סיכום שבוע 1: התקפה מתפרצת
53.3 נקודות - זהו ממוצע הנקודות הכולל של משחק NFL ביום ראשון החולף, או במילים אחרות: הנתון הכי גבוה בתולדות הליגה! ואם זה נשמע לכם גבוה, אז שימו לב לטרנד: בעונות 2018-2021, ממוצע הנקודות של משחק NFL בשבוע הפתיחה עמד על 47.3 נקודות (עונת השיא: 49.4 בעונת 2020) בעונות 2022-2025, הנתון צנח ל-41.7 נקודות בלבד! (עונת השפל: 40.9 בעונת 2024).
למה זה קרה? אם היו לי הסברים טובים לירידה בהספק הנקודות המוקדם בשנים האחרונות (קיצור הפרי-סיזן, עלייתם של מאמני הגנה צעירים) - אז במקרה הזה אין לי באמת תשובה מבוססת. יכול להיות שמדובר בהרבה דברים קטנים - הרי בסופו של דבר, הליגה מבצעת פעולות אקטיביות שונות כדי לעזור להתקפות על חשבון ההגנה (בעיקר דרך חוקים שמקלים על הראשונה על חשבון השנייה, ואכיפתם), כך שדווקא המגמה של 2022-2025 היא זו שצריכה להפתיע, בהקשר הזה.
ואולי בכלל תנועת המטוטלת הבלתי פוסקת הזאת, בין דומיננטיות של התקפה להגנה, לא צריכה להפתיע בכלל - והיא ההתפתחות הכי טבעית שיש. בין אם זה בין שבוע לשבוע, או עונה לעונה. הרי המטרה של כל מאמן היא לשדרג ולהמציא שיפצורים קטנים בתוכנית המשחק שלו, על בסיס כל מה שלמד עד כה על היריבות, וכמובן שזה רלוונטי למאמנים בשני צידי הכדור. ותמיד אפשר לשים את האצבע על טרנדים שונים שנעשים ברחבי הליגה, ובמקרים מסוימים - דורשים זמן התאקלמות לתגובה.
הדוגמא הכי בולטת היום בהתקפות ה-NFL היא, ככל הנראה, השימוש התדיר יותר ויותר במערכים של Under Center - בשבוע 1 של עונת 2026 (לא כולל MNF), קוורטרבקים ברחבי הליגה התייצבו במערכים כאלה ב-66.5% מהמקרים בדאון 1 ו-10 - זינוק דרמטי מנתון של 45.9% בעונת 2025. אם הממוצע הזה יישמר - זה יהיה הנתון הגבוה ביותר שנרשם בליגה מאז 2012.
אגב, אם הקונספט הכללי של Under Center לא מוכר לכם, יכולים לקרוא על כך במדריך שיצרתי בעבר בנושא מערכים בהתקפה.
והנה טבלה נוספת של SumerSports, שאומנם לא כוללת את משחקי SNF ו-MNF, אבל מראה על העלייה הדרמטית בשימוש במערכי Under Center, ובהתאמה - גם את השיפור באלה מבחינת EPA בממוצע לדרופבק:
אפשר לראות כאן שבעונות 2022-2025, היה למערכים האלה EPA שלילי בממוצע (גם במסירה וגם בריצה) והטרנד הכללי היה נטייה למערכי שוטגאן. אבל לא עוד - אנחנו בטרנד של מעבר ל-EPA חיובי בשנתיים האחרונות במהלכי מסירה, ועל גבול החיובי בתחילת 2026 גם במהלכי ריצה.
טרנדים נוספים שאפשר להצביע עליהם (שבמידה רבה, הולכים יד ביד עם העלייה בשימוש ב-UC) היא שימוש בפולבקים על המגרש, ובמערכים של 3 טייט אנדים - שניהם היו גבוהים יותר משמעותית בשבוע 1, ביחס לממוצע של עונת 2025... כל אלה הם טרנדים שמובילים פלייקולרים בולטים, כמו שון מקווי וקייל שנהאן, כאשר החסידים שלהם (ואחרים בליגה) מאמצים בהדרגה קונספטים שהם מתחברים אליהם. בגדול - בעזרת שימוש ב-MOTION והצבה של הטייט אנדים, והפולבק, בסידורים שונים - מתאם ההתקפה יכול להסוות טוב יותר את כוונותיו לפני הסנאפ (מהלך ריצה/מסירה, ואולי אפילו יותר מכך - הכיוון שאליו ההתקפה תלך. היות ובניגוד לשוטגאן, מערך שבו הראנינג בק מתייצב באחד מצדדיו של הקיובי, ב-UC, הוא מתייצב מאחוריו, ויכול לרוץ, באותה מידה, לכל כיוון).
רוצים להצטרף לקהילת הדיונים בדיסקורד? כנסו ללינק הזה:
שימו לב - אם אתם משתמשים מהנייד, תצטרכו להתקין קודם את אפליקציית DISCORD. משם זה די פשוט.
שבוע 1 בקליפת אגוז 🥥:
השחקן המצטיין בהתקפה: קיילב וויליאמס, קוורטרבק, ברס ; השחקן המצטיין בהגנה: ג'וזייה טרוטר, ליינבקר, באקנירס
הפתעת השבוע: אריזונה קרדינלס
אכזבת השבוע: לוס אנג'לס ראמס
הופעת הפנטזי של השבוע: ג'יילן קוקר, רסיבר, פנתרס
טופ 3 משחקים לצפייה בריפליי: 1. טקסנס - בילס , 2. ליונס - סיינטס , 3. ברס - פנתרס
מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 10-6
מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 5-1-10
מהלך השבוע של "פיק סיקס":
למאר ג'קסון עושה קסמים עם הרגליים:
תמונת השבוע של "פיק סיקס":
צ'ייס יאנג גורם ל"פאמבל" של ג'ארד גוף - השופטים חושבים שזו מסירה שלא הושלמה 🤔:
מי שקורא בעקביות יודע שאני לא אוהב ולא מרבה לכתוב על שיפוט, אבל יש כאן עניין עקרוני (כאשר החוק מוסבר למטה, ע"י פרשן פוקס לתחום, מייק פריירה) - אנחנו היום בליגה שבה הרמה של היד למעלה, כהתחלה של תנועת מסירה, נחשבת בפועל למסירה קדימה. וזהו אבסורד, בלשון המעטה. המהלך הזה היה יכול לשנות לגמרי את המשחק, ובעיניי - גם אם ההחלטה תואמת את לשון החוק היבש - היא הזויה. יש חוקים שצריך לשנות, וזה אחד מהם... לפעמים היגיון בריא ועיניים בריאות עדיפות על החוק היבש.
תפריט ניווט בין הניתוחים:
תגובות מוגזמות - NFC מציג 16 אמירות לגבי קבוצות הקונפרנס לאחר שבוע 1 - ופוסק אם הן מוצדקות או מוגזמות
תגובות מוגזמות - AFC אותו דבר כמו למעלה, רק ב-AFC
קן העיטמים כמה מחשבות על איגלס-קומנדרס ונרטיבים מיושנים
תגובות מוגזמות - NFC:
דאלאס קאובויס: המינוי של כריסטיאן פארקר ל-DC הוא פלופ
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
כשכריסטיאן פארקר קיבל את תפקיד מתאם ההגנה של הקאובויס ממאט איברפלוס המפוטר, כל מה שביקשו ממנו זה לתת להתקפה (שהייתה טופ-3 בעונה שעברה בכמה וכמה קטגוריות חשובות) הזדמנות לנצח. ואכן, המצב היה קשה: מאז תחילת העונה שעברה, הקאובויס מדורגים אחרונים בליגה - עם 11 משחקים שבהם ההגנה איפשרה 28 נקודות או יותר (מקום שני - ג'טס עם 10, מקום שלישי - דולפינס וטיטאנס עם 9). זו לא חברה שאתה רוצה להיות בה...
ובכן, בשבוע 1 - זה בדיוק מה שההגנה של פארקר לא עשתה. למעשה, ב-20 השנים האחרונות, היו 2 מקרים בלבד שבהם התקפה קיבלה את הכדור פעמיים בלבד במחצית השנייה: הסטילרס נגד האיגלס בעונת 2024, וההתקפה של הקאובויס במשחק האחרון.
אם נשווה את הביצועים שלה לממוצעים של העונה שעברה, המצב נראה אפילו רע יותר:
2025 Season
2.9 opp points/drive (last in NFL)
6.1 opp yards/play (31st in NFL)
7.7 opp pass yds/attempt (last in NFL)
47.3 opp 3rd down pct (last in NFL)
Week 1 at Giants
4.2 opp points/drive
6.7 opp yards/play
8.3 opp pass yds/attempt
80.0 opp 3rd down pct
אז מדוע אני סבור שזו תגובה מוגזמת (מעבר לעובדה שזה שבוע 1, במשחק פריים טיים, בחוץ, מול יריבה לדיוויז'ן)?
לא די בכך שפארקר הוא אחד המתאמים הצעירים והלא מנוסים (בפלייקולינג בפועל) בליגה, גם ההגנה שלו מאוד צעירה: 7 מהפותחים בה לא היו בקבוצה בעונה שעברה ו/או נמצאים בעונתם הראשונה או השנייה בליגה, והמספר אפילו גבוה יותר כשבוחנים את המחליפים הראשונים (ג'יישון ברהאם, מאלקאי לורנס...). לכן, אני בוחר להתמקד כרגע בקריירה כולה של פאקר, ו*עדיין* לא להספיד אותו. יצא לי לקרוא טייקים על כך שיש בדאלאס העונה חוסר הלימה בין הכישרון שיש (או אין) בסגל הזה, לבין סוג ההגנה שפארקר רוצה לשחק - ולמרות שאני מבין את הטייק, אני עדיין לא מסכים איתו.
ניו יורק ג'איינטס: הג'איינטס הם מועמדים לגיטימיים לקחת את הבית ולזכות בסיד גבוה ב-NFC
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
אוהדי ג'איינטס, וקבוצות NFC מזרח אחרות, יודעים שבעשור האחרון - משחק מול הקאובויס הוא כמעט L אוטומטי לקבוצה מניו-יורק. ואז הגיעו ג'קסון דארט, קאם סקאטבו וג'ון הארבו ואמרו: "לא עוד. יש שריף חדש בדיוויז'ן". קשה לי לדמיין פלטפורמה יותר חזקה לניצחון סטייטמנט שכזה (אם כי המפגש מול הראמס בשבוע 2 יכול להתאים גם).
דארט נראה נהדר עם 284 יארדים בסך הכול ו-3 TDs, משחק הריצה היה אפקטיבי, והג'איינטס פשוט כפו את רצונם על היריבה - כמו שמצופה מקבוצה שמתמודדת מול יריבה נחותה. השם של דארט בולט כאן למטה, בגרף שבוחן EPA ו-WPA (מדדים שבוחנים יעילות מהלכים ממוצע של קוורטרבק/התקפה), כששני השמות הכי קרובים אליו הם ג'וש אלן, בהופעה מצוינת נגד הטקסנס, וטרבור לורנס נגד הנמושות מקליבלנד:
Ja
פילדלפיה איגלס: הבעיות בהתקפה לא נפתרו, וזה אפילו לא קרוב
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
נתחיל בגרף אחד (מבין שניים) שמספר חצי ראשון של הסיפור - ההתקפה של האיגלס בשבוע 1 הייתה מאוד לא יעילה. כמה לא יעילה? בגרף שמציג את אחוז הדרייבים שהפכו ל-TD (ציר Y) מול אחוז הדרייבים שלא הסתיימו ב- Three & Out - הם בקיצון השמאלי התחתון, הלא מחמיא, ליד קבוצה של טנסי שקיבלה בראש מהג'טס:
אתייחס בהמשך לפירוט הסיבות, אבל אין ספק שיש כאן בעיה. העיקרית, בעיניי, היא החלק הפנימי של קו ההגנה.
מן העבר השני - צריך להבין שג'יילן הרטס מציין עונה 11 ברציפות עם OC חדש, וזה לוקח (שוב) זמן להתרגל. המבחן הפעם היה לכשעצמו מאוד מסובך: דארונטה ג'ונס, מתאם ההגנה החדש של הקומנדרס, שלמד מקרוב מבריאן פלורס בשלוש השנים האחרונות בויקינגס. אם נבחן את הגרף למטה (בוחן תדירות בליץ על ציר Y מול אחוזי לחץ על ציר X - בדאונים 1 ו-2 בלבד), אז אף אחד לא באמת מתקרב אליו - אבל אחרי הרבה מאוד ספייס לבן - הוא הראשון שמופיע:
ג'ונס יצר איזושהי הסוואה של הכיסוי כמעט בכל סנאפ הגנתי. כמעט תמיד היו 5 או 6 שחקנים על קו ההגנה, ומשהו השתנה מיד לאחר הסנאפ.
וושינגטון קומנדרס: ג'יידן דניאלס כבר לא יחזור להיות השחקן שהיה בעונת הרוקי
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת, אבל לא בהכרח מהסיבות שאתם חושבים
קודם כל, עונת הרוקי של דניאלס הייתה מעולה ברמה היסטורית, בלי קשר להיותו רוקי. וזה ממש לא מובן מאליו שאפשר לשחזר, או אפילו להתקרב אליה (תראו את סי.ג'יי סטראווד מאז עונת הבכורה שלו). שנית, ניכר במשחק הזה שבוושינגטון ישימו העונה דגש מיוחד על לשמור על בריאותו של דניאלס - הוא כבר בקושי עושה Zone Reads (לדעתי הראשון נגד האיגלס הגיע בדרייב הסיום), כדי לנסות למנוע ממנו ריצות ופגיעות מיותרות
האם זה דפוס שיימשך, או שזה זמני בלבד, בזמן שדניאלס עוד מנסה לחזור ל-100% ברמה הפיזית? נגלה ככל שהעונה תתקדם. בכל מקרה, אני חושב שיש לו את ה-Skill Players הכי טובים שהיו לו בליגה - טרי מקלורין (שלא היה פקטור ולא תפס אפילו כדור אחד עד דרייב הסיום) יהיה משמעותי יותר, והרוקי אנטוניו וויליאמס + סטפון דיגס הם משלימים טובים לחוליית הרסיברים הזאת.
דטרויט ליונס: הסקנדרי הוא עדיין בעיה, והוא זה שיגדיר את התקרה של הקבוצה הזאת.
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
אם להסתמך על המשחק הזה בלבד - ניכר שזהו אכן המצב. כשאתה מוביל 21-0 בתוך הרבע השלישי, ומצליח לגרד בקושי ניצחון בהארכה (גם הוא, הודות לפספוס של ניסיון ל-2), אז ניכר שיש בעיה איפשהו בהגנה. ואם נסתכל על מה שעשה כאן הקו (5 סאקים, 2 פאמבלים של שאק...) אז החשוד המיידי הוא הסקנדרי, בדיוק כפי שהיה ב-4 השנים האחרונות.
במבט על ה-Depth Chart לפני שהחלה העונה, הרגשתי שיכול לבוא משם שינוי חיובי, ולכן בחרתי בליונס לקחת את הבית הזה. אבל אם אתם מתסכלים על מה שהברס עשו מול קרוליינה, ומה שהויקינגס והפאקרס עשו אחת לשנייה, ומרגישים אופטימיים לגבי הגנת המסירה השוכנת בדטרויט - אז כנראה שאתם רואים משהו שאני ממש לא.
שיקגו ברס: קיילב וויליאמס הוא מועמד MVP לגיטימי
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
כשקיילב וויליאמס נכנס לליגה, כבחירה מספר 1 בדראפט לפני שנתיים, דו"חות הסקאוטינג הצביעו על שילוב נדיר: כישרון בזרוע של מהומס, ניידות וחמקמקות של למאר. זה לא תמיד נראה ככה, אבל הניצוצות, לשני האספקטים, בהחלט היו שם - גם בשנתיים הראשונות, ולבטח במהלכים מהסוג הזה נגד הפנתרס בראשון הראשון של 2026:
הבעיה עם קיילב תמיד הייתה העקביות - בשנתיים הראשונות בליגה הוא היה אחד הקיוביז הפחות מדויקים ב-NFL (עם 62.5 ו-58.1 אחוזי השלמה למסירות שלו). אחוזי השלמה לא מספרים את כל הסיפור, כמובן. אבל כמעט בכל משחק שצפיתי בו באופן צמוד, אפשר היה להבחין בבעיות דיוק.
במשחק נגד הפנתרס - קיילב השלים 72.4% מהמסירות שלו - המשחק הרביעי בלבד בקריירה שלו עם מעל 70% השלמה (היו לו שלושה כאלה כרוקי, ואפס בעונה שעברה).
הוא משחק העונה מאחורי אחד מקווי ההתקפה הטובים בליגה (שינוי מרענן ביחס לבלאגן שהיה שם בעונה הראשונה שלו), עם מוח התקפי מהמשובחים שה-NFL ייצר בשנים האחרונות... יש לו את כל התנאים לקפיצת מדרגה דרמטית ב-2026, גם אם אני עדיין הייתי שם את הכסף על שמות כמו ג'וש אלן ולמאר לפניו.
מינסוטה ויקינגס: האופציה הכי טובה של הקבוצה כרגע היא קרסון וונץ כ-QB1.
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת.
מצבים קיצוניים דורשים, לפעמים, פתרונות קיצוניים - אבל לא הפעם. לא ככה. אז נכון, וונץ היה חלק ממהפך היסטורי - הויקינגס הם הקבוצה היחידה בתולדות ה-NFL שנכנסה ל-20 הדקות האחרונות של משחק בפיגור של 12 נקודות או יותר, וסיימה בניצחון של 17 ומעלה.
אבל וונץ הוא לא התשובה לטווח הארוך, וגם לא לעונה הזאת. זהו אופיו הספורטיבי של הבחור - מבחינת כישרון טהור בזרוע ואתלטיות, הוא קיובי פותח לכל דבר ועניין. אבל משהו שם בצד המנטאלי, ובפן של קבלת החלטות - שלא מחזיק מעמד בליגה ליותר מרצף של 2-3 משחקים. לא זוכרים בעצמכם מה היה בעונה שעברה? תשאלו את אוהדי האיגלס, קומנדרס והקולטס.
גרין ביי פאקרס: הגיע הזמן להיפרד ממאט לאפלור
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
לאפלור מאמן את הפאקרס מאז עונת 2019. אלו ההישגים של הפאקרס, תחת ניהולו, במהלך אותן עונות:
2019 - הפסד בגמר ה-NFC
2020 - הפסד בגמר ה-NFC
2021 - הפסד בדיוויז'נל
2022 - לא בפלייאוף
2023 - הפסד בדיוויז'נל
2024 - הפסד בווילדקארד
2025 - הפסד בווילדקארד
הטרנד, בעיניי, ברור. האם זה אומר שלאפלור מאמן רע? פלייקולר רע? כזה שלא יצליח לעולם בליגה? מבחינתי - ממש לא. אבל יש לנו גודל דגימה מספיק משמעותי, כדי להבין שהזיווג הזה, ככל הנראה, לא יביא סופרבול לגרין ביי.
הפלייקולינג ההתקפי הוא לא הבעיה הכי גדולה בפאקרס. אבל ללאפלור יש אחריות שילוחית לכמה וכמה בעיות אחרות - למשל, לפי נתוני NextGen, ל-4 מתוך חמשת הפותחים על קו ההתקפה היה ממוצע של זמן בין הסנאפ ללחץ על ג'ורדן לאב של פחות מ-2.5 שניות (בהגדרה - זה לחץ מהיר). התקפה לא באמת יכולה לתפקד ככה.
על הבעיות בהגנה הרחבתי מספיק, והתלות שלהם במייקה פארסונס היא מוגזמת - למעשה, הקבוצה הפסידה 6 משחקים רצופים מאז הפציעה של האדג' ראשר המוביל שלה.
אני מסתכל על השילוב בין לאפלור לפאקרס היום, כמו שהסתכלתי בשנה שעברה על מייק טומלין בסטילרס או הארבו ברייבנס - זוגיות שאיבדה את הניצוץ ושעדיף לפרק מאז להמשיך להתרפק על מה שהיה, או עדיין, יכול להיות. זה יהיה נכון ובריא לשני הצדדים.
Per
קרוליינה פנתרס: ההגנה של הפנתרס תמנע מהם להגיע לפלייאוף העונה
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
נכון, זה לא נעים לקבל בראש 59 נקודות, בבית, בשבוע 1. ובטח שלא לאפשר כמעט 300 יארדים ו-6 טאצ'דאונים על הקרקע. זה עוד פחות נעים כשלוקחים בחשבון שאחד האנשים שהיה אמור לעזור להגנת הריצה של הפנתרס, ה-MLB דווין לויד, הוא אחת ההחתמות היקרות של קרוליינה מהפגרה האחרונה.
לויד לא נראה מאוד טוב במשחק הזה, בניגוד (לדעתי) להחתמה הנוצצת השנייה, ג'יילן פיליפס - שגם רשם סאק ראשון בקבוצה.
כשאני בוחן את מאזן הכוחות ב-NFC דרום, אני חושב שלפנתרס יש מספיק כוח אש בהתקפה כדי להתמודד עם היריבות שלה: ברייס יאנג ממשיך להציג מגמת שיפור, טט מקמילן וג'יילן קוקר מתגבשים לאחלה צמד רסיברים, וצ'ובה האברד ממשיך להיות אפקטיבי על הקרקע, מאחורי קו התקפה טוב מאוד.
אבל ההגנה הזאת עשויה להיות הכי חלשה בבית - והיא זאת שתגדיר את הרצפה של הפנתרס העונה.
ניו אורלינס סיינטס: כריס אולאבה הוא רסיבר טופ-15 בליגה
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
כל מי שרצה להספיד את טיילר שאק אחרי המחצית הראשונה, היה צריך לאכול כובעים מהר מאוד במחצית השנייה - הקיובי שנה שנייה של הסיינטס הוביל למעשה את כל הליגה עם 410 יארדים באוויר - 182 מתוכם לאולאבה.
מספיק להעיף מבט קצר על הקליפ למטה ולראות - אולאבה (כשהוא בריא, ולמרבה הצער, זה לא קורה מספיק) הוא אחד הרסיברים השלמים בליגה. יש לו הכול - יכולת ניתור, ידיים טובות, יכולת להשיג יארדים אחרי התפיסה, ולרוץ כמעט כל ראוט בספר:
למעשה, הייתי טוען שהסיבה היחידה שהוא לא רסיבר טופ-10 אלו הפציעות. ואלה הרסיברים היחידים שאני לוקח מעל כריס אולאבה בריא באופן מובהק: פוקה נאקואה, JSN, ג'מאר צ'ייס, ג'סטין ג'פרסון, סי.די לאמב, אמון-רה סיינט בראון - סוף הרשימה. הייתי מכניס את אולאבה ב-TIER הבא, לצד שמות כמו איי.ג'יי בראון, דוונטה סמית, ג'ורג' פיקנס, גארט ווילסון, טי היגינס, ניקו קולינס ומאליק נייברס.
כשג'ורדן טייסון (עוד רסיבר פציע מדי) יחזור להתקפה הזאת של הסיינטס - זה יכול להיות מאוד מעניין.
אטלנטה פלקונס: העונה של הפלקונס גמורה עוד לפני שהיא באמת החלה
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
חשבתי שהפלקונס היא הקבוצה החלשה בבית לפני המשחק הזה, לפני הפציעה של טואה, ולפני התצוגה הזאת של קופר ראש. ואין משהו שראיתי נגד הסטילרס ששינה את דעתי. ההגנה שמרה אותם אומנם בתמונה (יש לציין - מול התקפה בינונית ומטה לכשעצמה בפיטסבורג), אבל זה לא היה נראה כמו W בפוטנציה בשום שלב.
אני לא צופה שהנוכחות של טואה, או אולי פניקס בהמשך, תשנה דרמטית את התמונה. למזלם, הרף להצלחה בבית הדרומי הוא הנמוך ביותר בליגה - אז אולי בכל זאת יש כאן איזה סיכוי תיאורטי להפסד בווילדקארד.
בכל מקרה, אוהדי הפלקונס יוכלו להתנחם בלראות את ביז'אן כל שבוע. שימו לב לנתון המטורף הזה: מאז 2023 (כשהוא נכנס לליגה) היו 7 משחקים בלבד שבהם שחקן רשם מעל 75 יארדים על הקרקע ומעל 75 בתפיסה - וביז'אן אחראי ל-4 מהם. למרות שזה אולי יפה ומרשים לעין - התלות של התקפת הפלקונס בשחקן אחד, בטח כשהוא אינו QB, היא ממש לא בריאה. אם בעונה שעברה, התלות הזאת תורגמה לאחוז הכי גבוה בליגה של נתח היארדים השייך לשחקן יחיד, מכל ההתקפה של הקבוצה שלו (39.3% ב-2025), אז בשבוע 1 המספר הזה כמעט הכפיל את עצמו - ביז'אן היה אחראי ל-65.8% מכל היארדים שהשיגה התקפת הפלקונס בפיטסבורג.
טמפה ביי באקנירס: בייקר מייפילד לא שווה את החוזה האחרון שהוא קיבל (55 מיליון דולר לעונה)
הפסיקה שלי: תגובה חצי-מוצדקת
למה הלכתי כאן על דרך האמצע? כי יש לנו, לצערי, סטנדרט כפול בהערכת קוורטרבקים ושווי השוק שלהם.
הראשון - שווי השוק היבש: כמה משלמים היום ל-QB1 פותח בליגה. בהקשר הזה, בייקר בהחלט שווה שכר שמקביל לשמות כמו ג'ורדן לאב, טרבור לורנס, ברוק פורדי, ג'ארד גוף, ג'סטין הרברט ודאק פרסקוט - שמרוויחים שכר דומה לשלו:
השני - התשובה לשאלה הפשוטה: האם מדובר בקוורטרבק שמסוגל לקחת קבוצה לסופרבול? בעיניי - התשובה היא לא.
ואם תחזרו להעיף לרגע מבט בטבלה למעלה, תראו עוד כמה שמות שם, בחוזים סופר-ידידותיים לקבוצה, שהוכיחו בעבר שהם יכולים לעשות זאת, או שכבר עשו זאת בעבר בפועל. כשהם החליטו לשלם לבייקר 55 מיליון דולר, הבאקס למעשה הצהירו: אנחנו חושבים שברמה הארגונית, ובניהול תקרת השכר, אנחנו מרגישים בנוח לשלם לבייקר שכר ששווה לג'וש אלן, ג'ו בורו, ומאט סטאפורד.
מי שלא מתחבר לגישתי, לבטח יבוא ויאמר: אז מה הם אמורים לעשות במצב כזה? לשחרר אותו בטרייד? לתת לו ללכת?
והתשובה שלי היא: כן. אתם ניצבים בפתח דראפט היסטורי, לפי ההערכות, מבחינת רמת הקוורטרבקים הצפויה. תעבירו את בייקר תמורת חבילת פיצוי נאה, ודוגו אחד מהם בחוזה רוקי זול ל4/5 שנים - זהו החלון האידיאלי לריצת פלייאוף עמוקה.
בכל מקרה, אין ספק שמדובר באחד הקוורטרבקים המבדרים ביותר בליגה, ועל כך אני מעריך אותו מאוד:
סיאטל סיהוקס: הסיהוקס לא יתגעגעו העונה לקנת' ווקר, והסיבה היא ג'דריאן פרייס.
הפסיקה שלי: תגובה חצי-מוגזמת
קשה לכתוב את זה אחרי מה שווקר עשה במשחק הפתיחה, אבל אני חושב שפרייס נראה מצוין בשבוע הפתיחה - נראה מהיר, הציג יכולת להשיג יארדים אחרי המגע הראשוני, והשיג מספרים יפים (5.2 יארד בממוצע לניסיון) מול הגנת ריצה שהייתה מהטובות בליגה ב-2025. אבל - למרות שהרצים האחרים השיגו מספרים פחות טובים (ג'ורג' הולאני + עמנואל ווילסון: 32 יארדים ב-10 ניסיונות), ממבט על הריצות שלו, אני נותן כאן לא פחות מניות לקו ההתקפה + מציין שמדובר בגודל דגימה מאוד קטן. בנוסף, עוד לא ראינו מפרייס איזה אימפקט כתופס (2 תפיסות ל-6 יארדים).
סאן פרנסיסקו פורטי ניינרס: הניצחון של הניינרס היה המרשים של שבוע 1 והם קונטנדרים לסופרבול
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת (כמעט לגמרי)
כמעט בכל סיטואציה אחרת (לא שבוע 1 ו/או לא באוסטרליה) הייתי חותם ב-100%. כי קיבלנו כאן באמת מאסטרפיס של קייל שנהאן מצד אחד, והופעה מרשימה לא פחות מהחבורה של ראחים מוריס בצד ההגנתי. מייק אוואנס נראה כמו הנשק שלפורדי לא היה מעולם, דיבו סמואל נראה כמו עצמו מונת הרוקי, מקאפרי היה יכול לנוח בזמן שקיילון בלאק הזיז את הכדור, והניינרס שלטו ב-LOS מול קווים עוצמתיים (על הנייר) של היריבה המרה.
אז כן - זה היה הניצחון הכי מרשים אול-אראונד, הניינרס (כשהם בריאים) בהחלט קונטנדרים לסופרבול (הרי הם כבר היו שם) ונראה שהם אחת הקבוצות שמאומנות הכי טוב, בנקודת הזמן הנוכחית. אבל הנסיבות החריגות, היסטורית, שבהן המשחק הזה נערך מוסיפות לו, מבחינתי, כוכבית קטנה. וגם הפציעה של סטריבלינג עשויה להתברר כמשמעותית - ניכר ששנהאן ייעד לו תפקיד משמעותי בהתקפה לעונה הקרובה, והוא יצטרך למצוא שם פתרונות אחרים, לפחות לחודש הקרוב.
לוס אנג'לס ראמס: הראמס הם Frauds ולא יסיימו באחד משני המקומות הראשונים בבית
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
משתמש כאן באותו נימוק מהפסיקה על הניינרס - הראמס עשו, להערכתי, טעות קשה כשבחרו לנחות במלבורן פחות מיומיים לפני הקיקאוף של העונה. אפשר להניח שהג'ט לג לא הספיק לעזוב להם את הגוף, וראו את זה מהסנאפ הראשון - הניינרס היו יותר אנרגטיים, יותר מהירים, יותר חדים (ובלי קשר לג'ט לג - מאומנים הרבה יותר טוב).
אבל אי אפשר לתבוסה אחת, כואבת ככל שתהיה, למחוק את מה שהקבוצה הזאת עשתה ב-2025, ואת החיזוקים מהפגרה האחרונה. אפילו אם מיילס גארט הולך ל-IR (צריך לזכור, בשבוע הבא, אארון דונלד צפוי לחזור).
לפי ווגאס, הראמס הם עדיין הפייבוריטים לסופרבול, וגם אני עוד לא מוכן לשנות את התזה - זהו הסגל הכי שלם, ויש להם מספיק מאמנים טובים בארגון כדי להחזיר את הרכבת הזאת למסילה.
אריזונה קרדינלס: הניצחון על הצ'ארג'רס לא היה מקרי - והקרדינלס יהיו קונטנדרים לפלייאוף
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
נתחיל בפרגון ובנתון שמרגיש לי בלתי אפשרי: מייק לאפלור הוא המאמן הראשון של הקרדינלס שרושם ניצחון במשחק הבכורה שלו בקבוצה, מאז דן קורייל בשנת 1973! זה באמת מדהים איך ארגונים מסוימים מסוגלים לחבר כזה רצף של חוסר הצלחה, למרות השינויים התדירים יחסית בהנהלה ומאמנים...
בכל מקרה, הקרדינלס שלטו במשחק הזה מהרגע הראשון, וניצחו בחוץ כאנדרדוג הכי מובהק של שבוע 1 (פלוס 9.5 נקודות). הם השיגו כמעט 400 יארדים של התקפה, קינברטו טוב יותר בדאון 3, החזיקו מעולה בהגנה בצד שני (הצ'ארג'רס היו רק 2 מ-11 בדאון 3/4 במשחק הזה) ודרסו בקרב על השעון, עם שליטה בכדור של מעל 37 דקות. הופעה דומיננטית, פשוט ככה.
אני עדיין חושב שמדובר באחד הסגלים החלשים ב-NFC, ולבטח החלש ביותר בבית הזה. אוהדי הקבוצה יכולים להתעודד, כי המשחק הזה מספר דברים טובים על לאפלור והצוות שהוא בנה, וגם על השלד הצעיר של הקבוצה, אבל הם עדיין לא "שם". אני גם חושב שברמת הארגון, יהיה יותר נכון לשפר עמדות בדראפט הבא.
תגובות מוגזמות - AFC:
ניו אינגלנד פטריוטס: דרייק מיי הוא ממש לא הקוורטרבק שאוהדי הפאטס חושבים שהוא
הפסיקה שלי: תגובה קצת מוגזמת (עם בסיס רחב של אמת)
נתחיל בשורה התחתונה: בחמשת המשחקים האחרונים שלו (4 בפלייאוף שעבר + משחק הפתיחה של העונה) למיי יש יחס שלילי של 7 טאצ'דאונים מול 11 איבודים, 24 סאקים שספג להפסד של 143 יארדים, ו-6.6 יארדים בלבד בממוצע לניסיון מסירה. כל אלה נתונים נוראיים.
נמשיך לפוקוס על המשחק האחרון - מיי היה במשחק הזה Game Manager לכל דבר ועניין. בשלבים מסוימים, ואולי בנסיבות של משחק של יריבה בלי קיובי פותח (שבסופו של דבר, שמה רק 13 נקודות על הלוח) זה היה יכול, ואף אמור, להספיק. אבל בכל מצב שבו מיי נדרש להיות יותר מכך - הוא איכזב בענק. הוא השלים במשחק הזה 20 מתוך 22 מסירות שלו, שהלכו מאחורי ה-LOS או עד 10 יארדים באוויר. אבל דייק ב-3 בלבד מתוך 9 ליותר מ-10 יארדים, כולל 3 איבודים.
כלומר, שמיי נדרש להיות קצת יותר ממנהל משחק - הוא נכשל. שלא לדבר על ה-INT האחרון, שאותו גם קיובי סולידי, עם מעט ניסיון והבנה של הסיטאוציה, לא היה צריך לאבד.
המסנגרים (ויש לא מעט כאלה בשורות אוהדי הפאטס) יבואו ויטענו - תראו, מדובר עדיין בקיובי יחסית צעיר, ובחמשת המשחקים האלה הוא התמודד עם הגנות טופ-5 בליגה. והנה ההשוואה של המספרים של מיי מול אלו, לממוצע של כל הקיוביז האחרים ששיחקו מולן ב-2025:
מבחינתי: אין בעיה, אפשר לקבל את הנתונים האלה, וגם אחרים. אבל אפשר גם לראות את המציאות בשטח ולהודות בכך שכרגע, דרייק מיי הרבה יותר קרוב לשחקן שהוא היה מול אותן הגנות, מאשר למועמד MVP שהיה מול נמושות הליגה בעונה שעברה.
העובדה שאיי.ג'יי בראון הולך ל-IR, ושרומאו דובס יהיה WR1 שלו בשבועות הקרובים (אחרי תצוגת בלהות אישית משלו נגד הסיהוקס) לא תעזור למיי לאורך התקופה הזאת.
באפלו בילס: הבילס צריכים להיות המועמדת מספר 1 לסופרבול מה-AFC
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
עם משחק ריצה בינוני למדי, מול ההגנה הכי מפחידה בליגה, עם התקפה שהגיעה לשחק (ושמה 31 נקודות משלה על הלוח) - ג'וש אלן נכנס למגרש שהוא הסתבך בו מאוד בעונה שעברה (הפסד 19-23 בשבוע 12), הנפיק מעל 350 יארדים ו-4 טאצ'דאונים אישיים, וחזר לבאפלו עם W.
די.ג'יי מור נתן הופעה בכורה מוצלחת (100 יארדים ו-TD), אבל אפילו יותר משמעותי מכך - דלטון קינקייד, האיש שבבאפלו מחכים שנים לפריצה שלו, נראה מדהים, עם 130 יארדים משלו.
ההגנה נתנה ליוסטון להזיז את הכדור, אבל בדרייב המכריע - הצליחה לייצר את האיבוד המכריע ולקחת את המשחק הזה. אות כבוד לגרג רוסו (2 סאקים במשחק) ש
עם ג'וש אלן והגנה מתפקדת - הבילס אמורים להיות הטופ-דוג ב-AFC, גם אם נראה בפלייאוף הקרוב את מהומס, למאר ובורו.
ניו יורק ג'טס: מדובר בקבוצת ווילדקארד לגיטימית
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
אוקיי, בואו נירגע רק רגע... ניצחון ותצוגה יפים, משני הצדדים של הכדור, אבל בסך הכול מדובר היה כאן ב"סלאח-בול" בשבוע 1. למעשה, אני יותר מאוכזב מהטיטאנס כאן, מאשר שהתרשמתי מהג'טס. הדבר הכי חשוב שאפשר לקחת - הפאס ראש שתכנן סלאח לא הגיע לג'ינו סמית אפילו פעם אחת (0 סאקים), והקוורטרבק של הג'טס שמר על הכדור (0 איבודים).
הג'טס, וג'ינו עצמו, לא בנויים כדי לחזור מפיגור, והם יהיו חייבים להמשיך לשחק פוטבול נקי, עם פוקט נקי, כדי להצליח לנצח מעל 5-6 משחקים העונה (בהנחה שזה מה שהם רוצים).
מיאמי דולפינס: מדובר בקבוצה שאמורה לבחור ראשונה בדראפט 2027
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
ונראה שהיחידה שעשויה לעצור אותה בדרך לשם זו הקליבלנד בראונס. מאליק וויליס נראה טוב, בסך הכול, ויכול להיות שהוא יעשה מספיק כדי להצדיק את החוזה שקיבל, ואת המקום בסגל כ-QB1... האם במקרה כזה נראה שוב מקרה פרננדו מנדוזה, שבו קוורטרבק שייבחר ראשון בדראפט יישב תקופה מאחורי וויליס?
נראה לי קצת פחות אינטואיטיבי, כי וויליס הוא לא בדיוק וטרן כמו קירק קאזינס, הוא לא בהכרח קוורטרבק טיפוסי, מבחינת הכישורים שלו, ברמה שאפשר להשתמש בו כדי לחנוך כל פרוספקט מוביל שקיים כרגע, וגם לא כדי לבנות תוכנית משחק שתתאים לשניהם (קאזינס ומנדוזה די מקבילים זה לזה).
סינסינטי בנגלס: זהו הסגל (בדגש על הגנה וקו התקפה) הכי טוב שנבנה סביב ג'ו בורו בקריירה
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
אני שם כרגע בצד את ההגנה (שעדיין איפשרה לבאקס לשים 27 נקודות, להמיר 50% מהדאונים השלישיים שלה, ולבייקר להשלים 23 מתוך 28 מסירות) - סביר להניח שהיא לא תייצר 4 איבודים בכל משחק, וזהו נתון עם נטייה להיות "תזיזיתי".
אבל קו ההתקפה זה כבר סיפור אחר - לפי נתוני PFF, שיעור הלחץ על בורו היה הנמוך ביותר מכל הקוורטרבקים הפותחים בשבוע 1 (לא כולל MNF) - 19% בלבד! מעל כולם על הקו בלט אמאריוס מימס, התאקל בצד ימין, ששיתק לחלוטין את הרוקי של הבאקס, רובן ביין, ולא איפשר אפילו לחץ אחד על הקיובי שלו. בהסתכלות על גרף המגמה היפה הזה (ממוצע 4 משחקים אחרונים מתגלגל), אפשר לראות את מגמת השיפור של מימס מבחינת שיעור הלחץ שהוא מאפשר - שנמצא כרגע בשפל (או שיא חיובי מבחינתו):
בולטימור רייבנס: ג'סי מינטר תיקן את ההגנה של הרייבנס
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
נתחיל בנתון מרשים מאוד, דווקא מהצד השני של הכדור (והקרדיט למתאם ההתקפה הצעיר, דקלן דויל, בהקשר הזה): ה-506 יארדים שהרייבנס השיגו במשחק הזה, הם הנתון השני בגובהו שקבוצה השיגה במשחק בכורה של מאמן חדש מאז 1970. במקום הראשון? אולי ניחשתם - 513 יארדים של הראמס במשחק הבכורה של מייק מארץ.
ממה שראיתי במשחק הזה, אהבתי מאוד את הפלייקולינג של דויל. אפשר לראות את השינויים שהוא הביא להתקפה, בעיקר ברדזון - ה-TD הראשון הגיע מ-Zone Read של למאר, שהגיע לאנדזון כבר ברבע הראשון של משחק הפתיחה - אחרי עונה מלאה בה השיג 2 טאצ'דאונים על הקרקע בלבד. אין לי מושג מדוע טוד מונקן נמנע מלתת ללמאר לרוץ במצבים של Goal to go בשנתיים האחרונות - אבל זה מה שהיה, וכנראה לא מה שיהיה.
ועכשיו להגנה - איש המפתח של הרייבנס במשחק הזה היה רוקוואן סמית, וזה כבר מספר חלק גדול מהסיפור. אחרי העונה, כנראה, הכי חלשה בקריירה שלו - סמית הזכיר לכולם מדוע הרייבנס שילמו עליו מחיר יקר בטרייד מהברס לפני 3 עונות, הוביל את הקבוצה שלו בתיקולים, רשם INT, היה מצוין בכיסוי וגם שימושי כבליצר... אז לפחות בהקשר הזה, גם אם הקולטס הצליחו להזיז את הכדור לפרקים (בעיקר על הקרקע) - יש לנו W משמעותי ראשון של מינטר.
ושימו לב לתוספת החדשה, טריי הנדריקסון והשינוי שהוא מביא איתו: לפי נתוני NextGen, עם הנדריקסון על המגרש הרייבנס רשמו שיעור לחץ של 58.6% (גבוה מאוד) ושני סאקים, ובלעדיו - 20% בלבד ללא סאקים. הנדריקסון בעצמו רשם 8 לחצים במשחק הזה:
דניאל ג'ונס רשם את כמות היארדים באוויר הכי נמוכה שלו מאז שהצטרף לקולטס (166) וגם לא ממש היה פקטור עם הרגליים.
בסך הכול, למרות 98 יארדים ו-2 טאצ'דאונים של ג'ונתן טיילור - הופעת בכורה טובה+ להגנה של מינטר.
פיטסבורג סטילרס: הקבוצה הזאת עדיין תגיע רק עד לנקודה שההגנה תיקח אותה
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
נתחיל בתהייה כללית - הסטילרס הובילו לאורך כל המשחק כמעט בבטחה. למה לעזאזל אארון רודג'רס מסר 40 פעם, לעומת 21 ניסיונות ריצה בלבד (גם אם אלה היו מאוד לא אפקטיביים - ממוצע של 2.8 יארדים בלבד לניסיון)? האם זו הפילוסופיה שמייק מקארתי מביא איתו לפיטסבורג? האם הוא חושב שאנחנו עדיין בשנת 2012?
הקבוצה הזאת אמורה להיות קבוצה של הגנה, מעל הכול (טי.ג'יי וואט עם 2 סאקים ופיק סיקס, אלכס הייסמית עם 2 סאקים משלו), משחק ריצה בדאונים המוקדמים, ואארון רודג'רס שעושה את המינימום הנדרש - זה המתכון היחיד שיכול להוביל את הסטילרס לאיפשהו העונה.
למרות ה-W, הופעת בכורה לא מאוד מעודדת למקארתי ולהתקפה שלו, בעיניי, מול יריבה שהם היו אמורים לדרוס, עם קיובי שלישי שניכר שלא באמת היה מוכן לשחק.
קליבלנד בראונס: דשון ווטסון לא צריך להיות קוורטרבק פותח ב-NFL
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
ג'קסונוויל ג'אגוארס: טרבור לורנס יהיה העונה מועמד ל-MVP - הוא כבר ב-TIER השני של קיוביז בליגה.
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
אני יודע, אני יודע - אתה צריך לשחק נגד מי שבלו"ז, וכשאתה מתמודד עם נמושה - הציפייה היא לדרוס אותה ולרשום מספרים מרשימים.
ובכל זאת - מדובר בבראונס... הייתי רוצה לראות את לורנס עושה את הדברים המרשימים (מאוד) שהוא עושה גם נגד תחרות ברמה יותר גבוהה. אבל בסך הכול, אפשר להתרשם שמגמת השיפור שלו לורנס תחת ליאם כהן נמשכת - יש לנו כאן אפקט מאוד דומה בחיבור הזה, לחיבור בין בן ג'ונסון וקיילב וויליאמס.
פארקר וושינגטון הוא הדבר האמיתי, ג'קובי מאיירס ממשיך להיות סופר, סופר אפקטיבי, ואם במקרה גם בריאן תומאס יחזור להיות משהו שדומה למה שראינו בעונת הרוקי שלו - הג'אגס יכולים להגיע העונה הכי רחוק שהגיעו עם לורנס בתור QB.
וזה יופי של דבר:
יוסטון טקסנס: ההגנה של הטקסנס נחשפה ואיבדה את המוג'ו שלה
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
כשג'וש אלן מגיע ב-ZONE, אני לא בטוח אם יש הגנה שיכולה לגמרי להאט אותו, למרות הסקור הגבוה - ההגנה עשתה כמה דברים טובים. היא החזיקה את הבילס על 3 מ-10 בלבד בדאונים 3/4, ועזרה לטקסנס לנצח בקרב על השעון 36-24. היו להתקפה כמה איבודים ששמו אותה בנקודות בעייתיות, ובהחלט גם כמה כדורים שנפלו בצד הלא נכון כשהבילס תקפו.
מספיק שהזינוק של ריד בלנקנשיפ בעקבות המסירה של אלן לדי.ג'יי מור לא מפספס בכמה סנטימטרים - והיה שם TD קל שהיה יכול לרדת מהלוח (טעות של הסייפטי, כנראה, לא היה צריך להמר שם על כל הקופה). ומספיק שהמהלך לפני ה-TD המנצח לפאלמר לא נופל לקאמארי לאסיטר מהידיים - והנרטיב היה משתנה לגמרי.
בכל מקרה, משחק חלש מאוד לשני החבר'ה האלה ספציפית. מספיק שיש שני שחקנים בסקנדרי בימים חלשים (ולא טיפוסיים, חשוב לציין) וזה מספיק כדי לחשוף את כל היחידה. לפי נתוני NextGen, כשהשניים האלה טורגטו, ג'וש אלן הצליח לחבר 11 מסירות מוצלחות לרסיברים שלו, שהצטברו ל-223 יארדים, 2 טאצ'דאונים, ופאסר רייטינג כמעט מושלם של 155.8.
אינדיאנפוליס קולטס: הטרייד על "סוס" גרדנר היה טעות חמורה
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
חלפו 9 משחקים מאז אותו טרייד, שעלה לקולטס בשתי בחירות סיבוב 1 עתידיות (זו של הדראפט האחרון, וזו של הבא) - הקולטס ניצחו משחק אחד בלבד מאז. אני לא בטוח שצריך עוד נתונים או ראיות כדי להסביר את הפסיקה שלי.
עם זאת, אסייג קלות - בשעתו, חשבתי שהמהלך היה נכון, על בסיס מבט על מה שקורה בליגה - כל ה"תותחים הכבדים" היו בשנת שפל (למאר, בורו ומהומס פספסו את הפלייאוף) ונראה היה שהמירוץ ב-AFC פתוח לגמרי. זה בדיוק הזמן להיות אגרסיבי, וללכת All-In. אבל גם בזמן אמת סייגתי, וכתבתי, שהבעיה במהלך היא שהקולטס יהיו למעשה די מחויבים לדניאל ג'ונס לפחות לשנתיים נוספות - ונראה שכך יהיה. בלי קשר - מבחינה של Positional Value, אני חושב שלשלם כל כך הרבה על קורנר זה מחיר מוגזם.
טנסי טיטאנס: הטיטאנס הולכים לבחור טופ-3 בדראפט הבא (בלי קשר לטריידים)
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
אני לא חוזה שזה מה שיקרה, אבל אם להתבסס על התצוגה האיומה הזאת, בבית, נגד יריבה שאמורה להיות נוחה (יחסית) בליגה הזאת - אז אילו עוד קבוצות בלו"ז הטיטאנס יכולים לצפות לנצח? יש להם את הבראונס פעם אחת בשבוע 7, בבית. אבל חוץ מזה? כל יתר הקבוצות ב-AFC צפון ניצחו השבוע, ה-NFC מזרח נראה עדיף... ליונס? ריידרס? בטח שלא הייתי לוקח אותם מעל הטקסנס, ג'אגס או קולטס.
הפלייקולינג היה רע מאוד בהתקפה, קאם וורד רשם משחק חלש מאוד (אפילו ביחס לעונת הרוקי שלו), והם הפסידו בקרב על השעון 21-39! המשך יבוא ב- Power Ranking העדכני בסיום הפוסט.
קנזס סיטי צ'יפס: הצ'יפס הם שוב הפייבוריטים ב-AFC המערבי
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
מהומס נראה בריא, קנת ווקר נראה כמו ה-MVP של הסופרבול, הרוקיז הביאו אימפקט ומהלכים גדולים מהרגע הראשון (INT של מאנסור דיליין, סאק של אר מייסון תומאס), ולג'אריוס סניד נראה כמו שנראה בריצת הסופרבול של 2022.
מה עוד אפשר לבקש, אם אתה אוהד צ'יפס?
ועדיין - זה רק שבוע 1, ובמבט מלמעלה - ניצחון ביתי על הברונקוס זו לא דרישה מוגזמת מהקבוצה הזאת של הצ'יפס לאורכה של עונה. זה צריך להיות הסטנדרט גם בעונה בינונית למדי של הקבוצה הזאת.
אז אני נותן את הקרדיט המלא לצ'יפס, עם הופעה סופר מרשימה ודומיננטית מול קבוצה שעשתה להם סוויפ בסדרה של 2025. אבל ממתין עם קשירת הכתרים.
דנבר ברונקוס: שון פייטון חייב לחזור לקרוא מהלכים כבר בשבוע 2
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת (אבל זה לא העיקר)
זה היה אולי המשחק הכי חלש של בו ניקס מאז שהגיע לליגה - הוא עשה המון טעויות, איבד ברשלנות 2 כדורים (ופימבל עוד 2 שלא עברו ליריבה), לא תיפקד טוב תחת לחץ (2 מסירות מדויקות מתוך 8 ו-INT), קיבלו החלטות לא נכונות בדאונים הקריטיים (2 מ-13 המרות מוצלחות בדאונים 3/4)... בגדול - עשה את כל מה שלא עשה בשנתיים הראשונות בדנבר. אגב, ג'יילן וואדל, הרסיבר שהברונקוס ויתרו למענו על בחירת סיבוב ראשון? תפס כדור אחד בלבד משלושה טארגטים, לכמות מצטברת של שני יארדים.
כדי לבחון את האפקטיביות של כל ההתקפה - ה-EPA הממוצע של ניקס בממוצע למהלך היה 0.46- (כלומר, איבוד של כמעט חצי נקודה בכל מהלך שלו). לשם ההשוואה - זה של דשון ווטסון בשבוע 1 היה 0.08-.
לברונקוס אין הרבה מרווח לטעות בבית הזה - שון פייטון צריך לחזור לקרוא מהלכים.
אבל ההתקפה לא הייתה הבעיה היחידה - ההגנה נראתה רע, באופן לא טיפוסי. קנת ווקר חגג, מהומס חגג, טראוויס קלסי חגג, הצ'יפס המירו בהצלחה 11 מ-20 ניסיונות בדאונים 3/4... ושימו לב לנתון הבא - זוכרים את משחק הבלהות של הברונקוס לפני שלוש שנים, שבו הם קיבלו בראש 70 נקודות מטואה ומייק מקדניאל? לפי נתוני SumerSports - ההגנה אז פספסה 25 תיקולים לאורך המשחק, בעוד שבמשחק האחרון נגד הצ'יפס - היא פספסה 24!
מבחינתי - הברונקוס הם אכזבת שבוע 1, לצד הראמס והצ'ארג'רס.
לוס אנג'לס צ'ארג'רס: לג'סטין הרברט נגמרו התירוצים באופן רשמי
הפסיקה שלי: תגובה מוצדקת
ברנדון סטיילי כבר לא שם, אפילו גרג רומן האיום כבר לא שם... הגיע "ילד הפלא" מייק מקדניאל - ואיך המסע המופלא הזה מתחיל? 14 נקודות במצטבר, 2 מ-11 המרות מוצלחות בדאונים הקריטיים, ועוד L מביך לאוסף, מול קבוצה שאמורה להיות מהחלשות ביותר בליגה. תראו לי איזה קטע שאתם רוצים של פאשלות של ה-OL, פאמבלים מביכים של אומאריון האמפטון, לא אשתכנע אחרת (גם בלי לראות את כל המשחק מקצה לקצה) - זה W שג'סטין הרברט, כאינדיבידואל, חייב לקחת.
מצד אחד, המאמן שלו (ג'ים הארבו) מתארח בפודקאסט כשבוע לפני פתיחת הליגה, ואומר (אני לא ממציא) שבסיכומו של דבר, הרברט עוד ייזכר כקוורטרבק הכי טוב בהיסטוריה. ומצד שני, הציפייה של המסנגרים היא שתמיד יש מישהו אחר שאשם, או אשם יותר. אז לאלה אני כותב - תחליטו, או שהוא עילית וטופ-5 בליגה, או שהוא חייב שהכול סביבו יהיה מושלם כדי לנצח. אי אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו.
לאס וגאס ריידרס: קירק קאזינס צריך להיות הפותח עד שהריידרס יאבדו סיכוי ריאלי לפלייאוף
הפסיקה שלי: תגובה מוגזמת
גם בלי ברוק באוורס, הריידרס ניצחו את הנמושות ממיאמי, בין היתר - הודות לשתי מסירות TD (שתיהן של 13 יארדים בדיוק) לאשטון ג'נטי מהבקפילד. בדיוק ההתחלה שהריידרס רצו וציפו לעונה הזאת:
אבל מבט מהיר על הקריירה של קאזינס יכול להבהיר לכל אלה - הוא לא האיש שייקח את הפרנצ'ייז אל הארץ המובטחת. בשביל זה צריך משהו אחר, ולמרות שפרננדו מנדוזה נראה, על פני הדברים, מאוד דומה - יש בו דבר אחד שאין בקפטן קירק - אפסייד. במקרה הזה, מה שנמצא בתיבת המיסתורין הוא בהכרח קוסם יותר מהישן והסוג-של טוב.
אני עדיין בדעה שהריידרס צריכים לעבור למנדוזה בהקדם האפשרי, ומתי שהם חושבים שהוא מוכן לשחק - ללא קשר למאזן הניצחונות-הפסדים של הקבוצה.
קן העיטמים:
בשלב כלשהו במהלך הרבע השלישי נגד הקומנדרס, צייץ אחד מפרשני הטלוויזיה המוכרים בארה"ב, קולין קאוהרד, את הציוץ הבא (בתרגום חופשי): "לאיגלס יש ארבעה three&outs רצופים. זה עם אופנסיב ליין טופ, סקוואן, וכישרון סולידי בעמדות WR/TE. אני לא בטוח כמה יותר אפשר לתת לג'יילן הרטס".
אם צפיתם במשחק למשך יותר מ-2 דקות, כשההתקפה של האיגלס עם הכדור, אתם לא חייבים עין מאוד מיומנת כדי לדעת - הבן אדם לא ראה אפילו סנאפ אחד מהמשחק הזה בלייב. אולי, אולי, ראה קטע ברדזון, או שהוא רק עוקב באיזו אפליקציה אחרי ההתפתחויות. קו ההתקפה של האיגלס הוא לא קו טופ-10 בליגה, בטח שלא בחסימה לריצה, כבר מתחילת 2025. האיגלס נפרדו, משום מה, ממאמן הקו האגדי שלהם, ג'ף סטאותלנד, במהלך הפגרה - והביאו מאמן חדש מהויקינגס, שאמור להכיר ולהיות מנוסה בקונספט החדש ששון מאניון (ה-OC החדש) מנסה להריץ - וזה לא בדיוק עבד בשבוע 1. 78 יארדים מתוך 83 של סקוואן ברקלי הגיעו לאחר המגע הראשוני - הקו פשוט לא הצליח לחסום לו, והוא נתקל בשחקני הגנה בבקפילד פעם אחר פעם. סקוואן מעולם לא היה רץ כזה - הוא לא רץ שעושה ככה את הנזק שלו - הוא רץ שהקו צריך לייצר לו נתיב אל מאחורי קו ההגנה, וברגע שהוא מגיע לליינבקרים והסקנדרי - שם הוא הכי יעיל ומסוכן בליגה.
הבעיה הכי גדולה? חוסר יציבות, ואולי גם חוסר כשירות, של שחקני החלק הפנימי של הקו, בדגש על הגארד השמאלי, לנדון דיקרסון. דיקרסון היה בעבר אחד הגארדים הטובים בליגה, וגם קיבל חוזה שמן אחרי עונת 2024 הודות לביצועים שלו. אבל הבחור לא בריא, וכל מי שראה אותו מקבל בראש פעם אחר פעם מג'ייבון קינלו ואחרים במשחק האחרון מבין את זה:
למעשה, אמש (בלילה בין שני לשלישי) הקבוצה והשחקן החליטו יחד שהוא יילך ל-IR, כי הוא פשוט לא מסוגל לזוז כמו שצריך. וכשהקבוצה מנסה ליישם קונספט של Wide Zone במשחק הריצה, שדורש תנועה רוחבית מהירה של כל שחקני הקו - זה לא יכול לעבוד עם דיקרסון במצבו הנוכחי.
ומכאן אני רוצה לקחת את הנקודה למקום יותר רחב, שלא נוגע רק באיגלז שלי או בג'יילן הרטס.
אנחנו אוהבים לחבוט, ובצדק, בתקשורת הספורט המקומית - שהיא צהובה, פופוליסטית, שטחית. ואני אישית, מביט בהערצה והערכה לתרבות הספורט, ותקשורת הספורט, של האמריקאים. אבל גם שם, אם נודה באמת - יש כמות לא סבירה של שטחיות ופופוליזם. בעיקר אצל הפרסונות הפופולאריות יותר, מסוגו של קאוהרד.
האנשים האלה הם פרזנטורים עם רטוריקה מלוטשת, הרבה לפני שהם פרשנים מקצועיים, אפילו ברמה הכי בסיסית - של צפייה ביקורתית מעמיקה במשחק שהם מתיימרים לפרשן. לכל טאלנט כזה יש סוללה של תחקירנים שעוזרים לו לייצר טייקים, שמטרתם העיקרית לייצר אינגייג'מנט, ולא בהכרח לגעת במהות, או לתת ערך מוסף לצופה. לרוב, אלה נוגעים בקוורטרבקים שמשחקים בשווקים גדולים (כמו פילדלפיה).
אני לא יודע באיזה שלב זה קורה, אבל ניכר שבמקרה של קאוהרד, הוא כבר לא באמת עוקב אחר שלל הענפים שהוא מתיימר לסקר. זה כמובן לא מונע ממנו להטיל רפש בשחקנים, בלי רמה בסיסית של ניואנס והבנה של הנסיבות.
הקטע הכי "מפליל" שלו, בהקשר הזה, הגיע באוגוסט 2023 - באחת התוכניות, הוא הציג סגמנט שחילק את הקוורטרבקים בליגה לפי קטגוריות שנגזרו מהסיכוי להגיע לסופרבול עם אותו קיובי. בקטגוריה האחרונה "קוורטרבקים שלפי קולין - לא מסוגלים לזכות בסופרבול", נכנס (בין היתר) דוויין האסקינס. הבעיה? האסקינס נהרג בתאונת דרכים באפריל 2022 - זה לא מנטע מהקאוהרד להקריא את שמו כשהגיע לפרט על הבחירות שלו:
אז... איפה קולין טעה? (למי שמכיר את הפינה המפורסמת שלו)... ובכן, כמעט בהכול. ואם הוא אפילו לא בקיא מספיק כדי להיות מודע למותו הטראגי של שחקן בליגה, האם זה האיש שאמור ללמד אותנו על הניואנסים במשחקו של קוורטרבק כזה או אחר?
כמובן שהוא רק דוגמא אחת מתוך שורה של פופוליסטים מהז'אנר. הדיונים סביב קיוביז בליגה היום הם נטולי דקויות, אינם מבוססים מספיק על מבט אמיתי על נסיבות ותוצאות, ובעיקר נדבקים בצורה בלתי נסבלת לנרטיבים מוקדמים - אנשים לא מוכנים להודות בטעויות, לא מוכנים לסגת בסנטימטר מהפרשנות שלהם לגבי פרוספקט שיצא מהקולג', ונצמדים לתפיסה האישית שלהם לגבי איך קוורטרבק טוב אמור להיראות.
וככה, קוורטרבקים שמדלוורים בעקביות, כמו ג'יילן הרטס וברוק פורדי, למשל, ממשיכים להיות מדורגים מחוץ לטופ-8 של מרבית הפרשנים, בעוד שהרברט מעולם לא יצא משם.
דירוג העוצמה
כדי לחדד - ההיגיון כאן (שאני מתכנן להמשיך לעדכן על בסיס שבועי) אדרג את הקבוצות לפי אלו שהייתי שם את הכסף שלי עליהן, כרגע, לזכות בסופרבול.
קונטנדריות מובהקות🏆
סיהוקס: "נו דארנולד, נו פרובלם" (1+)
בילס: הטופ דוג של הקונפרנס (2+)
ראמס: דונלד חוזר ויהיה בסדר (2-)
רייבנס: נראה אפילו טוב יותר משצפיתי (1+)
ברונקוס: אני עדיין מאמין (2-)
קונטנדריות פרינג' 🤏
ברס: אין כאן שום ריגרסיה (2+)
ניינרס: הקבוצה הכי טובה באוסטרליה (10+)
צ'יפס: השושלת חוזרת? (3+)
טקסנס: הפסד ביתי, אבל סטראוד נראה טוב (2-)
בנגלס: הצוות המסייע השתדרג (2+)
איגלס: ההגנה כבר שם, ההתקפה עוד לא (2-)
פטריוטס: בהצלחה בלי איי.ג'יי (5-)
ליונס: זה הכי צמוד מדי מול הסיינטס (3-)
פוטנציאל פלייאוף (ואז נראה...) 🤌
ג'איינטס: אם ינצחו את הראמס - יעלו קטגוריה (1+)
ג'אגוארס: רוצה לראות את זה מול יריבה אחרת (1+)
ויקינגס: יותר בגלל פלורס, פחות בגלל וונץ (6+)
צ'ארג'רס: יש מצב שצריכים שנמוך אגרסיבי יותר (5-)
פנתרס: ההתקפה כבר שם, ההגנה - ממש לא
קאובויס: לא הפרימיירה שייחלו לה בדאלאס (5-)
קולטס: עדיין אותם סימני שאלה
לא רואה את זה כרגע 🙈
סטילרס: לא התרשמתי למרות הניצחון (3+)
סיינטס: איזה טיילר שאק נקבל בהמשך? (1-)
פאקרס: עם פארסונס זה ייראה אחרת (4-)
קומנדרס: פחות חלשים ממה שחשבתי (1-)
באקנירס: בייקר צריך להיות קצת פחות בייקר
ריידרס: אלה רק הדולפינס
ג'טס: אלה רק הטיטאנס
קרדינלס: עדיין חושב שזה סגל חלש מאוד (2+)
פלקונס: לפחות יש את ביז'אן
מועמדות לירידה 👇
טיטאנס: המפתיעה לרעה מהתחתית (2-)
דולפינס: חלשים כמו ששיערתי
בראונס: חלשים יותר ממה ששיערתי
Comments