חוזקות, חולשות ומפתחות: מה שלום קבוצות ה-AFC עם פתיחת ה-OTAs?
- Oran Greenman
- 4 days ago
- 18 min read
יצא לי להתקל במחסום יצירתי מסוים לאחרונה, ו"התפספסו" בימים האחרונים שני ציוני דרך חשובים: פתיחת ה-OTAs וסימון 100 ימים לקיקאוף של העונה החדשה. אז חשבתי לנסות לגשר על הפערים עם איזה סטאטוס עדכני לגבי קבוצות הליגה, שבמסגרתו גם אגע בשחקנים/עמדות מפתח שחשוב לתת להם תשומת לב מיוחדת בשבועות הקרובים.
בחלק הראשון אתמקד בקבוצות ה-AFC, כאשר לגבי כל קבוצה, אתייחס לפרמטרים הבאים:
סיבות לאופטימיות
סיבות לפסימיות
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס
שורה תחתונה (האם הסגל נראה כרגע Legit לריצת סופרבול או לא?)
אחרי כל אלה, אענה לחברים שהפנו אליי שאלות שעניינו אותם בעמוד הטוויטר/X שלי (על חילופי הדורות בעמדת ה-WR, שלושה שמות מהדראפט האחרון עם סיכוי להפוך לפרו-בולרים כבר בעונתם הראשונה, וטייקים חמים/קרים מהדראפט הקודם).
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-550 אוהדים שכבר שם!
אם אתם רוצים פשוט לדלג לקבוצה שלכם, תוכלו לנווט מכאן:
AFC East
באפלו בילס:
סיבות לאופטימיות: יהיה יומרני מצידי להכניס לכאן שם כלשהו שאינו ג'וש אלן - שהוא היום, לדעתי, הנשק ההתקפי הכי מפחיד שיש בליגה. נתקלתי השבוע בגרף די מדהים, שמראה בצורה יפה, שגם כאשר הכיסוי מולו מושלם, וגם כשהפאס ראש חודר את הפוקט - אין אף אחד בליגה שהצליח לבצע ברמה גבוהה יותר במחצית השנייה של עונת 2024 מהקיובי של הבילס (הרבה, הרבה מעל בורו, למאר וג'יידן):
אני מאמין שהתסבוכת החוזית עם ג'יימס קוק תיפטר (הוא לא התייצב לתחילת ה-OTAs), ובבאפלו מאמינים שקיאון קולמן יגיע הפעם בשל יותר להיות WR1 מובהק. החוזה הסופר-ידידותי שחתם עליו חאליל שאקיר יעזור להם בשנתיים/שלוש הקרובות להמשיך לבנות סביב אלן (שבעצמו חתום על חוזה יחסית נמוך מבחינת APY), אבל ניכר שבבילס בונים מתוך הבנה שהקיובי שלהם לא צריך הרבה כוכבים סביבו כדי לשגשג. והביצועים של ההתקפה בעונה שעברה הם ראיה לכך שזו הנחה די מבוססת.
סיבות לפסימיות: הבילס ביצעו מהפך די משמעותי בסקנדרי באוף-סיזן שעבר, וזה עלה להם די ביוקר... ההגנה של הבילס דורגה רק במקום ה-31 בליגה באיכות הכיסוי (לפי PFF), ואם אתם לא חובבים ש לPFF, אז הבילס דורגו גם רק במקום ה-24 ביארדים באוויר לחובתם בממוצע למשחק ואיפשרו 28 טאצ'דאונים באוויר - לא במקרה הם הלכו על קורנר בסיבוב הראשון בדראפט (מאקסוול האיירסטון).
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: ג'ואי בוסה הוא עוד שם שלא התייצב לפתיחת ה-OTAs עם (תאמינו או לא) פציעה שצפויה לספסל אותו לזמן הקרוב. לפי ה-Depth Chart של הבילס, הוא מיועד לפתוח באדג' מהצד השני של גרג רוסו בקו שהיה ממוצע בקושי בעונה שעברה, עם 39 סאקים. אם (וזה אם גדול מאוד) בוסה יצליח להישאר בריא, משהו שלא קרה כבר כמה שנים טובות, ולהיות אפקטיבי כראשר פותח - זה יכול לשדרג את כל הרוטציה על הקו, לאפשר לאיי.ג'יי אפנסה לשוב ולהיות אפקטיבי יותר בתפקיד מצומצם מהספסל, ולהקל את המלאכה על הסקנדרי, שעוד מנסה למצוא כיוון.
שורה תחתונה: הבילס הלכו בדראפט על הגנה בחמש בחירות הדראפט הראשונות שלהם, וזה שלח מסר ברור לכל מי שהיה לו ספק. הם מאמינים שההתקפה שלהם במקום שבו היא צריכה להיות עם ג'וש אלן ו-X, Y ו-Z מסביבו. שון מקדרמוט יקבל כדי יותר חתיכות לעבוד איתן הפעם, ואם ההגנה הזאת תוכל לחזור ולהיות יחידה טופ-5 בליגה, הבילס יוכלו שוב לקחת את הבית בהליכה ולהשיג סיד גבוה. איכות הדראפט הזה תטה את הכף בתוך מנעד שנע, להערכתי, בין זכייה בסופרבול לבין קירטוע ומאבק עיקש על הבית מול הפטריוטס.
מיאמי דולפינס:
סיבות לאופטימיות: כל מה שחסר לבילס בהתקפה, יש לדולפינס בשפע. ובעיקר - מהירות, מהירות ועוד מהירות. נכון, זה לא משהו חדש, אבל כשכולם בריאים, זהו מכפיל כוח שלכל הגנה בליגה קשה להתמודד איתו. אני מוסיף לכאן את צ'ופ רובינסון, בחירת סיבוב 1 מהעונה שעברה, שסיים את העונה האחרונה חזק, ויכול להפוך לאחד הפאס-ראשרים הטובים בליגה (מצידו השני של בראדלי צ'אב, שרק יהיה בריא).
סיבות לפסימיות: לדולפינס אין אוף-סיזן מוצלח במיוחד, עד כה, וזה עוד לפני שנכתבה המילה האחרונה על שמות כמו טייריק היל וג'יילן ראמזי, שלפי הדיווחים - רוצים לצאת ממיאמי. קו ההתקפה עובר שאפל רציני, וכך גם כמה עמדות בסקנדרי (בולט בעזיבתו - ג'אבון הולאנד).
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: לרוב, רוב העיניים הולכות לעברו של טייריק היל - אבל אני בוחר להתמקד כאן בג'יילן וואדל: כשהוא בריא, ההתקפה של הדולפינס נראית אחרת לגמרי. וכשהוא משחק טוב - הם בדרך כלל מנצחים. שימו לב לזה: ב-33 ניצחונות של הדולפינס בקריירה של וואדל הוא צבר 191 תפיסות ל-2,708 יארדים ו-15 טאצ'דאונים... תשוו את זה למספרים ב-29 ההפסדים ותבינו את המסר: 118 תפיסות ל-1,421 יארדים ו-5 טאצ'דאונים בלבד. לא במקרה וואדל קיבל חוזה יפה מאוד באוף-סיזן שעבר, וטואה חייב אותו על המגרש כדי שכל המנגנון הזה יתפקד בצורה טובה. זה נכון אפילו יותר אחרי דיווח לפיו הטייט-אנד ג'ונו סמית, בעונת פריצה ב-2024, צפוי לעזוב בטרייד לפיטסבורג.
שורה תחתונה: לדולפינס היה את אחד האוף-סיזנס המשמימים עד כה, אבל הוא עשוי להיות הכי מעניין בליגה בשלושת החודשים הקרובים. כך או כך - אני חושב שמהקבוצה השנייה בטיבה בבית בסוף עונת 2023/4, הדולפינס מדלגים כרגע (תלוי באיזה יום אתם שואלים אותי) בדירוג העוצמה המזרחי בין מקומות 3 ו-4, לנוכח ההתחזקות הדרמטית של הפאטס. אם הדולפינס מפספסים השנה את הפלייאוף, אל תתפלאו אם מייק מקדניאל יחפש לעצמו ג'וב אחר בעונה הבאה (לא הייתי מהמר כרגע נגד זה).
ניו יורק ג׳טס:
סיבות לאופטימיות: האארון שהלך (רודג'רס) והאארון שבא (גלן) - אני לא מהמעריצים הכי מושבעים של ה-HC החדש של הג'טס, אבל אין ספק שהזמן לשינוי תרבותי הגיע. אני בספק אם היה ארגון בליגה שהיה שורד את הקרקס שהתרחש בג'טס בשנתיים האחרונות, ואם היה כזה - הוא בטח לא יושב בניו-יורק. גלן ינסה להקים ב"תפוח הגדול" מושבה של הליונס, על כל המשתמע מכך. על פניו, נראה שהקבוצה עשתה עבודה לא רעה בלנקות החוצה הסחות דעת (חסן רדיק הוא שם נוסף שעזב, בהקשר הזה) ולהביא/לשמר שמות שהוכיחו בעבר שהם לא חייבים להיות ה-סיפור, ואני חושב ששני הקוורטרבקים המובילים של הקבוצה, ג'סטין פילדס וטיירוד טיילור, הם כנראה הדוגמא הטובה ביותר לכך.
סיבות לפסימיות: קודם כל - הם עדיין הג'טס, וזה אולי כוח חזק יותר מכל שינוי תרבותי שיהיה, או לא יהיה. בצד המקצועי - יש לנו כאן את אחד מחדרי ה-QB החלשים בליגה, ולא נראה שהכישרון סביב מספק.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: גארט ווילסון - האם בשלב מסוים הניצוצות שהאיש הזה מראה יהפכו ללהבה? עד כה, בקריירה הצעירה שלו, זה לא ממש קרה. והאמת שאפשר להכיל את אותו טיעון גם לגבי בריס הול.
שורה תחתונה: אני מחבב את ג'סטין פילדס (יותר אישיותיות ממקצועית) ואני אוהב את ארמאנד ממבו, בחירת הסיבוב הראשון מהדראפט האחרון... האם זה יספיק כדי לדגדג פלייאוף, בבית שבו לפחות 2 קבוצות נראות חזקות יותר ב-2 או 3 רמות? כנראה שלא. כל דבר מעבר לעונה של 6 ניצחונות יהיה הפתעה, בעיניי.
ניו אינגלנד פטריוטס:
סיבות לאופטימיות: קשה לסמן קבוצה ב-AFC שעשתה יותר צעדים דרמטיים לשפר את עצמה באוף-סיזן הזה, עד כה. זה מתחיל מהראש, כמובן, הם הנחיתה בפקסבורו של מייק ורייבל (כנראה הפרוספקט המוביל לכל קבוצה שחיפשה מאמן בפברואר). גארט ברדברי, מורגן מוזס ובחירת הדראפט וויל קמפבל הגיעו לחזק את ה-OL החלשלוש, מילטון וויליאמס והארולד לנדרי חתמו כדי לשדרג את הקו השני, כריסטיאן בארמור קיבל עוד כמה חודשים להחלים, וכמובן שדרייק מיי קיבל כמה משלו כדי להמשיך להבשיל, עם האיש שהצליח להעלות את הקריירה של ג'וש אלן על הנתיב הנכון - WR1 החדש, סטפון דיגס (אם זה רק יפסיק לבלות עם דוגמניות אינסטגרם על יאכטות ויועיל בטובו להתייצב לאימונים).
את העונה שעברה, כזכור, מיי לא פתח כ-QB1, אבל מהכניסה שלו להרכב הוא הראה כמה וכמה סימנים מאוד מעודדים, למרות שהנסיבות סביבו היו כמעט בלתי אפשריות - הנשקים היו דלילים, וקו ההתקפה היה החלש בליגה מבחינת חסימה לריצה, ובמקום ה-31 בפאס פרוטקשן. זה הקרין, כמובן, על כל תוכנית המשחק ההתקפית, וגם ישב לקיובי הצעיר טוב-טוב בתודעה... בעונת הרוקי שלו, מיי היה מהקיוביז שברחו מפוקט נקי בתדירות הכי גבוהה בליגה, אבל - הוא גם היה מהטובים ביותר מבחינת ה-EPA שהשיג במהלכים האלה:
סיבות לפסימיות: האם דיגס מסוגל עדיין להיות WR1 אמיתי? הבחור מתאושש עדיין מפציעה לא פשוטה שגמרה לו את העונה שעברה, והוא כבר לא ילד... אני לא לגמרי משוכנע שהוא לבדו יספיק כדי להרים את מיי לשלב הבא - יידרש כאן מאמץ קבוצתי, שיורכב מחתיכות שהן עדיין בגדר סימן שאלה, בעיניי.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: אחד השמות המדוברים בליגה, לפחות בחזית הפנטזי, הוא בחירת הסיבוב השלישי בדראפט האחרון - הרוקי רסיבר, קייל וויליאמס. לפי הלחשושים ממחנות האימונים, יש לו סיכוי לא רע להפוך להיות הרסיבר המוביל של הקבוצה בשלב די מוקדם של העונה. לפחות בשלב זה של האוף-סיזן, הוא נראה חד מאוד בתחילת הראוטים שלו (ליד ה-LOS) ומצליח לגרום למגנים לפספס אותו אחרי התפיסה. עוד נחיה ונראה עד כמה זה יתורגם לליגה של הגדולים.
שורה תחתונה: בפוסט הקודם שלי סימנתי את הפאטס כאחת הקבוצות שייקחו כמה צעדים קדימה, ואני מאמין בכך. לפחות מבחינתי, פחות מ-9 ניצחונות ומאבק על מקום בפלייאוף יהיה אכזבה.
AFC North
בולטימור רייבנס:
סיבות לאופטימיות: אופטימיות ביחס למה, בדיוק? בעונה הרגילה - יש את כל הסיבות בעולם: למאר, הנרי, עוד עונה להגנה המתחברת תחת המתאם זאק אור, ועוד דראפט שנראה (על פניו) מבטיח... הרייבנס עדיין נראים כמו הקבוצה הכי טובה ומאוזנת בבית הזה, ואולי גם בכל ה-AFC. הם סיימו את העונה שעברה עם התקפה והגנה טופ-5, והם לא איבדו שום חתיכה באמת משמעותית בפאזל.
סיבות לפסימיות: האם הרייבנס עשו, הפעם, מהלך שהזיז באמת את המחט? צעד שייצור להם איזו אלפא ביחס לצ'יפס, בילס וכו'? אני לא רואה את זה. לא כרגע.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: שקלתי לסמן כאן את הרוקי מלקאי סטארקס, אבל נלך על הקורנר נייט וויגינס בעונתו השנייה בליגה - ברשימת חמשת הקורנרים שאיפשרו את הקיובי רייטינג הכי נמוך בעונה שעברה כשהם טורגטו (במינימום 50 טארגטים) לרייבנס היו שניים: מארלון האמפרי (58.5) ו-וויגינס (59.7). השיפור של וויגינס ככל שהעונה התקדמה היה אחת הסיבות לכך שהגנת הרייבנס סיימה את העונה כטובה בליגה. הרוטציה של הרייבנס בעמדה עברה שינויים, עם העזיבה של ברנדון סטיבנס, וההגעה של צ'ידובי אווזיאה, ואני מצפה מ-וויגינס לקחת את המשחק שלו לרמה הבאה בנסיבות האלו.
שורה תחתונה: אני לא אוהב לחזור על קלישאות שוב ושוב, אבל הרייבנס בנויים כדי להצטיין עד ינואר, ואני צריך לראות בעיניים אחרת כדי להאמין שהפעם הסיפור יהיה שונה בפלייאוף.
קליבלנד בראונס:
סיבות לאופטימיות: נדמה שהפרויקט של דשון ווטסון נגמר, ועכשיו אפשר להתחיל להשתקם. הבראונס התחילו לצבור בחירות דראפט עם כמה טרייד-דאונים באפריל האחרון, ובחרו לא אחד - אלא שני קיוביז צעירים. מיילס גארט דפק פניית פרסה מפוארת ונשאר באוהיו, והנוכחות שלו לבדה כמעט מבטיחה עוד כמה שנים של הגנה ברמה גבוהה.
סיבות לפסימיות: לבראונס אין עדיין קיובי-1 מובהק, ונראה כי תהליך הבנייה מחדש יימשך כמה שנים. חוזה נוראי כמו של דשון ווטסון לא מתקנים ביום אחד, וגם לא בעונה אחת. בשקלול כל הגורמים, אני עדיין חושב שזו הקבוצה החלשה ביותר בבית.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: אפשר לדבר על הרוקי מייסון גרהאם בבטן של ההגנה, אפשר לדבר על הליינבקרים בהיעדרו של JOK עקב פציעה... אבל התשובה האמיתית היא QB, QB, ושוב - QB. אני חושב שהטבלה כאן למטה משקפת די טוב את הלך הרוח ב-OTAs, עם מעקב בלתי פוסק אחרי מצב החדר וההיררכיה שמתגבשת בתוכו:
כן, כל סנאפ, כל מסירה, כל טעות וכל עיטוש יהיו תחת המיקרוסקופ, עד שנגלה (כנראה מתישהו בחודש אוגוסט) מי יפתח את העונה. ההימור שלי? זה יהיה פלאקו, עם שאדור סנדרס בתור הבקאפ.
שורה תחתונה: כל דבר מעבר למקום האחרון בבית יהיה הפתעה לטובה.
פיטסבורג סטילרס:
סיבות לאופטימיות: ההגנה - כל החתיכות המרכזיות עדיין כאן, והם הוסיפו למיקס דמות שלדעתי תעזור להם, על המגרש ומחוצה לו, עם דריוס סליי, שישלים צמד קורנרים איכותי עם ג'ואי פורטר ג'וניור. יהיה הקיובי אשר יהיה - זו עדיין תהיה קבוצה שהזהות שלה תוכתב בעיקר על ידי הצד ההגנתי של הכדור, ויש לסטילרס את הכישרון שם כדי להישאר קרובים ברוב המשחקים.
סיבות לפסימיות: כל היתר - אני לא חושב שיש יחידה אחת בצד ההתקפי של הסטילרס שאפשר לדעת היום איך היא באמת הולכת להיראות ולהתגלגל במהלך העונה. קשה להתעודד גם מהעובדה שנכון לסוף חודש מאי - אארון רודג'רס הוא עדיין פרי אייג'נט ולא מתאמן עם הקבוצה (בהנחה ואכן יגיע אליה, בסופו של דבר).
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: אבחר כאן שניים הפעם - קאלווין אוסטין וטרוי פאווטאנו. פאווטאנו, בחירת סיבוב ראשון בדראפט 2024, הוא האיש שיכול (מעמדת התאקל הימני) לעזור להפוך את הקו הזה מסביר ומטה (מקום 24 בפאס פרוטקשן לפי PFF) לסולידי ומעלה. אוסטין הוא האיש שאמור לתת לקוורטרבק של הסטילרס אופציה 2 אחרי די.קיי מטקאף (שכזכור, מגיע מהתקפה שבה היו מאחוריו 2 אופציות טובות מאוד). לא במקרה הדיווחים ממחנה הסטילרס מתמקדים ברצון שלהם להוסיף עוד נשקים בהתקפה. אפשר לומר שפאווטאנו משמעותי יותר למשוואה הכוללת, כי אני עוד יכול לדמיין שחקנים אחרים בחדר הרסיברים של הסטילרס מתעלים.
שורה תחתונה: הסטילרס תמיד מוצאים דרכים To overachieve אבל העונה אני מתקשה לראות את זה אפילו יותר מהרגיל. זה ממש נראה כאילו הבנייה של הקבוצה בשנים האחרונות נועדה יותר להאט את ההתקפות של הרייבנס והבנגלס, יותר מאשר פשוט לנצח. הם שוב יהיו סביב בועת הפלייאוף, מבפנים או מבחוץ, כי זה מה שמייק טומלין עושה כל הקריירה, אבל אני לא יכול לראות את הסגל הזה משלים ריצת פלייאוף עמוקה.
סינסינטי בנגלס:
סיבות לאופטימיות: המשולש בורו-צ'ייס-היגינס עדיין כאן, ולא נראה שהוא צפוי להתפרק בשלוש השנים הקרובות. זה הספיק בעבר להגיע כמעט הכי רחוק שאפשר (ומצד שני - בעונה שעברה לא הספיק אפילו לפלייאוף), אבל התקרה ברורה וידועה. לו אנארומו הלך, אל גולדן (מאמן הליינבקרים לשעבר של הקבוצה) הגיע לאייש את משרת ה-DC, וזו הזדמנות טובה לרענן את הצד השני של הכדור, אחרי עונה קטסטרופלית שעלתה לבורו ושות' במקום בפוסט-סיזן.
סיבות לפסימיות: הקרקס הניהולי חוגג בסינסי בחודשים האחרונים - טריי הנדריקסון עדיין בהולד-אאוט ומצהיר שאין לו כוונה לשחק, וגם הקולגה החדשה לקו ההגנה, בחירת הסיבוב הראשון, שמאר סטיוארט, לא התייצב ל-OTAs עקב סכסוך חוזי. בכלל, דעתי על הפילוסופיה של הבנגלס בבניית הסגל ידועה - לשלם 34.7% מהקאפ לרסיברים בסגל (הכי הרבה בליגה) זו פריבילגיה שהבנגלס לא יכולים להרשות לעצמם בנסיבות הקיימות. למה, להערכתי, זה עבד לקבוצה כמו האיגלס, שגם משלמת מעל 30% לרסיברים שלה? לאיגלס יש מאמני עמדות (בעיקר על הקווים) טובים יותר, וגם יותר אבני יסוד חזקות, על חוזים זולים, בשאר הסגל. לבנגלס אין מספיק כאלה, אפילו לא קרוב.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: אמאריוס מימס (RT) - קו ההתקפה של הבנגלס הסריח גם בעונה שעברה (מקום 29 לפי PFF במשחק הריצה והמסירה), לזה כבר התרגלנו. בסינסי מנסים להחליף משטר לפחות בגזרת האימון, ולמצוא את הדרכים לפתח שחקני קו התקפה, ומימס, שנכנס לליגה בדראפט 2024 כפרוספקט גולמי מאוד, עם נתונים פיזיים חריגים, הוא מועמד מושלם לכך. אגב - מאמן קו ההתקפה החדש, סקוט פיטרס, מגיע לקבוצה אחרי שבעונה שעברה אימן את אחד הקווים היחידים בליגה שאפשר לטעון שהיה חלש יותר, בניו-אינגלנד...
שורה תחתונה: הרצפה של הבנגלס מוגדרת על ידי ההתקפה שלה (ואני מעריך שראינו אותה בדיוק בעונה שעברה) והתקרה תוגדר על ידי כל היתר - אני לא זיהיתי מספיק מהלכים שנעשו כדי לשפר את קו ההתקפה או את ההגנה, ואני פסימי מהרגיל לגבי העונה הבאה של הבנגלס. אני לא רואה אותם מגיעים לסופרבול, ומעריך שהם יעצרו גם לפני גמר ה-AFC.
AFC South
יוסטון טקסנס:
סיבות לאופטימיות: למרות הגמגומים לאורך העונה הרגילה, אני חושב שהטקסנס והקיובי שלהם סיימו את הפלייאוף האחרון בצורה חיובית, בעיקר בהפסד נגד הצ'יפס. ההגנה נראתה כמו יחידה טופ-3 וסטראווד שוב הראה ניצוצות של קיובי טופ-10, למרות שנאלץ למסור, אז, בעיקר למחליפים. התוספת של כריסטיאן קירק והחזרה מפציעה, בתקווה, של טנק דל, אמורות לעזור לו לחזור לכושר של עונת הרוקי ביתר עקביות, לצד מתאם ההתקפה החדש. להגנה יש את כל הכלים להמשיך להיות דומיננטית, עם פרונט-7 שכולל את וויל אנדרסון, דאניל האנטר וכריסטיאן האריס, וחלק אחורי שמורכב מזוג קורנרים מעולים (סטינגלי את לאסיטר), את ג'יילן פיטרה והתוספת החדשה, אלוף הסופרבול - סי.ג'יי גרדנר-ג'ונסון.
סיבות לפסימיות: בשיקגו וניו אינגלנד ראינו מהלכים מאוד אגרסיביים כדי לטפל בבעיות בקו ההתקפה, ומה ביוסטון? כאן דווקא ה"כוכב" של הקו, לרמי טאנסיל, נשלח לוושינגטון. קאם רובינסון שחצה את הקווים מג'קסונוויל אמור להחליפו, אבל האם זה יספיק? אני בספק.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: הייתי מסמן כאן מישהו מה-OL, אבל האמת היא שאני לא ממש רואה כאן תקווה מיוחדת בשם מסוים. התקומה, אם תהיה כזו, תבוא מאימון וסיסטם משופר. כריסטיאן קירק הוא האיש שיצטרך למצוא דרכים להתפנות, ומהר, כשהפאס ראש יגיע לקיובי שלו בתוך 2.5 שניות או פחות. אני חושב שהוא יכול, בסיסטם הנכון, לחזור להיות רסיבר של מעל 1000 יארדים, כפי שהיה עבור טרבור לורנס בתחילת הקריירה שלו, ולעזור להוריד קצת מהלחץ על ניקו קולינס.
שורה תחתונה: עוד עונה שבה הטקסנס צריכים לדלג לראשות הבית. כתבתי על הבנגלס שהרצפה מוגדרת ע"י ההתקפה, וההגנה על ידי היתר - אז כאן המשוואה היא הפוכה בדיוק. ההגנה נותנת לטקסנס רצפה יחסית גבוהה, שכוללת מקום בפלייאוף, והתקפה מתפקדת תוכל לקחת אותה עד לסוף חודש ינואר.
ג׳קסונוויל ג׳אגוארס:
סיבות לאופטימיות: בריאן תומאס ג'וניור וטראוויס האנטר - אם הצמד הזה לא יספיק כדי לחלץ מטרבור לורנס את המקסימום שהוא מסוגל לייצר, כנראה שאף רסיבר כבר לא יעשה זאת. לא רק שכל אחד מהם יכול להיות שווה WR1 מבחינת תפוקה, אלא שגם ה-Skill Set של האנטר מחמיא מאוד לזה של תומאס, והוא אמור לסייע ללורנס לתקוף את מרכז המגרש, כשמהירות לעומק של תומאס תמשיך למתוח את ההגנות. זו צריכה להיות התקפה טופ-10 העונה, עם לורנס בריא.
סיבות לפסימיות: האם התוספת של ג'ורדן לואיס בניקל תספיק כדי לתקן את הגנת המסירה הכי חלשה בליגה בעונה שעברה (257.4 יארדים לחובתה בממוצע למשחק)? האם טראוויס האנטר יקבל בשלב מסוים סנאפים משמעותיים בקורנר? זה לא נראה ככה כרגע.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: ביישול טוטן - יש בן אדם עם שם כזה, בחיי. נכון, זה נשמע כמו שם של מכשף בדיוני מתוך טרילוגיית "שר הטבעות", אבל זה גם אחד השמות המדוברים ביותר בזירת הפנטזי לקראת העונה הבאה, והאיש שעשוי להשתלט על הבקפילד של הג'אגס:
טוטן, טנק ביגסבי, ו(אולי) גם טראוויס איטיין יצטרכו לתת להתקפה של ג'קסונוויל את האיזון שהיא חייבת כדי להוריד קצת מהלחץ על טרבור לורנס. תנאי הפתיחה של היחידה הזאת טובים, עם ליאם כהן כמאמן ראשי (AKA - האיש שהפך את משחק הריצה הלא קיים של הבאקס לאחד הטובים בליגה).
שורה תחתונה: לג'אגס יש חתיכות בסגל עם הרים של כישרון, ויש מערכים אחרים שלא נראים ברמת NFL. אם ההתקפה תתחבר, היא יכולה לבדה לקרב את הקבוצה לבועת הפלייאוף. אבל אני לא חושב שהג'אגס בשלים עדיין להרבה מעבר לכך.
אינדיאנפוליס קולטס:
סיבות לאופטימיות: לקולטס יש אוף-סיזן שקט ודי איכותי, בהתחשב בכל הנסיבות: קאם ביינום וצ'ארבריוס וורד נחתו לשדרג את הסקנדרי האפרורי, קו ההתקפה צפוי להישאר איכותי, למרות שריאן קלי עזב בפרי אייג'נסי... במקומו בסנטר צפוי לפתוח טאנר בורטליני - שם שאתם אמורים להכיר אם קראתם את סיקור הפרי-דראפט שלי בעונה שעבר - הוא האיש ששבר שיא בן 13 שנים בל ג'ייסון קלסי בדראפט (ומכאן תגזרו כמה אתלטי הבחור באמת).
סיבות לפסימיות: עמדת הקוורטרבק (ועל כך אפרט מיד)
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: דניאל ג'ונס או אנתוני ריצ'ארדסון? האם יש אוהד קולטס בקהל שנלהב מהעובדה שאלו הן שתי האפשרויות שהוא יצטרך לחיות איתן העונה? כנראה שלא... ג'ונס נבעט מהג'איינטס, למרות חוזה גדול, וגם לא שרד במינסוטה יותר מכמה חודשים. ריצ'ארדסון מתחיל להתרחק מטריטוריית ה"פורספקט הגולמי" לעבר טריטוריית "באסט רציני". אם להסתמך על הדברים של המאמן, שיין סטייכן, בתחילת ה-OTAs, בהם שם דגש על עקביות על פני מהלכים גדולים - נראה שלג'ונס יש סיכוי יותר טוב לפתוח את העונה בהרכב.
המספרים האיומים של ריצ'ארדסון במסירות שאינן לעומק או מאחורי ה-LOS בעונה שעברה הם איתות ברור שהוא לא מסוגל, כרגע, להריץ התקפת NFL:
שורה תחתונה: יותר אתפלא אם יגיעו לפלייאוף מאשר יסיימו אחרונים בבית.
טנסי טייטאנס:
סיבות לאופטימיות: בטנסי התקדמו מוויל לוויס וניצלו את הבחירה הראשונה בדראפט לקיובי העתיד שלהם (בתקווה) - קאם וורד. אחרי שהשקיעו בקו ההתקפה בחירות סיבוב 1 בשני הדראפטים הקודמים, הם הנחיתו הפעם לקו את הגארד הוותיק (והעדיין מצוין) קווין זייטלר, שהגיע מהליונס. אני מחבב גם את ההחתמות של טיילור לוקט מהסיהוקס והליינבקר קודי ברטון מהברונקוס. יש בטנסי כמה חתיכות לא רעות, בעיקר בהגנה.
סיבות לפסימיות: זהו כנראה הסגל הכי חלש בבית, עדיין. ההגנה של הטיטאנס דורגה שנייה בליגה ב-2024 מבחינת יארדים (311.2 למשחק, שניים רק לאיגלס) אבל במקום ה-30 בנקודות (27.1, מעל הקאובויס והפנתרס בלבד). האנומליה הזאת נוצרה, במידה, רבה, מהאיבודים של וויל לוויס (שיצרו מגרשים קצרים ליריבות), אבל גם בגלל שהגנת הריצה הייתה מהחלשות בליגה (4.5 יארדים לניסיון) - אני לא בטוח שהם עשו מספיק כדי לשנות את זה.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: קו ההתקפה, כיחידה. תמיד קריטי לתפקוד הקיובי, ואפילו יותר כשמדובר ברוקי. ג'יי.סי ליית'ם, פיטר סקורונסקי ושות' צריכים להתחיל להצדיק את ההשקעה הגדולה של הקבוצה בהם.
שורה תחתונה: הם עדיין במרחק של לפחות שנה מרלוונטיות, לדעתי.
AFC West
קנזס סיטי צ׳יפס:
סיבות לאופטימיות: השלד שבנה את השושלת עדיין כאן - ריד, ספאגנולו, מהומס, כריס ג'ונס, מקדאפי ועוד (אני לא במקרה משמיט כרגע את מה שנותר מטראוויס קלסי מהמשוואה). הצ'יפס הם עדיין הסטנדרט ב-AFC והאתגר המרכזי שכל יתר הטוענות לכתר מסמנות לעצמן בלו"ז. כל עוד צוות האימון הזה, והקיובי הזה, שוכנים יחד ב-KC, הם יישארו הסטנדרט.
סיבות לפסימיות: נדמה שמשהו נחשף בסופרבול האחרון - מעולם לא ראינו את ההתקפה של הצ'יפס, בעידן מהומס-ריד, כל כך אובדת עצות. אפילו לא בסופרבול נגד טמפה. האם יכול להיות שההתקפה האיטית והשמרנית של הצ'יפס מיצתה את עצמה, והגיע הזמן להמציא אותה מחדש? והאם היא תהיה מסוגלת לעשות את זה, כשנדמה שטראוויס קלסי איבד כמה צעדים?
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: קסבייר וורת'י - אם יש מישהו בסגל הזה שיכול לספק להתקפה של הצ'יפס את מימד העומק שהיא, כנראה, צריכה - אז זה האיש. מצד שני, הוא היה שם גם בעונה שעברה, והחיבור בינו לבין מהומס במסירות של 20 יארדים ומעלה לא ממש עבד... האם אוף-סיזן נוסף ביחד יגשר על הפערים?
אי אפשר להאשים רק את חוסר הדיוק של מהומס כאן - לפי Fantasy Data Points, וורת'י דורג במקום ה-77 בלבד מבין הרסיברים בליגה ביצירת הפרדה מהמגן הקרוב ביותר בראוטים לעומק (תוכלו לראות שהוא היה אפקטיבי יותר ב-Crossing ו-Slant):
ב-KC מקווים שהחזרה של ראשי רייס תעזור לקחת קצת תשומת לב של הסקנדרי מוורת'י, ותייצר לו קצת יותר מרחב פעולה.
שורה תחתונה: אין לי כמעט ספק שההתקפה של הצ'יפס תראה שונה מאוד בעונה הבאה. הם לא יכולים להמשיך לקוות לנצח שוב ושוב משחקים על פאמבלים של היריבה וחסימות FG בשניות האחרונות, הם צריכים לחזור להיות דומיננטיים, וזו ההתפתחות הנדרשת מהם למול השינויים ב-AFC.
לוס וגאס ריידרס:
סיבות לאופטימיות: אפשר לטעון שזו עוד אחת מהקבוצות המשתפרות של ה-AFC. זה מתחיל במאמן הוותיק (וזוכה הסופרבול) פיט קארול, שמתאחד בווגאס עם ג'ינו סמית בעמדת הקוורטרבק (לא בדיוק "עילית", אבל לבטח עדיף על השחקנים שהחליף). מקס קרוסבי נשאר, למרות איומי העזיבה, ברוק באוורס נראה כמו כוכב, ובדראפט האחרון התווסף לצידו כלי נשק שאמור להיות לא פחות קטלני - ה-RB אשטון ג'נטי.
סיבות לפסימיות: עם כל הכבוד לג'ינו, האם התקפה שהרסיבר המוביל שלה הוא ג'קובי מאיירס יכולה להיות מספיק טובה כדי לעשות אימפקט על הליגה? בצד השני של הכדור, ההחתמה הנוצצת של האוף-סיזן הקודם, כריסטיאן ווילקינס, עדיין בשלבי החלמה מפציעה קשה מהעונה שעברה, ולפי הדיווחים הקאמבק שלו לאימונים היה "מאתגר". קו ההגנה של הריידרס, שיצר 38 סאקים בלבד ודורג במקום ה-27 לפי PFF ביעילות פאס ראש בעונה שעברה, פשוט חייב אותו. שימו לב לעוד שם שנפצע מוקדם בעונה שעברה ולא ממש שיחק - האדג' מלקולם קונס.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: השמות שציינתי בפסקה הקודמת (ווילקינס וקונס) הם מועמדים טובים, אבל אני הולך כאן על ג'נטי - הוא האיש שההתקפה תצטרך לעבור דרכו. בעונה שעברה, לריידרס הייתה התקפת הריצה החלשה בליגה - 79.8 יארדים בלבד, ב-3.6 יארדים לניסיון. אלה לא מספרים שיאפשרו לכל קבוצה, יהיה הקיובי שלה אשר יהיה, להיות באמת תחרותית בליגה הזאת לאורך זמן. ג'נטי אמור להיות Workhorse על כל המשתמש מכך - ראנינג בק של שלושה דאונים (עם כל הכבוד לראחים מוסטרט וזאמיר וייט שנמצאים בסגל) שצריך לכוון לעונה של 1,200+ יארדים ולפחות 8 ביקורים באנדזון.
שורה תחתונה: אני עדיין לא רואה כאן פלייאוף, אבל הם לבטח אמורים להיות יותר תחרותיים בבית הזה מאשר בעונה שעברה.
דנבר ברונקוס:
סיבות לאופטימיות: ההגנה (מחוזקת בטאלאנואה הופאנגה ודרה גרינלו, כשיהיה בריא), קו ההתקפה, ובו ניקס בעונה שנייה כפותח (שימו לב לתוספת של אוון אינגרם בטייט אנד). שון פייטון הצליח להוציא מהסגל הזה מעבר ומעבר בעונה שעברה, והפתיע הרבה אנשים (אני ביניהם) עם ביקור בפלייאוף עם הרוקי קיובי שלו.
סיבות לפסימיות: אותה הופעת פלייאוף הכניסה דברים קצת לפרופורציות - הברונקוס היו הפתעה נחמדה, אבל הם עדיין רחוקים מאוד מהאריות של ה-AFC (הבילס ביניהם). נחזור על הנתון שקשה לחמוק ממנו - מלבד הניצחון על הבאקס בשבוע 3, והתבוסה בשבוע 18 נגד המחליפים של הצ'יפס - הם לא ניצחו אפילו קבוצת פלייאוף אחד (5 הפסדים). אני צריך לראות יותר מהקבוצה הזאת מול היריבות בסטנדרט הזה כדי להאמין שהם מסוגלים לשחק בינואר גם הפעם.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: ריילי מוס - צד אחד של הסקנדרי נעול, עם שחקן ההגנה של 2024, פאט סרטאן. ומה בצד השני? מוס פתח את העונה טוב מאוד, עד בערך שבוע 7, אבל חוות ירידה בכושר בישורת האחרונה, כאשר ה-Lowlight הגדול שלו היה בהפסד לבנגלס בשבוע 17 (2 טאצ'דאונים של טי היגינס על הראש שלו). הוא נראה קצת יותר טוב בפלייאוף נגד הבילס, אבל זה לא באמת היה משנה - כי באפלו פשוט הריצו את הכדור לתוך הגרון של הגנת הברונקוס, וג'וש אלן לא באמת היה צריך לנסות לבחון את הכיסוי. התפקוד של מוס יכול לעשות את ההבדל בין הגנה טופ-3 להגנה שהיא בקושי טופ-10 (אם בכלל).
שורה תחתונה: יתמודדו גם העונה על מקום בפלייאוף, אבל לא אתפלא אם תהיה כאן ריגרסיה מסוימת, בבית שיהיה מאתגר יותר מבעונה שעברה.
לוס אנג׳לס צ׳ארג׳רס:
סיבות לאופטימיות: ג'סטין הרברט.
סיבות לפסימיות: ג'סטין הרברט.
אקס פקטור/עמדת מפתח בפוקוס: ג'סטין הרברט.
שורה תחתונה: הביאו לו חיזוק משמעותי לקו, עם מקאי בקטון (שיפתח ב-RG לצד ג'ו אלט). אחרי לאד מקונקי, הביאו לו עוד בחירת דראפט גבוהה למסור אליה (טרה האריס) ואת אומאריון האפטון ונאג'י האריס לבקפילד. זה הזמן להגיע לפלייאוף, ולנצח לפחות משחק אחד. לפחות. זו הדרך היחידה שבה ג'סטין הרברט יוכל להסיר מעצמו את תווית ה"Social-Media QB" ולהשתיק את כל המבקרים. כל מילה נוספת מיותרת (למרות שאני לבטח אוסיף מילים בנושא בהמשך.. כרגע זה באמת ממצה).
השאלות שלכם:
שאלה: האם יש (כמו בnba) תקופה של חילופי דורות בעמדת הWR (או בכלל)? והאם לצפות עדיין לקבל את הותיקים (דוונטה אדאמס, מייק אוואנס, טייריק היל וכו) כgo to players או שאנחנו צריכים להתחיל להתרגל לשמות חדשים?
תשובה: נתחיל בגרף שהשתמשתי בו בפוסט פנטזי שלי בעונה שעברה, שמציג את ביצועי שחקנים בעמדת הרסיבר לפי הוותק שלהם בליגה:
אפשר לראות כאן בבירור שהנפילה מתחילה, לרוב בין השנה התשיעית לעשירית של שחקן בליגה, וקשה מאוד להפוך את התהליך הזה. השמות בגוף השאלה אינם חריגים בהקשר הזה: אדאמס (נכנס לעונה 12), אוואנס (נכנס לעונה 12) והיל (נכנס לעונה 10). היל, למשל, רשם בעונה שעברה נתוני שפל לקריירה שלו כמעט בכל פרמטר - זה כמובן פועל יוצא של הפציעה של טואה, אבל ממש לא רק. גורמים "סביבתיים" כאלה יכולים להאיץ או להאט את הנפילה, אבל בסופו של דבר - היא תגיע גם תגיע.
אגב, שניים מהשמות כאן, אדאמס והיל, היו בטופ-5 של רשימת הרסיברים הכי טובים בליגה שהכנתי בעונה שעברה, והתיישנה ממש לא טוב (גם קופר קאפ "כיכב" באותה רשימה, שהיא כנראה הפוסט שלי שהתיישן הכי רע בכל הבלוג. מוזמנים לחפש אותו, אם ממש רוצים).
אז האם יש חילופי דורות? בהחלט, והוא כבר התרחש - ג'סטין ג'פרסון, ג'מאר צ'ייס, סי.די לאמב, איי.ג'יי בראון, אמון-רה סיינט. בראון, פוקה נקואה... כל אלה (ואחרים) נראו טוב בהרבה, וימשיכו לראות טוב יותר מהקולגות הוותיקות, וזהו מחזור החיים האכזרי של ה-NFL.
שאלה: שלושה שחקנים לא מוכרים מהדראפט שכולם יכירו עוד שנה
תשובה: וואלה, שאלה טובה, שכנראה אני לא האדם הכי מתאים לענות עליה. פשוט כי לא עוקב אחרי פוטבול מכללות מאוד מקרוב... אבל אנסה בכל זאת להמר כאן, על בסיס מה שכן ראיתי וקצת הייפ של מחנות אימונים.
אני מניח שהכוונה ב"לא מוכרים" היא ללכת לשמות שלא נבחרו בסיבובים 1-2, אז הנה הניסיון שלי (אתן כאן יותר, כי חלק מהם אני "ממחזר" ממוקדם יותר בפוסט):
קייל וויליאמס, רסיבר, ניו אינגלנד פטריוטס (בחירת סיבוב 3)
ביישול טוטן, ראנינג בק, ג'קסונוויל ג'אגוארס (בחירת סיבוב 4)
קאם סקאטבו, ראנינג בק, ניו יורק ג'איינטס (בחירת סיבוב 4)
טיי רובינסון, דיפנסיב תאקל, פילדלפיה איגלס (בחירת סיבוב 4)
ג'ק סוייר, אדג', פיטסבורג סטילרס (בחירת סיבוב 4)
שאלה: הצלחות וכישלונות של הדראפט הקודם, כולל הסקירה שלך משנה שעברה ושל פרשנים נוספים
תשובה: בדומה לשאלה הקודמת, הסקירה שלי הייתה מבוססת, במידה רבה, על דעות של פרשנים נוספים. אז ננסה לשים כאן זרקור על כמה תובנות עיקריות שאני מרשם לעצמי להסיק כבר עכשיו...
מעטים מאוד הפרשנים שהאמינו שג'יידן דניאלס יראה כמו הקיובי הכי טוב מהמחזור הזה,
אני דירגתי את מייקל פניקס רביעי במחזור (מעל מקארתי ובו ניקס) - היו כמה ניצוצות בעונה שעברה, ככה שעוד לא מרים ידיים על הטייק.
הטייק הכי טוב שלי מכל הסיקור - ג'ארד וורס ל-DROY.
טריון ארנולד לא נראה כמו הקורנר הכי טוב במחזור דראפט 24: קוויניון מיטשל, נייט וויגינס, מייק סיינריסטיל, קופר דג'ין וגם קאמארי לאסיטר שיחקו טוב ממנו. בהרבה. אפשר לטעון זאת גם לגבי שמות כמו דרו פיליפס, מסיבובים מאוחרים יותר.
זאק פרייז'ר, לא אוסטין פאוורס-ג'קסון, הוא הסנטר הטוב ביותר במחזור.
לא רק ג'ארד וורס - גם צ'ופ רובינסון היה צריך להיבחר לפני דאלאס טרנר.
מארווין האריסון לא נראה כמו הרסיבר הכי טוב של המחזור. למאליק נייברס, בריאן תומאס ולאד מקונקי היו עונות רוקי הרבה, הרבה יותר מוצלחות ומבטיחות.
שחקנים שנראים כמו "גניבות" של סיבובים 3 ומעלה אחרי עונת הרוקי שלהם: דומיניק פוני (ניינרס), ג'ייליקס האנט (איגלס), דרו פיליפס (ג'איינטס), אוון וויליאמס (פאקרס), מאליק מוסטאפה (ניינרס).
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-550 אוהדים שכבר שם!
תודה אורן
קשה הציפייה ):