top of page
Writer's pictureOran Greenman

סיכום שבוע 8: אלופי הגארבג' טיים

עוד לפני הקיקאוף הראשון של השבוע הזה, אפשר היה לסמן 5 או 6 קבוצות שנכנסו רשמית לאוף-סיזן 2025, עוד לפני שהגענו אפילו למחצית עונת 2024. חלקן שיחקו בהתאם גם השבוע (טיטאנס, סיינטס, פנתרס) אבל היו גם כאלו שאשכרה הופיעו לאירוע - בראשם, כמובן, הקליבלנד בראונס והגיבור החדש (והמפוקפק לכשעצמו), ג'יימיס ווינסטון.


בכלל, כל הקונספט הזה של קבוצות או שחקנים שאין להם, כביכול, על מה לשחק תמיד מקבל זרקור בענפי הספורט השונים - וזה מוציא דברים שונים בתכלית משחקנים וקבוצות שונות. ראינו את זה בשבוע 18 בעונה שעברה, ואנחנו רואים את זה כבר עכשיו העונה.


וכמובן שישנם גם שחקנים שיודעים להיעלם לגמרי או להתעלות בגארבג' טיים של משחקים ספציפיים - אבל על זה עוד אפרטי בהמשך (אוהדי קאובויס וניינרס - אתם כבר יודעים לאן אני חותר עם זה)...

 


הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.



לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-510 אוהדים שכבר שם!


 

מקרא לסימוני המשחקים:


משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺


שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉


פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯


פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻


פיקים שטעיתי גם וגם 🥶


שבוע 8 בקליפת אגוז 🥥:


השחקן המצטיין בהתקפה:  פוקה נאקואה, רסיבר, ראמס ; השחקן המצטיין בהגנה: טי.ג'יי וואט, אדג', סטילרס

  1. הפתעת השבוע: קליבלנד בראונס

  2. אכזבת השבוע: ניו יורק ג'טס

  3. הופעת הפנטזי של השבוע: סי.די לאמב, רסיבר, קאובויס

  4. טופ 3 משחקים: 1. בראונס - רייבנס , 2. באקס - פאלקונס , 3. דולפינס - קרדינלס

  5. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 58-35 {השבוע: 8-8}

                     מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 41-1-49 {השבוע: 6-0-10}



6 תובנות כלליות לגבי שבוע 8:


  1. היו לנו השבוע לא פחות מ-8 משחקים שנגמרו בפער של 6 נקודות או פחות, לעומת 4 שנגמרו בפער של 18 או יותר (מתוך 16 משחקים בסך הכול, כמובן). שוב - זה כנראה פועל יוצא של העובדה שיש כל כך הרבה קבוצות שכבר ויתרו על העונה שלהן, מה שהופך את המשחקים של אותן נוכחות-נפקדות להיות לא ממש תחרותיים (כמובן שישנם יוצאים מן הכלל!).

  2. שובו של משחק הריצה? אחרי כמחצית עונה - ההתקפה הכי מרשימה ויעילה העונה שואפת (ומקיימת בשטח!) לרוץ כמה שיותר, ולמסור רק כמה שצריך. לליונס היו העונה 6 ניצחונות - ובכולם הם רצו (הרבה!) יותר מאשר מסרו. ברור, זהו גם נתון שהוא פונקציה של תוצאה, כי ברור שתרוץ יותר כשאתה ביתרון, ועדיין - צפו במשחקים מההתחלה, כשהשעון עוד לא פקטור, ותבינו שזו המהות ולא תוצר לוואי.

  3. אני חושב שאפשר להספיד רשמית את העונות של עוד כמה קבוצות השבוע: הג'טס, הדולפינס, וגם הג'אגס. אם טרם עשיתי זאת לג'איינטס (אולי עשיתי ושכחתי) אז כמובן שמחדד. שמח לראות שהראמס אכן משחקים, חיים ובועטים כקבוצה שלגמרי במיקס לקחת את הבית ולהגיע לפלייאוף.

  4. קבוצות שעדיין מטלטלות בין תקווה לייאוש: בנגלס, קאובויס, קולטס, באקס, וכל ה-NFC West.

  5. השבוע ציינו בליגה את יום ה-TE הלאומי - עד היום אין לי מושג מה זה ומי המציא את הקשקוש הזה, אבל כנראה שזה הזיז משהו, כי טייט-אנדים היו אחראים למספר שיא היסטורי של 18 טאצ'דאונים השבוע. לתשומת ליבם של שחקני הפנטזי, שאולי כבר מיהרו לשליך כמה שמות בולטים בעמדה מוקדם יותר העונה.

  6. אני מופתע שהיה לנו רק מאמן אחד שפוטר העונה (וכמובן שהאימפקט של המהלך הזה בג'טס היה אפסי)... דניס אלן, דאג פידרסון, ואולי גם אנטוניו פירס - על הכיסאות הכי חמים... במקביל, הכיסא של ניק סיריאני בפילדלפיה הוא המתקרר ביותר בליגה, ובאותה הזדמנות אודה בטעות שלי כבר עכשיו: אני חושב שלא הערכתי מספיק את המינוי של דן קווין בוושיגנטון. הוא בדיוק סוג האישיות שהם היו צריכים שם במסגרת השינוי התרבותי והארגוני, ורואים את זה.

 

תפריט ניווט לסיכומי המשחקים:





 

משחק TNF: ראמס (3-4) - ויקינגס (5-2) 20-30 🥶


איש המשחק שלי: פוקה נאקואה, רסיבר, ראמס


במה צדקתי? בסימון שלי את ג'ארד וורס וג'ונתן גרינארד כאנשי מפתח + אני עדיין מאמין במה שכתבתי בסיכום שבוע 7 - העונה של הראמס רחוקה מלהיות גמורה.


במה טעיתי? הויקינגס הפסידו אפילו שקיירן וויליאמס לא מצא את האנדזון, והרצף הפרטי שלו נשבר.


וולקאם-בק, פוקה וקופר! אם רק הייתי יודע ששניכם תופיעו, בחיי שלא הייתי בוחר גם את הויקינגס. אבל, זה מה שקרה, ושניהם התחברו ל-12 תפיסות ל-157 יארדים וטאצ'דאון. 6 מתוך 7 התפיסות של פוקה הפכו לדאון 1... זו קבוצה שונה לגמרי עם השניים האלה על המגרש, לא תופתעו לקרוא, אני בטוח.


מה עוד אפשר לכתוב שלא נכתב על האיש הזה, פוקה נאקואה? החדות של הראוטים, השליטה בגוף, הידיים הבטוחות.. הכול היה on full display במשחק הזה:


יש לו בקריירה כבר שמונה משחקים של לפחות 100 יארדים - הכמות השנייה בגובהה בהיסטוריה לאורך 19 המשחקים הראשונים בקריירה של שחקן (במקום הראשון? ג'סטין ג'פרסון, שרשם גם הפעם מעל 100 יארדים משלו).


ה-מהלך המרשים של המשחק היה שייך לאותו ג'פרסון, עם תפיסה משוגעת של כדור מקפץ, עם יד אחת, על הסיידליין:



בצד ההגנתי - ג'ארד וורס היה השחקן הכי טוב על המגרש: 2 סאקים, 5 לחצים, ו-2 עצירות נגד הריצה - הקמפיין שלו לרוקי השנה בצד ההגנתי ממשיך להתנהל בצורה מצוינת.


שתי הקבוצות לא הצליחו ממש להניע את הכדור בצורה אפקטיבית על הקרקע, וכשהמשחק הוסלל לדו-קרב אווירי בין סטאפורד לדארנולד, אפשר להבין מדוע ואיך המשחק נגמר בתוצאה הזאת.


ואיך אפשר בלי חצי מילה על השופטים (אני ממש משתדל להימנע, אלא אם יש כאן איזה מסר עקרוני שחורג מהמשחק הספציפי הזה) - הראמס לא ניצחו בגלל האי-שריקה כאן לפייסמאסק ברור. אבל עדיין - העובדה שבגלל העניין הטכני של לא לעשות Review לדגלים, המשחק הזה נחתם מעשית, היא בלתי נסבלת.


כבר נעשה סיבוב (לא מוצלח) של review לעבירות PI לפני מספר שנים, אבל כאן זה סיפור אחר שדורש שינוי חקיקה - בעוד שעבירות PI הן מאוד סובייקטיביות, איזה אדם סביר יכול לראות את הדבר הזה (שנעשה מול הפרצוף של שופט הקו האחורי, אגב) ולא לראות שיש יד בתוך הקסדה?


שני ההפסדים האחרונים, בעיניי, לא מורידים בסנטימטר ממה שהויקינגס עשו והשיגו בחודש וחצי הראשונים של העונה. הם עדיין חזק בתמונת הפלייאוף, אבל בבית שלהם, יכול מאוד להיות שאפילו 11 ניצחונות לא יספיקו כדי לארח משחק פלייאוף בבית. מה שכן - הפציעה גומרת העונה של התאקל השמאלי, כריסטיאן דאריסו (ACL+MCL), עשויה להוכיח עצמה כקריטית. הוא שחקן ה-OL הכי טוב שלהם.

 

האזינו לסיכום שבוע 8 בפודקאסט של "פיק סיקס":



 

חלון מוקדם יום ראשון (חלון 19:00):


בנגלס (3-5) - איגלס (5-2) 37-17 📺🥶


איש המשחק שלי: ג'יילן הרטס, קוורטרבק, איגלס


במה צדקתי? בפיק, במפתחות לניצחון... אפשר לומר שכמעט בהכול.


במה טעיתי? המאצ'אפ בין פרד ג'ונסון לטריי הנדריקסון היה משמעותי - אבל הוא הוכרע אחרת משחזיתי.


אם בשבוע שעבר אפשר היה לטעון (ובצדק) שאלו "רק הג'איינטס", השבוע כבר קשה להתכחש - האיגלס שיחקו משחק שלם, מול יריבה איכותית. והם אפילו שמו TD בדרייב הראשון שלהם (הם ימשיכו לאחוז בכבוד המפוקפק של הקבוצה היחידה בליגה ללא ניקוד ברבע הראשון, רק בגלל דרייב הפתיחה המאוד ארוך של הבנגלס).


ג'יילן הרטס היה אחראי ל-4 טאצ'דאונים (3 על הקרקע, אבל רק שני טוש-פושים), ולא דייק ב-4 מסירות בלבד. הוא שוב היה מדויק ויעיל נגד הבליץ, וגם בפלייאקשן. הוא גם רשם הישג מרשים למדי - הוא השחקן הראשון בתולדות הליגה עם יותר מ-TD אחד על הקרקע ופאסר רייטינג של 100+ במשחקים רצופים.


סקוואן בארקלי, למרות שסיים עם מעל 100 יארדים, לא היה מאוד דומיננטי במשחק הזה, בעיקר בחלקו הראשון.


ברגע שההגנה של האיגלס קצת התייצבה (מילה אחת לרעתה - הבנגלס סיימו עם נתון משוגע של 10 מ-13 המרות מוצלחות בדאון שלישי), וגם הצליחה לייצר איבודים - לבנגלס לא היה כאן סיכוי.


מה עבד בבנגלס (ששוב, ניסו ולא הצליחו לרוץ עם 58 יארדים בלבד ב-2.9 לניסיון)? החיבור של בורו למייק גסיקי, שהפך ל-6 המרות מוצלחות לדאון 1, כולל זאת, מהמהלך הכי מרשים של סינסי במשחק, במצב של דאון 3 ו-22:



לבנגלס יש יותר מדי פגמים מהותיים בקבוצה (היעדר משחק קרקע, פאס ראש לא אחיד ועקבי, הגנה פגיעה לריצה ולמסירה), אבל אני עדיין לא מספיד את העונה שלהם. הלו"ז שלהם מכיל לפחות 5-6 משחקים יחסית קלים, על הנייר, ואם הם יגיעו ל-10 ניצחונות - זה עשוי להספיק לפלייאוף.


בצד של פילי - פרד ג'ונסון, שסימנתי כנקודת תורפה פוטנציאלית, נאלץ להתמודד מרבית המשחק נגד הפאס ראשר הכי טוב של הבנגלס, טריי הנדריקסון, ועמד על שלו לא רע בכלל. שימו לב למאבק כאן בינו לבין הנדריקסון בצד שמאל של הקו:

בסך הכול - הקו של האיגלס איפשר 3 לחצים בלבד על הקיובי ב-24 דרופבקים, למרות היעדרותם של שני פותחים במשחק הזה.


אבל עם כל הכבוד להתקפה, הסיפור האמיתי בפילדלפיה היום הוא ההגנה. ההגנה הייתה הסיבה לקריסה הטוטאלית של הקבוצה בעונה שעברה, והיא גם הצד של הכדור שנראה פחות טוב בתחילת העונה, ולמעשה עד שבוע הביי.


ומאז שחזרו מהביי (שלושה משחקים) האיגלס מדורגים מקום 1 בליגה בנקודות (12.0), יארדים (214.3), ואחוזי הצלחה הגנתיים (35.1%), מקום 2 בסאקים (4.7 למשחק) וב-EPA ממוצע למהלך (0.165-), ומקום חמישי ביעילות ברדזון (40%). אז נכון, שניים מתוך שלושת המשחקים היו נגד דשון ווטסון ודניאל ג'ונס, ובכל זאת - זה מרשים. מדובר ביחידה שלא הצליחה לעצור אף התקפה בישורת האחרונה של 2023.


אציין שוב - שתיי מהסיבות העיקריות הן הרוקיז, בחירות סיבובים 1-2 של האיגלס העונה, קוויניון מיטשל (איפשר העונה 18 תפיסות בלבד מ-35 טארגטים, ב-51.4% השלמה וללא TD) וקופר דג'ין, שהיה אחראי (בין היתר) למהלך הזה שעצר את ג'מאר צ'ייס בדאון 4 קריטי:

בשבועיים האחרונים, ההגנה של האיגלס נעלה את מאליק נייברס על 4 תפיסות בלבד ל-41 יארדים, ואת צ'ייס (חשוב לציין - הבנגלס היו ללא היגינס במשחק) על 9 תפיסות ל-54 בלבד, ו-TD (שבו הוא היה במאצ'אפ מול שחקן קו הגנה).


אם האיגלס ימשיכו לקבל כזאת יכולת מהשניים האלה, וגם מצמד הליינבקרים שלהם, זאק באון ונקובי דין (שניהם עם ציון PFF מעל 90 במשחק הזה - הכי גבוה בקבוצה) - הקבוצה תוכל להגיע רחוק. אני הייתי רוצה לראות את זה קורה מול כמה התקפות יותר איכותיות ומאוזנות, לפני שהייתי מתלהב.

 

בראונס (2-6) - רייבנס (5-3) 24-29: 🥶


איש המשחק שלי: סדריק טילמן, רסיבר, בראונס


במה צדקתי? קו ההגנה של הבראונס היה דומיננטי בניצחון הזה.


במה טעיתי? בכל השאר/


ג'יימיס $%#$%@F ווינסטון... מי היה מאמין? ובכן, אם לשפוט לפי הנאום שלו בפתיחת המשחק - הוא האמין, וגרם גם לחברים שלו לקבוצה להאמין:



תראו, דיברתי על זה גם בפודקאסט האחרון - אני לא שותף לפסטיבל התקשורתי סביב ווינסטון. עם כל הרקורד הבעייתי והבזוי של דשון ווטסון, גם לג'יימיס יש היסטוריה מאוד בעייתית מתקופת הקולג', וזה לא יהיה הוגן לשכוח לו את זה.


ועדיין, הוא נתן כאן הצגה של 334 יארדים ו-3 טאצ'דאונים ללא איבודים. לדשון ווטסון, ב-19 משחקים שהוא פתח בהם במדי קליבלנד, לא היה אפילו משחק אחד של 300 יארדים ויותר - וג'יימיס עשה זאת בפרימיירה שלו.


הגו-טו שלו במשחק הזה ברגעים הקריטיים ביותר היה סדריק טילמן, עם 7 תפיסות ל-99 יארדים (כולל 2 TD, אחד מהם - הוא זה שניצח את המשחק)...


ולא נשכח שכמה רגעים לפני אותו סקור מנצח של טילמן, לקייל המילטון היה בידיים INT שהיה יכול לגמור את המשחק, אבל הוא הפיל אותו:



ובצד השני של האירוע הזה, חשבתי שלא נצטרך לשאול שוב לאור מה שראינו מהתקפת הרייבנס בשבועות האחרונים, ובכל זאת: למה לעזאזל דרק הנרי נגע בכדור רק 11 פעמים במשחק (השיג באלו 73 יארדים, אגב)? הרייבנס לא היו בפיגור של יותר מפוזשן אחד בשום שלב במשחק הזה, אז איזו סיבה הייתה לתת ללמאר לזרוק כל כך הרבה?


קרדיט גדול לקו ההגנה של הבראונס, שכנראה נראה מספיק מאיים כדי למנוע שימוש יותר משמעותי בהנרי, וגם ייצר לא פחות מ-33 לחצים על למאר במשחק הזה! (מיילס גארט וזדאריוס סמית עם 9 כל אחד). וגם לגרנט דלפיט, הסייפטי של הבראונס, עם התיקול הכי אלים שהנרי כנראה ספג העונה + מחווה משעשעת של Too Small:



ולאוהדי הרייבנס - תתעודדו. יש לכם עדיין אחלה קבוצה. המבחן האמיתי היה לפני המשחק הזה, ויהיה גם אחריו - רק בפלייאוף. מוזמנים לקבל אנרגיות בינתיים עם ההילייט הזה - למאר עם אחד ה-Hurdles היפים שראיתי בחיי, בין שני מתקלים שניסו להוריד אותו, כל אחד מכיוון אחר:



 

ליונס (6-1) - טיטאנס (1-6) 14-52: 🎯


איש המשחק שלי: ג'אמיר גיבס, ראנינג בק, ליונס


במה צדקתי? בפיק ובשורה התחתונה.


במה טעיתי? כשחשבתי שטנסי יהיו בכלל איזה פקטור כאן, בהגנת המסירה או בכלל.


הליונס שמו במשחק הזה 52 נקודות, מבלי שהקיובי שלהם יצטרך למסור ליותר מ-85 יארדים. מבלי שהרסיבר הכי טוב שלהם יצטרך לעשות משהו מעבר ל-2 תפיסות ל-7 יארדים (ו-TD, יש לציין). כמובן שלשורת המהלכים האדירים בספיישל טימז (לא במקרה דיוויד פיפ, מאמן המערך הזה בליונס, קיבל את כדור המשחק מדן קמפבל בסיום) היה חלק משמעותי בזה (אחלה קאליף ריימונד).


הם ההתקפה הכי טובה שראיתי הרבה מאוד זמן, מבחינת הפלייקולינג ושרטוט המהלכים. וזה לא ממש קרוב. בן ג'ונסון, מתאם ההתקפה, הולך לקבל הרבה מאוד כסף כדי לעזוב את דטרויט בעונה הבאה (באוף-סיזן האחרון הוא הצליח למצוא בעצמו את הכוחות לסרב, אני מאמין שהפעם זה ישתנה).


יש כאן אחלה ברייקדאון של ג'ף שוורץ, לשעבר אופנסיב ליינמן בליגה, שמסביר את העבודה של קו ההתקפה הכי טוב בליגה (וזה לא ממש קרוב), כאן במהלך של ה-TD הארוך של גיבס:


אין הרבה דברים שרוצה לנתח מעבר לכך במשחק הזה, כי הוא פשוט לא היה תחרותי בשום שלב ולא למדתי ממנו המון חדש על הקבוצות. טנסי תהיה בחירת טופ 5, הליונס יגיעו רחוק בפלייאוף. נקסט.


 

דולפינס (2-5) - קרדינלס (4-4) 28-27: 🥶


איש המשחק שלי: קיילר מורי, קוורטרבק, קרדינלס


במה צדקתי? חוסר היכולת של ההגנה להכיל את קיילר בפוקט עלה לדולפינס במשחק.


במה טעיתי? בפיק, ובכך שהקרדס ניצחו למרות משחק חלש של קונור (סימנתי אותו כמפתח)


לא בדקתי את הנושא בוודאות, אבל אני די משוכנע שאני במאזן 0-8 בהימורים על אריזונה. לא מצליח להבין את הקבוצה, לא מצליח להבין את קיילר, לא מצליח להבין את ההגנה הזאת. פשוט לא מבין.


מה אני כן מבין? את הדולפינס - בלי טואה, עם טואה - העונה שלהם גמורה. זה היה משחק שהם היו חייבים לנצח כדי להישאר איכשהו קרובים לדבוקה האמצעית הצפופה ב-AFC, והפער שנוצר כרגע הוא גדול מדי. לפחות מעשית. חושב שיש להם גם הרבה סיבות לדאוג להמשך, לגבי המאמן, הקיובי, ההגנה וההנהלה.


טריי מקברייד ומארווין האריסון היו אחראים ל-11 מתוך 15 הדאונים הראשונים של אריזונה במסירה, ולשניהם היו מעל 100 יארדים - קריטי ביום שבו ג'יימס קונור היה חלש מהרגיל (20 ריצות ל-53 יארדים בלבד).


בכלל, מארווין האריסון הוא ה-ברומטר של הקבוצה הזאת העונה, וכבר התייחסתי לזה בפוסטים קודמים. כשהוא טוב ואפקטיבי - הם מנצחים, וזה לא מתבטא רק בשורה הסטטיסטית שלו. ואם יש כל מיני פרשנים שמיהרו להספיד את העונה והקריירה שלו, ולטעון שהוא באסט (בטח ביחס לנייברס, בריאן תומאס ושמות אחרים בעמדה שנבחרו השנה) - שימו לב למהלך הזה מול ג'יילן ראמזי ולתפיסה, וחשבו שנית:



קיילר היה חכם ומדויק עם הכדור, וכל זה התנקז לדרייב המנצח, ואפשר ליהנות כאן מברייקדאון מצוין של דן אורלובסקי לשלושת מהלכי המפתח של קיילר בדרייב הזה:




היכולת של קיילר להתחמק מהלחץ ולהשלים מסירות היא כזו שאני חושב שאולי רק לפטריק מהומס וג'וש אלן יש, בימים טובים שלהם:



הבעיה איתו תמיד הייתה חוסר עקביות, וכל עוד שזה יימשך - אני כנראה אמשיך להמר ברגעים הלא נכונים נגד אריזונה.

 

פטריוטס (2-6) - ג'טס (2-6) 22-25 🥶


איש המשחק שלי: קיאון וייט, דיפנסיב תאקל, פטריוטס


במה צדקתי? בכלום.


במה טעיתי? בהכול, כולל פספוס מושלם לרמת הסנטימטר במפתחות לניצחון.


אנחנו בסיום שבוע 8 בלבד לעונה הזאת, ושלוש מתוך 4 קבוצות ה-AFC East גמרו מעשית את העונה שלהן. אם לא האמנתי בכך עד השבוע, אז היום - גם הג'טס יכולים להוציא את בגדי הים מאפסון.


הג'טס מצטרפים רשמית לפרנצ'ייזים כמו הפנתרס, הטיטאנס ובראונס לקטגוריית "בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום" - קבוצות בלי קוורטרבק, בלי אימון, בלי תרבות ארגונית, ומשאבי דראפט מוגבלים/בעייתיים (כל אחד ברמתה).


בניגוד לשמות האחרים שציינתי - אני לא באמת מבין עד הסוף מה לא עובד שם ברמת חומר השחקנים. נראה שיש שם כל מה שצריך מהבחינה הזאת. אבל, כנראה שזהו הגורל שנגזר על מועדון שמביא דיווה מזדקנת (גם אם מוכשרת להחריד) להיות הפרצוף שלה. ואם לא אותה פציעת אכילס - כנראה שהיינו מפנימים זאת כבר בעונה שעברה (שאז הקבוצה הייתה אפילו יותר בצלמו ובדמותו של הקיובי).


הג'טס חירבו לעצמם את העונה למרות הפציעה המוקדמת לדרייק מיי, שסבל מזעזוע מוח. הוא פתח את המשחק טוב מאוד, עם ריצה יפה ל-TD של 17 יארדים, וגם עם המהלך הנהדר הזה:


למערכה הושלך ג'קובי בריסט, שלהזכירכם - ניצח העונה משחק אחד בשבוע 1 וסופסל לטובת מיי לפני שלושה שבועות, וה-132 יארדים שלו באוויר הספיקו כדי לנצח כאן. למרות שהג'טס ניצחו 336-247 ביארדים בהתקפה במשחק, ולא איבדו כדורים.


זה לא היה משחק מבריק או נוצץ של הפטריוטס, ובהיעדרו של מיי - אף אחד לא בלט כאן סטטיסטית. בחרתי כאיש במשחק בקיאון ווייט (4 לחצים ו-3 עצירות במשחק הריצה), גם בזכות פועלו לאורך כל העונה.


זה יהיה קל להאשים רק את רודג'רס וההתקפה, אבל גם ההגנה חווה רגרסיה - היא איפשרה למיי/בריסט להמיר 7 מתוך 15 דאונים שלישיים במשחק הזה, ולשים 25 נקודות (הכי הרבה שלה העונה).


אז אפשר כבר להסכים שרוברט סלאח (שמאז הספיק לקבל ג'וב כעוזר בפאקרס) לא היה הבעיה הכי גדולה כאן?


 

באקנירס (4-4) - פאלקונס (5-3) 31-26 🥶


איש המשחק שלי: קירק קאזינס, קוורטרבק, פלקונס


במה צדקתי? באסטרטגיה של התקפת הבאקס ובמפתחות לניצחון.


במה טעיתי? בשורה התחתונה, ובכך שהפלקונס יהיו חייבים להחזיק את בייקר על פחות מ-200 יארדים כדי לנצח.


הפלקונס משלימים סוויפ מהיר על הבאקס העונה ומאותתים שהם אכן ה-קבוצה לנצח בבית הזה. לא נחזור שוב על החיסורים בהתקפת הבאקס, שבאמת הפכו את הסיפור הזה ל-Long Shot, אבל בהתחשב בנסיבות... בייקר מייפילד וההתקפה של טמפה עמדו כאן בגבורה.


בייקר הסתמך מאוד על הרצים שלו (אירווינג + ווייט עם 12 תפיסות ו-TD) ועל הטייט-אנד קייד אוטון (9 תפיסות נוספות ו-2 TDs) במשחק המסירה, והעובדה שהוא נאלץ לרדוף אחרי אטלנטה במשך רוב המחצית השנייה הייתה בעוכריהם של הבאקס, שנאלצו להתרחק מוקדם מכפי שרצו ממשחק הריצה (שעבד לא רע בכלל שהלכו אליו).


המספרים של באקי אירווינג במשחק הזה אומנם לא היו חריגים, אבל את ההיילייטס שלו ממש כיף לראות (בעיקר את הראשון!):



מייפילד איבד 2 כדורים, לצד עוד משחק של מעל 300 יארדים ו-3 טאצ'דאונים, אבל כמה אפשר לבוא אליו בתלונות בנסיבות האלו? אני חושב שהוא עשה מעל ומעבר, והיריבה הייתה פשוט טובה יותר בנסיבות.


זה בטוח לא עוזר כשה-WR1 שלו הוא רוקי שלא ממש יודע לסובב את הראש ולראות את הכדור שנמסר אליו (אני מדבר עליך, ג'יילן מקמילן):


באטלנטה, קירק קאזינס עשה מעל ומעבר בסיכום שני המפגשים בין הקבוצות - עם 785 יארדים בשני המשחקים ומאזן של 8 טאצ'דאונים מול INT אחד בלבד.


אם אתם בעלים (אמיצים נורא) של קייל פיטס בפנטזי, בטוח נהניתם מהמשחק הזה. אבל איך אפשר בלי זווית ביזארית? בהילוך החוזר של ה-TD השני שלו, מסתבר שפיטס הפיל את הכדור רגע לפני שהוא נכנס לאנדזון, והשופטים, כרגיל, לא שמו לב:



הזכרתי כבר 2 INTs שמייפילד זרק במשחק, ושניהם הלכו במקרה (או שלא) לשני השחקנים הכי טובים בהגנה של אטלנטה: הקורנר, איי ג'יי טרל, והסייפטי ג'סי בייטס עם עוד משחק גדול (ציון PFF הכי גבוה במגרש, 90.9) - שנמצא בדרכו לעוד עונת אול-פרו (כמה שהבנגלס מתגעגעים אליו עכשיו). בייטס גם איפשר 3 תפיסות מ-4 טארגטים ל-14 יארדים בלבד, והוסיף 3 עצירות במשחק הריצה.

 

ג'אגוארס (2-6) - פאקרס (6-2) 30-27: 🎯


איש המשחק שלי: ג'וש ג'ייקובס, ראנינג בק, פאקרס


במה צדקתי? בפיק ובמפתח לניצחון של הפאקרס (ג'ייקובס > 130 יארדים).


במה טעיתי? לורנס נתן מספרים טובים יותר משל לאב - וזה לא הספיק הפעם.


ובכך מסתיימת לה, מעשית, גם העונה של הג'אגס (בטח אם נשקלל פנימה פציעה של בריאן תומאס, שצפוי להיעדר 2-4 שבועות) - בעוד שהפאקרס עושים עוד ממה שעשו כל העונה: מנצחים משחקים צמודים, גם כשג'ורדן לאב לא זמין.


אבל עם כל הכבוד ללאב, אני רוצה לסמן כאן כמה שחקנים בצד ההגנתי של הפאקרס, שבעיניי עושה את מרבית ההבדל ביחס לקבוצה של העונה שעברה.


אם נתתי הרבה כבוד לסייפטיז של הפאקרס בפריוויו, אז הפעם נפרגן לזוג הליינבקרים: אריק ווילסון (עם משחק 2 ברציפות של ציון PFF גבוה מאוד של מעל 80), ובעיקר - הרוקי אדג'רין קופר. התחלתי לטפטף עליו קצת בשבועות הקודמים, אבל בעיניי זה היה משחק הפריצה שלו. הוא הוביל את הקבוצה בתאקלים, עם תשעה, והוסיף סאק, TFL, ו-PBU (עדיין לורנס השלים 2 מסירות ל-42 יארדים כשהוא טורגט כמגן הקרוב ביותר).


אי אפשר לראות את המהלכים שלו ולא להתרשם מהמהירות האדירה, גם בכיסוי וגם בסאקל פאמבל על לורנס:




נראה כמו אחלה פגיעה של הפאקרס מהדראפט האחרון.


המהלך האהוב עליי מהמשחק הזה הגיע מההתקפה של הפאקרס, עם פליי-דיזיין נהדר נוסף של מאט לאפלור, עם מאליק וויליס במשחק כקיובי.. שימו לב איך ג'יידן ריד מתמקם צמד ל-Formation, בעמדה של טייט-אנד, חותך לרוחב ומתפנה לגמרי ליד הסיידליין מהצד השני:


 

טקסנס (6-2) - קולטס (4-4) 20-23 🎯


איש המשחק שלי: לרמי טאנסיל, אופנסיב תאקל, טקסנס


במה צדקתי? בפיק ובסימון התורפה של ריצ'ארדסון נגד הגנת ZONE.


במה טעיתי? הטקסנס ניצחו למרות שהיו להם פחות מ-24 נקודות.


הטקסנס עומדים בפני רצף של שלושה משחקים ב-10 ימים, והעובדה שהמשחק הזה התגלגל עד לרגעים האחרונים, בטח לא תעזור להם להתרענן. וזה עוד לפני שדיברנו על הפציעה החדשה של סטפון דיגס, שמצטרפת לקיימת של ניקו קולינס.


ג'ו מיקסון שוב רשם TD ומעל 100 יארדים בסך הכול, אבל ההתקפה של יוסטון הייתה רחוקה מנוצצת. היא אומנם לא הייתה צריכה להיות, אבל יש שם כמה נורות אזהרה שנדלקו בשבועות האחרונים. משהו שם לא דופק כמו שצריך, בצל הפציעות ובעיות בחלק הפנימי של קו ההתקפה.


מי שממשיך להיות סלע יציב הוא התאקל לרמי טאנסיל, ששוב רשם משחק עם 21 סנאפים במשחק המסירה מבלי לאפשר אפילו לחץ אחד על סטראווד.


זה אומנם משחק בתוך הדיוויז'ן, אבל צריך לזכור שהם התמודדו כאן מול קבוצה עם קיובי שפשוט לא מתפקד. ריצ'ארדסון השלים 10 מ-32 מסירות בלבד! ואפילו אין כבר טווח/כיוון אחד שאפשר לנסות לסמן כאיזה משהו לבנות עליו:



ריצ'ארדסון פשוט לא מקבל החלטות טובות עם הכדור - כולל בדרייב האחרון כאן, פחות מדקה לסיום, כשהוא יורד לקרקע במקום לברוח החוצה, ומפסיד שניות יקרות:



סיבה אחת מאוד קטנה ראשונה לאופטימיות? הוא היה יותר אפקטיבי במהלכי פלייאקשן:



סיבה שנייה מאוד קטנה לאופטימיות? גם הרסיברים שלו לא בדיוק עזרו לו להתמודד עם האתגר של הגנת הטקסנס:


אבל ה-סיפור הגדול של המשחק בסיומו לא היה קשור ליד של ריצ'ארדסון, אלא לרגליים ולשריר החשק. כשנשאל בסיום המשחק, מדוע הוא ירד לספסל למספר סנאפים למרות שלא היה ניכר שסבל מפציעה כלשהי, במהלך הרבע השלישי, הוא הסביר שביקש לצאת כי הוא היה "עייף מרוב ריצות":


סורי, אוהדי קולטס - זה משהו שמתקבל על הדעת אפילו פחות מיכולת המסירה של הבחור.


 

חלון מאוחר יום ראשון (חלון 22:00):


צ'ארג'רס (4-3) - סיינטס (2-6) 8-26 🎯


איש המשחק שלי: לאד מקונקי, רסיבר, צ'ארג'רס


במה צדקתי? בשורה התחתונה ובמפתחות לניצחון.


במה טעיתי? לא היה משהו מיוחד.


עוד אחד מהמשחקים כאן שאין לי המון מה לכתוב עליהם, וצפיתי בהם מעט מאוד (מבחירה). ידענו שהסיינטס גמורים, הבנו שספנסר ראטלר (שסופסל ברבע השלישי לטובת ג'ייק היינר) לא מוכן לליגה של הגדולים, וגם שהסיינטס הולכים בקרוב לחילוף מאמן, ובהמשך לבחירה טופ 5 בדראפט (אני מסתכל עליכם: קאם וורד, קווין יוארס וגרט נוסמאייר). זה היה עוד משחק שהבהיר שהם גם יהיו בקושי תחרותיים בהמשך העונה.


בהתאם, הצ'ארג'רס שייטו כאן לעוד ניצחון קליל. הרברט המשיך להיראות טוב מאוד, וגם הזכיר לנו שיש לו אחלה מהירות, כשהוא בריא ורוצה:


כאמור, לאד מקונקי (6 תפיסות ל-111 יארדים ו-2 סקורים) במשחק פריצה, ובמהלך הזה יש הכול: מחטיפת הכדורים מהידיים של שחקן ההגנה הכי טוב של הסיינטס העונה (אלונטה טיילור) דרך שינוי הכיוון בבריחה מהשומר הראשון, ועד המהירות בריצה לאנדזון. הוא הדבר האמיתי:


 

סיהוקס (4-4) - בילס (6-2)  31-10 🥶


איש המשחק שלי: ג'יימס קוק, ראנינג בק, בילס


במה צדקתי? אפשר יהיה לטעון שהתקפת הריצה הלא קיימת של הסיהוקס (32 יארדים) הייתה קריטית כאן, אבל אני לא משוכנע בכך לגמרי.


במה טעיתי? אפשר לומר שכמעט בהכול.


זה היה משחק גשום מאוד בסיאטל, אבל רק קבוצה אחת נראתה שזה השפיע עליה באמת - וזו הייתה המארחת.


זה התחיל בריצה הזאת של קנת ווקר למינוס 19 יארדים (צפו ותבינו):


והמשיך קצת מאוחר יותר, עם הדאון רביעי הכושל הזה, שהגיע אחרי ה-INT הראשון שזרק העונה ג'וש אלן לידיים של ג'וש ג'וב, והתחיל את הדרייב עמוק בחלק המגרש של הבילס:



ראיתי לא מעט מהמחצית הראשונה של המשחק (כל עוד הוא היה תחרותי) ואולי זה יומרני - אבל הרגיש שכבר כאן הסיהוקס הפסידו את המשחק הזה.


בצד של הבילס, אני רוצה להאיר זרקור לרגע על מי שלא הורגש (כי זה נראה כאילו כולם חוץ ממנו השתתפו בחגיגה, במידה כזו או אחרת) - אמארי קופר היה על המגרש ב-27 סנאפים שבהם הכדור נמסר, ותפס כדור אחד בלבד ל-3 יארדים... מה הסיפור? כנראה שעדיין אין שם את הכימיה עם ג'וש אלן שבבאפלו היו רוצים לראות. למזלם, נראה שיהיה להם הרבה זמן להתאמן בלי הרבה לחץ מיתר הקבוצות בבית.


אז מי כאן לקח חלק בחגיגה? חאליל שאקיר, עם 9 תפיסות ל-107. לסיהוקס, עם הבעיות שלהם בהגנה במרכז המגרש, לא היו פתרונות בשבילו. גם דלטון קינקייד ניצל זאת ל-TD ראשון העונה.


ג'יימס קוק נתן עוד הצגת פנטזי מרשימה, וקיאון קולמן שוב הצית את הדימיון עם תפיסה מרשימה מאוד מעל הראש של ריק וולן, אחד משני הקורנרים המצוינים של סיאטל:


אני מתחיל להיות מודאג בתור משקיע מוקדם בסיאטל. זה לא רק החוסר עקביות, זה לא רק המשחקים השלמים שההגנה לא מתפקדת בהם, זה בעיקר ההופעות המרושלות לחלוטין שהם מספקים במשחקים מסוג זה, וההפסד לניינרס - פשוט הופעות נפל מוחלטות, בשני צידי המגרש. ואולי יותר מהכול, בסיאטל צריכים להיות מוטרדים מהתמונות האלו, של שחקנים שלהם מתקוטטים על הסיידליין בתום המשחק:



 

ברונקוס (5-3) - פנתרס (1-7) 14-28 🎯


איש המשחק שלי: בו ניקס, קוורטרבק, ברונקוס


במה צדקתי? בפיק ובהנחה שאין לפנתרס סיכוי עם ברייס יאנג.


במה טעיתי? כשחשבתי שיש לקו התקפה של הפנתרס השפעה אמיתית על גורל ההתמודדות הזאת.


לא הרחבתי בפריוויו, ולא ארחיב גם כאן. הפנתרס קבוצה לא רלוונטית, ובהתאם - אין המון מה לנתח לגביה, או לגבי קבוצה יריבה שפוגשת אותה בשבוע נתון.


אני ממשיך להסתכל כאן על בו ניקס וההתפתחות שלו. זה לא רק 3 המסירות ל-TD, זה היה אחד המשחקים הטובים שלו העונה, מבחינת איך שהוא נראה, איך שהוא זז בפוקט, ומיקום המסירות שלו:




בסך הכול, בו ניקס הוביל את הרוקי קיוביז החודש במסירות ל-TD (עם 7 בסך הכול), ביחס TD ל-INT (יחס של 7-1), יארדים באוויר (870) וכמובן - הקבוצה ניצחה 3 משחקים.


הברונקוס מפתיעים הרבה אנשים העונה עם 5 ניצחונות מחמישה משחקים. הם נראים טוב מאוד על הקווים (פירטתי בפריוויו), שזה סימן טוב, ובמשחק הזה, למשל, הופעל על ניקס לחץ ב-6 ניסיונות בלבד מתוך 37 (אגב - 2 מהם הפכו לסאק, שזה אחוז לא אידיאלי מבחינת ניקס).


אבל מכאן ואילך זה רק יילך ויהיה קשה יותר. בשבועיים הקרובים הם יוצאים לבולטימור ו-KC, והם סוגרים את העונה ב-LAC, בבנגלס ובצ'יפס. המקום שלהם בפלייאוף עוד רחוק מלהיות מובטח, או אפילו קרוב לכך.


 

ריידרס (2-6) - צ'יפס (7-0) 27-20 👍🏻


איש המשחק שלי: דרו טרנקוויל, ליינבקר, צ'יפס


במה צדקתי? בזהות המנצחת והעובדה שהצ'יפס (בעיקר מהומס וקלסי) נראו יותר חדורי מוטיבציה לאור המטענים בין הקבוצות.


במה טעיתי? זה היה קצת יותר קרוב מכפי שצפיתי.


נתחיל בסוף - הצ'יפס עולים למאזן מושלם של 7-0, וזה לא עוצר בעדם מלחזק את הסגל אפילו יותר, עם טרייד של בחירת סיבוב שישי תמורת האדג' ראשר של הפאטס, ג'וש אוצ'ה. תוסיפו לכך את דיאנדרה הופקינס (2 תפיסות ל-29 יארדים בפרימיירה), ואת תחייתו של טראוויס קלסי (10 תפיסות ל-90 יארדים ו-TD במשחק האחרון) - ואני מתקשה לראות משהו שיעצור את הצ'יפס בדרך לסיד 1 העונה. הם מבינים שיש להם הזדמנות לעשות Three-Peat היסטורי, ומבצעים מהלכים בהתאם.


מהומס רשם את אחד המשחקים היותר טובים שלו העונה מבחינת סטטיסטית, עם 262 יארדים, 2 טאצ'דאונים ו(כבר התרגלנו) INT אחד לטרבון מוריג. אבל אנצל את ההזדמנות כדי להעביר נקודה... זה קל להסתכל על המספרים של מהומס העונה ולא להתרשם במיוחד. וכן, אלה נתונים חריגים. אבל מהומס עושה הרבה דברים מצוין, שלא מופיעים בבוקס-סקור שכולנו רואים בבוקר שאחרי, וצריך להכיר בהם. הנה דוגמא:


במשחק הזה, גרדנר מינשו היה תחת לחץ ב-14 דרופבקים מתוך 36, ואלה הפכו ל-5 סאקים.

.

מנגד - מהומס היה תחת לחץ ב-11 דרופקים מתוך 42, ואלה הפכו לסאק אחד בלבד.


זה הבדל 4 סאקים שהפכו ל-Throw Away או למהלך חיובי, שיש להם השפעה קריטית על המשחק. וזוהי הבחנה חשובה באופן שבו האנליטיקות מאירות על האחריות בין קו ההתקפה לקוורטרבק בהקשר הזה: כמות הלחצים משויכת לקו ההתקפה/הפאס פרוטקשן, והאחוז של הלחצים שהופך לסאקים משויך לקיובי (במקרה הזה: רק 9.1% מהלחצים על מהומס הפכו לסאקים, לעומת 35.7% של מינשו).


בצד של ההגנה - פוקוס קצר על דרו טרנקוויל, שאחרי עונה ראשונה טובה מאוד בצ'יפס, וסופרבול אדיר, זכה לחוזה חדש בקבוצה (להזכיר - זה שחקן שלא זכה לחוזה שני מהצ'ארג'רס). טרנקוויל רשם במשחק הזה 6 תאקלים, סאק, 3 TFLs, חלקם בסדרה הקריטית למטה, כשהריידרס דפקו על הדלת של האנדזון של הצ'יפס ואיימו לעלות ליתרון. טרנקוויל היה מעורב כאן בשלוש ניסיונות ריצה כושלים (של התקפת הריצה הכושלת, באופן כללי, של הריידרס):


 

קומנדרס (6-2) - ברס (4-3) 15-18 🥶


איש המשחק שלי: פרנקי לובו, ליינבקר, קומנדרס


במה צדקתי? לא ממש צדקתי בכלום, למען האמת (אבל גם לא ידעתי שדניאלס ישחק).


במה טעיתי? כשהלכתי לישון אחרי ה-TD האחרון של הברס.


יש כל כך הרבה דברים שאפשר לומר, ודברים שנכתבו על המשחק הזה... אני אנסה לקחת את זה לכיוון קצת אחר. אבל קודם - 2 וחצי אבחנות על המהלכים שכולם מדברים עליהם.


נתחיל בפאמבל על הפלייקול ההזוי של ריצה עם שחקן קו ההתקפה של הברס, כשאתה על סף האנדזון של הקומנדרס. הפרשן דן אורלובסקי (קיובי חלש מאוד לשעבר) טוען שהאשם כאן הוא בכלל קיילב, שה-Handoff שלו (העברת הכדור לרץ) היה גבוה מדי:


יכול להיות, אבל מצד שני - אם יש לכם רוקי קיובי, ושחקן קו התקפה שאתם בוחרים להפעיל במצב כזה, למה מראש ללכת על פלייקול בסיכון גבוה? מה רע בריצה פשוטה של ראנינג בק, שרגיל לקבל כדורים כאלה בכל מיני פוזיציות משונות במשחק?


ועכשיו למהלך המכריע של המשחק, וכאן למטה - מהזווית שקלטה את הסייפטי של הברס, טייריק סטיבנסון, מטריל את הקהל של וושינגטון במקום להיערך למסירה, רגע לפני שהכדור נהדף מהיד שלו לידיים של נואה בראון והכריע את המשחק:



הרבה אנשים תוהים כאן (ובעיניי בצדק) - למה מלכתחילה לאפשר לג'יידן לרקד ככה מול 4 פאס ראשרים בלבד ולשגר את הכדור? למה לא לשלוח בליץ נגד ההייל מרי, גם במחיר של לוותר על עוד גוף בתוך האנדזון? לא עדיף ללחוץ על הקיובי יותר, מאשר שתהיה לך עוד יד שאולי תגיע, ואולי לא, לכדור שימסר לאן שהוא רוצה למסור אותו?


אז הנה שרשור שבו השאלה נשאלה, ודוגמא רלוונטית מצוינת, למה שהליונס עשו נגד ניסיון ההייל-מרי של סאם דארנולד, ואיך זה נגמר שם:



הרבה אנשים יסתכלו על השורה הסטטיסטית העגומה של קיילב ויגידו שהיה כאן נוק-אאוט מוחלט לטובת דניאלס, אבל זה לא בהכרח נכון. צריך לזכור - עד ההייל-מרי, הקומנדרס לא שמו TD על הלוח במשחק הזה. הם הזיזו לא רע את הכדור (481 יארדים - זה 159 יותר מכל התקפה ששיחקה נגד הברס העונה), אבל לא הצליחו (מול הגנה מצוינת, יש לציין) בדאונים הקריטיים (אגב, שתי הקבוצות היו רק 7 מ-27 בדאון 3).


ג'יידן בעיקר הוסיף למוניטין שלו קרדיט כווינר גדול כאן, לא הרבה מבחינות אחרות.


אני בעיקר התרשמתי מהגנת הקומנדרס: 20 לחצים על קיילב מתוך 36 דרופבקים, מתוכם של הרוקי ג'רזאן ניוטון, שפותח בהרכב במקום ג'ונתן אלן, שגמר את העונה.


אבל איש המשחק שלי הוא הליינבקר פרנקי לובו, שפרץ לתודעה בקרוליינה בשנה שעברה, והרוויח חוזה יפה בוושיגנטון באוף-סיזן הזה. זה לא משתקף במספרים שלו, בהכרח, אבל הוא פשוט זינק לי מהמסך כמעט בכל שנייה שצפיתי במשחק. המהירות שלו וקריאת המהלכים, גם בתור SPY על קיילב בסנאפים מסוימים, היו ברמה הכי גבוהה שיש:



 

משחק SNF: ניינרס (4-4) - קאובויס (3-4) 24-30 🎯


איש המשחק שלי: ג'ורג' קיטל, טייט אנד, ניינרס


במה צדקתי? בפיק, ובעובדה שהניינרס טחנו את הקאובויס על הקרקע.


במה טעיתי? לא ממש טעיתי כאן ביותר מדי.


בפריוויו למשחק סימנתי את המאצ'אפ בין קו ההתקפה ומשחק הריצה של הניינרס (יעד של 150 יארדים לפחות) לקו ההגנה של הקאובויז כמפתח - ושנהאן הקשיב! 223 יארדים ב-6.2 לניסיון - בלי מקאפרי, בלי ג'ורדן מייסון, אבל עם אייזיק גווארנדו שגם הוסיף TD לרזומה כאן.


עוד נקודת תורפה ידועה שהניינרס ניצלו - ג'ורג' קיטל במרכז המגרש: 6 תפיסות ל-128 יארדים היו לקיטל - 5 מהן הפכו לדאון 1, ועוד אחת ל-TD. מה אפשר לבקש יותר? וכמה זה סימן רע כשההגנה יודעת שזה הולך לבוא, ואין לה את הכלים להתמודד. למקרה שתהיתם, הקאובויס ניסו לרוב להצמיד לקיטל את הסייפטי, דונובן ווילסון, וזה לא עבד להם בשום צורה (שימו לב ל-YAC!):



בעודי מסתכל על הנתונים מהמשחק הזה, אני תוהה - איך לעזאזל זה נגמר "רק" בהפסד של 6 כאן לקאובויס. הם לא הצליחו להאט את כל הדברים שהניינרס רצו לעשות, ודאק איבד עוד 2 כדורים בצורה מדאיגה:


אז יש כאן 2 דברים שהקאובויס אוהבים להיתלות בהם:


  1. משחק גדול של סי.די לאמב (13 תפיסות ל-146 יארדים ו-2 סקורים).

  2. הספליט הסטטיסטי של דאק - כשהמשחק קרוב, וכשהוא כמעט מחוץ להישג יד:


כשהמשחק הזה היה קרוב (הפרש של עד 8 נקודות) - סך הכול 8 דרייבים: 116 יארדים, בלי TD ו-2 INTs.


כשהמשחק היה כמעט אבוד (פיגור של 9 נקודות ויתר) - סך הכול 4 דרייבים: 127 יארדים, 2 TDs וללא איבודים.


ושכל אחד ייקח ויסיק מכאן כרצונו.


בכל מקרה, אני עדיין לא חושב שדאק הוא הבעיה היחידה, או אפילו הכי גדולה בדאלאס. אני לא רוצה להיראות קטנוני, אבל קבוצה שאחד מהכוכבים שלה, טרייבון דיגס, תוקף עיתונאי על ציוץ שלו בטוויטר כמה דקות לאחר המשחק - היא קבוצה עם תרבות בעייתית:


ובכלל, אני כל שבוע נחשף לקשקושים של מייקה פארסונס בפודקאסט שלו (אגב, אותו דיגס התארח שם בשני אחרי המשחק) ותוהה - למה שחקן צריך שיהיה לו פודקאסט, שבו הוא מבקר ומלרלר על העניינים של קבוצות ושחקנים אחרים מרחבי הליגה? הזוי לגמרי, בעיניי..


 

משחק MNF: סטילרס (6-2) - ג'איינטס (2-6) 18-26 👍🏻


איש המשחק שלי: טי.ג'יי וואט, אדג', סטילרס


במה צדקתי? בזהות המנצחת ובמפתחות לניצחון.


במה טעיתי? בפיק נגד ה-Spread.


עוד משחק פריים-טיים בלי מסירה ל-TD ועם L גדול של דניאל ג'ונס, אבל אני לא רוצה להקדיש לו יותר מדי טקסט (וגם לא לענייני השיפוט ופורטר-נייברס). חבל על הדיו הוירטואלי, זה לא ישנה כלום...


בהיעדרו של איידן האצ'ינסון, טי.ג'יי וואט נמצא כרגע במירוץ נגד עצמו (אולי עם קצת התנגדות מפטריק סרטאן מהברונקוס) על שחקן ההגנה של השנה. במשחק הזה הוא הוסיף 2 סאקים למניין, כולל הסאק פאמבל הגורלי הזה ברבע הרביעי:



מאז עונת 2019 - הוא מוביל את הליגה בסאקים עם 83 (מיילס גארט מאחוריו עם 72), יצירת פאמבלים עם 24 (חאליל מאק מאחוריו עם 16) ו-QB Hits עם 178 (ניק בוסה מאחוריו עם 155).


אני סבור שטי.ג'יי וואט הוא שחקן הפוטבול הכי טוב היום בליגה - בשקלול כישרון ויכולת נוכחית.


אם כבר בשחקנים ללא גבולות עסקינן, קבלו את המסירה הנהדרת הזאת של ראסל ווילסון לג'ורג פיקנס על הסיידליין:



אפשר לומר שזה כדור שג'סטין פילדס לא היה מדייק בו? אולי. מה שבטוח - כנראה שהתפיסה הזאת של פיקנס זה הכי קרוב לתפיסה שאפשר להיות, מבלי להיחשב לתפיסה (שימו לב לרגל השנייה שמתעקשת לרחף באוויר ולא נוגעת בקרקע):


לסיום, אני רוצה להתעכב כאן על סיטואציה שנשאלתי עליה בטוויטר, שהגיעה אחרי אותו סאק-פאמבל של וואט:



אחרי 7 יארדים שהסטילרס השיגו על הקרקע בדאון 1, בריאן דאייבול העלה בכוונה 12 שחקנים למגרש, כדי לתת לסטילרס 5 יארדים ודאון 1 אוטומטי (אגב, הדבר החכם לעשות כאן, בתור טומלין, היה לעשות Decline לעונש הזה).


מדוע דאייבול עשה זאת? ובכן - באותה נקודת זמן, היו 2:47 על השעון והיו לו 3 עצירות אפשריות בלבד של השעון, 2 פסקי זמן וה-2 Minute Warning. הסטילרס רצו להריץ כמה שיותר מהשעון, כדי שהג'איינטס לא יקבלו עוד כדור עם הזדמנות להשוות את המשחק.


הג'איינטס לא היו צריכים כאן למנוע דאון 1 בהכרח, אלא להשיג 3 עצירות על שלושה מהלכי התקפה. דאייבול הבין זאת, וחישב שעדיף לו מראש לתת לסטילרס דאון 1 ו-10, כי זה משהו שקל יותר לעשות כשהיריבה צריכה 10 יארדים כדי להרוויח סט מהלכים חדש, מאשר שהיא זקוקה ל-3 יארדים בלבד. מהלך חכם מאוד, שאכן הרוויח לו פוזשן נוסף.


 

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.



לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-510 אוהדים שכבר שם!


 

317 views0 comments

Related Posts

Comentarios

Obtuvo 0 de 5 estrellas.
Aún no hay calificaciones

Agrega una calificación
bottom of page