייחס לשינוי הסטאטוס המקצועי של הקיובי הצעיר, עם החתימה על החוזה החדש: "... הצלחתו המקצועית היא כבר לא בגדר "הפתעה נעימה" או "צ'ופר" - היא הכרח שאין לקבוצה אופק בלעדיו".

וכך אכן יהיה - ההיסטוריה עם כל קיובי משולם מלמדת אותנו, שהמבקרים יחזרו כמעט על בסיס שבועי למספרים בחוזה הזה, בניסיון לסמנו כמהלך "מוצלח" או "כושל". פורדי יהיה חייב לדלוור בהתאם, ולהראות שהוא שווה את הכסף, למרות שהמציאות בשטח היא קצת פחות מאניה-דיפרסיבית, ומכילה הרבה יותר ניואנסים, מזו שמנסים לצייר במדיה.

פורדי יהיה חייב למצוא את הדרכים לנצח, בלי לספר סיפורים ובלי לתרץ תירוצים - עם איוק, בלי איוק, עם מקאפרי, בלי מקאפרי, ואולי-אולי - בשלב מסוים בעתיד, גם בלי מייק שנהאן.

כאמור, פורדי עשה כמעט כל דבר אפשרי להצדיק את החוזה שלו עד כה, אבל התגלו גם פגמים מסוימים ברזומה. הנה נתון מעניין אחד שמצאתי, שכדאי לשים אליו לב העונה - וזו התדירות הגבוהה מאוד שבה פורדי מסר כדורים מסוכנים (Turnover-worthy Throws) בעונה שעברה, ובעיקר מול מערכי ההגנה השכיחים (Cover-1, Cover-2 Man):

נתון מפתח

אני לא יודע אם אוהדי ניינרס יתעודדו מהנתון הבא, או שדווקא ייטו עוד יותר לצד הפסימי, אבל זהו הנתון: בעונה שעברה הקבוצה שלהם דורגה שנייה בליגה (רק מאחורי האיגלס) במאזן המהלכים הגדולים (15+ יארדים) בהתקפה, לעומת אלה שאיפשרה בהגנה - עם 34+ כאלה - כלומר, היא יצרה 34 מהלכים גדולים בהתקפה, מאשר איפשרה כאלה בהגנה. שתי הקבוצות האחרות שהובילו את הקטגוריה (איגלס, עם פלוס 37, והבאקנירס, עם פלוס 33) ניצחו את הבית שלהן, בעוד שהניינרס פספסו את הפלייאוף.

אז אפשר לבוא ולטעון שאולי זה לא נתון כל-כך חשוב, אבל אני חושב שאפשר ללמוד ממנו דווקא שעונת 2024 של הניינרס הייתה בעיקר מוזרה, ורוויית פציעות. אני מהמר שאם הם יהיו שוב בטופ-3 בקטגוריה, הם ייקחו את הבית ב-2025.

תקרה ורצפה

אני חושב שכבר ראינו את הרצפה והתקרה בשנתיים האחרונות - התקרה ב-2023, והרצפה ב-2024. כל דבר שנקבל בין לבין ב-2025 לא יפתיע אותי. לא הייתי מהמר על שום דבר מחוץ לקצוות האלה.

התחזית המוקדמת שלי

הניינרס נמצאים בנקודה מעניינת מאוד מבחינה ארגונית. יש בסגל הזה חלקים שמרגישים כמו ריבילד, ויש אחרים שעדיין כוללים טאלנטים ELITE שכבר ביקרו בסופרבול פעמיים. הפרונט אופיס עשה המון שינויים באביב הזה, ולדעתי הוא יצטרך לפחות עוד שנה כדי לכייל את הכול לכדי קבוצה שיכולה ללכת עד הסוף ב-NFC.

אני רואה כאן עונה שבה הניינרס חוזרים להוביל את הדיוויז'ן, לצד הראמס, וגם לנצח פעם (או אפילו פעמיים) בינואר, אבל לא מעבר.

---

לוס אנג'לס ראמס

למה אני אופטימי

הראמס סיימו את העונה חזק מאוד, וכפי שכתבתי בפתיח - לא היו רחוקים מלהדיח את האיגלס מהפלייאוף, בפילי. שימו לב - השתיים האלו ייפגשו בשבוע 3, למשחק שאולי יאותת לנו להמשך.

הסגל של הראמס לא עבר שינויים מרחיקי לכת, אבל ישנם 2 תוספות שנכון לציין במעמד זה:

1. דוואנטה אדאמס במקום קופר קאפ, כ-WR לצידו של פוקה נאקואה

2. פונה פורד למרכז קו ההגנה - וכנראה שאין עוד הרבה שחקנים (בטח במחיר שלו) שהיו מתאימים כדי לעזור לראמס להתמודד עם הקושי שלהם בהגנת הריצה מ-2024.

קו ההתקפה, בתקווה, יהיה בריא יותר, ובצד השני של הכדור - לראמס יהיה גם העונה אחד מה-DLs הכי צעירים ומוכשרים בליגה. ג'ארד וורס (רוקי השנה בצד ההגנתי ב-2024) הוא סופרסטאר בהתהוות, ואני צופה שהוא ייקח עוד צעד קדימה העונה.

למה אני פסימי

אני בעיקר תוהה כמה שנות פוטבול ברמת קיובי טופ-5 נשארו במאט סטאפורד. אני חושב שאפשר היה ניתן לזהות ניצני ריגרסיה ראשונים בעונה שעברה, ויש כל מיני נתונים מתקדמים שמגבים את העניין.

למשל: סטאפורד היה ברביעייה האחרונה בליגה באחוזי מסירה תפיסים במצבים של שמירה צמודה על הרסיבר שלו (שימו לב לחברותא המפתיעה סביבו בתחתית הדירוג הזה):

וגם ברביעייה התחתונה ב-EPA ממוצע לדרופבק בדאון 3:

איש המפתח

פוקה נאקואה, WR:

אני חושב שראו בעונה שעברה שההתקפה של הראמס עם ובלי פוקה - זה סיפור אחר לגמרי, ולמעשה - לא היה שחקן (מבין רבים) שנעדר בשורות LAR ב-2024, שחסרונו הורגש כמו זה של פוקה.

אני גם סבור שהפציעות והרף הגבוה שהציב בעונת הרוקי שלו גרמו לאנשים קצת לפספס - אבל פוקה של 2024 היה אפילו טוב יותר, בהרבה פרמטרים, מזה של 2023:

והוא לא היה סופר-יעיל רק בהשוואה לעצמו - הוא הוביל את כל הרסיברים בליגה בדאונים ראשונים בממוצע לראוט (השלישייה הפותחת בנתון הזה: פוקה - 0.17, אי.ג'יי בראון - 0.152, אמון-רה סיינט בראון - 0.142).

אני חושב שדוואנטה אדאמס יכול להיות שדרוג ביחס לקופר קאפ (שניהם לא בשיאם, ממילא), אבל הגיים-צ'יינג'ר האמיתי בהתקפה הזאת יישאר פוקה, ורק פוקה. אין לראמס עוד נשק בהתקפה שהגנות יריבות צריכות לתת לו תשומת לב מיוחד בשבוע לפני המשחק.

נתון מפתח

ובהמשך ישיר לכל מה שכתבתי על הראמס קודם - הראמס חייבים יותר איזון בהתקפה דרך משחק הריצה שלהם, כי ב-2024: המצב היה די עגום.

רק 1.8% מניסיונות הריצה של הקבוצה בעונה שעברה הפכו לריצות גדולות (15 יארדים או יותר) - הנתון הכי חלש בליגה, ובפער ניכר:

כדי לא לאלץ את סטאפורד להציל את המולדת מדי שבוע, כדי לפתוח את המשחק לפוקה, דוואנטה ואחרים - משחק הריצה חייב להוות איום אמיתי.

תקרה ורצפה

קראו לי משוגע, אני חושב שהראמס הם קבוצה שיכולה ללכת עד הסוף. בעונה שעברה הייתה להם קבוצה פחות טובה, על הנייר, והם היו די קרובים. אני מאמין שאם היו מצליחים להדיח את פילי, הם היו מנצחים בבית את וושינגטון ולהגיע לסופרבול, ובכלל - הם היו מבחינתי קבוצה טופ-3 ב-NFC בחודש וחצי האחרון של העונה.

אני חושב שזו קבוצה של 7-8 ניצחונות, בתסריט פסימי, שלכל הפחות תהיה בשכונה של עוד הופעת פלייאוף ותפספס אותה במשחק-שניים.

התחזית המוקדמת שלי

כרגע, מבחינתי, זה ראמס מול ניינרס על הבית המערבי. נותן לראמס אדג' קל, ובכל מקרה, אם הם נכנסים לפלייאוף - זו שוב תהיה אחת הקבוצות שאף אחד לא ירצה לפגוש - עם הגנה צעירה ומפחידה, וגם קיובי+מאמן שכבר הראו שהם יודעים ללכת עד הסוף. אני נותן להם כרגע אדג' קל על הקבוצה מ-SF.

---

סיאטל סיהוקס

למה אני אופטימי

נתחיל בגילוי נאות - הסיהוקס היו בחירה מוקדמת שלי להפתיע עם עונות של 10+ ניצחונות בשנתיים הקודמות. ברירת המחדל שלי לגבי הסיהוקס (משום מה) היא אופטימיות... השנה - זה לא ממש המצב. אבל ננסה לתת כאן זווית חיובית, בכל זאת.

אולי לא תופתעו, שאתן כאן פוקוס בעיקר להגנה, שבעיניי עמוסה בכישרון בכל שלושת השלבים: ביירון מרפי ולאונרד וויליאמס על הקו, בויה מאפה, דמרקוס לורנס וארנסט ג'ונס מאחוריהם, ודבון וויתרספון, ריק וולן, ג'וליאן לאב ובחירת הדראפט ניק אמאנווארי בסקנדרי... רובם היו שם ב-2024, בעונת הבכורה כ-HC של מייק מקדונלד, וזה לא בדיוק התחבר כפי שחזיתי - אבל אולי אחרי שנת "שפשוף", הדברים ייראו אחרת ב-2025.

בהתקפה יותר קשה לאתר מאגרי כישרון, אבל הבולט שבהם הוא כנראה הרסיבר ג'קסון סמית-נג'יבה, שאחרי שנתיים שניגן כינור שני (או אפילו שלישי) לדי.קיי מטקאף וטיילר לוקט יהיה, כנראה, האלפא-דוג של החדר, ועוד קיבל כבונוס מודל לחיקוי מהטובים בליגה בדמותו של קופר קאפ ללמוד ממנו.

למה אני פסימי

לסיהוקס היה אוף-סיזן מוזר מאוד. גם אוהדי הקבוצה מסכימים... האם סאם דארנולד הוא שדרוג לג'ינו סמית? האם קופר קאפ (ספציפית לצד JSN) הוא שדרוג לדי.קיי מטקאף? אני לא יודע, ולא חושב כך.

הבעיה הזועקת מכולן נמצאת בקו ההתקפה - שלפי PFF דורג במקום ה-26 בליגה בפאס פרוטשן ובמקום ה-24 בחסימה לריצה בעונה שעברה. 54 סאקים הקו הזה איפשר בעונה שעברה (מקום 3 מהתחתית בליגה). אייב לוקאס, שבתקווה יהיה בריא, יפתח בתאקל ימני, וצ'ארלס קרוס ימשיך להחזיק (יחסית) ביציבות את עמדת התאקל השני, אבל שלוש העמדות האחרות הן סימן שאלה גדול (לרבות רוקי הסיבוב הראשון גריי זייבל ב-LG).

איש המפתח

קלינט קוביאק, מתאם התקפה:

ההתקפה של הסיהוקס נראתה לא טוב ב-2024, והתקשתה במיוחד בדאונים קריטיים ובמצבי של Short&Goal. וזו הסיבה שבסיאטל החליטו להיפרד מהמתאם הקודם, שיין וולדרון, ולהתחיל מחדש עם קוביאק - בן לשושלת מאמנים אגדית בליגה. קוביאק תפס תשומת לב תקשורתית בתחילת העונה, כשהסיינטס (שם שימש כ-OC בעונה שעברה) פתחו את העונה בסערה, ושמו על הלוח לא פחות מ-91 נקודות בשני משחקי הפתיחה של העונה שעברה. אבל מאותה נקודה המצב התדרדר, בין היתר בגלל שורת פציעות (דרק קאר, ראשיד שאהיד, כריס אולאבה ואחרים) וההייפ ירד מהר מאוד - אבל זה הספיק לסיאטל, כנראה, להחליט שהם אוהבים את מה שראו שם.

צפו להרבה מאוד Motion לפני הסנאפ, הרבה חילופי מקומות ורוטציות, והרבה ראוטים אקזוטיים. האמת? זה די מתאים לכישרון שיש לו בקבוצה, עם Route Runners מעולים כמו קופר קאפ ו-JSN + סוס המירוץ הותיק MVS שימתח את המגרש. אני לא חושב שיש לו בקבוצה תופס מוכשר מהבקפילד כמו שהיה לו בסיינטס (אלווין קמארה), אבל אפשר לומר שהוא די "מסודר" ביתר העמדות.

בשורה התחתונה - אני חושב שההגנה של הסיהוקס היא זו שתוביל את הקבוצה, וההתקפה תצטרך לדאוג לשאת את משקלה ולעשות מספיק כדי לסגור משחקים.

נתון מפתח

ונעבור לאתגר הגדול ביותר של קוביאק: בעונה שעברה, די.קיי מטקאף דורג במקום השביעי בליגה ביארדים שתפס ממסירות לעומק (20 יארדים ויותר) עם 467. מי הולך לרוץ את הראוטים האלה בעונה הבאה? התשובה היא, כנראה, לא קופר קאפ. אז מי כן? MVS?

זוכרים את הנתון שהבאתי קודם לגבי הפער במהלכים גדולים של הניינרס ב-2024? גם הסיהוקס היו גבוה בדירוג באותו מדד (מקום רביעי - עם 28+), ומצד שני - הם איבדו את האיום הכי גדול שלהם לעומק באותו טרייד עם הסטילרס.

התשובה תבוא, כנראה, לא משחקן אחד.

תקרה ורצפה

בשנה שעברה התקרה שנתתי לסיהוקס (בתרחיש "חלומות", יש לציין) הייתה הפסד בסופרבול. נו, טוב - הפורמט אז, בחלק הזה, היה יותר היתולי, מטבעו. ננסה הפעם להיות יותר ריאלי, על כל המשתמע - אני חושב שהסיהוקס מסוגלים, עם הגנה טופ-3 והתקפה בחציון העליון, להגיע לפלייאוף ולגנוב משחק (שכנראה יהיה בחוץ). לא יותר מכך. בתרחיש פסימי, החיבור של דארנולד לא צולח, ההגנה שוב לא מקיימת את אשר מבטיחה, וקוביאק לא מוצא פתרונות - והקבוצה הזאת מסיימת במקום האחרון בבית, ועם בחירת טופ 5 ב-2026.

התחזית המוקדמת שלי

בשנתיים הקודמות הייתה אופטימי, וטעיתי. אנסה הפעם לתקן, אבל לא יותר מדי - אני חושב שלסיהוקס אין מספיק איכויות בהתקפה כדי לעמוד בקצב של הניינרס והראמס, ואני צריך עדיין לראות את ההגנה שלהם מממשת את הפוטנציאל שלה (גם לראמס הגנה צעירה ומוכרת - וממנה ראיתי תוצרת בשטח), ולכן - אני חושב שהסיהוקס יסיימו מחוץ לפלייאוף, עם 6 או 7 ניצחונות.

---

אריזונה קרדינלס

למה אני אופטימי

אני חושב שלקרדינלס היה את אחד מהאוף-סיזנים הטובים ב-NFC, עם כמה החתמות משמעותיות של שחקנים חופשיים (בראשם ג'וש סווט מהאיגלס שלי, אחרי עונת קריירה והופעת סופרבול מרשימה) וגם דראפט עם המון אפסייד (בדגש על שתי הבחירות הראשונות: ה-DT וולטר נולן, וה-CB וויל ג'ונסון ממישיגן, שרק מצבו הרפואי גילגל אותו ממעמד של כישרון טופ-10 לבחירת סיבוב 2). לג'ונתן גאנון, המאמן הראשי (אגב, עבד בעבר עם סווט כמתאם ההגנה של האיגלס) - אין יותר תירוצים - זו העונה שבה הוא צריך לחבר את מה שיש לו ליחידה טופ-10 בליגה.

בצד ההתקפי, יצא לי להתקבל בשבועות האחרונים בנתונים שלפיהם ההתקפה של הקארדס היא מאוד אנדרייטד. שימו לב לטבלה הבאה, לפיה היא דורגה במקום ה-6 ב-2024 באחוזי הצלחה מבין כל התקפות הליגה:

מבלי להיכנס לדקויות וניואנסים - אחוזי הצלחה מחושבים מסורתית כצבירה של לפחות 4 יארדים בדאונים 1/2, ובהמרה לדאון 1 במצבים של דאון 3 - זה אומר שההתקפה הזאת הזיזה את הכדור ביעילות רבה בעונה שעברה. אבל משהו שם לא התחבר ברמת הביצוע ברדזון, וכמובן - שההגנה לא עשתה את העבודה שלה.

למה אני פסימי

לא האמנתי בג'ונתן גאנון כשהגיע לפני שנתיים, ואני לא משוכנע שעוד שחקן או שניים זה מה שפתאום יהפוך אותו לסיפור הצלחה. אני גם לא מחסידיו של קיילר מורי - שמרגיש לי כמו מקרה קלאסי של "Social Media QB" - שעושה דברים מדהימים, לפרקים, אבל לא מצליח לשמור על יציבות לאורך עונה שלמה. המספרים והביצועים של הקבוצה בעידן שלו מספרים את הסיפור הזה יותר טוב ממני.

אז כשהמאמן הוא לא בין השניים הטובים בבית, והקיובי הוא לא בין השניים הטובים בבית, והסגל (בכללותו) גם כן לא עונה להגדרה - איזה סיכוי אמיתי יש לקרדינלס לזכות בבית הזה, או אפילו להשתחל לפלייאוף ולעשות שם משהו משמעותי?

איש המפתח

מארווין האריסון ג'וניור, רסיבר:

אוקיי, אז אחרי שכתבתי את כל זה - מאיפה בכל זאת יכולה להגיע הישועה? מיהו הווילדקארד? האקס-פקטור? האיש שבאמת יכול לקחת את הקבוצה הזאת Over the Top אם ידלוור מעבר למצופה?

אני אוהב את ג'יימס קונור, אני מפרגן מאוד לטריי מקברייד (111 תפיסות ל-1146 יארדים בעונה שעברה, שתורגמו ל-2 טאצ'דאונים בלבד, בשבועות 15-16 של העונה שעברה), אבל הם לא התשובה. יש רק תשובה אחת - והיא מארווין האריסון ג'וניור.

ראינו ממנו הבזקים קצרצרים מאוד בעונה שעברה, בעיקר באותה מחצית קסומה נגד הראמס בשבוע 2, אבל בסיכומו של עניין, היו לו רק 2 משחקים נוספים עם מעל 64 יארדים. זו לא התוצרת, ולא העקביות, שמצופה מבחירה 4 בדראפט שעבר, שנבחר לפני שמות כמו מאליק נייברס, בריאן תומאס ג'וניור, לאד מקונקי ואחרים.

יש שהאשימו את תוכנית המשחק, יש שהאשימו את קיילר, אבל האמת היא שלפני הנתונים (באדיבות Fantasy Data Points) - האריסון צריך להאשים רק את עצמו. מכל התופסים בליגה שטורגטו לפחות 75 פעמים בעונה שעברה (היו 41 כאלה) - האריסון תפס רק 75.6% מהטארגטים ה"תפיסים" (Catchable) שקיבל - מקום אחרון בדירוג הזה!

אגב, טריי מקברייד דורג 4 מבין כל אלה, עם אחוז תפיסה מרשים של 92.5%.

האריסון צריך להיות ה-מטרה של קיילר בעונה הבאה, אם הוא רוצה לקחת את המשחק שלו, ואת הקבוצה, לשלב הבא.

נתון מפתח

1 מ-6: זו כמות העונות עם מאזן חיובי של קיילר מורי, הבחירה מספר 1 בדראפט 2019, מאז שנכנס לליגה לאריזונה. הסנגורים שלו יכולים לספר כמה סיפורים שהם רוצים על הכישרון סביבו, על נסיבות, על פציעות - זה עדיין יהיה כישלון בכל קנה מידה אפשרי.

אם זה הנתון הזה יתעדכן בעוד קצת פחות משנה ל-1 מתוך 7: זו צריכה להיות העונה האחרונה של קיילר מורי באריזונה. יש כמה קבוצות שלדעתי הוא יכול להיות בהן שדרוג לעמדת הקיובי, שהיה כדאי להשתתף מחדש בניסוי (סיינטס, ג'טס, בראונס, קולטס... אולי ג'איינטס) - אבל יש גבול עד כמה אפשר להשלים עם הסטאטוס-קוו באריזונה, בנסיבות האלו.

תקרה ורצפה

אני חושב שהקבוצה של אריזונה תהיה טובה יותר משהייתה ב2023-2024, אבל אני גם סבור שזה לא יספיק בבית הזה, מול שתי יריבות עדיפות באופן מובהק (ניינרס וראמס) ועוד אחת שלדעתי תהיה מאומנת טוב יותר. הדרך שבה העונה תתחיל תגדיר לאיזה כיוון זה יילך - פתיחה חזקה יכולה להתגלגל למאבק על הווילדקארד (ניצחון פלייאוף אני לא רואה כאן), אבל פתיחה חלשה עשויה להוביל ללחיצה מוקדמת על כפתור ה-Reset, וכיול כוונות לבחירה גבוהה בדראפט הבא.

ששת השבועות הראשונים של אריזונה הם, על הנייר, החלק הקל של הלו"ז - והם אלה שבסיומם נוכל לדעת לאיזה כיוון נושבת הרוח.

התחזית המוקדמת שלי

יתחרו עם הסיהוקס על המקום השלישי בבית. לא יותר מזה. אני חושב שהגיע הזמן להפריד כוחות מקיילר, ולהתחיל לבנות מחדש. אגב, גם עם מאמן אחר. זו תהיה העונה שבה גם הפרונט אופיס יפנים.

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-550 אוהדים שכבר שם!

---