כרטיסים שקניתי ורעיונות שקיבלתי

בימים כאלה של אוף-סיזן, שהדבר הכי "מעניין" שקורה הוא להמתין לטרייד שיקרה (או לא) ב-1.6, מודה שקצת מתקשה למצוא השראה לכתיבה. ומצד שני - עדיין יש בי את הרצון לכתוב, ובטח אחרי שבוע שבו רכשתי כרטיסים ל-2 משחקי NFL אירופה שיערכו בהמשך השנה:

ג'אגוארס - איגלס בלונדון (11.10)

פלקונס - בנגלס במדריד (8.11)

אם מישהו/מישהי מגיעים למשחק והיו רוצים להיות חלק מהטקס שלנו בדרך לאיצטדיון (אני הולך עם יוסי, שותפי לפוד, לשני המשחקים) - יכולים לשלוח לי מייל לכתובת: picksixil6@gmail.com

כאמור, רציתי לכתוב השבוע, ולא היו לי רעיונות - אז ביקשתי מכם בטוויטר הצעות וקיבלתי 6 הצעות טובות. כל אחת מהן יכולה להפוך לפוסט בפני עצמו, אבל אנסה כאן להתייחס בצורה מצומצמת ומדויקת לעיקרי הדברים מרחבי הליגה.

הצעה של רועי פלס: הכנה ל-ota - מה קרבות הרכב הראשון הכי מסקרנים?

אז מי שלא יודע, OTAs אלה ראשי תיבות של Organized Team Activities - זהו למעשה המופע הראשון המרכזי בלו"ז האוף-סיזן שבו כל שחקני הקבוצה אמורים להיפגש ולהתחיל לעבוד על הכימיה לקראת העונה הבאה. זאת אחרי שהרוקיז וחלק מהסגל הותיק השלימו את המיני-קמפ של שחקני השנה הראשונה, ואימונים וולנטריים. אצל רוב הקבוצות בליגה האירוע הזה מתחיל בסוף מאי ונמשך מספר שבועות.

מבחינת האוהדים, זה אירוע שמעניין לעקוב אחריו משתי סיבות עיקריות:

1. מאבקים על הרכב בעמדות שלא סגורות הרמטית מראש, ומאבקים על מקום בסגל

2. אינדיקציה למעמד של שחקנים שהסטאטוס שלהם בקבוצה לא ברור (ראו ערך: איי.ג'יי בראון, שלא התייצב ל-OTA של האיגלס)

אז קצרה היריעה מכדי לכסות כאן את כל המאבקים בכל אחת מהקבוצות, אבל יש כמה שמעניינים במיוחד מפרספקטיבה של האוהד הנייטרלי, ואלה המרכזיים שבהם:

לאס וגאס ריידרס: קירק קאזינס VS פרננדו מנדוזה

באופן טבעי, רוב המאבקים הבולטים בחלק הזה יעסקו בקוורטרבקים, כאן יש לנו קייס של הבחירה מספר 1 מול הסוכן מספר 1: פרננדו מנדוזה הוא האיש שהריידרס הימרו עליו בבחירה מספר 1, ומולו יתייצב בקרב על QB1 קירק קאזינס, שאיכשהו הצליח לקבל עוד חוזה נאה - אחרי קדנציה באטלנטה שגרמה ללא מעט אנשים לתהות, האם בכלל יש לו מה עוד למכור בליגה הזאת?

בחשיפת הלו"ז של הריידרס לפני מספר שבועות, המפגש בין השניים האלה הוצג בפרפראזה על הסרט "Step Brothers", והאמת שהסרט הזה הוא מטאפורה מעניינת למצב בווגאס - שני טיפוסים שבהרבה מובנים מאוד דומים זה לזה, ואולי אף מחבבים זה את זה, אבל על פני השטח - הקונפליקט מאוד ברור ובלתי נמנע:

החוזה של קאזינס (12.6 מיליון דולר לשנתיים, 11 מיליון מובטחים) הוא לא חוזה של פותח בליגה. צריך לזכור שהפלקונס עוד חייבים לו כ-8.5 מיליון דולר, בלי קשר, ועדיין - החוזה מספר חלק גדול מהסיפור. למרות שקאזינס רשום כרגע כראשון ב-Depth Chart, אני חושב שמנדוזה הוא הפייבוריט, והוא זה שצריך להיות, הפותח בשבוע 1 נגד מיאמי (על הנייר, יריבה די נוחה לפתוח מולה קריירה, בבית).

הריידרס הם, על הנייר, הקבוצה הכי חלשה בבית שכולל 3 קבוצות בטופ-13 של ווגאס מבחינת סיכויים לזכות בסופרבול:

הדבר הכי חשוב לקוורטרבק צעיר הוא זמן משחק, בטח כשהוא צריך לפעול תחת מאמן ופלייקולר כמו קלינט קוביאק, ואני לא ממש רואה את הערך בלפתוח עם קאזינס את העונה. עדיין מדובר כאן בריידרס, אז זה בהחלט עשוי לקרות, ובכל זאת - לכו אחורה לדראפטים של שנים קודמות, תראו קוורטרבקים שנבחרו 1 בדראפט, ותגלו רצף של כאלה שפתחו כבר בשבוע 1 (קאם וורד, קיילב וויליאמס, ברייס יאנג, טרבור לורנס, ג'ו בורו...).

אטלנטה פלקונס: טואה טאגוואילואה VS מייקל פניקס

כשקאזינס עזב אטלנטה הוא השאיר אחריו ג'וב פתוח אחר, עליו יתחרו העונה טואה, שנחתך ממיאמי, ומייקל פניקס, שהציג עונה ראשונה כפותח מג'עג'עת למדי, שגם הסתיימה מוקדם עקב פציעת נוספת בברכיים (פציעת ברכיים משמעותית שלישית בקריירה, כולל קולג'). מפרספקטיבה של שנתיים על דראפט 24 - פניקס, לצידו של ג'יי.ג'יי מקארתי (עליו אפרט עוד מעט), הוא הבחירה הפחות מוצלחת בדראפט שהיה משופע בפרוספקטים איכותיים בעמדה: קיילב וויליאמס, דרייק מיי, ג'יידן דניאלס ובו ניקס.

טואה מגיע לאטלנטה על חוזה מינימום של וטרן, כשיש לו מעט כסף שהדולפינס ימשיכו לשלם לו מתוקף החוזה הקודם. הוא מגיע להילחם על המשך הקריירה שלו, ולהוכיח שהוא לא היה הבעיה במיאמי, ושהוא יכול להיות הפתרון באטלנטה.

את המספרים של פניקס אתם יכולים לראות לפניכם:

לא מרשים, בלשון המעטה. אבל - באטלנטה עשו שינוי גדול אחר באוף-סיזן והחליפו את ראחים מוריס בקווין סטפנסקי, איש שזכה פעמיים בתואר מאמן העונה של הליגה, הודות לביצועים טובים מהמצופה עם סגלים בינוניים למדי.

עכשיו הוא מקבל לידיים שני קוורטרבקים שמאליים, שניים עם בעיית פציעות, שניים יחסית קטני מימדים, ולא ניידים במיוחד - ועם כל זה הוא צריך לנווט ב-NFC הדרומי, שבו נראה שכל שלוש היריבות השתדרגו משמעותית בשנתיים האחרונות.

גם מסיבות רפואיות - לא הייתי מהמר נגד טואה לפתוח כאן בשבוע 1. אבל - יש לי תחושה שהג'וב יהיה של פניקס בסופו של דבר. הוא באטלנטה עוד שנתיים לפחות בחוזה רוקי (+אופציית שנה חמישית) וכל התחייבות לטואה מעבר לשנה הקרובה תצטרך להיות יקרה יותר משמעותית, ככל הנראה. אני לא משוכנע שנגלה העונה שהפער בין השניים מספיק גדול.

מינסוטה ויקינגס: קיילר מורי VS ג'יי.ג'יי מקארתי

במינסוטה יש לנו מצב מאוד דומה - בחירה גבוהה לשעבר שנבעט מקבוצתו לשעבר, מול קיובי צעיר בשנה שלישית לחוזה, שחוזר מפציעה. ההבדל בין מורי למקארתי, עם זאת, הוא גדול מאוד מבחינת הסגנון והפרופיל האתלטי - מורי הוא אחד הקיוביז הכי ניידים וזריזים שראינו בליגה בשנים האחרונות. מקארתי הוא פוקט פאסר בלי יותר מדי אפסייד ברגליים.

מבין שלושה הוותיקים שאני מכסה כאן, אני חושב שלקיילר יש את הסיכוי הכי טוב לתרחיש של "משנה מקום, משנה מזל". הויקינגס אומנם פרנצ'ייז עם מורשת של אכזבות - אבל אין שם את התרבות הניהולית ההזויה והכושלת שאיפיינה את הקרדינלס בשנים האחרונות.

לקיילר לא היה רסיבר כמו ג'סטין ג'פרסון בקריירה (עם כל הכבוד לדיאנדרה הופקינס, בימיו הגדולים). לא היו לו רסיברים 2/3 כמו ג'ורדן אדיסון וג'וואן ג'נינגס. באופן אישי, התאכזבתי מהאופן שבו קווין אוקונול תיכנן משחקים וקרא מהלכים בשנה שעברה, אבל כבר ראינו אותו משדרג קוורטרבקים בעבר, והחיבור הזה יכול להתברר כמוצלח מהצפוי.

תחושת הבטן שלי היא שמורי הולך לקבל כאן חוזה סטייל בייקר מייפילד אחרי העונה הזאת (איזורי 120 מיליון דולר ל-3 שנים) ולשלוח את מקארתי לפרק הבא בקריירה שלו.

מלחמות הבקפילד (במיוחד לחובבי פנטזי): טקסנס, ג'אגוארס, פאקרס, טיטאנס, סטילרס ועוד

אני רוצה להתחיל באזהרה, מניסיוני - אל תאמינו לשום מילה שאומרים מאמנים, לשום דיווח שתקראו מאינסיידרים, ואפילו פחות - לחלוקת סנאפים במשחקי הפרי-סיזן. כל אלה, במקרים רבים, מתהפכים לחלוטין בבקפילד שרואים על המגרש בשבוע 1.

זה לא חריג, אבל יש כמה וכמה בקפילדים לא מפוצחים עד הסוף בשלב זה של קדם העונה, ואני רוצה לנסות להמר כאן, ממש בקצרה, ובעיקר על תחושת בטן, איך הדברים האלה יתגלגלו ככל שהעונה תתקדם.

יוסטון: מונטגומרי חתם על חוזה די גדול (16.5 מיליון לשנתיים, 10 מובטחים) וקשה לי להאמין שמשלמים לו כזה סכום כדי להיות בקאפ. הוא היה מאוד פרודוקטיבי עם כ-50% מהסנאפים בדטרויט, וזה גם שמר אותו יחסית רענן להמשך הקריירה. וודי מארקס הראה ניצוצות בעונה שעברה, אבל הפאמבל בפלייאוף נגד הפאטס, להערכתי, פגע במניה שלו.

ג'אג'וארס: טראוויס איטיין בחוץ - ואין מאחוריו פותח מובהק. כריס רודריגז (שהיה חלק מרוטציה מאוד מוזרה בוושינגטון) רשום כרגע ב-RB1, לפני ביישול טוטן, לקווינט אלן ואחרים. אף אחד מהשמות לא נראה מבטיח, אבל הסיסטם הזה של ליאם כהן הוא מבטיח (תראו את המספרים של הרצים של הג'אגס שנה שעברה, ושל הבאקס לפני שנתיים). הייתי מהמר כאן על טוטן, למרות שלא היה מאוד עקבי בעונת הרוקי שלו, ומתעדף לגבות את עצמי עם הנדקאף כלשהו.

פאקרס: התסבוכת של ג'וש ג'ייקובס מחוץ למגרש הפכו את הבאקפילד הזה לדילמה, בלי תשובה ממש טובה, ועם תוקף לא ברור. כריס ברוקס, מרשון לויד ופייר סטרונג נמצאים שם כרגע, ותיאורטית כל אחד מהם יכול לפתוח אם ג'ייקובס יפספס זמן. מניסיוני עם הטיפול של הליגה בעבירות אלימות במשפחה, כמו במקרה של ג'ייקובס, אופתע אם הוא ייעדר לזמן ממושך, כך או כך. אם הייתי חייב - הייתי מהמר על לויד, למרות שהוא RB2 כרגע, בהגדרה.

טיטאנס: הכנסתי אותם כאן רק כדי לציין משהו שספיקלצתי לגביו כבר לפניו הדראפט - ניק סינגלטון, הרוקי מפן סטייט, שמוגדר כרגע RB3 עשוי להיות הפתעה גדולה ולהפוך לפותח העונה. מבחינתי זה Deep-Sleeper שהייתי מתעדף מאוד.

סטילרס: ריקו דאוודל הוחתם מאחורי ג'יילן וורן, ונראה שהולכים כאן לדילמה לא פחות גדולה ממה שראינו במקרה של דאוודל בקרוליינה שנה שעברה. מצד אחד - אפסייד של התפוצצויות ל-200 יארדים+ במשחקים רצופים, ומצד שני - תקופות יובש מוזרות. הייתי הולך על וורן ב-PPR, בכל מקרה.

יש לכם עוד התלבטויות מהז'אנר? כתבו לי בתגובות.

הצעה של בארי שמרון: 10 שחקנים וסיפורים מעניינים ששווה לשים לב אליהם

בקשה קצת "מעורפלת" שאפשר לפרשן בהמון דרכים, אז זו הפרשנות שלי - אציג כאן 7 שמות שיש סביבם מיני ספקולציות בשלב זה של האוף-סיזן, אם בהקשר של טרייד, או בעניינים אחרים:

ג'סטין הרברט, קוורטרבק, צ'ארג'רס - כחצי שנה אחרי עוד הופעת פלייאוף מאכזבת, הרברט זוכה בימים האחרונים לביקורת על כך שנעדר למשך כשבועיים מאימוני הקבוצה, לקראת ה-OTAs, כדי לנפוש באירופה עם החברה, הזמרת מדיסון ביר, במסע הופעות של באירופה. המאמן, ג'ים הארבו, יצא להגנתו במסיבת עיתונאים לאחרונה וסיפר שאם היה מבקש ממנו הוא היה "מסיע אותו לשדה התעופה בעצמו" לצורך הבילוי הזה.

באופן אישי? קראתי ושמעתי את זה באופן אירוני. עם כל הכבוד לסיפור האהבה - הרברט נכנס לעונה הזאת עם סיכויי זכייה בסופרבול שראיתי נעים בין מקומות 5 ל-8, לפי ווגאס. וזאת למרות ביצועי העבר הלא מרשימים שלו בפוסט-סיזן. יש לו מתאם התקפה חדש, יש לו כלי נשק חדשים - האם הנסיעה הזאת הייתה באמת הדבר הנכון עבור הקבוצה?

איי.ג'יי בראון, רסיבר, איגלס (?) - טוב, בואו נוריד את זה מסדר היום, מבלי לחזור שוב יותר מדי על מה שנטחן כבר. השיחות על טרייד שישלח את בראון לקבוצה שאהד בנעוריו, ושאותה מאמן האיש שאימן אותו עם כניסתו לליגה (בטנסי) ידועות לכולם. ההשערה היא שהאיגלס דוחים את הטרייד לאחרי ה-1.6, כדי לאפשר לעצמם פריסה ידידותית יותר של "הכסף המת" מהחוזה עליו חתם בראון רק באוף-סיזן שעבר, אחרי הזכייה בסופרבול. לפי הדיווחים - האיגלס רוצים בחירת סיבוב 1, הפטריוטס מסרבים. אין באמת קבוצות נוספות שמעוניינות ומציעות משהו שקרוב לזה (האם האווי רוזמן, ה-GM של האיגלס, הדליף אחרת?), ואם נהיה כנים - לאף קבוצה אין באמת מינוף טוב כאן. לפטריוטס אין אלטרנטיבה בעמדה, האיגלס כבר נערכו ליום שאחרי, וניכר שהשחקן רוצה לעזוב.

כאוהד איגלס, השלמתי עם העזיבה ואני אופטימי לגבי היכולת להתמודד עם הוואקום. מעריך שזה בסופו של דבר יסתיים בבחירת סיבוב 1, או בחירת סיבוב 2 מחוזקת (2-3 בחירות נוספות ו/או שחקן).

מיילס גארט, אדג', בראונס - עוד חוזר הניגון של שמועות על עזיבה אפשרית בטרייד שוב צפות סביב הסופרסטאר של הבראונס, ומבלי להיות משוחד (האיגלס, לפי הדיווח, מהמובילות להחתים) - חושב שזה יעשה טוב לליגה אם זה יקרה. לבראונס עדיין אין קיובי, ולא נראה שהם על סף רלוונטיות לעונה הקרובה. זה יכול להשתנות בדראפט הבא, אבל האם לגארט יש רצון/סבלנות לבזבז עוד עונה מהפריים שלו (נזכיר - רק בשנה שעברה שבר את שיא הסאקים העונתי של ה-NFL).

גארט הוא כנראה שחקן הגנה טופ-7 בכל הזמנים, ואחד האדג' ראשרים הטובים אי פעם... ברמה שיש לא מעט פרשנים ותיקים, שלו הייתם מציעים להם כל אדג' ראשר מההיסטוריה כדי לבנות קבוצת חלומות, בשיאו, הם היו בוחרים בגארט כאחד מהשניים (אולי לצד לורנס טיילור? רג'י ווייט?) - כל קבוצת פלייאוף שהוא יעבור אליה בטרייד, תהפוך מיד לקונטנדרית מובילה.

טראוויס האנטר, קורנרבק, ג'אגוארס - בג'קסונוויל החליטו לנטוש די מהר את חלום הסופרסטאר הדו-כיווני שלטובתו שילמו ביוקר על האנטר בדראפט 25, ולהתחיל לפקס אותו על עמדת ה-CB. אם מסתכלים על העומק שלהם בעמדה, אפשר גם להבין - הם נואשים ללוקדאון מובהק, שייצב להם לפחות צד אחד של המגרש. ההחלטה הזאת היא הזדמנות עבור הקבוצה, וגם עבור השחקן, להפוך מגימיק וסיפור מעניין, לכוכב אמיתי בליגה - מה שלא ממש קרה בעונה שעברה, עוד לפני שהוא נפצע. באופן אישי, חושב שהם קיבלו את ההחלטה הנכונה, גם ברמה העקרונית, וגם בהקשר של העמדה שבחרו להתמקד בה - זה לא משנה את העובדה שמבחינה מחודשת של הטרייד, כבר אחרי שנה, הוא נראה עכשיו כמו Overpay רציני מאוד של הג'אגס.

פוקה נאקואה, רסיבר, ראמס - זה כנראה יהיה דל"פ רציני... אבל פוקה הוא, לדעתי, הרסיבר הכי בלתי ניתן לעצירה בליגה - כשהוא ביום טוב. כן, יותר מג'פרסון, צ'ייס, JSN וכו - הוא עד כדי כך טוב. הכוח שלו, הידיים, היכולת לעשות נזק מ-WIDE וגם מהסלוט - זה שילוב חריג בליגה. אבל משהו לא טוב עובר על הבן אדם בשנה האחרונה, בעיקר בהקשר של עניינים מחוץ למגרש. זה התחיל מהשתתפות בלייב של הסטרימר היהודי איידין רוס, במהלכו פוקה ביצע סוג-של חיקוי של MEME אנטישמי, המשיך לתלונה מצד אישה שטוענת כי נשך אותה בכתף במהלך חגיגות השנה החדשה, והסתיים בביקור מכון גמילה מאלכוהול במאליבו. בקיצור - יותר מדי הסחות דעת וכותרות שליליות.

היו לא מעט רסיברים בשנים האחרונות שפשוט לא הצליחו להתמקד ולהישאר בנתיב הקריירה הרצוי (אנטוניו בראון, ג'וש גורדון...) ונתנו לרעשי רקע לחרב להם את הקריירה מוקדם מדי. זה מתחיל להרגיש לי כאילו פוקה עשוי להיות על נתיב דומה.

קנת ווקר, ראנינג בק, צ'יפס - אחרי עונת שפל התקפית (וכללית) הצ'יפס ינסו לחזור העונה לפלייאוף. אבל אם להתסמך על תנאי הפתיחה - כנראה שזה יהיה מורכב אפילו יותר מבעונה שעברה: פטריק מהומס עדיין מחלים מפציעה מורכבת מסוף העונה שעברה, וחדר הרסיברים המצומצם ממילא עשוי לחסר שוב את ראשי רייס, ש(בדומה לפוקה) פשוט לא מצליח שלא להסתבך עם החוק.

אז איך תראה ההתקפה של הצ'יפס? כנראה שהתשובה תעבור דרך ווקר, ה-MVP של הסופרבול האחרון, שהיה אחראי לריצת פלייאוף היסטורית, תרתי משמע, שלו באופן אישי, ושל הסיהוקס. אם מהומס יפספס כמה מהשבועות הראשונים של העונה, וגם אם לא... אם רייס יפספס חלק משמעותי מהעונה, וגם אם לא... ווקר אמור להיות סוס העבודה שלצ'יפס לא באמת היה מהבקפילד בעונות האחרונות.

למי שמכיר את תולדותיו של אנדי ריד בליגה, זכור לבטח שלהתקפות שלו בפילדלפיה היו RBs דומיננטיים שהיו, לפרקים, החלק הכי משמעותי בהתקפה - בראשם בריאן ווסטברוק ולשון מקוי. היה לו אחד כזה גם בשנים הראשונות ב-KC, לפני מהומס (מי זוכר את אגדת הפנטזי, ג'מאל צ'ארלס?). קנת ווקר הוא כנראה הכי קרוב לאלה, מבחינת כישרון, שהיה לריד מאז שמהומס נבחר בדראפט.

עבדול קרטר, אדג', ג'איינטס - יש לא מעט רעש מיותר סביב הפגרה הזאת של הג'איינטס. הסיפור האחרון שמעסיק ומטריד את מנוחת האוהדים הוא עימות פומבי (שמימדיו והשפעתו לא ברורים, באמת) בין הקוורטרבק, ג'קסון דארט, לאיש שהקבוצה בחרה לפניו בסיבוב הראשון של דראפט 25 - עבדול קרטר.

בקצרה - דארט הציג את הנשיא טראמפ בכנס שקיים בניו יורק לאחרונה, קרטר לא אהב את זה (כמובן, על בסיס הדעות הפוליטיות שלו) וביקר פומבית את ההחלטה של דארט לקחת חלק באירוע דרך ציוץ בטוויטר. לפני מספר ימים קרטר התייחס לחילופי הדברים, ובגדול אמר (בצורה די רהוטה, יש לציין) שלמרות אי הסכמות, זו זכותו של דארט להביע את דעתו, אבל זו גם זכותו (וחובתו) להשמיע את שלו, אם הוא סבור שהוא שוגה.

לא יודע אם אתם קונים או משתכנעים, בריא לחדר ההלבשה - זה בטוח לא. וזה חתיכת מבחן מנהיגות למאמן החדש, ג'ון הארבו, שמנסה ללמוד ולהשתלט על העניינים במעבר מבולטימור לניו-יורק.

קרטר היה הבחירה מספר 3 בדראפט 2025 ואפשר לומר שהוא לא בדיוק הראה שהג'איינטס עשו את הבחירה הנכונה בעונת הרוקי שלו, שהיה קצת מאכזבת. ישנה נוסחה די ברורה ב-NFL, לפיה הנהלה של קבוצה תהיה מוכנה לספוג רעש מחוץ למגרש משחקן, רק אם יש לו קורלציה סבירה לרעש והאימפקט שהוא עושה על המגרש - וזה אומר שלקרטר יש הרבה פערים להשלים, בכל הקשור לסאקים ולחצים על קוורטרבקים יריבים.

הצעה של Segev Matos: יש איזה פרויקט טופ 10 רוקיז ? יש אנשים הזויים שכבר עושים דראפט, איזה פוסט המלצות פנטזי/סליפרים ולהכניס מידע על אופנסיב ליינז וכו'

אז קודם כל - עשינו בפודקאסט של פיק סיקס סדרה שלא נראתה כדוגמתה בעברית לקראת הדראפט - וכל קורא יכול לחזור אליה היום (דרך הפודקאסט, או הפוסטים בבלוג) ולקרוא על השחקנים החדשים של הקבוצה שלו.

לא הבנתי לגמרי את הבקשה בהקשר לפנטזי, אבל מציג כאן כמה רוקיז, משני צידי הכדור, שמאוד מעניינים אותי (לאו דווקא טופ-8 לפי איכות, אלא לפי רמת העניין מצידי):

1. ג'רמייה לאב, ראנינג בק, אריזונה קרדינלס (בחירה 3, סיבוב 1): הבחירה מעוררת המחלוקת ביותר בדראפט, כנראה, הייתה ההימור של הקרדינלס על הרץ המוכשר מנוטר-דיים, עם מעל 50 מיליון דולרים מובטחים בחוזה, לעמדה שמרבית ה-GMs בליגה לא ממש מעריכים. אני חושב שההצלחה/כישלון של הבחירה הזאת יכולה להחזיר את עמדת ה-RB לקדמת הבמה, או לדרדר אותה שוב לשפלים של לפני 4-5 שנים.

2. ארוול ריס, ליינבקר, ניו יורק ג'איינטס (בחירה 5, סיבוב 1): לא היו הרבה מוק דראפטים שחזו החלקה של ריס לבחירה 5, אבל היופי כאן הוא שדווקא בג'איינטס (בניגוד לתחזיות ששלחו אותו לג'טס, טיטאנס או קרדינלס) ריס יוכל לשחק תפקיד היברידי של ליינבקר/אדג', בדיוק כמו שעשה באוהיו סטייט - כי לג'איינטס יש עומק מצוין באדג' עוד לפני שהוא נבחר.

3. קיילב דאונס, סייפטי, דאלאס קאובויס (בחירה 11, סיבוב 1): רבים סבורים כי דאונס ולאב הם השחקנים הכי טובים בדראפט הזה, ללא קשור לעמדה. אלא שרצה הגורל ושניהם משחקים, כנראה, בעמדות הכי פחות מוערכות ומתוגמלות, בכל אחד מצידי הכדור. אבל דאונס מגיע בדיוק למקום שהיה צריך אותו יותר מכולם - ההגנה של הקאובויס דורגה בתחתית הליגה בעונה שעברה בפרמטרים רבים, והייתה חלשה במיוחד נגד המסירה. לדאונס יש ואקום מנהיגות עצום שהוא יוכל למלא בהגנה החדשה של המתאם החדש, כריסטיאן פרקר, שלמד תחת ויק פאנג'יו בשנים האחרונות - בדנבר ובפילדלפיה.

4. ד'זון סטריבלינג, רסיבר, ניינרס (בחירה 33, סיבוב 2): יש שמכתירים זאת ה-REACH הכי גדול בדראפט, שהוא גם "גולת הכותרת" של המחזור הזה של הניינרס, באופן כללי. למה הוא כל כך מעניין? ראשית - גם לאחר ההחתמה של מייק אוואנס, הניינרס צריכים עוד עומק בעמדה מאחוריו, וסטריבלינג אמור להיות חלק מכך כבר בשלב מוקדם. שנית, זו בחירה שהיא סמלית לפילוספיית הדראפט של ג'ון לינץ', ה-GM, וקייל שנהאן - שבגדול די זועקת לעולם: "אנחנו חכמים ומבינים יותר מכם". היו מקרים שבהם זה עבד, היו יותר כאלה שלא - ולאור השינויים בסגל ומה שקורה בליגה מסביב לניינרס, כישלון של סטריבלינג ושל הקלאס הזה בכללותו, עשוי לבשר גם על סיום דרכם של לינץ' ו/או שנהאן בסאן פרנסיסקו.

5. טי.ג'יי פארקר, אדג', בילס (בחירה 35, סיבוב 2): מחוץ לאדג'ים שהיו "לוק" לסיבוב 1 - כנראה האיש שהכי התרשמתי מהטייפ שלו בהכנה לדראפט. והוא מגיע בעמדת צורך רצינית של הבילס. הוא יפתח, כנראה, מאחורי בראדלי צ'אב וגרג רוסו - אבל יש לו צ'אנס לא רע בכלל להיכנס להרכב או לקבל סנאפים משמעותיים ברוטציה.

6. איליי סטאוורס, טייט אנד, איגלס (בחירה 54, סיבוב 2): לאיגלס יש רקורד מוצלח של בחירת טייט-אנדים בסיבוב 2 (זאק ארץ ודאלאס גאדרט, למשל). סטאוורס הוא עוד שם שהוא למעשה רסיבר בגוף של טייט אנד, אבל גם עם יכולת החסימה (הלא ממש קיימת) של רסיבר. אם הוא היה בהתקפה עם ווליום מסירה גבוה יותר, ופחות תחרות על מטרות, זו הייתה יכולה להיות מטרה מאוד מעניינת לדראפט רוקיז שלכם בפנטזי, אבל אני עדיין מצפה מאוד לראות אותו על המגרש.

7. קרסון בק, קוורטרבק, קרדינלס (בחירה 65, סיבוב 3): אם יש קבוצה אחת שעמדת הקוורטרבק שלה באמת פתוחה לרווחה לכל קונטנדר - הרי שאריזונה היא המקום, ומי שעונה כאן להגדרת הקונטנדר הוא קרסון בק, הרוקי ממיאמי. לא מעט אנשים הופתעו מהבחירה בבק עם הבחירה הראשונה בהחלט בסיבוב השלישי - אבל לפי הדיווחים, הוא נראה טוב למדי במחנה האימונים, ויש לו סיכוי לא רע לפתוח משחקים העונה, בטח אם לוקחים בחשבון את חוסר שביעות הרצון של ג'קובי בריסט (הפותח בעונה שעברה) ממעמדו ומהחוזה שלו.

8. ניק סינגלטון, ראנינג בק, טנסי טיטאנס (בחירה 165, סיבוב 5): אחרי ג'רמייה לאב - סינגלטון היה האיש שהכי התרשמתי לצפות בהיילייטס שלו בעמדה, מכל הפרוספקטים שסיקרנו בסדרת ההכנה לדראפט. הוא כרגע מאחורי טוני פולארד וטייאג'י ספירס ב-Depth Chart, אבל כמו שכתבתי קודם - אם יש סליפר להמר עליו מהעמדה הזאת, לדעתי, סינגלטון הוא האיש.

הצעה של יואב כהן: הקבוצה שתעשה את הקפיצה הכי גדולה, הקבוצה שתלך בכיוון ההפוך והקבוצה שתמשיך לדשדש ולמה זאת אטלנטה. לחילופין- קבוצות שעשו פליאוף שנה שעברה וישארו בחוץ, קבוצות שלא עשו ויעשו השנה

בגדול יואב מציע לעשות כאן כמה תחזיות מוקדמות על בסיס המהלכים שהקבוצות השונות עשו עד כאן. אז אנסה לסכם ולתכלל, עם הסבר קצר ליד כל אחת (שימו לב - תחזיות סופיות בהחלט אפרסם שבוע לפני פתיחת העונה, כמו שאני עושה מדי שנה)... הסטטיסטיקה מספרת שבערך חצי מהקבוצות מתחלפות כל שנה, וזה אחד הקווים המנחים עבורי כאן:

קבוצות פלייאוף מה-NFC:

איגלס, קאובויס, ליונס, ויקינגס, סיינטס, ראמס, סיהוקס

קבוצות פלייאוף חדשות: קאובויס (חושב שהדראפט היה טוב מאוד + שדרוג ב-DC), ליונס (אין לי סיבה מיוחדת, חושב שיש שם CORE חזק והבית מאוד הפכפך), ויקינגס (אפקט קיילר + צמד פלייקולרים איכותי), סיינטס (בית פתוח וביזארי - אוהב את החיבור בין המאמן לקיובי)

קבוצות פלייאוף שהודחו: פאקרס (לא אוהב את הפאס ראש ויש יותר מדי חורים בהגנה, גם איבדו את ה-DC), ברס (Sophmore Slump של המאמן), פנתרס (אוהב את האוף-סיזן ואת המגמה הכללית - חושב שיהיה להם קשה ללכת בק-טו-בק), ניינרס (מרגיש שהולכים שם לחילופי דורות)

קבוצות פלייאוף מה-AFC:

בילס, רייבנס, בנגלס, טקסנס, ג'אגוארס, ברונקוס, צ'יפס

קבוצות פלייאוף חדשות: רייבנס (מינטר הוא האיש הנכון במקום הנכון, בנגלס (קשה לי לראות עוד עונה בלי בורו בפוסט-סיזן), צ'יפס (כנ"ל עם מהומס-ריד-ספאגנולו).

קבוצות פלייאוף שהודחו: פטריוטס (המוג'ו הרע מהאוף-סיזן יזלוג לעונה הרגילה), סטילרס (לא אוהב את המינוי של מקארתי, לא אוהב את זה שרודג'רס עדיין בליגה), צ'ארג'רס (חושב שייקח להם זמן להתגבר על האובדן של ג'סי מינטר)

הצעה של עמיר (אמיר?) גרינשטיין: על ההשפעה המוערכת של מאמנים חדשים על הקבוצות החדשות שלהם

היו בסייקל הזה לא פחות מ-7 מאמנים חדשים ב-AFC, ועוד 2 ב-NFC. אדרג אותם כאן מזה שהכי אהבתי, לזה שפחות:

מקום 1 - ג'סי מינטר, רייבנס: המינוי של מינטר הוא הדרך הכי קרובה שהייתה לרייבנס לנסות לתקן את העוול ההיסטורי, שהוא שחרורו של מייק מקדונלד לטובת הסיהוקס. מינטר הוא הדבר הכי קרוב למקדונלד בליגה - מוח הגנתי צעיר, סופר יצירתי, שיודע לתכנן משחק בצורה מושלמת ולהוציא את המקסימום מהשחקנים שלו - גם בהכנה הטקטית, וגם מבחינת התפקוד שלהם כחלק מה-Scheme ההגנתי. הוא לקח יחידה הגנתית שדורגה בין החלשות בליגה תחת ברנדון סטיילי, והפך אותה ליחידה טופ-5 בשנתיים האחרונות, עם אותה ליבה של שחקנים וכישרון - וזה מספר חלק גדול מהסיפור. הוא בדיוק מה שהרייבנס היו צריכים, בקבוצה שנדמה שההגנה הייתה זו שתקעה אותה בשנתיים האחרונות, ובעיקר בעונה האחרונה.

מקום 2 - ג'ון הארבו, ג'איינטס: הארבו כבר לא היה האיש הנכון בבולטימור, כי יש חיבורים שפשוט ממצים את עצמם עם הזמן. אבל בקבוצה צעירה כמו הג'איינטס, שצריכה מנהיגות חזקה - זה בדיוק החיבור שהרופא רשם. וכל מה שקורה עכשיו בין דארט וקרטר זו בדיוק ההזדמנות של הארבו להוכיח זאת - הארבו הוא "מאמן מנכ"ל" - כזה שאינו פלייקולר מאף אחד מצידי הכדור, אבל יודע לנהל את הסגל ולהחזיק את חדר ההלבשה.

מקום 3 - קלינט קוביאק, ריידרס: קוביאק עשה עבודה מדהימה בשנה שעברה עם ההתקפה של הסיהוקס, ופתר באופן ממוקד את הבעיות שאפיינו אותה בשנים קודמות (למשל - אחוזי הצלחה ברדזון, יארדים קצרים), וגם חלק ניכר מהחולשות במשחק של סאם דארנולד, הקוורטרבק שניצח על האופרציה.

מקום 4 - קווין סטפנסקי, פלקונס: אם ב-2024 עוד אפשר היה להתכחש לכך, עם הבעיות הקשות בפאס ראש, עונת 2025 הוכיחה חד משמעית - שהדבר הראשון שהפלקונס צריכים לפתור כדי לשוב לרלוונטיות אמיתית היא שאלת הקיובי. אז לגבי הקוורטרבק עצמו כתבתי קודם, אבל המינוי הזה של סטפנסקי הוא חלק בלתי נפרד מאותה משוואה - מדובר במוח התקפי שהוכיח בליגה, מספר פעמים, שהוא יודע להוציא יותר מקוורטרבקים שלא הצליחו במיוחד במקומות אחרים. אם נחריג לרגע את דשון ווטסון, שבאמת היה תופעה שונה, מכל בחינה אפשרית. בנוסף, חלק גדול מהחיבה שלי למינוי היא הפליפ-סייד שלו - ההחלטה להיפרד מראחים מוריס.

מקום 5 - ג'ף האפלי, דולפינס: הדולפינס במצב של ריבילד מוחלט ואת הפתרונות לשתי העמדות הכי חשובות בארגון (מתחת ל-GM) הם צימדו יחד מהפאקרס: מאליק וויליס הקוורטרבק, ומתאם ההגנה ג'ף האפלי, שאפשר לומר שעזר ליחידה ההגנתית בגרין ביי לקחת כמה צעדים קדימה בשתי העונות האחרונות. הדולפינס הם פרויקט של כמה שנים, וזה בסדר (בכל זאת מדובר בקבוצה שלא ניצחה משחק פלייאוף כבר כ-30 שנה).

מקום 6 - ג'ו בריידי, בילס: יש לא מעט אנשים שלא מחבבים את המינוי, בלשון המעטה (מרגיש בעיקר שהיה שמרני מדי בעצם ההחלטה לקדם בתוך המערכת שכשלה פעם אחר פעם), אבל אני בסדר איתו. ג'ו בריידי עשה עבודה טובה מאוד כ-OC של הבילס, בעיקר ביצירת האיזון בין משחק המסירה לריצה, והקידום שלו יעזור לשמור על המשכיות מסוימת לעונה הבאה - תמיד הרבה יותר מורכב להתמודד עם אובדן של שני הפלייקולרים, וכשמדובר בקבוצה שבסך הכול נמצאת "באיזור" של ביקור בסופרבול באופן קבוע, יכול להיות שההחלטה החצי-שמרנית היא גם הנכונה.

מקום 7 - רוברט סלאח, טיטאנס: אחרי שכשל כ-HC של הג'טס, חזר לניינרס והוציא שם מים מן הסלע כ-DC, סלאח מקבל (בצדק, אגב) עוד הזדמנות לקבל מושכות על קבוצה. הוא גם הביא לצידו פלייקולר מנוסה מאוד (בריאן דאייבול) ועל פניו, הצמד הזה שווה יותר ממקום 7. אז למה בכל זאת מקום 7 בלבד? אחת הסיבות שסלאח נחתך מהר מהג'טס היא שהוא איבד לגמרי את חדר ההלבשה, שהיה חצוי ומפולג תחת שלטונו האפל של אארון רודג'רס. כמות ההדלפות משם הייתה באמת מטורפת, והפרידה הייתה בלתי נמנעת. אז בניגוד לכמה שמות מעליו שהם פשוט לא מוכחים - סלאח כבר כשל, ועכשיו אני צריך לראות משהו אחר כדי להאמין.

מקום 8 - מייק לאפלור, קרדינלס: עוד דיסייפל של שון מקווי מקבל קבוצה - על פניו זה אחלה, אבל הארגון הזה הוא ברדק אחד גדול.

מקום 9 - מייק מקארתי, סטילרס: קראו לי משוגע, אבל אם לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה שונה זה בעייתי - אז מה תאמרו על לעשות גרסה משונמכת משמעותית, ולצפות כך? הרי אם נשווה את הצימוד של מקארתי-רודג'רס לזה שאומנם הביא סופרבול אחד לפאקרס, אבל בתמונה הגדולה - איכזב המון פעמים, לסטאטוס הנוכחי של הצמד הזה - נמצא שם קוורטרבק הרבה פחות טוב, ומאמן שנראה שלא ממש מצליח להישאר מספיק יצירתי ורלוונטי בסגנון המשחק שלו. כזה שגם לא הצליח להעביר את דאלאס מעבר למכשולים שבהם נתקעה עונה אחר עונה בעשורים האחרונים.

הצעה של Dot Nave: פרק רכילויות ופשע קרטר מול דארט ההסתבכויות של ג׳וש ג׳ייקובס וראשי רייס ותקנח בנושאים האהובים על אוהדי האיגלס שזה ורייבל ורוסיני והקשר לאיי ג׳יי בראון

התייחסתי לכל העניינים האלה לאורך הפוסט, ולסיפור של רוסיני-ורייבל-בראון התייחסתי בהרחבה בשרשור הזה. אני רק יכול להגיד דבר אחד שקושר בין כל הסיפורים - לליגה יש רקורד בעייתי מאוד באופן שבו היא מטפלת בעבירות של אלימות במשפחה/עבירות תנועה ופלילים אחרים, לעומת הענישה במקרים של, למשל, הימורים על משחקים. אני מבין שמצד אחד הליגה צריכה לתת לרשויות לעשות את שלהן בדברים שאין לו השפעה ישירה על הליגה. אבל מצד שני, עדיין ישנו "קוד מוסר", וגם יש לה גם משרד חקירות ואכיפה משלה, שהיא מבצעת דרכו בירורים במקביל לרשויות החוק. ולכן, אני כל שנה מחדש מתבאס מהמציאות הדי עצובה - במקרים בולטים מהאוף-סיזן הזה, כמו ג'ייקובס, רייס, ג'יימס פירס ואחרים - לא אתפלא אם כולם יחזרו לשחק העונה לאחר עונש יחסית מינורי של 4-5 משחקים, ואף פחות מכך.

אם אתם חושבים שזה מקרי, שיש הרבה יותר סיפורים כאלה באוף-סיזן סביב שחקני NFL מאשר סביב שחקני NBA, MLB וכו - אז אני לא מסכים. כשאין אכיפה וענישה אכזריים - המשמעות מתרופפת.