פריוויו לשבוע 4: משהו קצת אחר

אחד היתרונות בכך ש"פיק סיקס" הוא מפעל של איש אחד, שלא מתפרנס ממנו בשום צורה, היא שאני מרגיש נוח ב-100% לשבור את השגרה, ולשנות את המוצר שאני מציע לכם, בכל רגע נתון. והשבוע זהו בדיוק המקרה! לא עוד סקירה שתיגע בצורה ממוקדת בכל מפגש ומפגש, אלא מבט קצת יותר רחב על מה קורה בליגה אחרי 3 שבועות. אני מקווה להתייחס כאן, בצורה כזו או אחרת, בכל אחת מקבוצות הליגה במסגרת הפורמט הזה, אבל לא יכול להתחייב - נראה לאן ההשראה תיקח אותי כאן.

בכל מקרה, בהמשך אציג גם את אבני היסוד של הפריוויו הזה - הפיקס, המלצות הצפייה, ואקנח בדירוג עוצמה, שאנסה לעדכן על בסיס שבועי.

אשמח אם כל אחד ואחת מכם יוכלו לענות על הסקר שיופיע בסיום הפוסט, כדי שאוכל להתרשם אם אהבתם את הכיוון.

ג'וש צועד בראש

ידענו שהבילס יסגרו את הדיוויז'ן מוקדם העונה, חשבנו שאולי זה אפילו יקרה בסוף נובמבר/תחילת דצמבר... אבל האם יש מצב שגם את הסיד ה-1 הם ינעלו שבועיים-שלושה מראש? הצ'יפס והרייבנס כבר הפסידו 2 משחקים, ונראות פגומות מאוד, הצ'ארג'רס נראים מעולה - אבל הם עדיין הצ'ארג'רס, והקבוצה השלישית ב-AFC עם שלושה ניצחונות היא הקולטס של דניאל ג'ונס. וכשאני מסתכל על הלו"ז של הבילס עד לתום העונה, ואני ממש מתקשה לראות אותם מפסידים יותר משלושה משחקים. למעשה - הם צפויים לשחק מול 3 קבוצות בלבד (!) שיש להן כרגע מאזן חיובי: באקנירס בבית (שבוע 10), סטילרס בחוץ (שבוע 12) ואיגלס בבית (שבוע 17). לצ'ארג'רס, לשם השוואה, יש בלו"ז 6 משחקים נגד קבוצות עם מאזן חיובי (כולל את הקולטס), ולקולטס יש 8 כאלה.

השבוע, למשל, הבילס יארחו בראשון את ה-Winless Saints, למפגש שיציג את ה-Spread הגבוה ביותר של העונה - 16.5 נקודות! (וספוילר: אני לא מתכוון להמר על הסיינטס, אפילו עם פלוס כזה).

זה לא שהבילס קבוצה מושלמת, רחוק מזה. הגנת הריצה שלהם היא מהחלשות בליגה, וזו בדיוק מסוג נקודות התורפה שעשויה לסייע ליריבות נחותות לשלוט בשעון, לשמור את ג'וש אלן על הסיידליין, ולהפתיע. אבל היא מעולה בכמה מהאיזורים שכל קבוצה מעולה חייבת להצטיין בהם, ובראשם:

1. קוורטרבק

2. שמירה על הכדור (לא איבדו אף כדור העונה, ויצרו איבוד אחד ליריבה בכל אחד מהמשחקים)

3. קו התקפה (טופ 3 בליגה - גם במשחק הריצה, וגם בפאס פרוטקשן)

האמת היא שיתר הקבוצות בבית פשוט לא שוות כרגע יותר מדי מלל נוסף. הג'טס והדולפינס יתקוטטו באחד ה-MNFs המעפנים שהוגרלו לנו לאחרונה (ספוילר: שתיהן לא יהיו בפלייאוף), בזמן שהפטריוטס ינסו לחזור למאזן מאוזן בבית נגד הפנתרס.

הפאטס היו אחת החשודות המיידיות שלי להפתעה העונה ב-AFC, אבל זה נראה כרגע שהם עדיין לא בשלים. דרייק מיי רושם מספרים נאים ומשחק טוב, בנסיבות לא פשוטות, כשרוב הסיסטם סביבו די כושל. משחק הריצה עושה יותר נזק מתועלת, ולקבוצה אין עדיין WR1 שאפשר לסמוך עליו (ולכן טוב שיש את האנטר הנרי).

אינדיאנה ג'ונס והפרסה המקוללת

מאז הפרישה של אנדרו לאק, לאחר עונת 2018 (כלומר - לפני 7 עונות), הקולטס לא הצליחו למצוא לעצמם פרנצ'ייז קיובי שישרוד בקבוצה יותר מעונה. הם ניסו, בין היתר, את ג'קובי בריסט, פיליפ ריברס, קרסון וונץ, ומאט ריאן, עד שהחליטו להמר על אנתוני ריצ'ארדסון בדראפט 2023. אני לא צריך להזכיר לכם כיצד כל אחד ואחד מהניסויים האלה נגמרו.

הבחירה שדניאל ג'ונס הייתה בעצם חזרה לדפוס פרה-ריצ'ארדסון - וטרן קיובי על חוזה נמוך, אחד כזה שקבוצה אחרת ויתרה עליו (משיקולי גיל או יכולת), ולקוות שמשהו יתחבר. אם קראתם אותי בפרי-סיזן, אתם לבטח כבר יודעים שלא אהבתי בכלל את המהלך, ומבלי לחזור כעת על כל הנימוקים, אעדכן את עמדתי בנושא:

1. חזיתי שהקולטס יסיימו את העונה אחרונים בבית וששיין סטייכן יפוטר - הסבירות שזה יקרה כעת היא נמוכה מאוד, כבר אחרי 3 משחקים. כלומר - טעיתי כאן, וזה נראה שדי בגדול.

2. אני עדיין חושב שבתמונה הגדולה, ההחלטה ללכת לדניאל ג'ונס היא טעות, כי התקרה של הקבוצה (למרות שהיא גבוהה משמעותית מכפי ששיערתי מבחינת הביצועים שלה), היא, לדעתי, ניצחון אחד בפלייאוף ותו לא. אני לא מאמין שלקולטס יש סגל מספיק טוב כדי לזכות בסופרבול, או אפילו להגיע לגמר AFC, עם הקווטרבק הזה. ופתיחת העונה המדהימה הזאת, שעשויה בהחלט להוביל לתואר בדיוויז'ן, ואף ניצחון פלייאוף ביתי, עשוי להוביל את הפרונט אופיס להעניק לו חוזה לשנתיים-שלוש נוספות, בדיוק כפי שעשו בעבר... נכון! הניו יורק פוטבול ג'איינטס! וכולנו זוכרים מה קרה מאז.

3. הקולטס לא חייבים להיכשל בצורה טוטאלית כפי שהג'איינטס כשלו עם ג'ונס. אנחנו רואים היום את בייקר מייפילד וסאם דארנולד פורחים במקומות אחרים, לאחר שנבעטו מפרנצ'ייזים (כושלים) מסוימים.

4. אז מהי בעצם הבעיה כאן? ומכאן אנחנו חוזרים למלכודת הרלוונטיות, שאתם לבטח מכירים היטב כעוקבים שלי - פרנצ'ייזים שחיים שנים תחת אשליה של תחרותיות, כשבפועל אין להם סיכוי אמיתי לזכות בתואר, וכך הם מפספסים כל הזדמנות בדרך להשיג בחירות דראפט גבוהות ולבצע חריש עמוק בסגל ו/או למצוא פרנצ'ייז קיובי זול. ע"ע - הסטילרס, הקולטס, הויקינגס ואחרות.

ועדיין, אני משוכנע שאוהדי הקולטס באקסטזה כרגע, כי מניח שרובם באו עם ציפיות לא מאוד גבוהות, והביצועים (ההיסטוריים) של ההתקפה שלהם חרגו מכל תחזית שאני ראיתי לפני העונה. את המספרים, הבאמת משוגעים, יצא לי לפרסם כאן בפוסטים קודמים, אבל אני רוצה לשים רגע פוקוס על גרף אחר - שמציג את כל הקיוביז הפותחים בליגה על סקאלה של אחוז המסירות שהולכות לקריאה הראשונה, לבין ה-EPA שלהם במסירות האלו:

דניאל ג'ונס מוסר יותר מכל קיובי אחר בליגה לקריאה הראשונה שלו, וה-EPA שלו הוא השלישי בגובהו - אחרי ג'ארד גוף וג'ורדן לאב. אפשר ללמוד מכך שני דברים - הראשון הוא ששיין סטייכן עושה עבודת אימון מעולה, ומייצר לג'ונס חלון מהיר למהלך חיובי. השני הוא, שיש סימן שאלה גדול לגבי התפקוד של ג'ונס במשחקים שבהם הפלייקולינג יעבוד פחות, בטח מול קצת יותר חזקות. למזלו, יש לו קו התקפה טופ 3 (מדורג 2 בפאס פרוטקשן על ידי PFF), וגם הוא נהנה מג'ונתן טיילור בבקפילד.

בסיכומו של דבר, כל זה עוזר לקולטס לנצח בדאונים 1-2 ולהביא את עצמם לדאון 3 הקצר ביותר מכל הקבוצות בליגה, מלבד הראמס (המרחק הממוצע שנחוץ לקולטס בדאון 3 הוא 5.4, לראמס יש ממוצע של 4.9).

בבית הדרומי יש 2 מ-4 הקבוצות שצריכות הכי הרבה יארדים בדאון 3 שלהם: טנסי (מקום 32 - 9 יארדים בממוצע) ויוסטון (8 יארדים), ושתיהן גם יפגשו בראשון הקרוב, כדי להילחם על הזכות לא להיות במאזן 0-4. למרות שהיסטורית, לא בטוח שזה בכלל מאוד משנה כי שימו לב לנתון הבא לגבי פתיחות העונה של כל קבוצות הפלייאוף מעונת 2020:

86% מהקבוצות שפתחו 3-0 הגיעו לפלייאוף

64% מהקבוצות שפתחו 2-1 הגיעו לפלייאוף

25% בלבד מהקבוצות שפתחו 1-2 הגיעו לפלייאוף

ו-0% מהקבוצות שפתחו 0-3 הגיעו לפלייאוף.

וככה זה נראה בפילוח של יותר שנים אחורה (חשוב לזכור שבשנתיים האחרונות הוסיפו משחק 17 ללו"ז ושינו את מבנה הפלייאוף, כך שהתווספה קבוצה נוספת):

ההגנה הכי טובה היא ההגנה

יש חמש קבוצות העונה שצברו מעל 29 נקודות בממוצע למשחק, עד כה: הסיהוקס (29.3 נקודות למשחק, מאזן 2-1), הבילס (34.0 נקודות למשחק, מאזן 3-0), הקולטס (34.3 נקודות למשחק, מאזן 3-0), הליונס (34.3 נקודות למשחק, מאזן 2-1), ו... הבולטימור רייבנס בראש הרשימה - עם לא פחות מ-37 נקודות למשחק! אבל, היא גם היחידה ברשימה עם מאזן שלילי. וזה עוד לפני שהיא יוצאת ל-KC לפגוש את אלופת ה-AFC המכהנת, למפגש שממנו תצא אחת משתי המעצמות האלו עם מאזן 1-3 בעייתי למדי.

ב-30 העונות האחרונות, הרייבנס ניצחו 96 משחקים והפסידו 10 בלבד במפגשים בהם צברו 30 נקודות או יותר (כמעט 91% הצלחה).

זה די מטורף לחשוב שההגנה של הרייבנס כל כך חלשה, כל כך רכה במצבים הכי חשובים... כמות הכישרון שם היא פשוט פסיכית: קייל המילטון, רוקוואן סמית (שסופג המון ביקורת על היכולת שלו העונה), נאמדי מאדוביקה (שלא ישחק גם השבוע, עם פציעה בצוואר שעשויה להשבית אותו לזמן ממושך), מארלון האמפרי... אין שום תירוץ סביר לכך שהדבר הזה לא מתחבר, והאשמה היא, כמובן, לא רק על השחקנים, אלא על המתאם הצעיר, זאק אור, ששוב פותח עונה בצורה צולעת מאוד. ואפרופו פתיחות צולעות - זו הפעם השלישית בלבד ב-18 עונותיו של ג'ון הארבו בבולטימור בה הקבוצה מסיימת במאזן שלילי את שלושת משחקיה הראשונים: ב-2015 הם פתחו במאזן 0-3 ופספסו את הפלייאוף, ב-2024 הם פתחו גם במאזן 1-2 וכזכור, ניצחו את הבית והרוויחו סיד גבוה עם מאזן 12-5 בתום העונה.

בברייקדאון שעשיתי השבוע, כדי לבחון את 7 הסאקים שספג למאר ג'קסון נגד הליונס גיליתי כמה בעיות, שאולי יוכלו להסביר את העובדה שהרייבנס מדורגים במקום ה-30 בליגה, עם 8.4 יארדים To-Go בדאון 3 בממוצע.

למאר ממש מתעקש להאריך מהלכים עם הרגליים ולא להיפטר מהכדור כשהפוקט קורס. זו בעיה מוכרת, שאפשר לשים עליה זרקור באימונים. אבל אולי זה יהיה יותר פשוט, אם טוד מונקן, מתאם ההתקפה, ישרטט לו במהלכים Hot Route שהוא יכול לשחרר אליו כדור מהיר, במידה והוא תחת לחץ - זה פשוט לא קרה בחלק מהמהלכים האלה, שהיו מצבי מסירה מובהקים.

https://www.youtube.com/watch?v=lQ_1Ox8m0_4

זה מרגיש קצת ניט-פיקי לחפור על ניואנסים של התקפה כזאת, כשברור לכולם ש-85% לפחות מהבעיות של הרייבנס הן בהגנה, ובכל זאת... שמתי לב, אז הרגשתי שכדאי לציין. אחרי הכול, זה לא שההגנות של הבילס והליונס לא חטפו מהרייבנס 30+ במפגשים ביניהן - בסוף המשחקים האלה הוכרעו על איבודי כדור, ועל אפקטיביות בדאונים החשובים. וזה חלק מהסיפור.

ברק בבקבוק

הצ'ארג'רס, כאמור, רוכבים על הגל של פתיחת העונה הכי טובה שלהם ב-23 השנים האחרונות, ואם זה לא מספיק - הם יוצאים השבוע לפגוש את הרוקי, ג'קסון דארט, בהופעת בכורה שהוזעק אליה במקומו של ראסל ווילסון המתפייד. על הנייר, המפגש בין ג'וש אלן לספנסר ראטלר הוא היחיד השבוע שיכול לקרוא תיגר על זה בין הרברט לדארט, כזה שמציג את פערי הרמות הגדולים ביותר בין הקיוביז הפותחים בשני הצדדים.

הם פתחו את העונה עם 3 ניצחונות במפגשים ישירים מול יריבות לדיוויז'ן, שכל אחת בדרכה שלה - מציגה חולשות שיכולות להיות הרסניות להמשך העונה: הצ'יפס לא מצליחים לייצר בהתקפה שום דבר שאינו תוצר של נס מעשה ידי מהומס, בברונקוס בו ניקס פתח את העונה חלש, ובריידרס - משחק הריצה הוא מהגרועים בליגה, גם עם אשטון ג'נטי.

אם צריך לסמן קבוצה אחת שלא הציגה העונה איזושהי חולשה מהותית באופן עקבי, זו הצ'ארג'רס. קו ההתקפה הפצוע לא חוסם טוב במיוחד לריצה העונה, והיו לו כמה רגעי שפל גם בפאס פרוטקשן, וכנראה שהייתי רוצה לראות יותר איזון בהתקפה - אבל בסך הכול, הקבוצה נראית הכי "שלמה" כרגע בליגה. הקוורטרבק משחק כמו MVP, ההגנה ממשיכה להיות דומיננטית... אין לה נקודת תורפה מובהקת כמו הגנת הריצה של הבילס או ההתקפה השבלונית של האיגלס, והיא עוד לא רשמה תצוגת נפל מערכתית, כמו הליונס נגד הפאקרס, או הפאקרס נגד הבראונס. ברשותכם, אני שם כרגע את הקולטס ואת הבאקס בקטגוריה אחרת, בעיקר בגלל האיכויות שיש להן, או שאין להן, בסגל הנוכחי (על הנייר).

אז הכול נראה מצוין עכשיו, אבל צריך לזכור - עדיין מדובר ב-Chargers... הפרנצ'ייז שעל שמו נטבע פועל שמשמעותו פאשלה לא צפויה. אתם יודעים: הם צ'ירג'רו, הוא צ'ירג'ר, הן יצ'רג'רונה - ההיסטוריה מלמדת שמשהו בסוף ישתבש. זה כמובן נימוק נסיבתי, כזה שבסוף-בסוף מוצא לעצמו את המקום על ציר הזמן להתנפץ, אבל אני עדיין צריך לראות את זה קורה. קשה לי, כצופה אדוק של הליגה יותר מ-20 שנים, להאמין שהצ'ארג'רס באמת יכולים ללכת עד הסוף.

היו להם קבוצות מפוארות בעבר - עם פיליפ ריברס, אנטוניו גייטס ו-LT... וזה לא הספיק אפילו להופעה בסופרבול (שם הקבוצה לא ביקרה מאז פברואר 1995).

---

האקס המיתולוגי

מייקה פארסונס חוזר השבוע ל-AT&T כדי לנסות להפיל את דאק פרסקוט לדשא מול הפרצוף של הג'ונסים ועשרות אלפי אוהדי הקאובויס המתוסכלים. אם התרגלנו בשנים האחרונות לראות את הקאובויס פותחים עונות חזק ומטפסים בדירוגי העוצמה למיניהם, הפעם - אפילו 30 ימים של חסד בספטמבר אין לאוהדים. הקבוצה שלהם כבר במאזן שלילי, ההגנה במקום ה-30 בליגה מבחינת יארדים (397 למשחק, רק מעל הג'איינטס ו... הרייבנס), סי.די לאמב נפצע וחוץ מדאק פרסקוט (שמשחק ממש טוב, בטח בנסיבות), וג'וונטה וויליאמס שמפתיע מהבקפילד (זה בעיקר שימושי לבעלים שלו בפנטזי) קשה לציין שם אחד בקבוצה שמשחק כמו שחקן בקליבר של קבוצת סופרבול.

זה משחק ששווה לצפות בו רק כדי לראות את התגובה של פארסונס, אם וכאשר הוא יעשה סאק על דאק - האם יחגוג? ואם כן - אז כיצד?

בכל מקרה, פארסונס בינתיים מקיים את ההבטחה הגדולה בגרין ביי - הוא האדג' ראשר השלישי בטיבו בליגה, לפי PFF, ורשם 13 לחצים ו-2 סאקים על קוורטרבקים יריבים בשני משחקים מלאים + משחק פתיחה מול הליונס, בו קיבל סנאפים מוגבלים מאוד. אבל כשצופים מקרוב, מבינים שהאימפקט של פארסונס על ההגנה של הפאקרס חורג בהרבה מהמספרים שלו - הוא מושך תשומת לב שפותחת נתיבים בבליץ לאדג'רין קופר, שמשחררת דאבל טים מהצד השני - משם רשאן גרי רושם כבר 4 סאקים העונה, ומפנה את הדרך ל-DT דוונטה ואייט לעונת קריירה (13 לחצים ו-2 סאקים העונה). אז כן, כנראה שהקאובויס מתגעגעים לפארסונס הרבה, הרבה יותר מאשר הפאקרס מתגעגעים לקני קלארק.

לפחות הקאובויס יכולים להתנחם שהם טופ-10 בליגה נגד הריצה, עם 3.7 יארדים בלבד לניסיון בממוצע 🤷

הפאקרס ספגו חתיכת מהלומה לאגו עם ההפסד נגד הבראונס בשבוע 3 - אחרי 2 ההופעות הדומיננטיות מול הליונס והקומנדרס. קו ההתקפה הפצוע (שימו לב לסטאטוס של הגארד המצטיין, זאק טום, שצפוי לפספס גם את המשחק הזה) איפשר לקו האימתני של הבראונס לחרב את המשחק, וג'ורדן לאב מצא את עצמו בורח על נפשו מהפוקט כל המשחק. ככלל, ובאופן מפתיע, קו ההתקפה של הפאקרס נראה כמו נקודת התורפה של הקבוצה העונה, אחרי שבעונה שעברה היה אחד היציבים בליגה:

גם אחרי 2 ההצגות של הליונס מול הברס והרייבנס - אני עדיין חושב שהפאקרס ייקחו את הבית הזה.

הרקדן האוטומטי

אלא אם אתה אוהד פאלקונס, פנתרס או סיינטס, אני מתקשה להבין איך אוהד NFL יכול שלא לאהוב את בייקר מייפילד. תמיד חשבתי שהוא ווינר, לוחם ואתלט אנדרייטד, אבל נראה שהעונה הוא לוקח את שלוש התכונות האלו לגבהים חדשים.

הוא לא חזק כמו ג'וש אלן או הרטס, מהיר כמו למאר או ג'יידן דניאלס, ואין לו יד כמו של מהומס או הרברט - אבל הוא פשוט מוצא את הדרך לעשות מהלכים. אין לי מושג איך, אבל הוא עושה את זה - עם הידיים (גם כשכבר אין לו קו התקפה שישמור עליו, או רסיבר פותח שיתפוס את הכדור) ובעיקר עם הרגליים!

שימו לב לגרף המטורף הזה, שמציג את בייקר בגלקסיה משלו, בכל הקשור להמרה לדאון 1 ויארדים בסקראמבלים (ריצות מאולתרות שלו מחוץ לפוקט):

ה-EPA המצטבר שלו העונה בדרופבקים תחת לחץ הוא 13.7! לשם ההשוואה, זה של ג'וש אלן בקטגוריה הזאת הוא 0.2-.

בראשון הקרוב, הוא יתמודד כנראה עם האתגר הכי גדול שלו העונה, ויעשה את זה עם קו התקפה פצוע, וללא מייק אוואנס - מול ההגנה של אלופת הסופרבול, הפילדלפיה איגלס - קרב בין שתי קבוצות בלתי מנוצחות. בשנים קודמות, נראה היה שלמייפילד תמיד היו את הפתרונות מול ההגנה הזאת. למעשה, בעונה שעברה הוא תפר אותה במשחק די מושלם בשבוע 4, תצוגת נפל הגנתית ששלחה את ויק פאנג'יו לעשות התאמות ומתיחות פנים בשבוע הביי שבא לאחר מכן, ובסופו של דבר - ליצור כך את הגנת הסופרבול שהובילה את הקבוצה בהמשך העונה. גם לטוד באוולס נראה שתמיד היו הפתרונות מול ג'יילן הרטס, והפתרון היה די "פשוט" - בחמישה מפגשים עם הרטס, באוולס שלח בליץ ב-60% מהדרופבקים (71.6% מהדרופבקים בשלושת המפגשים האחרונים), וזה עבד לו טוב מאוד.

חשוב לציין שבשנתיים האחרונות, הרטס שיפר את קבלת ההחלטות שלו מול הבליץ, ומאז תחילת עונת 2024 - הוא רשם 9 טאצ'דאונים ו-2 אינטרספשנים בלבד עם אחוזי השלמה של יותר מ-60% מול 5 ראשרים או יותר. באופן די מפתיע, ולמרות הספקנות לגבי איכות הפאס ראש באוף-סיזן, ההגנה של הבאקס מדורגת העונה במקום הרביעי במדד Havoc, שמאגד תחתיו לחצים, סאקים ויצירת איבודים - עם נתון גבוה מאוד של 44.4% (שלושת המקומות הראשונים מעליה: ויקינגס - 46.6%, ברונקוס - 46.5%, פאקרס - 46.0%).

אל תתפלאו אם גם האיגלס ישלחו הרבה בליצים במשחק הזה - הקבוצה השיגה רק 3 סאקים העונה (למרות שהיא יוצרת הרבה לחץ), ואיבדה את האדג' ראשר הכי טוב שלה, נולאן סמית, שנשלח ל-IR השבוע.

איי, איי, IR

איך אפשר להזכיר IR מבלי לכתוב על הסאן פרנסיסקו פורטי ניינרס? ה-כוכב של הקבוצה, ניק בוסה, הוא האחרון שנשלח לשם, עם פציעת ACL שגמרה לו מוקדם מאוד את העונה. והפציעה הזאת עוררה דיון מעניין מאוד בפיד פוטבול, שאשמח להרחיב עליו כאן... הטריגר היה תרחיש תיאורטי שהוצף בכל מיני מקומות, לפיו כדאי לניינרס לעשות טרייד (שיעלה, ככל הנראה, בחירת סיבוב 2 + עוד בחירה די גבוהה) על טריי הנדריקסון מהבנגלס, שמשחק היום על חוזה של שנה אחת בסינסי.

מי שתומך בטרייד מהז'אנר מצביע הלו"ז הקל מאוד הצפוי לניינרס העונה, ועל העובדה שהמאזן שלהם כעת הוא 3-0, ושואל: למה שלא לעשות כל מה שאפשר כדי להילחם על סופרבול העונה? הם במקום הראשון בבית, יש להם לו"ז שיכול לזכות אותם בסיד גבוה, קיטל ואיוק עוד יחזרו העונה, והחלון של השלד הזה הולך ונסגר.

מי שנגד הטרייד הזה (אני ביניהם) עונה: את שלושת הניצחונות הניינרס השיגו בשבוע 1 נגד קבוצה של הסיהוקס שלא הבינה עדיין איך לשחק התקפה מבלי למסור ל-JSN, ומול שתי קבוצות (בעיניי, חלשות מאוד) של הסיינטס ואריזונה. האם שלושת אלה מספיקים כדי להסיק שהקבוצה במרחק פאס-ראשר אחד מסופרבול? ולכן הצעתי, לכל הפחות, לבחון את איכות הסגל הזה מול כמה יריבות יותר רציניות בשלושת השבועות הקרובים (ג'אגס, ראמס, באקנירס) ואז להסיק מסקנות.

ואני רוצה להוסיף עוד כמה נקודות למחשבה, בהקשר הזה, כי בעוד חודש אנחנו נתקרב לסגירת חלון הדדליין, וזה יהיה מאוד רלוונטי (לא רק לניינרס, אלא לכל הליגה).

אם תלכו אחורה שנתיים-שלוש ותסתכלו על המחירים, בבחירות דראפט, ששילמו קבוצות על טאלנטים מובילים שנמצאים סביב גיל 30 (הנדריקסון בן 31), תגלו שהמחיר הוא לרוב די נמוך. והסיבה היא שכישרון אינו המשתנה היחיד שנכנס כאן למשוואה, אלא גם שיקולי תקרת שכר. קבוצות יודעות שכל עסקה כזאת אומנם משמחת את האוהדים, ונותנת סיפוק מיידי בטווח הקצר, אבל הן יצטרכו לשלם עליהן בריבית דריבית בשנים הבאות.

כשקבוצה מוותרת על בחירת סיבוב 2, לצורך העניין, תמורת שחקן בן 31, שלבטח ירצה חוזה של 30+ מיליון דולר גם בעונה הבאה, היא לא מוותרת רק על השחקן שהייתה יכולה לבחור בסיבוב 2 בדראפט 2026. סביר להניח שהוא יהיה פחות מוכשר מטריי הנדריקסון, אבל השחקן הזה יכול להיות פותח איכותי, בחוזה זול מאוד לארבע שנים קדימה. ואם אתם בוחנים את ההתנהלות של הניינרס באוף-סיזן הזה, אפשר לזהות מגמת הצערה והוזלה של הסגל. אם זה הויתור על דיבו בהתקפה (תמורת בחירת סיבוב 5, שימו לב) וכמובן, הבחירה שלא להחזיר את גרינלו והופאנגה בהגנה - החלטה שפתחה את הדלת לשמות חדשים להתעלות במערך של רוברט סלאח.

אני חושב שיותר מהכול, זה פשוט מרגיש שזו לא השנה של הניינרס, ואני לא בטוח שהימור על הנדריקסון הוא במקום. קחו את זה בחשבון - כריסטיאן מקאפרי הוא השחקן הראשון מאז ת'ורמן תומאס ב-1991 שרשום 50+ נשיאות כדור ו-25+ תפיסות בשלושת השבועות הראשונים של העונה. אתם לא חושבים שהווליום הזה עלול להסתיים גם בפציעה? בעונה כזאת?

בול במטרה?

יש לנו קיובי מסופסל ראשון לעונה! ראסל ווילסון, מר אנלימיטד, הראה את כל המגבלות שלו בשבועות 1 ו-3 (אין לי מושג מה קרה בשבוע 2, אבל כנראה שגם צוות האימון של הג'איינטס זוקף זאת בעיקר להגנה של הקאובויס), והרוויח את מקומו על הספסל - הרוקי ג'קסון דארט יפתח בשבוע 4. דארט, להזכירכם, הוא האיש שהג'איינטס עשו למענו טרייד-אפ בחזרה לסיבוב הראשון בדראפט האחרון באפריל. עוד לפני שמדברים על הטאלנט עצמו, על צוות האימון סביבו (שלא ממש הצליח לפתח את דניאל ג'ונס, שבינתיים פורח בקולטס) ועל הכישרון שסביבו, עולות מההחלטה הזאת כמה וכמה שאלות:

1. עד כמה ההחלטה הזאת התקבלה תחת לחץ, והאם זהו התזמון הנכון להתפתחות השחקן?

דארט יעלה לפרימיירה שלו מול הקהל הביתי, אבל הוא יהיה חייב להתמודד מול אחת ההגנות הקשוחות בליגה - זו של ג'סי מינטר והצ'ארג'רס, הגנה שמאפשרת לקיוביז היריבים מולה העונה פחות מ-58% השלמה. ואולי בכלל היה עדיף, בעולם מושלם, שתהיה לו הזדמנות לשבת על הספסל עונה שלמה וללמוד מהצד?

אני לא חושב שיש מתכון מושלם, בהקשר הזה - ג'יידן וויליאמס וסי.ג'יי סטראווד הושלכו למים העמוקים לפני עונות הרוקי המעולות שלהם. מצד שני, דרייק מיי משחק היום לא פחות טוב משניהם, והוא קיבל כמה שבועות ללמוד מהסיידליין. וישנם, כמובן, מקרים כמו ג'ורדן לאב וג'יילן הרטס, שכמעט לא קיבלו סנאפים בעונת הרוקי שלהם.

בסוף זה עניין של אופי, ואם לשפוט מההופעה של דארט בפרי-סיזן (32 מסירות מדויקות מ-47, 4 טאצ'דאונים בסך הכול, ללא איבודים, 52 יארדים על הקרקע, ולא מעט סוואג) - נראה שיש לו את האופי להתמודד עם האתגר:

אם קראתם את הפוסטים שלי לפני תחילת העונה, אתם יודעים שהאמנתי שהג'איינטס תהיה אחת הקבוצות המפתיעות של העונה, והיה ניכר שזה פשוט לא יקרה עם ראסל ווילסון. כנראה שגם הפרונט אופיס מרגיש שהפוטנציאל נמצא שם, וההתקפה לא עושה אפילו את המינימום הנדרש כדי לגרום לזה לקרות. כל הלחץ מופעל על ההגנה, והיא לא מצליחה לעמוד בקצב.

כאמור, המאצ'אפ מול הצ'ארג'רס לא פשוט בכלל, והלו"ז של הג'איינטס כל העונה הוא די רצחני, אבל אולי, רק אולי, יהיו להם עכשיו מספיק ווילדקארדים בהתקפה הזאת כדי להפתיע כמה אנשים עם דארט ב-QB, עם קאם סקאטבו מהבקפילד (עוד רוקי שעשה כמה וכמה מהלכים יפים בשבועיים האחרונים), וכמובן - עם מאליק נייברס, שאולי סוף סוף יתחיל לקבל כמה מסירות קצת יותר מדויקות.

פיקס והמלצות צפייה:

משחק TNF: קרדינלס (1.5+) - סיהוקס {לוקח את הסיהוקס לכסות, מרגיש שהם קבוצה יותר שלמה כרגע}

משחק אחה"צ בדאבלין: סטילרס (2.5+) - ויקינגס {תנו לי את הסטילרס עם הנקודות. לרודג'רס איכשהו הולך מול הצפון}

פלקונס (1.5+) - קומנדרס {מאריוטה ממשיך לצעוד בגאון, W לקומנדרס}

בילס (16.5-) - סיינטס {למזלי לא צריך לשים כאן כסף, אז נלך על הבילס למרות ההפרש המשוגע}🔒

ליונס (9.5-) - בראונס {ליונס מנצחים, אבל לא מכסים. ג'אדקינס ומספיק הגנה יעשו את זה קרוב}🔏

פטריוטס (5.5-) - פנתרס {פטריוטס מנצחים, אך לא מכסים}

ג'איינטס (6.5+) - צ'ארג'רס {הופעת בכורה מורכבת לג'קסון דארט, נגד ההגנה של ג'סי מינטר. הצ'ארג'רס יכסו}

באקנירס (3.5+) - איגלס {באקנירס מנצחים}👀

טקסנס (7.5-) - טיטאנס {טקסנס מנצחים, אבל לא מכסים}

ראמס (3.5-) - קולטס {ראמס מנצחים, אבל לא מכסים}👀

ניינרס (3.5-) - ג'אגוארס {טרבור לורנס ינצח את הבקאפ שלו מהעונה שעברה}

צ'יפס (2.5+) - רייבנס {רייבנס יכסו. לצ'יפס אין מספיק Fire Power}👀

ריידרס (1.5+) - ברס {ברס ימשיכו את המומנטום ויכסו}

משחק SNF: קאובויס (6.5+) - פאקרס {פאקרס יכסו. מייקה ייתן הצגה מול ג'רי}

משחק MNF: דולפינס (2.5-) - ג'טס {תנו לי את הג'טס Outright כאן. טואה של שבועות 1-2 יחזור}

משחק MNF: ברונקוס (7.5) - בנגלס {הברונקוס טובים מדי על הקווים, לוקח אותם לכסות}

דירוג העוצמה לשבוע זה:

קונטנדריות 🏆

1. איגלס 🥇

2. בילס 🥈

3. פאקרס 🥉

4. ליונס

5. ראמס

6. צ'ארג'רס

7. רייבנס

מחוץ לבועה 🗨️

8. באקנירס

9. קולטס

10. ניינרס

    
    

יילחמו על ווילד-קארד ⚔️

11. צ'יפס

12. קומנדרס

13. ויקינגס

14. סיהוקס

15. סטילרס

חסר משהו בשביל וויילדקארד 🔩

16. ברונקוס

17. ג'אגוארס

18. ברס

19. קרדינלס

20. פנתרס

21. פלקונס

יכולות בעיקר לחלום על וויילד-קארד 💤

22. טקסנס

23. בראונס

24. קאובויס

25. ריידרס

26. פטריוטס

אולי בעונה הבאה 🔮

27. בנגלס

28. ג'איינטס

29. ג'טס

כנראה שגם לא בעונה הבאה 💀

30. דולפינס

31. טיטאנס

32. סיינטס

האם אהבתם את הפורמט הזה יותר מהפריוויו הרגיל?

• כן - תמשיך בסגנון הזה!
• אין לי העדפה מובהקת
• לא - עדיף סקירות לפי משחקים, כמו תמיד