סיכום שבוע 2: מריח כמו רוח נעורים
זוכרים כמה היללנו, פיארנו ושיבחנו את מחזור הקיוביז של דראפט 2024 בתום העונה שעברה? (כנראה שבצדק)... בואו נראה מה מצבם אחרי שבועיים של עונת 2026:
קיילב וויליאמס (בחירה ראשונה, ברס): נתן הצגה בשבוע 1, וחווה פציעה מוזרה (מה לעזאזל החומרה שלה?) במהלך תצוגה התקפית חלשה נגד הוויקינגס בשבוע 2. אנחנו יכולים לראות אותו בחזרה על המגרש כבר בשבוע 3 - ב-MNF נגד האיגלס.
ג'יידן דניאלס (בחירה שנייה, קומנדרס): מאזן 0-2, נפצע שוב ולא ברור לכמה זמן ייעדר... האם ההחלטה של דן קווין לוותר על 3 נקודות קלות בסוף המחצית, תתברר כזו שגמרה לקומנדרס את העונה? והאם דניאלס מסתמן כפצוע כרוני?
דרייק מיי (בחירה שלישית, פטריוטס): אחרי 5 משחקים מחרידים, רשם קאמבק מסוים נגד הנמושה המסתמנת מפיטסבורג. אבל הלו"ז מכאן יילך ויהיה יותר מאתגר (יוצאים מכאן לשחק אצל טרבור לורנס וג'וש אלן), ומצבת הרסיברים שלו בעייתית.
מייקל פניקס (בחירה שמינית, פלקונס): התאושש מפציעה חמורה, בפעם המי יודע כמה... צפוי לפתוח בחמישי בלילה בגרין ביי, כשהקבוצה שלו נראית (כרגע) כאחת הנמושות של הליגה.
ג'יי.ג'יי מקארתי (בחירה עשירית, ויקינגס): הפסיד את תפקיד הבקאפ ועתידו בקבוצה לא ברור. לפחות הוא חלק מסגל של הקבוצה היחידה כאן במאזן מושלם של 2 ניצחונות.
בו ניקס (בחירה 12, ברונקוס): החלים מהפציעה שחווה בדיוויז'נל שנה שעברה, רשם את אחת ההופעות החלשות שלו בשבוע 1, אבל קצת התאפס על עצמו נגד הג'אגס בשבוע 2.
בקיצור ולסיכום: 2 פצועים, 2 מחלימים, מועמד MVP בדימוס ש*כרגע* בעיקר צולע, ועוד בקאפ של בקאפ שיכול להיחתך בכל רגע.
ככה זה ב-NFL: הנרטיב סביב שחקן, או במקרה הזה - סביב מחזור QBs שלם, יכול להשתנות ברגע. או לפחות בשבועיים.
ואם כבר בנרטיבים משתנים עסקינן, בואו נלך עוד שנה אחורה, ונשאל: מה תגידו על 2 הבחירות הראשונות של 2023? אחרי שנה-שנתיים בליגה, כולם כבר היו מוכנים להכתיר את סי.ג'יי סטראווד כדבר הגדול הבא, ולשלוח את ברייס יאנג ל-CFL. וראו איזה פלא:
אחרי השבועיים הראשונים של העונה, יאנג מוביל את הליגה ביארדים באוויר (312.5), וההתקפה שלו מדורגת שנייה בנקודות (35.5), בזמן שסטראווד מסר השבוע 55 פעמים, רק כדי לשים על הלוח 6 נקודות מסכנות נגד הגנת הבנגלס המשתפרת (5 מ-21 בדאונים 3/4, ו-0 ביקורים באנדזון מתוך 4 דרייבים שהגיעו לרדזון).
זה אומנם מרגש ומרענן, אבל לתחושתי - זה לא הולך להחזיק עד סוף השנה. אני חושב שנראה בהמשך העונה פוטבול יותר טוב מסטראווד והטקסנס (בעיקר כשניקו קולינס יחזור), והפנתרס לא ימשיכו לשים 30+ נקודות בכל משחק. מאזן הכוחות הזה יזוז עוד 3-4 פעמים עד סוף העונה.
בכלל, אני לא יודע למקם היום בביטחון אף אחד מהשמות שציינתי מעלה בצורה מדויקת בדירוג הקיוביז בליגה. יש כאן כמה שיש להם קייס סביר לאיזורי טופ-10 (כנראה 8 וצפונה - לא מעבר), אבל האם יש אפילו אחד שהוא "באנקר" באיזור העליון של הרשימה? אני ממש לא חושב. אני רואה ליד השמות האלה בעיקר סימני שאלה, ואפילו לא סימן קריאה אחד.
רוצים להצטרף לקהילת הדיונים בדיסקורד? כנסו ללינק הזה:
שימו לב - אם אתם משתמשים מהנייד, תצטרכו להתקין קודם את אפליקציית DISCORD. משם זה די פשוט.
שבוע 2 בקליפת אגוז 🥥:
השחקן המצטיין בהתקפה: ג'וש אלן, קוורטרבק, בילס ; השחקן המצטיין בהגנה: דווין לויד, ליינבקר, פנתרס
הפתעת השבוע: ניו אורלינס סיינטס
אכזבת השבוע: טמפה ביי באקנירס
הופעת הפנטזי של השבוע: ההגנה של הפנתרס
טופ 3 משחקים לצפייה בריפליי: 1. צ'יפס - קולטס , 2. בילס - ליונס , 3. רייבנס - סיינטס
מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 20-12
מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 15-1-16
מהלך השבוע של "פיק סיקס":
ג'מאר צ'ייס עם קונספט חדש - No Look Catch:
תמונת השבוע של "פיק סיקס":
קיילב יורד מהמגרש בדרמטיות - רק כדי שנגלה שיש מצב שהוא משחק כבר בשני הקרוב (זה כבר הפך ל-MEME):
תפריט ניווט בין הניתוחים:
ה-MVP האמיתי כולם מדברים על ג'וש אלן - לא מספיק אנשים מדברים על האנשים האלה בבאפלו...
הרצפה עקומה האם לג'סטין הרברט נותרו עוד תירוצים?
30 על 30 עוד משפט או שניים על כל יתר קבוצות הליגה
ה-MVP האמיתי:
בסוף השבוע האחרון כולם דיברו וכתבו, ובצדק, על ג'וש אלן - גם אני חושב שהקיובי של הבילס הוא שחקן הפוטבול הכי טוב היום בליגה. 674 יארדים ו-9 טאצ'דאונים יש לבחור בשבועיים הראשונים של העונה - וההתקפה של הבילס נראית בלתי ניתנת לעצירה. למעשה, היא נראית במובנים רבים, הכי טוב שנראתה בעידן ג'וש אלן: מבחינת EPA ממוצע לדרייב, המשחק נגד הליונס היה הכי טוב בקריירה של אלן, וכמות הדאונים הראשונים (34 בסך הכול) הייתה יותר גבוהה מכל משחק של התקפת הבילס ב-2025.
בעונה שעברה לבילס הייתה התקפת הריצה הכי פורה בליגה (ג'יימס קוק הוביל את כל הרצים בליגה מבחינת יארדים על הקרקע), והעונה לא תהיה להגנות היריבות אפשרות לצופף יותר מדי את ה-BOX - בין היתר, בגלל שג'וש אלן כמעט הכפיל העונה את עומק המטרה הממוצע שלו למסירה ביחס לשנים קודמות:
2023: 6.79
2024: 7.44
2025: 7.66
2026: 11.04
אבל יש לא מעט אנשים אחרים שיש להם הרבה מניות בהצלחה של הבילס בשבועיים הראשונים, והראשון (מבחינתי) הוא ג'ו בריידי - המאמן החדש, והפלייקולר הישן (מאז 2023) של הבילס. בריידי, למי שלא מכיר, עשה את המעבר ל-NFL אחרי עונת 2019, במהלכה היה מתאם התקפת המסירה של ה- LSU Tigers, בעונה היסטורית שהובילה ההתקפה של ג'ו בורו, ג'סטין ג'פרסון וג'מאר צ'ייס. באוף-סיזן האחרון, לא מעט אוהדי בילס לא אהבו, בלשון המעטה, את המינוי של בריידי - שהרגיש פחות כמו "הזעזוע" למערכת שהם חשו שהיא צריכה, ויותר כמו המהלך השמרני, האופייני, ועוד מהלך-כוח של ה-GM המושמץ, ברנדון בין.
באופן אישי, ואני חושב שזה מתועד גם בבלוג וגם ב-X - אני אהבתי את המהלך, ואני אוהב אותו היום אפילו יותר. כי לא רק שבריידי ממשיך לעשות את הדברים שעזרו לאלן להפוך ל-MVP ב-2024, ולהתקפה של הבילס להיות הרבה יותר מאוזנת, הוא גם הוסיף עוד מורכבויות למשחק שלה. כתבתי למעלה על עניין המסירות לעומק, אבל שימו לב לזה:
בשבוע 1, הבילס השתמשו במערכים של 3 טייט אנדים על המגרש יותר מכל התקפה אחרת בליגה (כמעט 40% מהסנאפים בהתקפה, אפילו יותר ממקווי והראמס) - וזה לא האט בכלל בשבוע 2. בגדול, היתרון במערכים האלה נגזרים מהיתרון הגדול בשימוש ב-TE בגרסתו המודרנית כמיס-מאצ' בהתקפת המסירה: מהיר מדי בשביל שליינבקר יוכל לכסות אותו, גדול וחזק מדי בשביל כיסוי של סייפטי או קורנר. כדי שהמערכים האלה יהיו אפקטיביים, ההתקפה צריכה טייט אנדים שיודעים לתפוס ולחסום כמעט באותה יעילות - ולבילס היום בהחלט יש כאלה.
הכי קל לציין כאן ברשימה את דלטון קינקייד, שניצל את ההזדמנויות החדשות כדי להפוך בשבועיים האלה ל-TE הראשון בתולדות ה-NFL לרשום לפחות 95 יארדים בתפיסות בשבועיים הראשונים של עונה. וישנו כמובן דוסון נוקס הוותיק (עליו ארחיב עוד מעט), אבל הגיבור ה"שולי" כאן בסיפור הוא כנראה הטייט אנד השלישי של הקבוצה, ג'קסון הוז, מסוגל להזיז ככה דיפנסיב אנדים מהמקום במשחק הריצה ובפאס פרוטקשן:
הנוכחות של הוז על המגרש מייצרת הרבה בעיות מאצ'אפ להגנות היריבות. זה בא לידי ביטוי במשחק הריצה, כמובן - במשחק נגד הליונס. אפשר לראות שה-EPA הכי גבוה בריצות של ג'יימס קוק הגיע במהלכים שהלכו ל- D-Gap (מאחורי אחד הטייט אנדים):
אבל כמובן שזה משפיע גם על התקפת המסירה, כששם - לפעמים רק 3 טייט אנדים זה פשוט לא מספיק: במשחק האחרון נגד הליונס, על הגול-ליין, הבילס עלו במערך של 4 TEs, ושימו לב כאן לתנועה לפני הסנאפ של שניים בעיקר: דלטון קינקייד (86), בצד שמאל של המערך, ודוסון נוקס (88), שהתחיל אותו מעמדת הפולבק, וסיים עם תפיסה ל-TD באנדזון:
בתור שחקן הגנה, אתה לא רק צריך לפענח האם מדובר במהלך ריצה או מסירה, אלא גם לתקשר דרך כל ה-MOTION ולהבין מי לעזאזל אמור לשמור על מי, ואיך, ומתי... או במקרה הזה (ועוד רבים העונה) - להיכשל בכך נחרצות, ולספוג TD.
טוב, הסיפור בהתקפה די ברור - אבל מה עם ההגנה? האם היא שוב תהיה הקוץ שיפוצץ את הבלון של הבילס בינואר? אחרי הכול, הקבוצה ספגה 31 נקודות בכל אחד מהמשחקים הקודמים. היחידה של המתאם החדש, ג'ים לאונרד, רחוקה מלהיות בשלה ומחוברת. אבל היא מצליחה לעשות, בינתיים, מספיק מהלכים גדולים - בעיקר הודות לשני שחקנים על קו ההגנה.
ואולי אין נתון שממחיש זאת טוב יותר מכך: כיחידה, הגנת הבילס מדורגת בתחתית הליגה (מקום 32!) בתדירות הלחץ על הקוורטרבק היריב - 27.9% בלבד. אבל כאינדיבידואלים יש להם 3 שמות שמדורגים בטופ-10 מבין כל שחקני קו ההגנה בליגה בתדירות הלחץ ובלחצים בסך הכול: האדג'ים גרג רוסו ובראדלי צ'אב, וה-FT דווין ווקר.
גרג רוסו, שהפך בחמישי האחרון לשחקן הראשון בתולדות ה-NFL שרושם 4 סאקים ו-4 FF (למי שלא בקיא בראשי התיבות - Forced Fumbles) בשבועיים הראשונים של העונה. הוא היה האיש שגמר מעשית את המשחק נגד הטקסנס עם איבוד שיצר, ובמשחק נגד הליונס - הוא יצר 9 לחצים והשפיע על המשחק פעם אחר פעם מול ה-RT המחליף, לארי בורום.
השם היותר "מפתיע" כאן הוא ווקר, בעונתו השנייה בלבד. מדובר בפריק אתלטי שהבילס בחרו בדראפט 2025 בסיבוב הרביעי, ונראה שהבשיל להיות השחקן שהם חלמו שהוא יהיה (בלט במיוחד בהיעדרו של אד אוליבר במשחק הזה). בשני המשחקים הראשונים של העונה, כמעט ולא היה דרייב שהוא לא יצר בו נזק והשפעה על המשחק.
לפי נתוני SumerSport, הוא כמעט ושילש את כמות המהלכים שבהם הוא יוצר לחץ על הקיובי היריב, ביחס לממוצע של 2025:
גיבורי על צריכים סיידקיקס ודמויות משנה כדי להפוך את הסיפור שלהם לטוב ושלם, וכך גם במקרה הזה. למרות שזה יותר טרנדי ורומנטי, אין קוורטרבק שיכול להצליח ללכת עד הסוף לבד - הוא חייב את עזרה, והרבה, בשני צידי הכדור. וכך גם גיבור העל הנוכחי של ה-NFL: ג'וש אלן חייב שיהיו לו מישהו שיחסום לו, מישהו שיתפוס, מישהו שיוריד ממנו את הלחץ עם ריצה אפקטיבית בדאון 1, וכן: גם כמה אנשים שיעשו מהלכים גדולים כשהוא לא על המגרש.
אם רוסו, ווקר והיתר ימשיכו ככה - זו יכולה להיות השנה של הבילס.
הרצפה עקומה:
בשבוע האחרון קרה בליגת הפוטבול האמריקאי (אני בכוונה לא כותב NFL, ומיד תבינו מדוע) משהו שלא קרה הרבה מאוד שנים... כמה שנים בדיוק? אני מדבר על לא פחות מ-100 - מאז 1926: קבוצת פוטבול מקצועית כלשהי, הפסידה בבית, במהלך שבועיים רצופים, ובפער דו-ספרתי - לשתי קבוצות, שבעונה שלפני כן רשמו אחוז הצלחה של מתחת ל-20%.
ב-1926 הייתה זו הרייסין טורנדוס ממדינת וויסקונסין, קבוצה שעברה כמה וכמה מיתוגים מחדש, תחת שמות שונים, בשנות ה-20 של המאה הקודמת. באותה עונה, לאחר פתיחה עגומה שכללה 4 הפסדים מתוך 5 משחקים, ובשילוב קשיים כלכליים - הטורנדוס התפרקו ונעלמו מהמפה, עוד לפני שהעונה הסתיימה בכלל.
חלפו להן 100 שנים, והנה זה קרה שוב - הלוס אנג'לס צ'ארג'רס הפסידו בזו אחר זו, בבית, לקרדינלס ולריידרס - שכל אחת רשמה 3 ניצחונות בלבד בעונת 2025.
והנה עוד שיעור קצרצר בהיסטוריה, לפני שנתקדם: מאז הרחבת הפלייאוף בתחילת העשור הנוכחי - רק כ-15% מהקבוצות שפתחו את העונה עם 2 הפסדים (8 מתוך 51) הצליחו להתברג לתמונת הפלייאוף.
נעבור להווה, עם דיסקליימר קטן אך מהותי: לא צפיתי בלייב באף משחק של הצ'ארג'רס העונה. בעבר נהגתי לסכם כאן בפורמט אחר ולציין בפירוש באילו משחקים צפיתי במלואם, סנאפ אחר סנאפ, אבל היום יש פורמט אחר שבו זה לא מאוד אינטואיטיבי עבורי. כשמדובר במשחקים שאני צופה בהם, כמו בסיכום מעלה של הבילס, אני מרשה לעצמי שני דברים:
להיכנס קצת יותר ל-Xs & Os.
להיות קצת יותר נחרץ ומבוסס בטייקים שלי.
אז... מבלי לראות את ג'סטין הרברט משחק העונה פוטבול, ולאחר שצפיתי בלא מעט קטעים קצרים של עמיתיו לקבוצה מפמבלים, מפילים מסירות שהולכות לידיים של שחקני הגנה, ומפספסים משימות בפאס פרוטקשן... אני חייב עדיין לכתוב: לג'סטין הרברט אין יותר תירוצים בכל הקשר לחלקו בכישלונות של הקבוצה שלו. הם פשוט אזלו לחלוטין, ואני עקבי בעניין הזה כבר מהאוף-סיזן. אם הצ'ארג'רס לא מגיעים העונה לפלייאוף, הפתרון לעניין יהיה יחיד וברור - טרייד החוצה מ-LA. בתקווה שזה יוביל לפיבוט קריירה, סטייל מאט סטאפורד בראמס.
אם בשנותיו הראשונות היה להרברט מאמן "בעייתי", ברנדון סטיילי (שאגב, עושה חיל העונה כ-DC של הסיינטס), אז היום יש לו את ג'ים הארבו, האיש שקבוצות רבות בליגה רצו להעסיק לפני שנתיים, שהגיע לסופרבול וזכה באליפות המכללות.
אם בשנה שעברה היה לו את גרג רומן המיושן והשמרן כ-OC, אז היום יש לו "ילד הפלא" הנועז, מייק מקדניאל, שלפחות 10 קבוצות בליגה רצו להעסיק בפגרה האחרונה כדי לתכנן ולקרוא מהלכים בהתקפה. אבל לא - מקדניאל רצה את הרברט, והצ'ארג'רס רצו את מקדניאל.
אם בשנה שעברה להרברט לא היו שני התאקלים הפותחים שלו, רשון סלייטר וג'ו אלט, אז העונה הם פותחים ומשחקים. זה כמובן לא אומר שיש לו היום קו התקפה טוב (כנראה שההפך הוא הנכון), ובכל זאת... זה בהחלט היה תירוץ.
להרברט גם יש סביבו בעמדות ה-SKILL גם את לאד מקונקי (בחירת סיבוב 2), אומאריון האמפטון (בחירת סיבוב 1), קוונטין ג'ונסטון (בחירת סיבוב 1), טרה האריס (בחירת סיבוב 2) ואחרים... תגידו על אלה מה שתגידו, כל אלה היו פרוספקטים ברמה גבוהה מאוד כשנכנסו לליגה (כולם שיחקו מאז אך ורק בצ'ארג'רס, עם הרברט כ-QB).
עם כל אלה, ההתקפה של הרברט ומקדניאל, בשני משחקיה הראשונים, נראית כמו אחת החלשות, הלא יעילות והמבולגנות בליגה, כאשר הרברט באופן אישי מאבד כדורים בתדירות גבוהה כמעט פי 3 מהממוצע שלו בחמש השנים הראשונות בליגה (אגב, טרנד שלילי שהחל כבר בעונה שעברה), ובקצב של אחוז ההשלמה הנמוך ביותר מאז שנבחר בדראפט:
ועכשיו לעתיד הקרוב מאוד... לאן הקבוצה הולכת מכאן? ובכן 7 היריבות הבאות של הצ'ארג'רס העונה הן: בילס בחוץ, סיהוקס בחוץ, ברונקוס בבית, צ'יפס בחוץ, ראמס בחוץ, טקסנס בבית, רייבנס בחוץ... אפשר כרגע להעריך, בזהירות, שהצ'ארג'רס יהיו אנדרדוג (מוצדק) בכל אחד מהמשחקים האלה.
האם יש מישהו שמוכן להמר על כך שהצ'ארג'רס יגיעו העונה לפלייאוף? במידה ולא - זו תהיה העונה ה-4 מתוך 7 עונות של הרברט כקיובי פותח שבה הוא לא מגיע לפלייאוף, כאשר בשלוש האחרות, כידוע היטב - הקבוצה הפסידה בווילדקארד.
בכל מקרה, הנה הנקודה היותר מהותית שאני רוצה לשים עליה זרקור: המקרה הזה של הרברט אמור להיות, עבור כל מי שמתיימר לפרשן את הליגה ולשמר איזו רמה מינימלית של יושרה אינטלקטואלית - נקודת שבר. שבר בתיאוריה שלפיה הקוורטרבק שנראה כמו QB קלאסי, שבנוי פיזית כמו אחד כזה, שזורק ספירלה מושלמת, שיכול למסור מהמקום כדור ל-70 יארדים באוויר, וכן - גם כזה שנמדד היטב לפי כל האנליטיקס האולטרה-מתקדמים - הוא הטוב יותר או "הנכון" יותר. ג'סטין הרברט היה במשך 7 השנים האחרונות נער הפוסטר של התיאוריה הזאת, והנה היא קורסת במלוא תפארתה לנגד עינינו. היום כבר אי אפשר לטעון שג'סטין הרברט הוא קוורטרבק עילית. הצ'ארג'רס עשו כל דבר אפשרי כדי לחקות בדיקה של התיאוריה בתנאי מעבדה - והתוצאה חזרה שלילית, באופן מובהק.
בניגוד לאחרים, כמו טואה, שהתעקשתי לאורך שנים שפשוט אין להם את זה, ברמה הכי בסיסית - אני עדיין לא משוכנע לגמרי שזה המצב אצל הרברט. אני בהחלט מאמין שהוא אוברייטד, ודי משוכנע שזה פשוט לא הולך לקרות ב-LAC... בארגון אחר, בנסיבות אחרות - זה יכול להשתנות עבורו. דברים מוזרים יותר מזה קרו (אני מסתכל עליך, סאם דארנולד).
זה כמובן לא משנה את זה שאני ממשיך להיות משוכנע שהיום, ג'סטין הרברט אינו קוורטרבק טופ 10 בליגה (בטח שלא טופ-5 כמו שרבים אחרים ממשיכים לטעון). הוא לא יודע לנצח משחקים בעקביות (מדובר במיומנות), הוא לא יודע להתעלות ברגע הגדול (גם זו מיומנות), וניכר שלסביבה שלו (בעיקר ברמת הארגון) אין פתרונות.
הקוורטרבקים שהייתי לוקח היום לפני ג'סטין הרברט הם (לא לפי סדר מסוים): ג'וש אלן, פטריק מהומס, ג'ו בורו, למאר ג'קסון, מאט סטאפורד, ג'יילן הרטס, ברוק פורדי, דאק פרסקוט, טרבור לורנס וסאם דארנולד.
את הרברט אני מכניס לעשירייה הבאה, עם שמות כמו: ג'ורדן לאב, דרייק מיי, קיילב וויליאמס, ג'יידן דניאלס, בייקר מייפילד, בו ניקס, ג'ארד גוף, סי.ג'יי סטראווד וברייס יאנג. שוב - לא בסדר מסוים.
טיילור שאק וג'קסון דארט מוחרגים כאן - כקיוביז שהראו אפסייד נהדר, אבל אין להם אפילו גודל דגימה של עונה מלאה.
נחזור לנקודה הזאת של הרברט ועתידו המקצועי בסוף אוקטובר-אמצע נובמבר, כשהעונה של הצ'ארג'רס תהיה גמורה מעשית, והדיון הרלוונטי האחרון לגבי הקבוצה יהיה: מיהי הקבוצה בליגה שחייבת לארוז תמורתו חבילה מפוארת של בחירות?
אם הייתי GM של הצ'ארג'רס, הייתי לוקח בהקדם את ההצעה הכי טובה שאוכל לקבל (למעשה, הייתי עושה זאת כבר לפני שנה לפחות). אם היום עוד יש לו סיכוי לגרד 2-3 בחירות סיבוב ראשון מחוזקות, אז יכול להיות שבעוד שנה-שנתיים גם זה לא יהיה על השולחן.
30 על 30:
פטריוטס: דרייק מיי לא היה צריך לנצוץ, עם הגנה שחנקה את רודג'רס הישיש, ולאור שובו של טרייבון הנדרסון לבקפילד (ראמונדרה סטיבנסון פשוט לא מסוגל לספק את הפוטנציאל הזה למהלכים גדולים). רומאו דובס תפס שלוש מסירות גדולות, וזה כבר שיפור מהקטסטרופה של שבוע 1. זה לא יהיה קל יותר נגד הג'אגס בשבוע 3.
ג'טס: איך לעזאזל הג'טס הפסידו את המשחק הזה? ובכן, קודם כל - צריך לזכור שמדובר בניו יורק ג'טס. שנית, מה שתפס לי במיוחד את העין הוא ההפסד של הג'טס במאצ'אפ שחשבתי שהם ינצחו - קו ההתקפה איפשר יותר לחץ ממה שצפיתי על ג'ינו סמית בישורת האחרונה של המשחק, ואיפשר בסך הכול 4 סאקים במשחק הזה (כולל אחד ממש בקלאץ' של לוקאס ואן נס - באחד המשחקים היותר טובים שלו בתור פאקר).
דולפינס: אם אתם אוהדי דולפינס, אני מציע לכם לצפות בשבועות הקרובים במשחקים של טקסס, מיסיסיפי, אורגון ושל מכללת מיאמי, כדי להיסגר על איזה קיובי משם אתם מעדיפים. לא תמצאו ב-NFL משהו שיסב לכם נחת.
רייבנס: הנתון הזה עשה לי פלאשבק ל"ימים היפים" של הארבו ומונקן: הרייבנס ירדו למחצית ביתרון 14-3, ולאורך כל החצי השני, דרק הנרי נגע בכדור 5 פעמים בלבד. האם זה הזמן לקבור ולמחוק את המחמאות שנתנו לדקלן דויל וג'סי מינטר על הבכורה? אני לא חושב. עם זאת - יש מצב שלא הערכתי נכון את התלות של הקבוצה הזאת בזיי פלאוורס במשחק המסירה.
בנגלס: הפעם לא היה צריך 4 איבודים - הבנגלס החזיקו מעולה בדאונים הקריטיים (דאון 3/4 וברדזון) ושמרו את הטקסנס על 6 נקודות בלבד. בשבוע שבו ניקו קולינס היה בחוץ, ביוסטון היו חייבים משחק ריצה משמעותי, ומה הם קיבלו? 18 יארדים בלבד על 14 ניסיונות של הרצים (מונטגומרי ומארקס). שימו לב לאחוז המהלכים שבהם הגנת הבנגלס החזיקו את משחק הריצה של היריבות על 0 יארדים או פחות לאורך השנים:
2022: 20.1% (מקום 19 בליגה)
2023: 16.3% (מקום 32 בליגה)
2024: 19.6% (מקום 21 בליגה)
2025: 14.8% (מקום 32 בליגה)
2026 (עד כה): 32.3% (מקום 2 בליגה).
ההשפעה של דקסטר לורנס כבר מורגשת היטב. הנה דוגמא מאחד הדאונים הרביעיים במשחק:
וגם - אחרי שבוע 1 די מושלם של התאקל הימני אמאריוס מימס, הוא התמודד בצורה לא פחות מושלמת מול האדג'ים הקטלניים של הטקסנס - 0 לחצים ב-34 סנאפים מול וויל אנדרסון ודאניל האנטר. מרשים מאוד, מאוד, מאוד.
סטילרס: למה להסביר מה דעתי על הקבוצה הזאת, כאפשר פשוט לצפות במהלך אחד שאומר הכול?
בראונס: אף אחד לא האמין שהבראונס יכולים לקחת את המשחק הזה, כולל אותי, והנה - זה קרה. דשון ווטסון נראה, לשם שינוי, כאילו יש לו מקום על המגרש, ושימו לב לחיבור עם דנזל בוסטון - שבוע שני ברציפות עם מסירת TD ל-50 יארדים ומעלה. התקרה של הקבוצה הזאת העונה היא עדיין להתקוטט עם הסטילרס על המקום השלישי בדיוויז'ן.
טקסנס: במבט על הבית מלמעלה, לטקסנס יש מזל שכל היריבות הפסידו השבוע, אבל במיקרו - זה לא נראה טוב. ההגנה לא נראית דומיננטית כמו שהתרגלנו, ריד בלנקנשיפ (הפותח החדש שחתם בפרי אייג'נסי) מאפשר מהלכים גדולים בזה אחר זה, והבעיות באיזון בהתקפה חזרו - משחק הריצה פשוט לא היה קיים נגד הבנגלס. הטקסנס לבטח לא יתנחמו בנתון הבא - סי.ג'יי סטראווד הפך במשחק הזה לקיובי הראשון בתולדות ה-NFL שמוסר למעל 350 יארדים, ללא INT, וקבוצתו רושמת פחות מ-10 נקודות.
ג'אגוארס: זה התחיל טוב (בעיקר בהגנה) ונגמר הרבה פחות. האם מישהו בג'קסונוויל כבר מתחרט על כך שנתנו לטראוויס איטיין ללכת לניו אורלינס? כי כרגע זה לא נראה שלביישול טוטן יש את מה שצריך כדי להיות RB1, וזה מאוד לא אופייני להתקפה של ליאם כהן. למעשה, המניה הבטוחה היחידה כרגע בהתקפה הזאת הוא פארקר וושינגטון, שיודע למצוא מקומות רכים בהגנה האיזורית נגד כל הגנה בליגה. זה אולי המאצ'אפ הכי קשה בליגה - אבל הקו לא הגיע במשחק הזה ללורנס אפילו פעם אחת, והחלק האחורי איפשר יותר מדי מהלכים גדולים.
קולטס: אם קראתם את כל החלק הזה, ראיתם כבר את מה שכתבתי על הגנת הבנגלס. אז הנה מה שעושה במקביל האקס, מתאם ההגנה לשעבר של הבנגלס, ושל הקולטס היום, לו אנארומו: בשבועיים האחרונים, ההגנה של הקולטס איפשרה ליריבות לא פחות מ-1,029 יארדים במצטבר - הנתון השני בגובהו בתולדות ה-NFL לשני משחקי פתיחה, שני רק להגנת הריידרס ב-2016 (1,035 יארדים במצטבר). הקבוצה הזאת פשוט לא מאוזנת - לא בהתקפה, ולא בהגנה.
טיטאנס: כמה רשמים לגבי טנסי מצפייה במשחק הזה במלואו. ראשית כל - ג'פרי סימונס הוא ה-DT הכי טוב בליגה היום. המ'צאפ שלו היה אומנם יחסית קל, בחלק גדול מהסנאפים, אבל ההשפעה שלו על המשחק פשוט אדירה. הם גם חייבים למצוא דרכים לשלב את קלווין רידלי מוקדם יותר במשחק המסירה - לא הגיוני שהרסיבר הכי טוב שלהם לא קיבל אפילו טארגט אחד במשחק הפתיחה, ובכל המחצית הראשונה של המשחק הזה. למרות הקאמבק והכמעט-ניצחון, זו לא קבוצה שבנויה לשחק בפיגור - זו צריכה להיות קבוצה שבה משחק הריצה מוביל, וקו ההגנה מסיים.
צ'יפס: זה היה קצת פחות מרשים ומעט פחות דורסני מאשר שבוע 1 - אבל הצ'יפס רושמים ניצחון 2 ב-2 משחקים, ופתאום גם טראוויס קלסי מזכיר נשכחות - עם הופעה של 9 תפיסות, 101 יארדים ו-TD... בכל עונת 2025 לא היה לו משחק של 100 יארדים או יותר, והיה לו רק אחד כזה בעונת 2024 (100 יארדים בדיוק, במשחק אחר עם הארכה, שבוע 8 נגד טמפה). למעשה, המשחק האחרון של קלסי בעונה הרגילה, במהלכו רשם מעל 100 יארדים ו-TD היה שבוע 6 בעונת 2023 נגד הצ'רג'רס.
ברונקוס: זה עדיין לא נראה בדיוק זה מהכיוון של בו ניקס באופן אישי, בדגש על עוד איבוד רע. אבל - ההגנה נראתה טוב בהרבה, נגד אחת מההתקפות היעילות ב-AFC, קו ההתקפה נראה מצוין, וגם ג'יילן וואדל הגיע לאירוע. בסך הכול - הרבה יותר טוב מרע.
ריידרס: האם סיבוב הפרסה של מקס קרוסבי העיר מישהו בווגאס? מסתבר שהגנת הריידרס היא אחת הטובות ביותר ב-NFL בפאס ראש בשבועיים הראשונים של העונה, עם 51.5% אחוז לחץ - מקום שני בליגה! אבל: האם אחרי שאמרנו בשבוע 1 "אלה רק הדולפינס", אפשר בדיעבד לומר גם אחרי ה-W האחרון: "אלה רק הצ'ארג'רס"? הריידרס נוסעים מכאן להתארח אצל הסנסציה של הליגה מניו אורלינס, ואז הם מקבלים את הצ'יפס בבית, הפטריוטס בחוץ, הבילס בבית והראמס בבית. הפאס ראש הזה בהחלט ייבחן מול כמה מקווי ההתקפה הכי טובים בליגה, לאורך הרצף הזה.
איגלס: למרות מאזן 2-0, האיגלס היא קבוצה מאוד פגומה, והלו"ז מכאן רק יילך ויהיה קשה יותר. הבעיות בקו ההתקפה נמשכות, גם בליינאפ החדש, הפציעות מתחילות להיערם (דאלאס גאדרט בחוץ למספר שבועות, זאק ארץ הוחתם בבהילות), וההגנה הרבה פחות דומיננטיות מכפי שצפיתי. הקו פשוט לא מנצח במאצ'אפים שלו, ולמעשה - בשני המשחקים הראשונים, היו לאיגלס 2 לחצים מהירים בלבד (תוך 2.5 שניות או פחות) ושניהם הגיעו מבליצים של זאק בון. הזמן הממוצע ללחץ של האיגלס מדורג במקום ה-31 בליגה, וזה רחוק מאוד ממה שהשיטה של ויק פאנג'יו דורשת. מקווה שהחזרה למגרש של ג'ונתן גרינארד תעזור מהשבוע הבא.
קאובויס: הקאובויס עשו מה שהם יודעים לעשות הכי טוב - לפרק יריבות מהדיוויז'ן בבית, ולאפשר לדרק פרסקוט (26 מסירות מדויקות מתוך 31 ו-4 טאצ'דאונים) לנפח סטטיסטיקות בגארבג' טיים נגד קיובי מחליף. אני עדיין לא SOLD כאן על ההגנה על בסיס מה שראיתי בחצי הראשון - ג'יידן דניאלס שמר את המשחק הזה צמוד עד ההפסקה, ועשה לקאובויס המון נזק באוויר, ובעיקר עם הרגליים. גם משחק הריצה (3.1 יארדים בלבד לניסיון נגד וושינגטון) נראה רע בשבועיים הראשונים.
ג'איינטס: זו הייתה משימה לא לגמרי אפשרית בלי ג'קסון דארט, שגמר את המשחק בסדרה הראשונה, ועם ג'יימיס ווינסטון שקרא מאוד לאט את המגרש ופספס הרבה מסירות. גם בלי פוקה - לג'איינטס לא היו שום פתרונות לדוונטה אדאמס, גם כשכולם ידעו שהכדור יילך אליו, והוא העניש עם 195 יארדים -2 טאצ'דאונים בשלושת הרבעים הראשונים בלבד. אני מתחיל להבין ולהפנים את המסר של אוהדי הג'איינטס ששוחחתי איתם בתחילת העונה והביאו חששות לגבי הסקנדרי - אבל זה לא עוזר שהקו מפסיד בריצה (5.8 יארדים בממוצע לניסיון) וגם לא ממש מזיז את סטאפורד מהפוקט. ממה שראיתי וקראתי, נראה שדארט יהיה בסדר - אז הצד של ההגנה היה מטריד אותי יותר, בתור אוהד ג'איינטס.
קומנדרס: הפציעה של ג'יידן נראתה רע, ויכול מאוד להיות שאנחנו חוזרים כאן לתסריט של 2025 - עוד עונה אבודה, עוד סימני שאלה סביב היכולת של דניאלס להישאר על המגרש ולהיות פרנצ'ייז קיובי אמיתי ואמין... גם הסקנדרי כאן הוא עדיין בעיה גדולה.
ליונס: ראינו את זה בבולטימור, ועכשיו - אולי נראה את זה גם בדטרויט... אחרי שמייק מקדונלד הפך להיות "המאמן הראשי שחמק" מהרייבנס, האם בן ג'ונסון יתגלה כאקס המיתולוגי של הליונס? כי, בינתיים ניכר שהארגון הזה לא באמת מצליח להתגבר, ועוד ועוד סימני שאלה מתחילים לצוף סביב דן קמפבל, שרק לפני שנתיים היה כזה קונצנזוס בדטרויט. אבל המאזנים מדברים בעד עצמם:
עם בן ג'ונסון כמתאם התקפה - קמפבל ניצח 36 משחקים והפסיד 15 בלבד.
בלי בן ג'ונסון (עם פלייקולר אחר, או כפלייקולר בעצמו) - קמפבל ניצח 13 משחקים בלבד, מול 22 הפסדים ותיקו.
ברס: אחרי הצגה התקפית בשבוע 1, ההתקפה של הברס חטפה ברקס רציני מבריאן פלורס והויקינגס. והנה משהו מעניין לשים אליו לב - למרות המחמאות לקו ההתקפה, בעיקר בתפקוד במשחק הריצה בשבוע 1, לפי PFF קיילב וויליאמס הוא הקוורטרבק שסופג הכי הרבה לחץ בליגה בשבועיים הראשונים - 47.1% בסך הכול. חשוב לציין שקוורטרבקים ניידים שאוהבים/נוטים להאריך מהלכים נוטים להיות ממוקמים גבוה בקטגוריה הזאת, ובכל זאת...
פאקרס: מאז 1941, היו 45 משחקים שבהן לאחת הקבוצות היו פחות מ-200 יארדים במצטבר, דגלים ששווים מעל 100 יארדים, ויחס איבודים שלילי - כולן הפסידו... עד שהגיעו הגרין ביי פאקרס מודל 2026 ושברו את הסטטיסטיקה עם קאמבק שהושלם בהארכה נגד הג'טס. אנקדוטה נחמדה, אבל בעיניי - יש כאן יותר סיבות לדאגה מאשר לאופטימיות.
ה-Silver Lining כאן הוא משחק טוב, אולי הכי טוב בקריירה היחסית צעירה, של לוקאס ואן נס.
ויקינגס: דיברנו בפודקאסט ההכנה על קרב המוחות הצפוי כאן בין פלורס לג'ונסון, ואין ספק שזה נגמר ב-KO עוצמתי של מתאם ההגנה של מינסוטה. ההגנה הזאת לג'יט, ואין על כך ויכוח. השאלה כעת היא רק: מי יהיה הקיובי בחודשים הקרובים, וכמה התקפה הוא יהיה מסוגל לייצר?
פנתרס: הפנתרס היו הבחירה המוקדמת שלי לקחת את הבית, ואני מרגיש לא רע עם הבחירה. ברייס יאנג משחק את הפוטבול הכי טוב בקריירה שלו, וההגנה התאוששה מהמהלומה נגד הברס בשבוע 1 (גם אם מול יריבה נחותה בהרבה). שימו לב לשורה הסטטיסטית המרשימה של שחקן ההגנה של השבוע של "פיק סיקס", דווין לויד: 9 תאקלים, 2 TFLs, סאק, 2 אינטרספשנים (כולל פיק סיקס) ועם 3 PBUs. אם תחברו לכאן את המאזן שלו מהעונה שעברה (5 אינטרספשנים), לא בטוח אם יש עוד ליינבקר בליגה שהוא כזה Big Play Threat.
סיינטס: שאלנו אחרי שבוע 1 אם הסיינטס הם יותר קבוצה של החצי הראשון נגד הליונס, או יותר של השני - ובכן, אם להסתמך על המשחק הזה בבולטימור, אז התשובה ברורה - הסיינטס לגמרי לג'יט. טיילר שאק פשוט שיחק טוב יותר מלמאר ג'קסון במשחק הזה, שמר על הכדור, עזר להתקפה להמיר בהצלחה 10 מתוך 17 ניסיונות בדאונים 3/4 ולנצח בקרב על השעון. כריס אולאבה עם עוד משחק סופר סולידי ו-TD קריטי בחצי השני - מעניין איך זה יראה כשג'ורדן טייסון יחזור לסגל.
באקנירס: איזה הפסד מכוער לאחת מנמושות הליגה, והאמת היא שאם נשקלל פנימה את איך שהיריבות מקרוליינה וניו אורלינס נראות - אני לא רואה איך הבאקס מחזירים את העונה הזאת למסלול. משהו ששמתי לב אליו בדקות שבהן צפיתי - השימוש באמקה אבוקה תמוהה מאוד בעיניי - הוא לא היה על המגרש בכמה דאונים קריטיים, כולל ברדזון, ונראה שהחיבור בינו לבין בייקר כבר לא ממש שם (כולל במסירה האחרונה אחרי ההפסקה הארוכה מדי במשחק, שבה בייקר פשוט פספס אותו די פנוי באנדזון).
פלקונס: לא עוד קופר ראש, וכנראה שגם לא עוד ג'ק סטראנד - מייקל פניקס חוזר בחמישי, וזה מה שחשוב כרגע.
ניינרס: אומנם נגד נמושה, אבל ברוק פורדי השלים 20 מתוך 22 מסירות במשחק הזה, וגם רץ ל-TD בעצמו. הבשורה הטובה - ג'ורג' קיטל נראה שוב כמו עצמו, עם דרייב שבו תפס כדור ל-40 יארד (לא מעט YAC בתוך המיקס) וכמה מהלכים לאחר מכן, גם קינח ב-TD משלו. הפציעות בעמדת הרסיבר ממשיכות להיערם, כאשר הקורבן התורן הוא דמרקוס רובינסון, אולי השחקן היחיד בסגל שיכול באמת למתוח את המגרש (אפשר לזכור את המסירה העמוקה של פורדי אליו בשבוע 1 נגד הראמס). שנהאן חייב כאן מישהו שיוכל למתוח את המגרש, אולי דרך החתמה בפרי אייג'נסי.
סיהוקס: ג'קסון סמית אנג'יבה דורג על ידי עמיתיו ב-NFL TOP 100 המסורתי בתור השחקן החמישי בטיבו בליגה, ויש מצב שנעשה לבחור עוול רציני. לא משנה מי הקיובי, לא משנה מי עוד נמצא סביבו בהתקפה - גם כשכולם יודעים שהכדור יילך אליו, הוא עדיין תופס 9 כדורים ל-155 ושלושה טאצ'דאונים.
ראמס: הראמס פירקו את הג'איינטס נטולי ג'קסון דארט בבית, אז האם הסדר שב על כנו? סטאפורד נראה טוב, דוונטה היה דומיננטי (בלי פוקה לידו), משחק הריצה נראה יותר כמו זה של 2025, הפאס ראש נראה הרבה יותר טוב מבשבוע 1, וטרנס פרגוסון ממשיך להראות ניצוצות (לצד כמה דרופים). יש להם עכשיו את הברונקוס והבילס בחוץ, ואז את האיגלס בבית - אחרי הרצף נבין באמת אם ההייפ מוצדק. אארון דונלד, אגב, נראה טוב+ בכמות סנאפים מוגבלת.
קרדינלס: הקרדינלס חזרו מהר לקרקע מהניצחון על הצ'ארג'רס עם תבוסה מוחצת נגד הסיהוקס ודרו לוק. אם זה לא ייגמר בבחירה טופ-5 אני אופתע מאוד.
דירוג העוצמה
כדי לחדד - ההיגיון כאן (שאני מתכנן להמשיך לעדכן על בסיס שבועי) אדרג את הקבוצות לפי אלו שהייתי שם את הכסף שלי עליהן, כרגע, לזכות בסופרבול.
קונטנדריות מובהקות🏆
סיהוקס: יש JSN ואולי זה כל מה שצריך
בילס: ממשיכים לרסק שולחנות ויריבות
ראמס: נהיה הרבה יותר חכמים בעוד 3 שבועות
ברונקוס: ימשיכו לעלות אם בו ניקס יחזור לגרסת 24-25 (1+)
רייבנס: נתייחס לזה כרגע בתור מעידה חד פעמית (1-)
קונטנדריות פרינג' 🤏
ניינרס: מחצו את מי שצריך למחוץ (1+)
צ'יפס: האם הם שיחקו משחק חוץ מעולם? (1+)
בנגלס: בורו + הגנה + קו התקפה?! (2+)
ברס: נניח כרגע שקיילב בסדר (3-)
איגלס: יש הרבה פגמים, אבל גם הבטחה מסוימת (1+)
טקסנס: שקלתי להוריד יותר, נאמין עוד קצת (2-)
פטריוטס: עדיין מיי-בי מבחינתי
פוטנציאל פלייאוף (ואז נראה...) 🤌
ויקינגס: ההגנה הזאת לג'יט-לג'יט (3+)
פנתרס: אני מתחיל לראות את החזון (4+)
ג'אגוארס: משהו כאן עדיין חסר לי
ליונס: ההגנה פשוט רעה מדי (3-)
סיינטס: ההייפ היה מוצדק (5+)
ג'איינטס: נניח כרגע שדארט בסדר (4-)
קאובויס: פרונט-ראנרים ולא מעבר
לא רואה את זה כרגע 🙈
ריידרס: אחת מ-8 לא מנוצחות וצריך לכבד את זה (6+)
קולטס: משחק הריצה לבדו כבר לא מספיק (1-)
פאקרס: זה היה מכוער ולא מרשים, אבל W סוף סוף (1+)
סטילרס: זה היה מכוער ולא מרשים, ויצא L ראוי בסוף (2-)
צ'ארג'רס: זה עוד עשוי להתדרדר (7-)
ג'טס: עשו הכול כדי לנצח - והפסידו (2+)
באקנירס: איך לעזאזל אתה מפסיד לבראונס?! (1-)
מועמדות לירידה 👇
קומנדרס: בלי ג'יידן זה באמת נגמר (3-)
קרדינלס: זו לא בושה להפסיד לסלבדור
טיטאנס: הפסד הרבה פחות מביך הפעם (1+)
פלקונס: הפסד הרבה יותר מביך הפעם (1-)
בראונס: הרוויחו לפחות שבוע במיקום הזה (1+)
דולפינס: הציפיות שלי היו נמוכות, אבל... (1-)
תודה אורן
יותר מטריד שאין מספיק ק"ב סבירים למלא את השורות בליגה ואז מקבלים זוועות כמו mnf.
מעניין אם גל הפציעות יביא להחמרה בחוקים שנועדו לשמור על האתרוגים (רפרנס לסוכות)...
כל זה אמרת עוד לפני mnf!!!!🤯
אני לא יודע אם לקרוא לזה נביא זעם או חכם עדיף מנביא, אבל בשני ההיבטים אתה פשוט מטורף.
מה המצב של דארט ונייברס?
תודה על הבלוג כיף גדול💛