top of page
Writer's pictureOran Greenman

סיכום שבוע 12: שינוי פרדיגמה

Updated: Nov 27

שבוע 12 היה משמעותי בתפיסה שלי של כמה קבוצות ושחקנים, בעונה הנוכחית ובכלל - קבוצות כמו הדולפינס והבאקס, שכבר חשבנו שאפשר להספיד, נראות היום לגמרי בתמונת הפלייאוף, במרחק של משחק אחד בלבד ממקום בווילדקארד. קריירות שכבר הספדנו, כמו אלו של ג'יימיס וינסטון, ואפילו ברייס יאנג - קיבלו בוסט רציני עם הופעות מרשימות בשבוע האחרון, נגד יריבות והגנות איכותיות מאוד.


וגם כתרים שכבר קשרנו לקיוביז צעירים כמו סי.ג'יי סטראווד וג'יידן דניאלס, מתחילים להיפרם, עם הפסדים ליריבות נחותות.


כמו תמיד, ב-NFL אתה טוב או רע בדיוק כמו המשחק האחרון שלך. חלק מהכיף והאתגר הוא לנסות ולאבחן ולחזות קדימה, אבל הנרטיב עשוי להתהפך לגמרי ברגע, וזה חלק מהקסם של הליגה הזאת.


 

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.



לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-525 אוהדים שכבר שם!


 

מקרא לסימוני המשחקים:


משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺


שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉


פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯


פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻


פיקים שטעיתי גם וגם 🥶



שבוע 12 בקליפת אגוז 🥥:


השחקן המצטיין בהתקפה: סקוואן ברקלי, ראנינג בק, איגלס  ; השחקן המצטיין בהגנה: מיילס גארט, אדג', בראונס

  1. הפתעת השבוע: קליבלנד בראונס

  2. אכזבת השבוע: יוסטון טקסנס

  3. הופעת הפנטזי של השבוע: סקוואן ברקלי, ראנינג בק, איגלס

  4. טופ 3 משחקים: 1. ברס - ויקינגס , 2. קומנדרס - קאובויס , 3. בראונס - סטילרס

  5. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 97-50 {השבוע: 7-6}

                     מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 71-1-75 {השבוע: 8-0-5}



6 תובנות כלליות לגבי שבוע 12:


  1. שימו לב לשמות והמספרים של שלושת ה-RBs שמובילים את הליגה ביארדים על הקרקע:


המאזן המצטבר של שלוש הקבוצות שויתרו על שירותיהם בפגרה (ג'איינטס, טיטאנס וריידרס) הוא 7-26, בעוד שהמאזן של המגייסות שלהם הוא 25-9. התייחסתי לנתונים האלה כמה פעמים העונה, אבל הפעם נקודה למחשבה: כמה ניצחונות נוספים הקבוצות שויתרו עליהם היו משיגות היום, לו אותם שחקנים היו שם? וכמה ניצחונות היו מאבדים בלעדיהם? לא יודע לשים על זה מספר מדויק, אבל אני חושב שהתשובה לשאלה השנייה הייתה מספר גבוה יותר.


  1. ברייס יאנג נראה השבוע הרבה יותר טוב יותר מסי.ג'יי סטראווד וג'יידן דניאלס. אפשר לטעון שהוא נראה טוב מהם בשלושת השבועות האחרונים. תעשו עם העובדה הזאת מה שאתם רוצים.


  2. שגיתי לגבי הדולפינס והבאקס - העונה של שתיהן רחוקה מלהיות גמורה.


  3. יש כאן טרנד למהמרים שכדאי לשים לב אליו: האנדרדוגס במשחקים בתוך הדיוויז'ן היו השבוע במאזן של 5 ניצחונות ו-2 הפסדים עם ה-Spread.


  4. אני רואה הרבה שיח ברשתות לגבי מי שראוי לזכות בתואר מאמן העונה. דן קמפבל הוא השם הפופולארי, כשמאחוריו שמות כמו קווין אוקונול ושון פייטון. באופן אישי, אני חושב שדן קמפבל מועמד ראוי מאוד, אבל הבחירה השנייה שלי היה מאט לאפלור.


  5. מייל גארט הוא בהחלט שחקן ההגנה הכי טוב בליגה. אולי נציע לליגה חוק, בעקבות מקרי סקוואן והנרי - ששחקנים טופ 3 בעמדה שלהם, שתקועים שנים באותו פרנצ'ייז כושל, יהיו חייבים לקבל הזדמנות לעבור לפרנצ'ייז אחר בפרי-אייג'נסי, כדי שנוכל לתת להם הזדמנות להראות מה הם שווים בנסיבות אחרות? בחיים לא יקרה, אבל תחשבו על זה.



תפריט ניווט לסיכומי המשחקים:


משחקי יום ראשון, חלון מוקדם

משחקי יום ראשון, 23:00



 

משחק TNF: בראונס (3-8) - סטילרס (8-3) 19-24 🥶


איש המשחק שלי: מיילס גארט, אדג', בראונס


במה צדקתי? בכך שקו ההגנה של הבראונס היה קריטי לניצחון.


במה טעיתי? בכל היתר (כולל המפתחות של הבראונס לניצחון, שהלכו די לכיוון ההפוך).


למשחקים בתוך הדיוויז'ן חוקים משלהם, בטח כשהם בשלג, אבל באמת, סטילרס? הפסדתם את המשחק הזה, לבראונס, למרות שהכדור היה אצלכם יותר וניצחתם 3-1 בקרב האיבודים? Are You Kidding Me?


שתי הקבוצות לא ממש הצליחו לרוץ ביעילות, שזה בדיוק מה שאתה רוצה/צריך לעשות במשחק בקור/שלג - אבל 2 טאצ'דאונים של ניק צ'אב היו מספיקים כדי לנצח את המשחק הזה לבראונס.


עם כל הכבוד לג'יימיס ווינסטון ותמונות הבאמת מרשימות האלו...



זה היה משחק של שחקני הגנה גדולים, ובראשם - מיילס גארט עם משחק מפלצתי, מול מי שנחשב לאדג' הכי טוב בליגה לצידו (טי.ג'יי וואט) - 8 לחצים, 3 סאקים (כולם במחצית הראשונה) ו-3 עצירות במשחק הריצה:



הוא גם הוסיף את המסר המפורש הזה לוואט בסיום:



אגב, גארט צריך בסך הכול עוד 1.5 סאקים עד דצמבר (של 2025!) כדי להפוך לשחקן הצעיר ביותר אי-פעם עם 100 סאקים.


ובפינת הביזאר השבועות על שם ג'ורג' פיקנס - שימו לב לפיקנס בצד שמאל של המסך - הוא יותר עסוק בלריב עם השומר שלו מאשר לנסות להגיע להייל מרי שהיה יכול לנצח לסטילרס את המשחק הזה:



הטייק-אווייז המרכזיים שלי: מיילס גארט, גם אם לא יזכה שוב ב-DPOY - הוא שחקן ההגנה הכי דומינטטי בליגה, והכי טוב בעשור האחרון (שאינו אארון דונלד). וגם - קשה לי לקחת ברצינות את הסטילרס כקונטנדרים, עם הפסדים כאלה, ותצוגות התקפיות כאלו שבוע אחר שבוע.


 

האזינו לסיכום שלנו לשבוע 12 בפודקאסט של "פיק סיקס":



 

חלון מוקדם יום ראשון:


ברס (4-7) - ויקינגס (9-2) 30-27 🥶


איש המשחק שלי: ג'ורדן אדיסון, רסיבר, ויקינגס


במה צדקתי? ההופעה של דארנולד היא הסיבה המרכזית שהויקינגס ניצחו.


במה טעיתי? בכל דבר אחר שחזיתי, בגדול.


הויקינגס הסתבכו במשחק הזה יותר ממה שהיו צריכים כנראה (מהפאמבל בדרייב הפתיחה של אארון ג'ונס, על מפתן האנדזון, ועד איבוד היתרון הדו-ספרתי ברבע הרביעי). מצד שני - הם גם הצליחו לחסום לקאיירו סנטוס עוד 2 בעיטות שדה (אחרי אותה אחת גורלית שנחסמה מול גרין-ביי בשבוע 11).


דרנולד ממשיך את רכבת ההרים שהיא עונת 2024 שלו, עם עוד משחק נקי ואיכותי (24 מ-34 ל-330 יארדים ו-2 טאצ'דאונים ללא איבודים). לא פחות מרשים - הוא עשה את זה, מעשית, בלי ג'סטין ג'פרסון ככלי נשק אפקטיבי. לג'פרסון הייתה רק תפיסה אחת לפני ההארכה, וזה בעיקר, בעיקר, הודות לעבודה המדהימה של ג'יילן ג'ונסון עליו:


אבל דארנולד הראה שהוא לא קיובי של מטרה אחת - היו לו 3 שחקנים עם מעל 100 יארדים במשחק הזה: אארון ג'ונס, טי.ג'יי הוקנסון, ומעל כולם - איש המשחק, ג'ורדן אדיסון, עם 8 תפיסות ל-162 יארדים ו-TD.


הויקינגס עם מאזן 9-2, ואי אפשר לזלזל בזה - אני לא אופתע בשלב זה גם אם יגיעו לגמר ה-NFC. הם מאומנים עד כדי כך טוב.


בפינת קיילב וויליאמס - למרות עוד הפסד, ראינו גם השבוע שמדובר כישרון חריג. כמה עוד קיוביז בליגה אתם מכירים שמסוגלים להשלים את המסירה הזאת?


גם האתלטיות לגמרי שם:



אני שם אותו בקטגוריה של ג'סטין הרברט (עד העונה) - פוטנציאל קיובי-עילית שאינו עילית. הנסיבות סביבו (בדגש על רמת האימון) לא מתאימות, ואולי זה תירוץ, אבל זה המצב. אי אפשר להתכחש לכישרון הגולמי, רק שבניגוד להרברט, יש הרבה יותר עבודה על הנוכחות בפוקט ואיכות קבלת ההחלטות.


והנה דוגמא טובה - סאק נוראי של קיילב, בתוך ההארכה - אתה לא יכול לחכות בפוקט כל כך הרבה זמן מבלי לשחרר את הכדור במצב הזה (ושוב - ג'ונתן גרינארד אחראי על עוד מהלך גדול להגנה של הויקינגס העונה):



 

קולטס (5-7) - ליונס (10-1) 24-6 🎯


איש המשחק שלי: ג'אמיר גיבס, ראנינג בק, ליונס


במה צדקתי? בפיק הדי דיפולטיבי שלי.


במה טעיתי? לא במשהו מיוחד.


המשחק הזה לא היה באמת קרוב בשום שלב, אבל לפחות במחצית הראשונה - הקולטס הזיזו את הכדור די טוב. ריצ'ארדסון רץ 3 פעמים ל-36 יארדים בדרייב הפתיחה שהגיע לרדזון, אבל גם באותו דרייב, וגם בזה שמיד אצטט ממנו מהלך - הקולטס התפשרו על 3, וכשאתם מתפשרים על 3 בדרייבים ארוכים מול הליונס של העונה - אתם מקבלים בראש.


ריצ'ארדסון היה פחות מדויק ביחס לשבוע שעבר (11 מ-28 בלבד), אבל כמי שראה לא מעט מהמשחק - צריך לציין שהשחקנים מסביב לריצ'ארדסון לא עזרו לו הפעם, גם עם דרופים כאלה ברדזון:


וגם זאת:




ככלל, הקולטס עשו את כל מה שאסור לעשות מול קבוצה הרבה יותר טובה ממך ב-NFL: בעטו פילד גולים במקום להיכנס לאנדזון בכל מחיר, צברו דגלים (10 בסך הכול), לא קינברטו בדאון 3 (3 מ-12 לעומת 9 מ-15 של הליונס), והפסידו 38-22 ב-TOP.


לפי PFF, השחקן הכי טוב בדטרויט במשחק הזה היה האדג' החדש, זדאריוס סמית (עם ציון 88 ולא פחות מ-5 לחצים על ריצ'ארדסון במשחק). אבל אני שוב זוקף את עיקר ההצלחה כאן לג'אמיר גיבס והתקפת הריצה - 22 משחקים ברצף הם רושמים TD אחד לפחות על הקרקע, והצמד גיבס-את-מוטי לא מפסיק לשבור שיאים.


הם יוצרים ביחד את המקבץ השלישי בהיסטוריה של הליגה מבחינת צמדי RB עם לפחות TD אחד באותו משחק (9 בסך הכול), והם הראשונים אי-פעם שרושמים שתי עונות רצופות עם לפחות 10 TDs לכל אחד (יש לשניהם ביחד 44 טאצ'דאונים מאז תחילת עונת 2023. פשוט פסיכי).

 

דולפינס (5-6) - פטריוטס (3-9) 15-34 🎯


איש המשחק שלי: צ'ופ רובינסון, אדג', דולפינס


במה צדקתי? ביקשתי במפתחות לניצחון משחק גדול מג'יילן וואדל - וזה לגמרי הגיע!


במה טעיתי? עכשיו אפשר לומר בוודאות - כשהספדתי את העונה של הדולפינס כבר לפני מספר שבועות. יש להם סיכוי לגיטימי להגיע לפלייאוף (עדיין חוזה שזה לא יקרה, אבל הם בהחלט בתמונה).


ברוך הבא לעונה, ג'יילן וואדל! משחק ראשון עם יותר מ-60 יארדים מאז שבוע 1, ו-TD שני העונה בסך הכול. הדולפינס חייבים עוד מזה מ-WR2 שלהם כדי לחבר ריצה עד סיום העונה. אבל אני לא רוצה להרחיב על הצד הזה של הכדור, אלא על הרוקי אדג', צ'ופ רובינסון, שמתחיל להיכנס לעניינים, אבל ממש (2 סאקים במשחק הזה):

אני ממש אוהב לראות פאס-ראשרים ב-ALL-22 וצ'ופ (רק בן 21) נראה פשוט מעולה בשבועות האחרונים. במשחק הזה, לפי NGS הוא רשם Pass-Rush win Rate של 30.8% - הנתון החמישי בגובהו העונה בליגה. לפי PFF, יש לנו את הציון פאס-ראש הכי טוב בליגה בשלושת השבועות האחרונים, וגם הוא ייצר הכי הרבה לחצים על קיוביז יריבים (22, 10 מהם במשחק האחרון).


אין הרבה טעם בלהרחיב על הקבוצה החלשה הזו של הפאטס, אבל רק אציין שדרייק מיי עדיין הראה, גם בנסיבות האלו, את האפסייד שלו במשחק הזה, בעיקר במסירה הזאת ל-TD במצב של דאון 4 ו-15:


 

ג'איינטס (2-9) - באקנירס (5-6) 30-7 🎯


איש המשחק שלי: בייקר מייפילד, קוורטרבק, באקנירס


במה צדקתי? בערך בכל מה שכתבתי.


במה טעיתי? חשבתי שזה יהיה פחות דורסני (למרות שלא כתבתי את זה בפירוש בפריוויו).


אז למרות המהפכה ה"מבטיחה" שחתכה את דניאל ג'ונס מהג'י-מן, והלבישה במקומו את טומי דה-ויטו - זה היה כנראה המשחק הכי פחות ספורטיבי של השבוע, מבחינת פערי הרמות בין שתי הקבוצות.


זה היה שיט-שואו מוחלט של הג'איינטס. הם המירו לראשונה דאון 3, 3 וחצי דקות לתוך המחצית השנייה, ומיד אחרי שזה קרה, טיירון טרייסי פימבל (זה היה איבוד שביעי של הג'איינטס העונה ברדזון - הכי הרבה בליגה).


בצד של טמפה - המשחק הזה קירב אותה עוד קצת לאטלנטה בראשות הבית (בזמן שהמוליכה הייתה בביי) והוסיפיה עוד כמה נקודות לבאקנירס כקבוצה שלאוהד נייטרלי הכי קל לעודד השנה, ואלו בעיקר בזכות ה-QB שלה.


בייקר היה במשחק הזה חוסם מוביל לבאקי אירווינג:



הוא זינק על פאמבלים:


וגם ליהטט בדרך לאנדזון והטריל את הקיובי היריב (עם החגיגה המפורסמת שלו):


סימנתי לפני המשחק את הצורך בלהפעיל לחץ על בייקר - הג'איינטס הפעילו עליו לחץ 4 פעמים בלבד לאורך כל המשחק! וכשהוא לא היה תחת לחץ, הוא השלים 23 מתוך 27 מסירות ל-291 יארדים.


טמפה מתחילים להתחמם (מבחינת יכולת, לא שם יותר מדי ערך על ניצחון מול הג'איינטס בהכרח) בזמן הנכון.


 

קומנדרס (7-5) - קאובויס (4-7) 34-26 🥶


איש המשחק שלי: מייקה פארסונס, אדג', קאובויס


במה צדקתי? במפתחות לניצחון.


במה טעיתי? בתחזית לגבי השימוש במפתחות האלו, ובשורה התחתונה - בפיק שלי.


זה היה המשחק הכי ביזארי של השבוע (בשבוע שהיה בו מבחר לא רע), ואחד המוזרים של השנה - ומספיק לבחון רק את שלוש הדקות האחרונות שלו כדי להבין את זה. וזה לא רק בגלל שהפייבוריטית ב-10 נקודות סיימה כאן כמפסידה.


נתחיל בבועט של הקאובויס, ברנדון אוברי, שנחשב היום לטוב בליגה - הוא החטיא שני FGs כל העונה שעברה, והחטיא במשחק הזה שניים (אחד מהם נחסם, חשוב לציין). בכלל, הספיישל טימז של הקאובויס, שייצרו 2 TDs במשחק, גם פישלו מספר פעמים, ואיפשרו גם חסימת פאנט.


ובספיישל טימז של הקאובויס הטירוף האמיתי מתחיל... שתי ההתקפות לא ממש הצליחו לייצר נקודות במשך שלושה וחצי רבעים, ולמעשה - 41 נקודות מתוך 60 במשחק הזה הגיעו רק ברבע הרביעי. הטירוף האמיתי הגיע בשלוש הדקות האחרונות של המשחק, אחרי שהקומנדרס הצליחו לצמק את התוצאה (עם מסירת TD של דניאלס לזאק ארץ) ואז קרה הדבר הזה:


זה לא מהלך שאפשר להסביר במילים או לנתח טקטית יותר מדי - פשוט הטעיה מופלאה של טורפין, בשילוב עם יכולת אתלטית חריגה, של איש שהוא אחד ממחזירי הבעיטות הקטלניים של השנים האחרונות.


אחרי זה הגיעו פילד גול של הקומנדרס ופאנט של הקאובויס, ואז, 21 שניות לסיום - זה קרה:



אגב, לי זה מאוד הזכיר את המהלך הזה, שזכה לכינוי "הנס של מיניאפוליס":




בדיוק כמו באותו נס - גם כאן, זה הסתכם בשמחה רגעית גדולה, שלא הביאה את המבצעת ליעדה - הויקינגס הפסידו בשבוע לאחר מכן לאיגלס בגמר ה-NFC, ולא הצליחו להיות שותפים בסופרבול שנערך אצלם בבית. ואצל הקומנדרס זה נגמר ככה:

ניסיתי לאתר ריפליי שרואים בו את זה יותר בבירור, אבל לא הצלחתי - אם תצפו שוב בהילוך החוזר, תוכלו לראות שהפאנטר של הקומנדרס, טרס וויי, שקיבל כאן מהלונג סנאפר את הכדור לפני הבעיטה - לא קלט אותו נקי, וכנראה שזה מה שהוציא מהקצב את המהלך, והוביל לפספוס ה-XP.


אז מה המשחק הביזארי הזה, ותוצאה המפתיעה שלו, אומרים לגבי שתי הקבוצות?


הקאובויס כנראה לא ישמחו יותר מדי על הניצחון, שיכול לפגוע להם מאוד במיקום בדראפט. מהצד של הקומנדרס - זה משחק שלישית ברציפות שהם מפסידים, ומשחק רביעי רצוף (לפחות) שבו ג'יידן דניאלס לא נראה ממש טוב.


מרווח הטעות שלהם במירוץ לפלייאוף כמעט נמחק לגמרי, ונראה שהסיכויים לקחת את המזרח שואפים לאפס (2.5 משחקים כרגע מאחורי האיגלס).


 

פנתרס (3-7) - צ'יפס (9-1) 30-27 👍🏻


איש המשחק שלי: נואה גריי, טייט אנד, צ'יפס


במה צדקתי? הצ'יפס ניצחו והמנעול השבועי שלי לא נפרץ.


במה טעיתי? זה היה הרבההההההההה יותר צמוד מכפי שצפיתי.


ברייס יאנג היה הקיובי הצעיר שנראה הכי טוב השבוע. יותר טוב מקיילב, יותר מג'יידן ואפילו יותר מסי.ג'יי סטראווד. תנו לזה לשקוע, אבל לא יותר מדי עמוק, כי זה רק משחק אחד.


ובכל זאת, זה היה, כנראה, המשחק הכי טוב בקריירה של יאנג, לא רק בגלל המספרים (21 מ-35, 263 יארדים, עם TD וללא איבודים), אלא בעיקר כי הוא פשוט נראה, לראשונה מזה שנה פלוס, כמו קיובי לגיטימי בליגה, מול אחת מהגנות המסירה הטובות בליגה:

המספרים שציינתי למעלה כוללים 5 "מסירות גדולות" (Big Time Throws) לפי PFF - ובכך הוא הכפיל את כמות המסירות האלו שהייתה לו לאורך כל העונה! בכל עונת 2023 היו לו 18 כאלו, ומעולם לא יותר מ-3 במשחק (פעם אחת בלבד). אם הוא יצליח לבנות על המשחק הזה - אולי בכל זאת יהיה לו עתיד בליגה הזאת (זה "אם" רציני מאוד).


הפנתרס הצליחו להזיז את הכדור בקלות מפתיעה במשחק הזה - הם פתחו אותו עם שלושה דרייבים ארוכים שהגיעו לרדזון מתוך ארבעת הראשונים שלהם, ויצאו מזה רק עם 9 נקודות (הם היו 2 מ-6 ברדזון במשחק כולו).


את הפספוס הגדול היה אפשר להבין רק בדרייב האחרון, כשכולם הפנימו ששוב - כל זה קרה רק כדי שפטריק מהומס יוכל להשיג עוד W עם הרגליים שלו:



זה בכלל לא משנה מה קרה ב-58 הדקות שקדמו - האיש קלאץ' לא פחות מאף ספורטאי אחר בתולדות הספורט האמריקאי. פשוט כך.


הטייט אנד שאינו טראוויס קלסי בצ'יפס, נואה גריי, תפס 2 TD במשחק הזה (משחק שני ברציפות עם 2 סקורים, אחרי באפלו) - מה שמביא את הסך כל שלו העונה ל... 4 - בדיוק כמות הטאצ'דאונים שהוא קלט בשלוש העונות הראשונות שלו בקריירה.


 

טקסנס (7-5) - טיטאנס (3-8) 32-27 🥶


איש המשחק שלי: קנת מורי, ליינבקר, טיטאנס


במה צדקתי? בכלום, האמת.


במה טעיתי? ברוב מה שחשבתי על הטקסנס וסטראווד לפני תחילת העונה.


מי היה מאמין שככה המשחק הזה ייגמר, לפני המשחק, ואפילו יותר בחלוף 18 שניות - כשהטקסנס כבר מצאו את האנדזון בפעם הראשונה, במסירה של סטראוויד לקייד סטובר?


מי היה מאמין שוויל לוויס, במשחק שבו הפאס ראש היה עליו כל המשחק (8 סאקים, כולל שניים של וויל אנדרסון, שחזר לשחק ביוסטון), ישחק טוב יותר (משמעותית!) מסי.ג'יי סטראווד? ומי היה מאמין שהפיק-סיקס הזה של לוויס לא יהיה קרוב להיות הטעות הכי גדולה של קיובי במשחק:



הכבוד המפוקפק הזה שייך, עם כל הכבוד, לטעות של סטראווד שגמרה את המשחק - זהו החומר ממנו עשוי הסיוט של מאמנים ואוהדים (איך אתה יוצא מהאנדזון בצורה כזאת?!?):



וזה עוד לפני שדיברנו על עוד 2 אינטרספשנים של סטראווד במשחק הזה (יש לו כבר 9 העונה, לעומת 5 בכל העונה שעברה).


לוויס פתח את המשחק הזה מדהים, עם 9 מסירות ראשונות מדויקות ל-159 יארדים ו-TD. ההגנה ה"מפחידה" של הטקסנס איפשרה לטיטאנס לעשות כל מה שרצו, על הקרקע ובאוויר, ורק במחצית הראשונה היו להם 266 יארדים במצטבר, למרות 7 סאקים כבר ב-30 הדקות הראשונות!


ג'ו מיקסון לא היה פקטור, במשחק הכי חלש שלו מאז שהגיע ליוסטון (14 ניסיונות ל-22 יארדים בלבד), וחלק גדול מהקרדיט מגיע לאיש המשחק שלי, קנת מורי, עם 7 תאקלים, כולל 2 TFLs, אינטרספשן ועוד PBU. הוא טורגט במשחק הזה 4 פעמים, ואיפשר רק תפיסה אחת ל-11 יארדים.


מה שקורה העונה עם סטראווד הוא עוד תזכורת לכך, שקריירה של שחקן NFL היא לא דבר לינארי - עונת רוקי מדהימה לא מבטיחה המשך קריירה עם שיפור תמידי, ולפעמים זה גם מסתיים כ- One Hit Wonder. אני לא אומר שזה מה שייגמר עם סטראווד, אבל אני חושב שהסנונית הראשונה לריגרסיה הגיעה באוף-סיזן, בשלל הראיונות והדיבורים שלו, ובטיול המיוחצן שלו ליפן עם מייקה פארסונס (קשקשן גדול אחר, שעל המגרש לא ממש מדלוור בעקביות). זה מה שכתבתי על הסוגיה הזאת כבר בחודש יוני:


את הסיד הגבוה שחזיתי לטקסנס, הם כנראה לא ישיגו. למזלם, הם בבית מלא בנמושות, וזה צפוי לתת להם לפחות את סיד 4, ומשחק בית בפלייאוף. ביכולת הזאת - אני לא בטוח שהם יצליחו אפילו לשחזר את ההישג של העונה שעברה ולצלוח את הווילדקארד.


 

חלון מאוחר יום ראשון (חלון 23:00):


ריידרס (2-9) - ברונקוס (7-5) 29-19 🎯


איש המשחק שלי: קורטלנד סאטון, רסיבר, ברונקוס


במה צדקתי? בפיק שלי, וזה לא באמת היה נראה מוטל בספק בשום שלב.


במה טעיתי? הריידרס השיגו בול! 300 יארדים, שזה היה הגבול שסימנתי לברונקוס כמפתח לניצחון.


אין לי הרבה מה לכתוב על המשחק הזה, כי מראש לא חושב שהיה כאן המון ערך ספורטיבי... בו ניקס עם עוד משחק מאוד נקי, של מעל 270 יארדים ו-2 TDs, הריידרס הם עדיין, בסבירות גבוהה, הקבוצה החלשה בליגה. והפציעה של מינשו אומרת שהיא עשויה בהחלט להרכיב את דזמונד רידר בהמשך העונה. זו רק שאלה של איזו בחירת טופ 3 תהיה להם ב-2025 ואיזה קיובי הם ייקחו איתה.


 

פאקרס (8-3) - ניינרס (5-6) 10-38 🎯


איש המשחק שלי: ג'וש ג'ייקובס, ראנינג בק, פאקרס


במה צדקתי? בהכול.


במה טעיתי? כשחזיתי שהניינרס ייקחו את הבית באוף-סיזן, למרות שידעתי (וכתבתי) שזו תהיה עונה מאכזבת שלהם.


על הניינרס במשחק הזה אין יותר מדי מה לכתוב - זו הייתה גרסה פצועה (בוסה, וויליאמס, וורד ועוד) וחיוורת של קבוצה לא טובה במיוחד ממילא. אחרי המשחק הזה, הם כבר במקום האחרון בבית, עם שוברי-שיוויון בעייתיים מאוד (1-3 במאזן התוך-ביתי) ונראה שהעונה שלהם תיגמר מוקדם מהצפוי.


צריך לזכור ולקחת בחשבון - האוף-סיזן הבא הוא זה שבו פרדי צפוי לקבל חוזה גדול. מקאפרי, קיטל ויוזצ'ק מתקרבים לקצה הפריים שלהם. והזרקור מופנה כעת לעבר קייל שנהאן - האם הוא הגיע לתקרה שלו בסאן-פראן? האם הגיע הזמן לשינוי משטר? ואם כן - איך זה ישפיע על ההתפתחות של פרדי, אחרי המעבר לחוזה גדול (עם צפי לירידה, גם אם זמנית, באיכות הכישרון סביבו)? הפרונט אופיס של הניינרס יצטרך, אולי, גם לקבל החלטות לגבי דיבו סמואל, שממשיך לאכזב, בנסיבות שבהן הוא אמור היה לפרוח (כאן למטה - עם עוד דרופ קריטי):


אני לא למדתי משהו חדש על הפאקרס במשחק הזה. לא יהיו הרבה משחקים שבהם ג'ורדן לאב ישלים 13 מ-23 מסירות ל-163 יארדים, והם יפרקו את היריבה ב-28 נקודות. ג'וש ג'ייקובס הוא סיפור הצלחה מסחרר (שאני פקפקתי בו, אגב. לא בגלל שהוא RB, אלא כי לא חשבתי שהוא יהיה שדרוג גדול ביחס לאארון ג'ונס).


ג'ייקובס לא רק רשם 106 יארדים על הקרקע ומצא את האנדזון 3 פעמים, 8 מהריצות שלו היו שוות לדאון 1. ואם אתם עוקבים אחרי הפוסטים שלי, תוכלו לראות גם במשחק הזה עדות מסוימת לנקודה שכבר סימנתי - הוא מצליח לעשות יותר נזק בריצות לצד ימין:


ובעצם איך משחק הריצה לא יעבוד, כשיש לך פלייקולר כל כך יצירתי כמו מאט לאפלור?



אני יודע שהרבה אנשים מדברים העונה על דן קמפבל, קווין אוקונול ושון פייטון לתואר מאמן העונה. אבל לדעתי, גם לאפלור ראוי לכמה קולות.


 

סיהוקס (6-5) - קרדינלס (6-5) 6-16 🎯


איש המשחק שלי: לאונרד וויליאמס, דיפנסיב תאקל, סיהוקס


במה צדקתי? בפיק ובסימון התקפת הריצה של הקרדינלס כמפתח.


במה טעיתי? הסיהוקס ניצחו גם בלי יום גדול של התקפת הריצה שלהם.


אם אתם רוצים להבין מהי התקפה לא מאוזנת, ואת הנזק שהיא גורמת, במשחק נתון, אז שימו לב לזה: קיילר מסר במשחק הזה 24 מסירות מדויקות ל-285 יארדים, שמתוכן 12 מסירות ל-133 הלכו לטייט אנד טריי מקברייד.


משחק הריצה היה, כנראה, הכי לא אפקטיבי שהיה לאריזונה כל העונה - 49 יארדים בסך הכול, כשג'יימס קונור משיג 8 יארדים בלבד ב-7 ניסיונות! כשיש לך רק נשק אחד שעובד (וכנראה זה גם מבחירה של מתאם ההגנה היריב) התוצאה היא 6 נקודות בלבד, וגם 3 מ-13 בדאונים 3/4 במשחק הזה.


הסיהוקס סוף-סוף מנצחים בבית יריבה לדיוויזן ועולים למקום ראשון במערב. ככה ציפיתי שההגנה של מייק מקדונלד תיראה, וזה התחיל מלאונרד וויליאמס על הקו, עם 7 לחצים, 2 סאקים, ועוד 4 עצירות במשחק הריצה.


החלקים בהגנה שההשפעה של מקדונלד הורגשה עליהם די בעקביות, אלה שני הקורנרים הצעירים - ריק וולן ודבון ווית'רספון. שימו לב למה שווית'רספון (21 בכחול-ירוק) עשה כאן במצב של דאון 4 קצר (הברייקדאון באדיבות בן סולאק המעולה מהרינגר): הוא זיהה את הפייק של קיילר לקונור, השיג אותו בריצה ומנע ממנו להשיג דאון 1 עם הרגליים, הטריל אותו אחרי שהוא זרק פיק, סיים את ההטרלה, רץ לחסום את ג'יימס קונור כשניסה למנוע את ההחזרה של הפיק-סיקס (ומיד הטריל גם אותו אחרי החסימה). בסופו של דבר, הוא גם ספג דגל על התנהגות בלתי ספורטיבית:



 

משחק SNF: ראמס (5-6) - איגלס (9-2) 37-20 🥶 📺


איש המשחק שלי: סקוואן ברקלי, ראנינג בק, איגלס


במה צדקתי? שמח לכתוב שבכלום. אולי מעבר לדגש על הצורך של הראמס בהתקפה מאוזנת (זה לא מה שהיה להם במשחק)


במה טעיתי? טעיתי בפיק שלי שוב במשחק של האיגלס, ומאחל לעצמי להמשיך עד סוף העונה ככה.


אזהרה: הסיכום הזה יכלול השתפכות רצינית על סקוואן ברקלי, אז אם כבר מיציתם את הנושא, או שאתם אוהדי ג'איינטס - מומלץ לדלג לסיכום MNF.


אבל נתחיל בהתחלה - הראמס אומנם קיבלו בראש במשחק הזה (תורידו TD בגארבג' טיים וזה אפילו רע יותר מבחינתם על לוח התוצאות), אבל הם פתחו ממש טוב בהתקפה! הם השיגו 123 יארדים בשני הדרייבים הראשונים, הראשון נגמר בפאמבל של קיירן וויליאמס, והשני ב-TD שלו. הבעיה היא שהם השיגו 167 יארדים בתשעת הדרייבים הבאים (כאשר 68 מתוכם בדרייב האחרון).


בשורה התחתונה - ההגנה של האיגלס הייתה שוב דומיננטית, בהחרגת אותם שני דרייבים ראשונים. הראמס היו 0 מ-8 בדרייב שלישי במשחק הזה (ובסך הכול, ההגנה של האיגלס איפשרה המרה של 9 דאונים שלישיים מתוך 44 בחודש האחרון).


משחק הריצה של הראמס עבד לא רע בכלל (92 יארדים ב-5.1 לניסיון), בעיקר בפתיחה, אבל הם נאלצו לברוח ממנו עקב הפיגור הגדול. פוקה וקאפ השיגו את שלהם, בעיקר פוקה, ובעיקר אחרי הפציעה של דריוס סליי - הראמס הזיזו את פוקה מהסלוט לצד של המחליף שלו, אייזיאה רודג'רס, ונהנו מהפירות של המאצ'אפ הזה.


אם יש משהו שיוציא את האיגלס עם טעם מר בפה מהמשחק - ברנדון גרהאם, האדג' הותיק, שהיה מעולה במשחק הזה (הציון הכי גבוה מכל הפותחים של האיגלס בהגנה לפי PFF), גמר את העונה עם קרע בשריר התלת-ראשי.


הראמס התמקדו בג'יילן קרטר, ושמו עליו דאבל טים ב-22 מתוך 35 סנאפים (הכי הרבה בקריירה שלו). התוצאה: קרטר לא בלט בבוקס סקור, אבל הדיפנסיב תאקל לצידו, מילטון וויליאמס, התפוצץ עם 2.5 סאקים:



להרטס לא היה משחק גדול, והוא לא היה צריך כזה. הוא ניסה למסור רק 22 פעמים (לעומת 45 ניסיונות ריצה) והשלים 17 ל-179 (מתוכם 109 ו-TD של איי.ג'יי בראון, שהמשיך לתת תפוקה בהיעדרו של דוונטה סמית).


הרוקיס, בריידן פיסק (עם סאק חשוב בדאון 3) וג'ארד וורס (עם הדריסה של ג'ורדן מאילאטה למטה) המשיכו להראות ניצוצות בפאס ראש):




ועכשיו למשחק הריצה, שמטיב להסביר ממני כאן ג'ף שוורץ, לשעבר אופנסיב ליינמן בצ'יפס:



קו ההתקפה של האיגלס ממשיך להיות עילית, והטייט-אנדים והרסיברים הם חלק בלתי נפרד מבניית מהלכי הריצה בחסימות שלהם. העדות הכי טובה לאיכות החסימות היא היארדים שסקוואן משיג לפני שאחד משחקני ההגנה בכלל נוגע בו - יש לו 776 יארדים (מתוך 1,392 בסך הכול) לפני המגע הראשוני העונה - יש רק 10 רצים בליגה שיש להם כזו כמות יארדים במצטבר על הקרקע. במשחק הזה, 156 מתוך 255 יארדים (שיא פרנצ'ייז של האיגלס) הגיעו לפני המגע הראשוני.



בארקלי השיג 12.7 יארדים לניסיון ריצה במשחק הזה (כולל שתי ריצות ל-TD של 70 ו-72 יארדים) למרות שהראמס מילאו את ה-BOX והקדישו 8 שחקני הגנה לפחות כדי לעצור את הריצה ב-34.6% מהמהלכים שלהם בהגנה.


היו לו בסך הכול 302 יארדים במשחק הזה, באוויר ועל הקרקע - הכמות התשיעית בגובהה שצבר שחקן במשחק NFL בכל הזמנים.


והנה כמה נתונים בתמונה הגדולה יותר, שאולי יפתיעו אתכם:


  1. לסקוואן יש העונה 6 טאצ'דאונים של יותר מ-20 יארדים - יותר מ-12 קבוצות בליגה.

  2. ה-1,392 יארדים שסקוואן צבר כבר על הקרקע הם 80 יותר מהשיא העונתי הקודם שלו (נותרו עוד 6 משחקים העונה).

  3. סקוואן השיג על הקרקע במשחק הזה 10 יארדים יותר מכל ההתקפה של הג'איינטס (באוויר ועל הקרקע) במשחק נגד הבאקס.

  4. יש לו מעל 500 יארדים בסך הכול בשני המשחקים האחרונים - הוא השחקן השלישי בהיסטוריה שרשם הישג כזה, לצד וולטר פייטון (1977) ואולי מאטסון (1954).

  5. כמות היארדים בממוצע לניסיון ריצה של סקוואן העונה (6.24) היא השלישית בגובהה לאורך עונה בכל הזמנים, לרצים עם לפחות 200 ניסיונות בעונה:



 

משחק MNF: צ'ארג'רס (7-4) - רייבנס (8-4) 30-23 🥶


איש המשחק שלי: דרק הנרי, ראנינג בק, רייבנס


במה צדקתי? בסימון האובר/אנדר 80 יארדים של דובינס כברומטר לגורל המשחק.


במה טעיתי? בבחירת זהות המנצחת.


ההארבו-בול נשאר בבית של ג'ון והרייבנס! ואיך זה לא יקרה, כשהרייבנס שוב שולטים על ה-LOS ורושמים משחק רביעי העונה עם לפחות 200 יארדים על הקרקע (140 יארדים ב-5.8 לניסיון, ו-9 דאונים ראשונים לקינג הנרי).


הרייבנס היו 8 מ-15 בדאון 3 ו-3 מ-3 בדאון 4 - אלה מספרים מצוינים.


ג'סטין הרברט עשה את המקסימום שהיה יכול בנסיבות, אבל בלי משחק ריצה, ועם חגיגת דרופים שכזו מקוונטין ג'ונסטון - זו משימה בלתי אפשרית מול הרייבנס האלה:



למאר מסר ל-177 יארדים בלבד, אבל היה מדויק, שמר על הכדור, והשלים מסירות נהדרות כאלו ברגעים הקריטיים, וכאן - בחצי הדקה האחרונה של המחצית:


המשחק הזה שם בפרופורציות את מה שהצ'ארג'רס השיגו העונה, לטעמי. יש להם 7 ניצחונות, שזה מרשים, אבל שימו לב את מי הם ניצחו העונה: ריידרס, פנתרס, ברונקוס (היום זה נראה לג'יט לגמרי), סיינטס, בראונס, טיטאנס ובנגלס. רק לאחת מהקבוצות האלו יש מאזן חיובי. אני עדיין בדעה שהצ'ארג'רס השתפרו דרמטית, וגם הרברט באופן אישי, אבל הם במרחק של עונה מלהיות קונטנדרים רציניים.


האפסייד של הרייבנס ידוע, אבל גם הרצפה שלהם נמוכה (הפסד לריידרס, לא מספיק נמוך)? נראה איזו גרסה שלהם נקבל בראש הקרוב נגד האיגלס.

 

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות.



לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-525 אוהדים שכבר שם!


 


230 views3 comments

Related Posts

3 Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
Guest
Nov 27
Rated 5 out of 5 stars.

אחלה של סיכום,תודה!

Like
Guest
Nov 27
Replying to

אגב המוזיקת פתיחה לפודקאסט🔥

Like

Rated 5 out of 5 stars.

תודה אורן

איזה כיף של עונה יש לנו השנה...


בייקר איז א דוג. שחקן נשמה שנותן הכל.

בעונה האחרונה בקליבלבד הוא שיחק למרות פציעה שרבים אחרים היו הולכים ל IR בשמחה (ראה דק פרסקוט)


Like
bottom of page