יש לנו אומנם סופרבול בווגאס מעבר לפינה, אבל מבחינתן של 30 קבוצות (וכלל האוהדים שלהן) - הפנים כבר לאוף-סיזן הארוך, והכוונת מתבייתת על הסופרבול הבא, ה-59 במספר, שישוחק ב-9.2.2025 בניו אורלינס.
האוף-סיזן מתחיל לרוב, מקרוסלת המאמנים, שהייתה הפעם מרתקת במיוחד: בליצ'ק וקארול חתמו עידנים בפטריוטס ובסיהוקס, ומייק ורייבל נפרד במפתיע מהטייטאנס - שלושתם יישארו להתחמם על הקווים לג'וב עתידי שייפתח (אולי במהלך העונה?). עוד שמות חמים כמו בן ג'ונסון (מתאם ההתקפה של הליונס) ובובי סלוויק (מתאם ההתקפה של הטקסנס) יחכו, כנראה, ל-Cycle הבא, שיכול להיות מעניין אפילו יותר. במקרה של ג'ונסון, לפי הדיווחים, אפשר לומר שהוא די ויתר על הג'וב בוושינגטון כדי לחזור ו"להשלים את המשימה" בדטרויט.
בסיכומו של עניין, 8 קבוצות מקבלות בברכה 8 מאמנים ראשיים חדשים - ו-8 חלונות הזדמנות נפתחים כדי לשנות את גורלן בחודשים הקרובים. ואלה השמות:
אחרי שראינו בשנים האחרונות את עצי האימון של אנדי ריד, מקווי ושנהאן משתלטים על הליגה, עם עוד ועוד חסידים שמקבלים לידיים ג'ובים נחשקים וקוטפים תארים - נראה שיש התחלה של Motion ריאקציונרי לצד השני של הכדור. מתוך 8 מינויים, רק 3 הגיעו מהצד ההתקפי של הכדור, לעומת 5 מהצד ההגנתי (לחלקם יש היכרות עמוקה עם התקפות פופולאריות בליגה - ועל כך אפרט בהמשך).
אני לא יכול לומר שהספקתי לצלול לעומק של שיטות המשחק של כל אחד מהמועמדים, ועל כן הכותר "דירוג מוקדם מדי". ניסיתי לבחון כאן מידע לגבי רקורד מהעבר, התאמה לפרנצ'ייז ולאתגרים הקרובים, ודיווחים/פרשנויות ממקורות יודעי דבר.
מסכימים איתי? ספרו לי בתגובות. חושבים שאני טועה או פספסתי משהו? גם על כך אשמח לשמוע.
ואם אתם נהנים מהניתוחים שלי, והייתם רוצים לקבל גישה לעוד תוכן סביב הליגה - אשמח מאוד אם תרשמו לבלוג הזה.
זו הרשמה חינמית לגמרי, כמובן, ואין כאן שום טריק פליי שצריך להתגונן נגדו... זה פרויקט די חדש, ואני בעיקר מנסה לבנות כאן קהילה שהתכנים האלה מדברים אליה.
מי שנרשם ייקבל עוד המון תכנים בלעדיים סביב הדראפט הקרוב, פרי-אייג'נסי, ושלל ירקות אוף-סיזן, וגם את הניוזלטר השבועי שכולל סקירה של החדשות החמות מרחבי הליגה + הפרשנות שלי.
נשמע טוב? כנסו לחצו כאן והירשמו:
מקום 1: ג'ם הרבו, לוס אנג'לס צ'ארג'ס
רגע לפני שאני באופן אישי (וכנראה שעוד רבים אחרים) מרימים ידיים על הרעיון של ג'סטין הרברט כקוורטרבק שיכול לקחת קבוצה לאליפות - הוא מקבל את האיש המושלם "לתקן" אותו ואת הפרנצ'ייז:
ניסיון בתור קוורטרבק פותח? צ'ק.
חיבור אישי והיסטורי לפרנצ'ייז ולקהילה? צ'ק.
רקורד בבניית סגלים? צ'ק.
צ'מפיונשיפ פדיגרי (ב-NFL ובמכללות)? צ'ק וצ'ק.
להארבו יש כנראה קטע עם סגירת מעגלים. את 8 השנים האחרונות הוא בילה במישיגן (שם זכה בתואר האליפות בעונה האחרונה), אותה מכללה שממנה יצא לדראפט 1987, בו נבחר על ידי הברס בבחירה ה-26. הארבו למד בתיכון בפאלו אלטו קליפורניה, קרוב למדי לאיצטדיון של הניינרס - שם שימש כמאמן ראשי (ואף הגיע לסופרבול) בשנים 2011-2014.
ועכשיו הוא סוגר עוד מעגל עם ההגעה לצ'ארג'רס, פרנצ'ייז בו שיחק בשנים 1999-2000.
נתיב הקריירה של הארבו לא שגרתי בכלל. נדיר למצוא (אם בכלל קיים) מאמן ראשי ב-NFL שאימן קבוצה בהצלחה רבה (מאזן מצטבר 44-19-1, אחוז הצלחה גבוה יותר משל אנדי ריד!), הגיע לסופרבול, ואז חזר לאמן מכללות. וזה בדיוק מה שהצ'ארג'רס מקבלים עכשיו כדי לנהל את ההצגה, עם פרוספקט האימון הלוהט ביותר שהגיע לליגה בשנים האחרונים.
בתקופתו בניינרס, היו דיבורים על מאבקי כוח עם ההנהלה הבכירה שהובילו אותו החוצה בסופו של דבר. משהו לעקוב ולשים לב אליו, אבל אני מניח שלפחות בשנים הראשונות הוא יקבל רצועה מספיק ארוכה כדי להתוות את הדרך שלו (אם סטיילי קיבל 3 שנים, אז אין סיבה שהארבו לא יקבל שקט תעשייתי).
האתגר כאן הוא לא רק בלטפח את הרברט, אלא בבנייה נכונה של הסגל סביבו - משימה שכשלו בה קודמים בתפקיד במשך שנים, למרות שורה של החתמות וטריידים נוצצים (חאליל מאק, ג'יי.סי ג'קסון ועוד...). בחירה טופ 5 בדראפט אמורה לתת לו נקודת פתיחה טובה לעשות את זה.
אם הוא לא יהיה האיש שיציל את הצ'ארג'רס, אני באמת לא יודע מי כן יצליח.
מקום 2: מייק מקדונלד, סיאטל סיהוקס
המציאות הוכיחה לנו פעם אחר פעם שהצלחה (גדולה ככל שתהיה) כמתאם לא מבטיחה הצלחה כמאמן ראשי. מספיק לראות מה סטיב ספגנולו עושה בשנים האחרונות כ-DC של הצ'יפס, ומהו מאזן הקריירה שלו כמאמן ראשי (11 ניצחונות ו-41 הפסדים).
ומה לגבי הבחירה ללכת על מאמן מהצד ההגנתי (כפי שספיילרתי בפתיחה, זו הבחירה הפופולארית של ה-Cycle הנוכחי)?
לזוכה בסופרבול ב-4 השנים האחרונות היה מאמן מהצד ההתקפי (והשנה זו תהיה השנה החמישית): אנדי ריד X2, שון מקווי וברוס אריאנס. כדי למצוא מאמן ראשי מהצד ההגנתי שלא קוראים לו ביל בליצ'ק שזכה בסופרבול צריך ללכת אחורה 10 שנים עד ל... פיט קארול בסיהוקס.
מקדונלד, שגם הייתה לו הצעה על השולחן מהקומנדרס, יהיה המאמן הצעיר ביותר בליגה (יליד 1985). אז מה גרם לי לדרג אותו כמינוי השני המוצלח ביותר?
מקדונלד מילא שורה מגוונת של תפקידים ברייבנס מ-2014, והספיק לאמן גם את ה-DBs וגם את הליינבקרים. בשנתיים האחרונות שימש כמתאם ההגנה של הקבוצה, ובעונה שלפניה היה מתאם ההגנה של ג'ים הרבו במישיגן.
ההגנה בראשותו השיגה את ה-"טריפל קראוון" היוקרתי: הובילה את הליגה בנקודות (16.5), סאקים (60) ואיבודים (31). ההגנה שלו גם ייצרה העונה כמות אדירה של 397 לחצים על הקוורטרבקים היריבים - הכמות הגבוהה ביותר שנמדדה מאז ש-PFF התחילו למדוד את הנתון הזה (ב-2006).
כל אלה הישגים שאי אפשר לבטל, אבל מה שהרשים אותי במיוחד בהגנה של מקדונלד העונה, זה לראות את ההתאמות שהוא עושה במחצית השנייה - ראו את זה מצוין בשני משחקים הפלייאוף האחרונים של הרייבנס, בהם ההגנה שלו לא נתנה לסי.ג'יי סטראוד ומהומס לשים אפילו נקודה אחת על הלוח.
על פניו, חיבור נהדר לפרנצ'ייז שהשנים הכי יפות שלו הגיעו עם ה-Legion of Boom, ויש לו גם היום הגנה עם המון כישרון שטרם הבשיל. ומכאן נרחיב קצת את נקודת המבט לבית של הסיהוקס, בו אפשר למצוא מוחות התקפיים מבריקים כמו שון מקווי וקייל שנהאן.
הרייבנס היו העונה במאזן 8-0 נגד התקפות מעץ האימון של שנהאן ומקווי (יוסטון פעמיים, בנגלס פעמיים, צ'ארג'רס, ראמס, ניינרס ומיאמי). בשמונת המשחקים האלה, ההגנה של הרייבנס החזיקה את היריבות שלה על 17.75 נקודות בממוצע. זה נתון שינצח לקבוצה הרבה משחקים, עם הופעה התקפית סבירה פלוס.
ואם מישהו מוטרד מחוסר הניסיון של מקדונלד, אז בימים האחרונים דווח על המינוי של המנטור הותיק שלו לסלי פרייז'ר הותיק לעוזר המאמן.
מקום 3: ראחים מוריס, אטלנטה פאלקונס
המקום השלישי בדירוג הזה הולך לאיש ששומר את ביל בליצ'ק (כרגע) ללא משרת אימון.
אגב, בליצ'ק, דעתי לגבי התדמית שלו בליגה היום - לאחר הפרידה מבריידי - מתועדת היטב. והנה גם מרלון האמפרי השמיע לאחרונה קול דומה:
תסכימו או לא, תייחסו את ההעדפה של מוריס לכך שהוא מגיע (בניגוד לבליצ'ק) ללא דרישה לסמכויות מיוחדות, או לא, ועדיין - למוריס יש מוניטין מעולה בליגה, ורקורד שקשה למצוא אצל מועמד, שכולל עבר כמאמן ראשי, ומספר תפקידי אימון בהתקפה ובהגנה.
האיש עבר תחת ידיו של טוני דאנג'י, כחלק מצוות האימון מאחורי ההגנה המעולה של טמפה ביי בתחילת שנות ה-2000. בשנים 2009-2011 הוא גם היה המאמן הראשי של הקבוצה (עונות לא מוצלחות במיוחד עם מאזן מצטבר 17-31). אחרי שלוש שנים בוושינגטון, הוא הגיע לאטלנטה בשנת 2015 ובילה שם 5 שנים, מתוכן 3 שנים אימן בצד ההתקפי של הכדור (מאמן רסיברים ומתאם משחק מסירה). הוא גם החליף את דן קווין שפוטר ב-2020 כמאמן זמני, וסיים אז עם רקורד 4-7 לאחר פתיחה של 0-5 תחת קווין באותה עונה.
זוכרים את הנקודה שהעברתי לגבי מקדונלד והרקורד שלו מול מקווי/שנהאן? אז מוריס למד להכיר את החבר'ה האלה מעולה בוושינגטון (צוות אימון שכלל את מקווי, שנהאן, מאט לפלור, מייק מקדניאל ובובי סלוויק), וגם באטלנטה.
רוצים עוד חיבור לאסכולה של מקווי/שנהאן? הסיינטס, שנמצאים בבית עם הפלקונס, מינו את קלינק קוביאק (לשעבר בניינרס) למתאם ההתקפה החדש שלהם.
וכמובן שבשלוש השנים האחרונות מוריס שימש כמתאם ההגנה של מקווי בראמס, שם עשה עבודה מצוינת עם יחידה הגנתית צעירה במיוחד בעונה שעברה.
גם כאן אנסה להיתלות באילנות גבוהים יותר - ב-2022 מייק טומלין אמר עליו שהוא המאמן הכי טוב שהוא נתקל בו ולא היה לו תפקיד של מאמן ראשי באותו זמן:
בעיקר, ממה שקורא ומתרשם, למוריס יש היסטוריה ומערכות יחסים מעולות בליגה - עם מאמנים ועם שחקנים - וזה בהחלט יסייע לו בבניית הצוות המקצועי סביבו ובפרי אייג'נסי.
מקום 4: אנטוניו פירס, אוקלנד ריידרס
בדרך כלל אני לא חובב של החלטות שמתקבלות בסביבה עם אולטימטום ברקע. בדיוק כמו זה שהציב כוכב הריידרס, מקס קרוסבי, שהצהיר על הכוונה שלו לדרוש טרייד במידה ופירס לא יחזור לאמן את הקבוצה העונה.
ובכל זאת, בנסיבות הקיימות אני יכול להתחבר מאוד לצעד הזה.
כל מי שאני רואה מפירס עד כאן משדר כריזמה, ביטחון ומנהיגות. בארגון כמו הריידרס, שמגיע לא פעם למחוזות הקרקסיים תחת ניהולו של הבעלים מארק דיוויס, דרוש בעיקר קול סמכותי בחדר ההלבשה. ובעיקר כזה שיודע ללכת עד הסוף (לפירס יש טבעת אליפות כשחקן של הג'איינטס). בהקשר הזה, אני חושב שהמודל שהריידרס צריכים לשאוף אליו הוא זה של דן קמפבל. כששומעים את ההתבטאויות של כוכבים כמו קרוסבי ודוונטה אדאמס סביב התרבות המפסידנית של המועדון ואיך שהיא גורמת להם להרגיש - אי אפשר שלא להסיק שמנהיגות היא הצורך המיידי שחייבים לעשות עליו וי שם בלאס ווגאס.
כשנזרק למים העמוקים במהלך העונה שעברה, הוא קיבל מג'וש מקדניאלס קבוצה כבויה לגמרי. בלי זהות, ובלי כיוון נראה לעין. הוא סיים את העונה על סף מקום בפלייאוף, כולל Signature win מרשים על הצ'יפס, ועם הגנה שנראית כמו חוליה שיכולה לסחוב את הקבוצה שנים קדימה.
תוסיפו סביבו מינויים כמו ה-GM טום טלסקו (11 שנים בתפקיד מקביל בצ'ארג'רס), מרווין לואיס עוזר המאמן, וקליף קינגסברי מתאם ההתקפה - ויש לכם הרבה מוחות מפוצצים בידע ורעיונות ללוות את המאמן הצעיר בדרכו.
עדכון: קינגסברי דפק ברז לריידרס. נצטרך להמשיך, לעקוב ולראות מי ייקח שם בעלות על ההתקפה.
מקום 5: ג'רוד מאיו, ניו אינגלנד פטריוטס
הפטריוטס תחת קראפט הוא ארגון שמתנהל, גם היום, אחרת מפרנצ'ייזים רבים אחרים בליגה. יש בו איזו נאמנות משפחתית שכזאת שנראה שכבר התנתקה לחלוטין מהביזנס כמעט בכל קבוצה אחרת. המינוי הזה היה בקלפים מאז שמאיו חזר לאמן את חוליית הליינבקרים של ב-2019. למעשה, בשלב מסוים נכנס לחוזה של מאיו סעיף, לפיו הוא יקבל את המשרה לאחר העזיבה של בליצ'ק (שלמעשה טיפח אותו לתפקיד עם השנים).
בפטריוטס שמים דגש מוגבר על לקדם בתוך הבית (כמו שגם נעשה עם מתאם ההגנה החדש, דמרקוס קאבינגטון, שאימן לפני כן את קו ההגנה).
הנה עדות וחותמת איכות ממישהו עם קצת יותר הבנה ממני, ובעיקר היכרות עם האיש:
מאיו הוא עוד מאמן ראשי מהצד ההגנתי של הכדור. עם הבחירה מספר 3 בדראפט, שתלך ככל הנראה על קוורטרבק העתיד, מינוי מעניין הוא מתאם ההתקפה אלכס ואן פלט, שהגיע מתפקיד מקביל בקליבלנד בראונס. ואן פלט "זכה" לעבוד רק העונה עם 5 קוורטרבקים שונים, אבל לכולם די ברור שסטפנסקי היה הדמות המרכזית בבניית ההתקפה ובפלייקולינג של הבראונס.
למרות שאני מאוד מעריך את ה"משפחתיות" של הפטריוטס, קשה לי למקם את מאיו מעל מינוי כמו של פירס - שכבר אימן חצי עונה ונראה שמוקף בצוות מקצועי מנוסה יותר (בעיקר בצד ההתקפי).
מקום 6: דייב קאנאלס, קרוליינה פנתרס
נתחיל כאן בעובדה שהבן אדם קיבל חוזה ל-6 שנים. בכלל לא מובן מאליו למי שמקבל לראשונה תפקיד מאמן ראשי, בטח כשמדובר בפרנצ'ייז שחרש דרך 7 מאמנים מאז 2019!!! האם דייב טפר, לשם שינוי, ימצא בעצמו קצת סבלנות? אני לא אופטימי, וכראיה אפשר להביא את העובדה שעד תום עונת 2026, הפנתרס ישלמו במקביל ל-3 מאמנים ראשיים: קאנאלס, פרנק רייך ומאט רול.
בעיניי זה מינוי שמשדר 2 מסרים מרכזיים (לפחות ברמה ההצהרתית):
הפנתרס מבינים שיש להם תהליך ארוך של בנייה לפניהם
הפנתרס מבינים שהפוקוס המיידי הוא לשים את ברייס יאנג על מסלול של בנייה אחרי עונת רוקי בעייתית מאוד.
קשה לי לחשוב על סיטוציה בעייתית יותר לקוורטרבק שנבחר במקום ה-1 בדראפט, בשנה השנייה שלו: עונת רוקי מאכזבת (שלו ושל הקבוצה), כשהבחירה מיד אחריו שברה כמעט כל שיא רוקי אפשרי, סגל מלא בחורים (בעיקר בהתקפה), בעלים ותרבות ארגונית בעיתיים מאוד... על מה הוא יכול להישען כדי לחזור למסלול בעונה השנייה שלו?
התשובה חייבת להיות קאנאלס, שבנה לעצמו בשנתיים האחרונות תדמית של "לוחש לקוורטרבקים". בעונה שעברה הוא היה מתאם משחק המסירה של הסיהוקס, בעונת "תחיית המתים" של ג'ינו סמית. העונה הוא היה מתאם ההתקפה של הבאקנירס, שבמרכזה עמד בייקר מייפילד, בעונת קאמבק משלו. הוא יהיה חייב לבנות את ההתקפה סביב החוזקות של יאנג (יהיו אשר יהיו) והוא מודע לכך היטב:
מה עוד יכול לעבוד לטובת הפלייקולר הצעיר? יש לו רקע מקצועי משותף של 7 שנים עם ה-GM דן מורגן, מהתקופה של שניהם בסיהוקס. הוא גם יכול להיות מרוצה מכך שהקבוצה שומרת על המשכיות בצד ההגנתי (שנראה לא רע במהלך רוב העונה), עם ההודעה על ההישארות של מתאם ההגנה אג'ירו אברו.
בסך הכול נראה אדם שיודע להתחבר לשחקנים שלו ולהוציא מהם את המקסימום, כמו שאפשר לראות בקטע הזה שהכין צוות המדיה של הבאקנירס במהלך העונה שעברה (מתוך קליפ על קאנאלס שאורכו המקורי כמעט 40 דקות):
הערת שוליים שאולי כן, ואולי ממש לא רלוונטית לנושא בשום צורה: התחלתי ממש להתרגש מכל הראיונות מלאי הדמעות שלו. ואז נתקלתי בחשיפה של כמה מאנשי Barstool, שמצאו שב-2022 הוא פירסם ספר, בעריכה משותפת של אשתו, שם הוא מתוודה ומספר כיצד התמכר לפורנו ובגד בה פעם אחר פעם עם נשים אחרות, עד ש"חזר בתשובה" והתמסר לנישואים נוצריים מסורתיים. נראה שמדובר בטיפוס מורכב, בקיצור.
מקום 7: דן קווין, וושינגטון קומנדרס
הנהלה חדשה, דרך ישנה?
ב-4 השנים האחרונות המאמן הראשי בוושינגטון היה מוח הגנתי מנוסה, עם רקורד מגובש כמאמן ראשי, שלקח פרנצ'ייז עם היסטוריה די עגומה לסופרבול והפסיד באופן מביש. ובשנה הבאה - זה עדיין יהיה המצב, אבל לפחות זה לא יהיה רון ריברה... כן, ה-Meme הזה די מתבקש כאן:
בכלל, יותר קשה להתלהב ממינוי של מאמן ראשי שנמצע בפרק ב' שלו. במיוחד שהיו כל כך הרבה אופציות למתאמים צעירים ומבטיחים, או מאמנים ותיקים עם רקורד יותר מרשים מהשנים האחרונות.
אפשר גם בקלות להצביע על הקריסה של היחידה ההגנתית שלו מול הפאקרס בפלייאוף. קשה להתכחש לטעם המר בפה. אבל צריך גם לזכור את המצב שבו הייתה הגנת הקאובויס כשהוא רק הגיע לקבוצה ב-2021 (למי שלא זוכר - רע מאוד).
כמי שעוקב אחרי הקאובויס די מקרוב, רואים ושומעים שהשחקנים שלו אוהבים אותו. יש לו היכרות מצוינת עם ההתקפות והקוורטרבקים היריבים בבית. בוושינגטון צריכים לבנות עכשיו תרבות חדשה, ודמות כמו קווין יכולה להתאים.
אז למה בכל זאת אני לא משתגע על המינוי הזה?
2 סיבות עיקריות:
הראשונה, היא הנקודה שציינתי מוקדם יותר - על הפער בין המיומנויות הנדרשות כדי להצליח כמאמן ראשי וכמתאם הגנה. ב-5 שנים כמתאם הגנה בקבוצות שונות, ההגנות של קווין תמיד היו טופ 5 בליגה מבחינת DVOA. לעומת זאת, בכל שש שנותיות באטלנטה (אפילו שהגיע לסופרבול) ההגנות שלו מעולם לא הגיעו למקום גבוה יותר מ-14 במדד הזה.
הסיבה השנייה היא התזמון והנסיבות - לוושינגטון יש הרים של קאפ פנוי (73.6 מיליון דולר, הכי הרבה בליגה). יש להם את הבחירה השנייה בדראפט, שיכולה ללכת על אחד מהפרוספקטים החמים בעמדת הקוורטרבק. אני הייתי רוצה לראות כאן מוח התקפי מרענן שיידע להוציא את המקסימום מרוקי קיובי בחוזה הראשון שלו. האם עוזר המאמן ומתאם ההתקפה אריק ביינמי יהיה האיש שיעשה את זה? אולי. אבל אני לא אוהב את הדינמיקה הזאת. אני חושב, וההיסטוריה מאשררת את זה, שקיובי צריך יציבות והמשכיות מצד הפלייקולינג וה-Scheme ההתקפי. המעמד של ביינמי בוושינגטון רחוק מלהיות יציב, ואפשר לשרטט תסריט די סביר שבו הוא לא יישאר בקבוצה - בין אם תהיה לו עונה גרועה, מצוינת, או כל מה שביניהם.
מקום 8: בריאן קלהאן, טנסי טיטאנס
מכל מה שקראתי - יש סביב המינוי הזה כמה וכמה דגלים אדומים, שמיד אפרט. אבל, וזה אבל משמעותי, אני אוהב את החתיכות שהביאו לטנסי מסביב לקלהאן, ואולי החיבור הזה יוכלו לייצר כאן את האימפקט שההנהלה של טנסי קיוו להשיג כשנפרדו ממייק ורייבל.
דגל אדום ראשון: האיש מעולם לא היה מאמן ראשי (גם לא בקולג').
דגל אדום שני: האיש גם מעולם לא היה פלייקולר. קלהאן אומנם שימש כמתאם ההתקפה של הבנגלס מאז 2019, לאורך כל הישורת המוצלחת של בורו ושות'. אבל בהתקפה הזאת, כידוע, זאק טיילור נתן את הטון וקרא מהלכים.
דגל אדום שלישי: ההתקפה שקלהאן בנה לבורו/בראונינג בבנגלס שונה מאוד מזו שנראה שלוויס יצליח להריץ בהצלחה (לפחות כרגע). קלהאן קיבל לאורך העונה האחרונה פידבקים טובים על החלק שלו בבניית תוכנית המשחק, בעיקר אחרי שבורו גמר את העונה. הוא הצליח למצוא עבור הקיובי הצעיר פתרונות לחלוקה אפקטיבית של הכדור לכל מיני רסיברים וטייט-אנדים אנונימיים, גם בשבועות שצ'ייס והיגינס היו בחוץ. מצד שני - הראוטים הקצרים והדרייבים הארוכים/מתודיים שההתקפה של הבנגלס נבנתה עליהם, לא ממש תואמים את הסגנון משחק של לוויס ואת הראוטים שהוא מצטיין במסירה אליהם (לפחות ממה שראינו בעונה שעברה).
ועכשיו לזווית האופטימית: קודם כל, לקלהאן יהיה את אבא שלו, ביל קלהאן (בעונה שעברה עם הבראונס), לצידו. בעיני רבים מדובר באחד ממאמנים קו ההתקפה הטובים בליגה, אחד שכבר השיג טבעת סופרבול אחת עם הריידרס. יש גם מי שמאמין שהחיבור הזה בין הקלהאנים יהיה מספיק כדי לשכנע את דרק הנרי להישאר בטנסי עוד עונה אחת.
מתאם ההתקפה של טנסי בעונה הבאה יהיה ניק הולץ, שהיה בעונה שעברה מתאם משחק המסירה של הג'אגוארס (השניים מכירים אחד את השני מתקופת התיכון). אני גם די מתלהב מהמינוי של דנארד ווילסון למתאם ההגנה - מדובר במאמן שאימן את ה-DBs של שתיים מהגנות המסירה הכי מצליחות של השנתיים האחרונות: איגלס ב-2022 ורייבנס ב-2023.
וכמובן שלא מזיק אם פייטון מאנינג זרק על קלהאן מילה טובה במסגרת התהליך הזה, כפי שהוא מעיד כאן:
עד כאן הדירוג הזה. אם אהבתם - שתפו כאן בתגובות ואדאג לייצר עוד רבים בהמשך.
ואפרופו דירוגים - במקרה פספסתם, אתם מוזמנים להאזין לפרק האחרון של הפודקאסט "פיגסקין כשר", שם אני וחבריי דירגנו את 5 הסופרבולים הכי מוצלחים שצפינו בהם:
מזכיר שאם נהנתם מהתכנים שלי, אשמח מאוד אם תירשמו לאתר - כדי לקבל גישה לעוד תכנים בלעדיים ולניוזלטר השבועי שלי:
Comments