סיכום שבוע 8: פרק חדש

מעבר לעובדה ששתיהן אוחזות היום במאזנים הכי טובים ב-AFC, הפטריוטס והקולטס חולקות לא מעט במשותף:

• שתיהן נהנו בתחילת המאה ה-21 (וגם לא מעט לאחר מכן) מריצות יפות תחת קיוביז אגדיים

• שתיהן סבלו לאחרונה מחוסר יציבות באותה עמדה ממש (הקולטס אחרי לאק, הפאטס אחרי בריידי)

• שתיהן ירדו, עקב כך, מגדולתן - ובחרו QB בבחירת טופ-5 בשנים האחרונות

וכאן בדיוק זה נהיה מעניין - כי בעוד שפטריוטס, כך נראה, פגעו בול בהימור שלהם על דרייק מיי (היום, מועמד MVP לגיטימי בעונתו המלאה הראשונה כפותח), הקולטס פספסו לגמרי בזה שלהם על אנתוני ריצ'ארדסון, שעדיין לא ברור היום, בעונתו השלישית בלבד בליגה, האם הוא הבקאפ או הבקאפ של הבקאפ בסגל הזה. מה שיביא את הקולטס (אולי) לארץ המובטחת הוא דווקא הימור מסוג אחר, מהסוג שאפיין את הארגון הזה בשנים שלאחר פרישת אנדרו לאק: הם הלכו על חוזה Prove-It קצר טווח לווטרן שירד מגדולתו. ובעוד שהניסיונות הקודמים מהז'אנר (מאט ריאן, קרסון וונץ, פיליפ ריברס) כשלו - נראה כרגע שדניאל ג'ונס יכול להיות האיש שיוביל את הפרנצ'ייז הזה להצלחות בשנים הבאות.

לפטריוטס זה לקח פחות זמן, אבל גם הם עשו טעויות בדרך: אם בבחירה במאק ג'ונס (סיבוב 1 ב-2021), או במינויים שפחות עבדו למשרות אימון בכירות... הדרך להצלחה, כמעט תמיד, רצופה ברצף של החלטות רעות. הקבוצות שמנוהלות בצורה נכונה, מצליחות להתקדם בזמן מההחלטות הרעות שלהן, ובמקביל לקבל מספיק החלטות טובות כדי לייצב את הספינה.

זה לא יכול לקרות בלי צוות ניהול חזק, וחזון ברור. ומספיק להסתכל על עוד שני צעדים שעשו הפטריוטס השבוע כדי להבין שהם די סגורים ומגובשים על עצמם: קייל דאגר, שחתם רק באוף-סיזן שעבר על חוזה חדש תחת "המשטר" הקודם, וגם קיאון ווייט, שהיה מהשמות הבולטים בהגנה שלא ממש תיפקדה בעונה שעברה - עזבו את הקבוצה בטריידים (לסטילרס ולניינרס, בהתאמה). חשוב להבין - אלה 2 שחקנים שנתפסו כאבני יסוד של ההגנה בשנתיים-שלוש הקודמות, ועל שניהם הקבוצה ויתרה בעבור "נזיד עדשים" (במונחים של בחירות הדראפט שעברו לפאטס בחזרה).

אלו החלטות יחסית פשוטות, כשיש לך הגנה שלא נתנה לאף רץ יריב להשיג יותר מ-50 יארדים העונה (זה כולל שמות כמו ג'יימס קוק, אלווין קמארה, דבון אייצ'ן, קווינשון ג'אדקינס ואשטון ג'נטי) ומדורגת שנייה בליגה - עם 76 יארדים לחובתה, ב-3.5 לניסיון בלבד (רק הסיהוקס מאפשרים פחות יארדים על הקרקע בממוצע למשחק). בעונה שעברה, למקרה שתהיתם, ההגנה של הפאטס איפשרה 131.4 יארדים בממוצע למשחק (4.4 לניסיון).

ואחרי ההשתפכות, רגע של התפכחות - אני עדיין אופתע מאוד אם אחת מהקבוצות האלו אפילו תגיע לסופרבול כבר העונה. במקרה של הפאטס אפילו יותר מהקולטס. משחק הריצה של ניו-אינגלנד מוגבל מאוד, ויש הרבה מה לשפר בפאס-פרוטקשן, ובאינדי - משהו אצלי בבטן אומר שזה טוב מדי, מהר מדי ומוקדם מדי. אבל גם אם אחת מהן, או שתיהן, יסיימו את העונה מוקדם מהצפוי, לפחות נחמד לראות את שני הפרנצ'ייזים האלה עושים מהלכים כדי לחזור לגדולתם.

להאזנה לסיכום שבוע 8 בגרסת הפודקאסט

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ל-625 אוהדים שכבר שם!

---

מקרא לסימוני המשחקים:

משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺

שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉

פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯

פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻

פיקים שטעיתי גם וגם 🥶

שבוע 8 בקליפת אגוז 🥥:

השחקן המצטיין בהתקפה: ג'ונתן טיילור, ראנינג בק, קולטס ; השחקן המצטיין בהגנה: אנתוני נלסון, אדג', באקנירס

1. הפתעת השבוע: ניו יורק ג'טס

2. אכזבת השבוע: אטלנטה פלקונס

3. הופעת הפנטזי של השבוע: ג'יימס קוק, ראנינג בק, בילס

4. טופ 3 משחקים לצפייה בריפליי: 1. ג'טס - בנגלס, 2. סטילרס - פאקרס, 3. ברונקוס - קאובויס

5. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 77-1-43{השבוע: 11-2}

                    מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 55-66{השבוע: 7-6}

הנבחרת:

מהלך השבוע של "פיק סיקס":

טאקר קראפט מתעלל בהגנה של הסטילרס:

תמונת השבוע של "פיק סיקס":

מיילס גארט יושב לבד, מתוסכל לאחר ההפסד לפטריוטס (עוד על הסיפור הזה בהמשך):

הפודיום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי טוב - כרגע}:

🥇 צ'יפס: הגנה ידענו שיש שם, אבל האם שמתם לב ל-31.4 נקודות בממוצע בחמשת השבועות האחרונים?

🥈 קולטס: זה לא רק ג'ונתן טיילור, אבל... וואו! ג'ונתן טיילור!

🥉 איגלס: אם משחק הריצה חזר לעצמו, וג'יילן הרטס ימשיך להיראות הכי טוב שנראה בעונה הרגילה...

הקו האדום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי רע- כרגע}:

🚽 ריידרס

💩 ג'טס

💀 סיינטס

6 תובנות כלליות לגבי שבוע 8:

1. רק משחק אחד בשבוע הזה הסתיים בהפרש שאינו דו-ספרתי (בנגלס-ג'טס)... מה אני למד מכך? בעיקר, שכמעט ואין "בטן" לליגה הזאת - יש מקבץ של קבוצות טובות (או טובות פלוס), ומקבץ של רעות (או רעות מאוד), שלפעמים מצליחות לחבר איזה ניצחון או שניים כדי לבלבל אותנו. וזה מתחבר מיד לתובנה הבאה...

   
   

2. יצא לי לקרוא כמה אנשים שכותבים השבוע שקשה להם לראות קבוצות שלא נמצאות כרגע בתמונת הפלייאוף, ושהראו מספיק כדי להאמין שהן אכן יצליחו להתברג פנימה, בסופו של יום. אני נוטה להסכים עם כך, ובכל זאת, אם הייתי חייב להמר על מישהי שכן תתברג, אז זו הייתה (כידוע) - הרייבנס או הטקסנס ב-AFC, בעוד שב-NFC הייתי מצביע על הברס. מרגיש לי שלמרות שהמאזנים מספרים סיפור שונה, דווקא ב-AFC התמונה פתוחה יותר.

   
   

3. אם החולשה הקיצונית של כמה מהקבוצות העונה (דולפינס, ריידרס, סיינטס, ג'טס) לא הייתה תחת מאמנים חדשים - כנראה שהיינו מקבלים עוד מאמן אחד או שניים שהיו מפוטרים בנקודת אמצע העונה.

   
   

4. אני עדיין חושב שהיה, ועדיין יש, מקום לרענן בקבוצות מסוימות - בראשן הבנגלס, הקרדינלס, הבראונס והדולפינס.

   
   

5. שימו לב לאופן הסיקור והמסגור של הטוש-פוש במשחקים השונים בליגה. האם מישהו דיבר על כך שהבילס, שרק באוף-סיזן האחרון היו מהקבוצות הקולניות ביותר כדי לפסול את המהלך מטעמים של "בטיחות שחקנים" - הריצו אותו כשהם כבר ביתרון של 3 טאצ'דאונים נגד הפנתרס? האם במשחקים שאינם של האיגלס, יש הילוך סופר-איטי לכל סנאפ, כדי לזהות האם היה False Start? כמובן שלא. וזה מתחבר לפאמבל (שאכן היה, ובוטל) של ג'יילן הרטס נגד הג'איינטס - הליגה כבר קיבלה את ההחלטה שלה, ומטפטפת לנו, הצופים, דרך הסיקור, את המסרים שיובילו את הקמפיין לכך באוף-סיזן הבא. אז אם אתם נהנים מהטוש-פוש, תנצרו כל אחד מהם בשבועות הבאים - כי זה הולך להיגמר בקרוב.

   
   

6. ואם כבר בשיפוט עסקינן, אז אני באופן כללי לא אוהב בכלל להיתפס על מהלך בודד כזה או אחר, כדי לנסות לטעון שהליגה מעדיפה קבוצה כזו או אחרת. אם כבר נכנסים לפינות האלו, הרבה יותר מעניין לבחון טרנדים וגודל דגימה יותר משמעותי, כמו בגרף הנחמד הזה, שבוחן האם קבוצות מקבלות/לא מקבלות דגלים של Holding בהתקפה - לזכותן ולחובתן, בשמונת השבועות הראשונים של העונה:

   

לתשומת ליבם של אוהדי הבילס... (למען הסר ספק, לא חושב שיש כאן קונספירציה, ודווקא ההיגיון אומר שהליגה תרצה בהצלחתו של שחקן כמו ג'וש אלן. ועדיין...)

תוצאות המשחקים והפיקס שלי:

משחק TNF: צ'ארג'רס (5-3) - ויקינגס (3-4) 10-37 🎯

פלקונס (3-4) - דולפינס (2-6) 34-10🥶

בנגלס (3-5) - ג'טס (1-7) 39-38🥶🥇

פטריוטס (6-2) - בראונס (2-6) 13-32👍

איגלס (6-2) - ג'איינטס (2-6) 10-38👍

פנתרס (4-4) - בילס (5-2) 40-9👍

רייבנס (2-5) - ברס (4-3) 16-30 👍

טקסנס (3-4) - ניינרס (5-3) 15-26🎯

סינטס (1-6) - באקנירס (6-2) 23-3🎯

ברונקוס (6-2) - קאובויס (3-1-4) 22-44🎯🥉

קולטס (7-1) - טיטאנס (1-7) 14-38🎯

משחק SNF: סטילרס (4-3) - פאקרס (5-1-1) 35-25🎯🥈

משחק MNF: צ'יפס (5-3) - קומנדרס (3-5) 7-28 🎯

תפריט ניווט בין הניתוחים:

החמישייה הסודית: על מורשתו המסתמנת של מיילס גארט ונתיב הלוזרי שמוביל לקנטון

הבאסט הכי טוב בכל הזמנים: על הקריירה המאכזבת של קרסון וונץ כפותח ב-NFL, שנראה שהגיעה לסיום (כמעט) רשמי

נייר עמדה: ההצגה של טאקר קראפט גרמה לי לחשוב: מיהם טופ-10 בכל אחת מעמדות ה-Skill בהתקפה?

מיי וכל היתר: כמה מחשבות ותהיות לגבי שני מחזורי הקיוביז האחרונים, ומה שעוד צפוי לראות מהם

עוד 10 נגיסים: משפט או שניים על כל יתר המשחקים של השבוע

דירוג העוצמה העדכני של פיק סיקס

החמישייה הסודית:

למיילס גארט היו חמישה סאקים במשחק האחרון נגד הפטריוטס. הישג אישי מרשים וכביר. אפילו היסטורי, במובנים מסוימים (הכי הרבה לשחקן של הבראונס בכל הזמנים, הכי הרבה שהתקפת הפטריוטס איפשרה בכל הזמנים). אבל מהרגע שנגמר המשחק, אף אחד כבר לא מדבר על זה. כי בתמונה הגדולה, זה לא שינה שום דבר. אפילו לא הזיז שום דבר מהותי בתוצאת המשחק עצמו. הבראונס עדיין קיבלו בראש, והם עדיין אוחזים באחד המאזנים החלשים בליגה.

כולם מדברים על כך שמיילס גארט עצבני. מיילס גארט מתוסכל. מיילס גארט משליך את קסדתו בזעם על הסיידליין ובוהה באוויר בחוסר אונים, בעוד ההתקפה שלו עוזבת את המגרש אחרי עוד איבוד או דרייב קצר שמסתיים לאחר 3 מהלכים.

ותקשיבו לו כאן, במסיבת העיתונאים לאחר המשחק:

"זה לא נהיה קל יותר משבוע לשבוע... הייתי מוותר על ההופעה הזאת בשביל W"... מילים יפות, אין ספק. אבל מה לגבי מעשים? מה לגבי העובדה שאותו גארט בדיוק, דרש מהבראונס רק לפני כחצי שנה טרייד, ובהודעת הפרידה שפירסם מהעיר והקבוצה נימק, כי הוא רוצה לעבור לתרבות של ניצחונות.

לא חלפו כמה שבועות, וגארט דפק סיבוב פרסה מפואר, וחתם על חוזה חדש בבראונס - 160 מיליון דולר ל-4 שנים.

באותה נקודת זמן, חשבתי לעצמי: נו טוב, עוד מקרה קלאסי שבו כוכב על בקבוצה קטנה בוחר בכסף על פני ערכי הספורטיביות, ומוותר על כל סיכוי אמיתי שיש לו לקחת סופרבול, רק בשביל עוד כמה דולרים. מי אני שאשפוט החלטה שעושה בן אדם עבור המשפחה שלו? אגב, מקרה כמעט זהה התרחש במקביל עם מקס קרוסבי בריידרס. אגב 2 - לבראונס היה עד לפני מספר שנים עוד הול-אוף פיימר שפעל בצורה דומה ונשאר נאמן לעיר לאורך כל הקריירה, התאקל ג'ו תומאס.

אבל חלפו להם עוד כמה חודשים, והנה - מייקה פארסונס קיבל מגרין ביי, שהייתה קונטנדרית עוד לפני החתמתו (לפחות בעיניי), חוזה אפילו עוד יותר גדול - של 45 מיליון דולר בממוצע לעונה. מכאן שאפשר להבין שזה לא היה אפילו הצעד הנכון מבחינה כלכלית עבור גארט.

אז מה לעזאזל חשבת לעצמך, מיילס? מה חשבת שיקרה שהתחייבת לארבע שנים נוספות בקליבלנד? הרי אתה לא חדש בעיר, ומכיר את הארגון טוב בהרבה ממני - כבר שיחקת שם 8 שנים, אחרי הכול. צברת שם 112.5 סאקים עוד בטרם חגיגות יומולדת 30 (מקום ראשון בכל הזמנים - יותר מרג'י ווייט, דרק תומאס, דמרקוס וור, וכל אגדה אחרת שאתם יכולים לחשוב עליה). עד כמה שזה הזוי לכתוב - אני חושב שגארט הוא בכלל אנדרייטד כשחקן. אנשים לא מבינים שלצד העובדה שהוא מעמיד מספרים חסרי תקדים כפאס ראשר, הוא עושה זאת מול תדירות גבוהה במיוחד של דאבל וטריפל-טים, ובנוסף - הוא גם אחד האדג'ים הכי טובים בליגה נגד הריצה. אי אפשר היה לבנות שחקן כזה במעבדה, ויש סיכוי לא רע בכלל שהוא ראוי למקום על הדיפנסיב-ליין הכי טוב שאפשר היה לבנות בתולדות הליגה. ואם לא בהרכב הפותח, אז לפחות כמחליף ראשון.

אבל אם גארט ימשיך בדרכו של ג'ו תומאס ויישאר מתוסכל בקליבלנד עד שיתלה את הנעליים, בהחלט תהיה לכך השפעה על המורשת שלו. בדיוק כפי שכל המספרים והכישרון בזרוע מבדילים שמות כמו דן מרינו, ואפילו אארון רודג'רס ופייטון מאנינג (שכן זכו בסופרבול) מטום בריידי וג'ו מונטנה - הזיכרון הקולקטיבי מתעדף ווינרים. הוא מתעדף מהלכים קטנים על הבמה הכי גדולה שיש, על פני מהלכים ענקיים באוקטובר. לכן, גם לאחר שחידדתי את גדולתו האובייקטיבית של גארט, אין לי בכלל ספק שהתפקיד שלו בדברי הימים של ה-NFL יהיה שולי, יחסית, אם הוא לא ישכיל למצוא לעצמו מסגרת יותר הישגית. כפי שעשו, אגב, אגדות כמו רג'י ווייט ודמרקוס וור, שהזכרתי קודם. זה לגמרי בידיים שלו לשנות את הנרטיב הזה.

הבאסט הכי טוב בכל הזמנים:

כמה סמלי זה שהחלון האחרון שעוד היה פתוח בפני קרסון וונץ להיות QB פותח ב-NFL, נסגר דווקא במיניאפוליס... וונץ הרי גדל כאוהד ויקינגס, וגדל "בשכונה" מגיל 3 - אחרי שמשפחתו עברה מצפון קרוליינה, לצפון דקוטה השכנה.

גם הרגע הכי משמעותי בקריירה של וונץ התרחש במיניאפוליס - הנפת גביע הלומברדי בפברואר 2018 - שנערך באיצטדיון הביתי של הויקינגס. וונץ, שפתח את העונה כפרנצ'ייז קיובי של האיגלס, שותף באירוע רק כאורח כבוד על הקווים, וצפה בניק פולס גובר על טום בריידי ומביא סופרבול ראשון לאיגלס. במסיבת עיתונאים שנערכה לפני הסופרבול האחרון, כשוונץ הוא הקיובי המחליף של הצ'יפס, הוא עוד נזכר וסיפור שפולס הוא כנראה הקוורטרבק הראשון שהיה רוצה להתחלף איתו, לאורך אותה ריצה מופלאה שהובילה לתואר.

למי שלא זוכר או לא מכיר את הסיפור - וונץ נחת בפילדלפיה איגלס כבחירה מספר 2 בדראפט 2016. האיגלס עשו טרייד-אפ אגרסיבי למדי בשבילו, ואחרי עונת רוקי פושרת ומעלה, כבר בעונתו השנייה בליגה, הוא שיחק ברמה של MVP של הליגה, והוביל את הקבוצה למאזן הטוב ביותר ב-NFL.

כאוהד איגלס, זו הייתה עונה רגילה קסומה במיוחד. וונץ היה הקיובי הכי מרגש ומסעיר בליגה - אחד כזה שנראה שתמיד מצליח להתחמק איכשהו מהפאס ראש, ולהשלים כמעט כל סוג של מסירה:

וונץ הוליך התקפה שלא היו בה שמות גדולים באמת מסביבו למאזן הכי טוב ב-NFC, עד שנפצע וקרע את ה-ACL בניצחון על הראמס בשבוע 13. ומאותו הרגע - שום דבר לא היה שוב אותו דבר.

חשוב להבהיר, בהקשר הזה - האיגלס לא זוכים באותו סופרבול בלי וונץ ומה שהוא עשה לאורך העונה הרגילה. אני גם סבור שהם היו זוכים בסופרבול איתו בהרכב, אבל לעולם לא נוכל להפריך או לאשר את ההשערה הזאת.

אבל משהו בתוך וונץ נשבר באותם חודשים, וזה לא היה קשור לפציעות בברך, בגב או בכתף שהרבה לספוג לאורך הקריירה. משהו בראש, משהו בנפש... משהו שם פשוט לא התחבר לי, כצופה מהצד, מאז אותה פציעה. היו לוונץ כמה רצפים טובים של משחקים, שבהם היה אפשר לחזות לרגע באותו ניצוץ של 2017 - כמה משחקים באיגלס (בעיקר בעונת 2019, אז הוביל את הקבוצה לפלייאוף ורשם הישג היסטורי - הקיובי היחיד בהיסטוריה עם מעל 4000 יארדים, וללא רסיבר שצבר לאורך העונה אפילו 500 בתפיסה), וגם כמה משחקים בקולטס. אבל הוא לעולם לא שב להיות עקבי.

קראתי והאזנתי ללא מעט כתבות וראיונות עם אנשים ששיחקו איתו באותם ימים. והרושם הוא שלמרות שהכישרון שוכן אצלו איפשהו בגוף (אפשר היה לראות את זה לפרקים גם העונה, בויקינגס, בזריקות מסוימות), משהו שם באופי לא היה בנוי להתמודד עם הקשיים המנטאליים שסאגת פולס והסופרבול יצרו. וגם אחרי עזיבתו של פולס, ועם בחירתו של ג'יילן הרטס בסיבוב השני של דראפט 2020.

הקונצנזוס שהצלחתי לשאוב מכל אותם תכנים, הוא שוונץ הוא פשוט שחקן שכמעט בלתי אפשרי לאמן. הוא מאלתר יותר מדי, לא מיטיב לקבל ביקורת מהמאמנים שלו, ננעל על מטרות ומאריך מהלכים, ופשוט לוקח יותר מדי סיכונים. על חשבון הקבוצה, ועל חשבון הבריאות שלו. ככל שחלפו השנים, כל אותם סיכונים שהפכו למהלכים גדולים במהדורת 2017 של האיגלס, הומרו בסאקים ואיבודים רשלניים. זה תמיד הרגיש לי כאילו וונץ ניסה בכל דרופבק שלו לרדוף אחרי הגרסה ההיא שלו מעונת הסופרבול, שהוא פשוט לא הצליח לשחזר שוב.

לאחר ההחלטה של האיגלס להעביר את וונץ בטרייד, ולהתחייב להרטס - הוא עבר בקולטס ובקומנדרס (כפותח זמני) וגם בראמס ובצ'יפס (כבקאפ), עד שהתגלגל לויקינגס. הספק פציעה, ספק "ספסול רך" של מקארתי בשבוע 2 פתחו לו את הדלת לשקם לעצמו את הקריירה, אבל היא נטרקה לו שוב בפנים במשחק האחרון נגד הצ'ארג'רס.

היום אנחנו יודעים, על רקע התמונות האמוציונאליות שלו על הסיידליין, שקווין אוקונול נהג במידה מסוימת של רשלנות, כשנתן לו לשחק עם פציעה קשה בכתף, כבר מהמחצית השנייה במשחק בלונדון! החלטה שמעשית גמרה לו את העונה הנוכחית, אחרי שספג 5 סאקים ועוד אינספור מכות מההגנה של LA.

אני חושב שהתמונות האלו הן לא רק תוצאה של כאב פיזי, שניכר ששיחק כאן תפקיד. אלא גם של הבנה מצידו של וונץ, שזו הייתה ההזדמנות הגדולה האחרונה שלו לשוב למעמד של פרנצ'ייז קיובי - וגם זו, חלפה ולא תשוב עוד.

אז מדוע הוא, בעיניי, "הבאסט הכי טוב בכל הזמנים"? - כי בשורה התחתונה, למרות שהסופרבול הגיע במידה רבה בזכותו, ולמרות שהוא הפגין תקרה הרבה, הרבה יותר גבוהה מבאסטים "קלאסיים" כמו ריאן ליף או ג'מרקוס ראסל - הוא עדיין סיפק לאיגלס, עבור בחירת דראפט גבוהה מאוד, רק עונה וחצי, או אולי שתיים, של פוטבול בסטנדרט שהיה מצופה ממנו. ואולי עוד עונה וחצי די בינוניות. ומצד שלישי, הוא עשה את כל זה בקבוצות שבהן הרסיברים המובילים היו גרג וורד, ג'יילן רייגור, וטראוויס פולגהאם. באותן שנים מעצבות קריטיות, אין לי ספק שהאיגלס, כארגון, "בגד" בוונץ (מקצועית), בכך שלא בנה עבורו את התנאים להצליח. באופן אירוני, האיגלס (ובעיקר האווי רוזמן) עשו את התיקון הגדול הזה רק אחרי שוונץ עבר בטרייד, והנהנה העיקרי ממנו הוא מחליפו - ג'יילן הרטס.

נייר עמדה:

7 תפיסות ל-143 יארדים ושני ביקורים באנדזון... זה לא היה המשחק הגדול הראשון של טאקר קראפט העונה, אבל לפחות מבחינת המספרים - זה היה הגדול שבהם. בעונתו השלישית בליגה, זו הייתה הפעם השנייה שקראפט צבר באוויר מעל 100 יארדים (הקודמת הייתה בשבוע 2 העונה, מול הקומנדרס), כשהוא שובר בדרך שיא לתפיסות במשחק בודד, ורושם משחק שני בקריירה עם 2 TDs.

ההופעה הזאת של קראפט גרמה לי לתהות - האם יש מצב שהוא כבר TE1 בליגה (ולא רק בפנטזי)? ובכלל, נדמה שבשנתיים האחרונות, עם דעיכתו, היחסית, של טראוויס קלסי, ובצל הפציעות של ג'ורג' קיטל - לראשונה, מרגיש לי שאין איזה כלי נשק שובר שיוויון אמיתי בליגה מהעמדה הזאת. אני מחריג כאן עונות מרהיבות של ברוק באוורס (2024) וסאם לאפורטה (2023), וכמה הבלחות של טריי מקברייד, שלא ממש הצליחו להמשיך משם את המומנטום עד הסוף ולהישאר עקביים.

ובכלל, אם בשנים הקודמות היו לנו כמה צבירים של נשקים קטלניים במיוחד בעמדה, עם ביצועים די קבועים של עונות 1000 יארדים ו/או 8+ TDs (קלסי, גרונק, קיטל, אנדרוז, ארץ...), נראה שאין כרגע תמונת מצב ברורה של TE העתיד של הליגה. התמונה מסתבכת אפילו יותר, אם לוקחים בחשבון את החשיבות של יכולת חסימה (לריצה ולמסירה) - לפי PFF, אף אחד מהשמות "העולים" (קראפט, באוורס, וורן ולאפורטה) אינו מדורג העונה גבוה במיוחד בהשוואה לקולגות לעמדה, בהקשר הזה.

על רקע זה, החלטתי לשאול את עצמי, בערך בנקודת האמצע של העונה - אם הייתי צריך לבנות עכשיו קבוצה מאפס, ולשבץ בה שחקני Skill לעמדות השונות (TE, WR ו-RB) - מיהם הטופ-10 שחקנים שהייתי בוחר בהם?

חשוב לציין, את הדירוג הזה אני מייצר נטו לפי היכולת כרגע, מבלי להתחשב בגובה החוזה (כי זה שיקול שייצור הטיה לטובת שחקנים בחוזה רוקי). אני גם לא משקלל כאן גיל/בריאות/סטאטוס משפחתי וכל מה שאינו רלוונטי ליכולת על המגרש כרגע. המטרה היא לבחור בשחקן הכי איכותי, כדי לבנות קבוצה שתנצח היום.

והנה הדירוגים שלי (נכון לסוף שבוע 8, עונת 2025/6):

בעמדת ה-TE:

1. ג'ורג' קיטל (ניינרס) 🥇

2. טאקר קראפט (פאקרס) 🥈

3. טריי מקברייד (קארדינלס) 🥉

4. טיילר וורן (קולטס)

5. ברוק באוורס (ריידרס)

6. סאם לאפורטה (ליונס)

7. טראוויס קלסי (צ'יפס)

8. דאלאס גאדרט (איגלס)

9. דלטון קינקייד (בילס)

10. ג'ייק פרגוסון (קאובויס)

בעמדת ה-WR:

1. פוקה נאקואה (ראמס)🥇

2. ג'מאר צ'ייס (בנגלס)🥈

3. ג'סטין ג'פרסון (ויקינגס) 🥉

4. ג'קסון סמית-נג'יגבה (סיהוקס)

5. איי.ג'יי בראון (איגלס)

6. סי.די לאמב (קאובויס)

7. אמון-רה סיינט בראון (ליונס)

8. דוונטה סמית (איגלס)

9. ג'ורג' פיקנס (קאובויס)

10. קורטלנד סאטון (ברונקוס)

בעמדת ה-RB:

1. ג'ונתן טיילור (קולטס)🥇

2. ביז'אן רובינסון (פלקונס)🥈

3. כריסטיאן מקאפרי (ניינרס) 🥉

4. ג'אמיר גיבס (ליונס)

5. סקוואן ברקלי (איגלס)

6. ג'יימס קוק (בילס)

7. דרק הנרי (רייבנס)

8. בריס הול (ג'טס)

9. דבון אייצ'ן (דולפינס)

10. ג'וש ג'ייקובס (פאקרס)

***ספרו לי בתגובות אם חושבים שפספסתי כאן מישהו***

מיי וכל השאר:

כתבתי ועוד יכתבו מספיק שבחים לדרייק מיי מתחילת העונה, ואני חושב שזהו קונצנזוס די מובהק שהוא נראה כמו הקוורטרבק הטוב ביותר שנבחר בדראפט בשנתיים האחרונות. אבל לגבי כל היתר? נראה שסביב כל אחד מהם (כן, אפילו ג'יידן דניאלס ובו ניקס) עדיין מרחפים סימני שאלה מהותיים.

אני רוצה להקדיש כאן כמה מילים לכל אחד ואחד מהם, ולהוסיף תחזית "אמיצה" לגבי המשך הקריירה, אבל עוד לפני כן להזכיר ולחדד - אנחנו רואים היום בליגה עד כמה הנסיבות שמסביב לקיובי הן מהותיות לביצועים שלו על המגרש. וזה בולט במיוחד, וגם נוח יותר להערכה, כשמדובר בקוורטרבקים ותיקים, שעברו כמה מסגרות: בייקר מייפילד, דניאל ג'ונס, סאם דארנולד ואחרים.

כשמדובר בקוורטרבק צעיר, שנזרק למים העמוקים כמעט מיד, וצריך למצוא דרך לנצח, וגם להתפתח, גם מאחורי קווי התקפה שבריריים, ובלי תופסים איכותיים, אלו סיטואציות שיכולות לרסק לרסיסים קריירות שיכולות להיות מבטיחות. ולא תמיד אותם שחקנים מצליחים להשתקם ולהמציא עצמם מחדש במקום אחר (ראו ערך: קרסון וונץ, עליו הרחבתי מוקדם יותר).

קיילב וויליאמס (מחזור 2024)

כמעט כל נתון שאני נתקל בו בהקשר של קיילב, מצביע על כך שהוא אחד הקיוביז הפחות מדויקים בליגה. ואם נסתכל על המספרים ה"יבשים", זה לא נראה כרגע שהסיסטם החדש של בן ג'ונסון או קו ההתקפה המשופר באמת הזיזו את המחט מבחינתו, או מבחינת ההתקפה של הברס:

היחס TD-INT שלו גם משמעותית פחות טוב העונה (20-6 ב-2024, את העונה הוא פתח עם 9-4).

נקודה אחת שבה הוא כן השתפר - למרות שהוא מחזיק בכדור זמן ארוך יותר לפני המסירה (3.20 שניות בממוצע העונה, לעומת 3.03 ב-2024), הוא מתחמק מסאקים הרבה יותר טוב (14% בלבד מהלחצים עליו הופכים העונה לסאק, לעונת 28.2% בעונה שעברה).

נראה שעדיין לא נמצא פתרון לפגם הקטלני ביותר שהוא יצא ממנו מהקולג' - הוא לא נפטר מהכדור מספיק מהר כשהוא תחת לחץ, ומאריך מהלכים יותר מדי (4.37 שניות למסירה בממוצע כשהוא תחת לחץ), מבלי להפוך אותם למהלכים חיוביים.

קיילב הגיע ל-NFL כאיזה פרוספקט חריג שאופיין על ידי אחדים כהייבריד של פטריק מהומס ולמאר ג'קסון. היום, זה מרגיש לי יותר כמו קרסון וונץ לעניים. הוא מתעתע בצופה האקראי עם מהלכים משוגעים כאלה:

אבל לרוב הוא לא מספיק עקבי, לא מספיק מדויק, ולא מספיק אמין כדי לנצח בזכותו לאורך זמן.

ואחרי שכתבתי את כל זה, אני עדיין חושב שמוקדם מדי לחרוץ את גורלו. גם בהקשר לסיסטם של בן ג'ונסון, זה עדיין מאוד מוקדם, אחרי פחות ממחצית העונה. אני חושב שבתור בחירת מספר 1 טרייה מאוד, הוא ראוי ללפחות עוד עונה וחצי מלאות, לפני שיוסקו לגביו מסקנות. וזה גם די מתכנס עם הנקודה שבה הברס יעדיפו לקבל החלטה לגבי חוזה חדש.

התחזית שלי: קיילב יהיה פרנצ'ייז קיובי בליגה במשך 7-10 שנים. אבל הוא יהיה יותר קרוב לטווח שבין ג'ינו סמית (בגרסתו הטובה) לדאק פרסקוט (בגרסתו הממוצעת) מאשר למהומס או למאר. אני לא רואה כאן, לצערי, MVP או ריצת פלייאוף עמוקה בקלפים.

ג'יידן דניאלס (מחזור 2024)

עונת הרוקי של דניאלס לא הייתה יכולה להתפתח טוב יותר, גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית. ורבים (אני ביניהם) מיהרו לדרג אותו כקיובי טופ-10 ב-2025. העונה השנייה החלה, כמה טיפוסי, בחתיכת Slump... זה בא לידי ביטוי בביצועים על המגרש (שעדיין היו טובים יותר משל קיילב, למשל), ולצד זאת אפשר להרים דגל אדום לגבי פריכותו של ג'יידן. גם כאן, מדובר בדגל אדום שאתם לבטח מכירים אם קראתם את הסקירה שלי לפני דראפט 2024 - דניאלס היה פציע למדי גם ב-LSU, ואחרי תקופה קצרה שפספס בעונת הרוקי עקב פציעה בצלעות, גם את העונה הזאת הוא פתח עם פציעות שונות שקירקעו אותו למספר משחקים.

זה מאוד משמעותי, כמובן (שאלו את אוהדי הבנגלס), וכמאמר הקלישאה - The Best Ability is Availability.

הסגל של הקומנדרס פשוט לא מספיק טוב כדי לנצח 2-4 משחקים בשנה בלי קיובי שמשחק בסטנדרט של עונת הרוקי של ג'יידן. וזהו רף מאוד, מאוד גבוה לעמוד בו.

אני חושב שכאן אפשר להאשים את הנסיבות הרבה יותר מאשר במקרה של הבחור שנבחר מעליו בדראפט 24. כבר ראינו גרסה מאוד טובה שלו, והתקרה שלו היא לא עניין של ספקולציה - הוא מסוגל לקחת סגל בינוני מאוד לגמר ה-NFC.

התחזית שלי: אם הוא יצליח להישאר בריא, דניאלס עוד ישוב לגמר ה-NFC, ואולי יגיע אפילו רחוק יותר מכך. אם העונה תסתיים ללא פלייאוף, כפי שאני מעריך, ההנהלה של הקומנדרס תלך למהלך של הצערת הסגל, שיוכל להחזיר את הקומנדרס לקדמת הבמה.

בו ניקס (מחזור 2024)

חוץ מעניין הפציעות, אפשר לייחס לבו ניקס הרבה מהביקורת שמופנית כלפי דניאלס העונה. הוא עושה יותר טעויות, הוא הרבה פחות מדויק, ולאורך רצפים ארוכים מדי - הוא לא מצליח להניע את ההתקפה ולהאריך דרייבים. המשחק האחרון נגד הקאובויס היה כנראה הטוב ביותר שלו העונה, ואחד הטובים ביותר בקריירה שלו.

זו הייתה הופעה מהסוג שאני רציתי לראות. ניקס כבר הוכיח שהוא ווינר שיודע להתעלות ברבע האחרון, עם ניצחונות קאמבק הירואים נגד האיגלס, ובעיקר נגד הג'איינטס. רציתי לראות אותו יותר עומד בפוקט ומחלק מסירות לרסיברים, וזה בדיוק מה שהוא עשה בראשון האחרון.

אפשר לומר שלניקס יש היום את הסיטאוציה הכי "בריאה" מכל הקיוביז שנכנסו לליגה בשנתיים האחרונות - יש לו מאמן ופלייקולר עם רקורד של פיתוח קיוביז (בראשם, כמובן, דרו בריס), שמריץ התקפה שיחסית נוח לתפעל. הרבה ריצה (ומשחק הריצה של הברונקוס עובד טוב העונה), הרבה סקרינים ומסירות קצרות ומהירות. בדיוק מה שמחמיא לחוזקות שאיתן ניקס נכנס לליגה. הוא פועל מאחורי קו ההתקפה טופ-3 בליגה, ולמרות שאף אחד מהם הוא לא סופרסטאר, יש לו מגוון של כלי נשק איכותיים: קורטלנד סאטון, טרוי פרנקלין (ששיחק איתו שנים באורגון), אוון אינגרם, מארווין מימס, ג'יי.קיי דובינס ואר.ג'יי הארווי.

הבעיה הגדולה שלו ביחס לאחרים שסיקרתי כאן? הוא משחק ב-AFC, והרף כאן מבחינת רמת הקיוביז גבוה משמעותית מזה ב-NFC.

התחזית שלי: ניקס הוא ווינר ויש לו את כל מה שצריך בצד המנטאלי כדי לתחזק קריירה ארוכת שנים בליגה. וזה מה שאני מעריך שנקבל ממנו. על בסיס מה שאני רואה ממנו היום, קשה לחזות הופעת סופרבול בשנה-שנתיים הקרובות, אבל זו בהחלט אפשרות לעתיד הקצת יותר רחוק. אני חושב שהקריירה שלו תהיה יותר קרובה לזו של דניאלס (לטובה) מאשר לזו של קיילב ("לרעה").

מייקל פניקס (מחזור 2024)

זה התחיל טוב מאוד בשבועות האחרונים של 2024, המשיך לא רע בשבועות הראשונים של 2025... אבל מתחיל ממש לג'עג'ע בשבועות האחרונים מבחינתו של פניקס הצעיר. זה מאוד, מאוד מוקדם, אבל כרגע הוא נראה כמו Game Manager, במובן הרע של הביטוי. או בפשטות: הפלקונס יכולים לנצח איתו, אבל לא בגללו.

אם ההגנה לא חונקת ומשחק הריצה לא דומיננטי, נראה שפניקס לא יהיה זה שיוביל את הפלקונס לארץ המובטחת. התלות שלו בדרייק לונדון מוגזמת, ובאופן כללי - הוא השלים העונה 3 מסירות בלבד מתוך 16 שכיסו יותר מ-20 יארדים באוויר.

פניקס יודע להתחמק מלחץ לא רע ולהימנע מסאקים, אבל הוא עדיין נוטה למהלכים שליליים, ומסר כבר 3 אינטרספשנים מול 5 טאצ'דאונים באוויר בלבד.

התחזית שלי: תהיה הכי מסויגת וספקולטיבית שלי מכל הסדרה כאן, כי גודל הדגימה הוא הקטן ביותר, ומרגיש שלא ראיתי אותו משחק מספיק. הוא פתח ב-9 משחקים בלבד, ומסר רק 300 מסירות בליגה עד כה. מה עוד, שבניגוד לכל יתר הקיוביז כאן (לא כולל קאם וורד, מסיבות מובנות) - סביר מאוד להניח שהפרונט אופיס יעשה כאן מהלך להחלפת HC לפני שפניקס יסופסל, או שירימו עליו ידיים רשמית. ראחים מוריס הוא מוח הגנתי, לפני כל דבר אחר, ואני מניח שמחליף אפשרי יצטרך להיות גורו התקפי כלשהו, עם ניסיון בפיתוח קוורטרבקים.

קשה לי לראות ממנו משהו כרגע שהוא יותר מטווח שבין טואה בגרסתו הטובה, לטואה בגרסתו הפחות טובה. כך או כך - זה לא מבטיח באופן חריג.

ספנסר ראטלר (מחזור 2024) / טיילר שוק (מחזור 2025)

ראטלר סופסל השבוע, סוף-סוף, אחרי תצוגה שבה זה הרגיש כאילו הסיינטס איבדו 12 כדורים מול הבאקס. אני לא הבנתי את ההייפ לגבי ראטלר מלכתחילה, ולא רואה את הקריירה שלו חוזרת למסלול בקרוב. הסגל סביבו חלש מאוד, אבל יש לו מאמן ופלייקולר נהדר, שהצליח להוציא ממנו יותר ממה שראינו בעונה שעברה. ועדיין - זה נראה לא ברמה.

הסיפור של טיילר שוק רק מתחיל להיכתב וניתן לו עוד כמה ימים של חסד לפני שאתחיל לספקלץ.

התחזית שלי: ראטלר יעלה על המסלול לבקאפ נצחי על שם צ'ייס דניאל. התקרה כאן היא של שמות מהז'אנר של סאם האוול, ולא יותר מכך.

קאם וורד (מחזור 2025)

דווקא מה שראיתי מקאם וורד השבוע נגד הקולטס, וגם במשחקים קודמים שראיתי ממנו, בעיקר בניצחון מול הקרדינלס, הם היו ההשראה שלי לסקירה הזאת.

הבחור הזה עובר את מבחן העין שלי מכל בחינה אפשרית. זה מתחיל מזה שהוא מתנהל ואומר את הדברים הנכונים מחוץ למגרש, אבל הוא גם עושה הרבה מאוד דברים חיוביים עליו. אז נכון, היו לו כמה איבודים מאוד "וויל לוויסיים" העונה, שצריכים לגרום לו לא מעט מבוכה.

ולא חסרות לא סיבות להיות נבוך, כן? פשוט תראו את הדירוגים שלו (לפי אחוזונים) בין כל הקיוביז בליגה עונה:

לצד כל אלה, ראוי לציין שהוא גם סופג רמה חריגה של סאקים, ומוביל את הליגה בקטגוריה של לחצים שהופכים להפלות (29.1%).

ולמרות כל זה, משהו שם ברמת הצפייה מהצד עובר בעיניי. בגדול. משהו בשפת גוף, באיך שהכדור יוצא לו מהיד, ואיך שהוא זז בפוקט. אני חושב שיש לו את זה. ואני מזכיר לכולם, שהוא נכנס למצב הכי מחורבן שאפשר לדמיין בטנסי: לא רק עומק רסיברים מפוקפק, לא רק קו התקפה רעוע במיוחד (למרות השקעה של משאבי דראפט רבים, יש לציין), אלא גם מאמן שפוטר מהר מאוד, והיום - מאמן זמני בלבד.

ואם התחושות בטן שלי לא מספיקות, תעיפו מבט בלקט המסירות שהוא כבר הספיק לייצר ב-NFL, בזמן די קצר:

התחזית שלי: כמו איי.ג'יי בראון ודרק הנרי לפניו... קאם וורד ימצא את עצמו די מהר מחוץ לטנסי, ושם ימצא את הגרוב שלו. הבחור הזה עוד יוביל קבוצה לגמר ה-AFC. תרשמו לפניכם, ונראה בעוד עשור אם צדקתי.

ג'קסון דארט (מחזור 2025)

גם כאן זה מוקדם, וגם כאן זה בעיקר מבחן העין... אבל אם טום בריידי אמר בשידור האחרון שהוא מזכיר לו את ג'וש אלן, מי אני שאחלוק עליו?

התחזית שלי: תהיה לו הקריירה הכי טובה, בסיכומו של יום, מכל יתר השמות ברשימה כאן (שאינם דרייק מיי, כמובן).

עוד 10 נגיסים

משחק TNF: צ'ארג'רס (5-3) - ויקינגס (3-4) 10-37

אם יש מישהו שמאיים להיכנס לדירוג ה-TE שלי בקרוב זה הרוקי של הצ'ארג'רס, אורונדה גאדסדן (אבא שלו היה רסיבר בליגה, אגב): 19 תפיסות ל-309 יארדים ו-2 TDs יש לו בשלושת המשחקים האחרונים... מרשים מאוד, לפחות כמטרה במשחק המסירה.

פלקונס (3-4) - דולפינס (2-6) 34-10

הפלקונס הם כנראה האכזבה הכי גדולה שלי, באופן אישי, העונה. לא רק בגלל מייקל פניקס, אלא מכיוון שההערכה המקורית שלי הייתה שאם הם רק יצליחו לייצר פאס ראש עקבי - ההגנה ומשחק הריצה יוכלו להוביל את הקבוצה הזאת למקומות יפים. כרגע, יש פאס ראש, אבל בתמונה הגדולה - משהו עדיין לא עובד שם.

בנגלס (3-5) - ג'טס (1-7) 39-38🥶

זה פשוט הפסד בלתי נסלח מבחינת זאק טיילור והבנגלס, ששם אותם כרגע חצי משחק בלבד מעל הרייבנס. מצב שהם לא יכולים להיות בו בנקודה הזאת בעונה, כשנראה שלא תהיה מהבית הזה הפעם יותר מנציגה בודדת בפלייאוף.

מה שבטוח - לו אנארומו לא היה הבעיה של ההגנה הזאת בעונה שעברה, ועכשיו זו עדיין הבעיה של סינסי, והרווח הוא בעיקר של הקולטס.

איגלס (6-2) - ג'איינטס (2-6) 10-38

אחרי השבועיים האחרונים, ג'יילן הרטס נראה כמו מועמד MVP לגיטימי. אפילו במשחקו שבו (לראשונה העונה) משחק הריצה של האיגלס היה פקטור. נתון די מדהים שנתקלתי בו, בהתחשב בעובדה שעד לא מזמן זה נתפס כנקודת תורפה במשחק של הרטס שניתן לנצל פעם אחר פעם:

אלה המספרים שלו העונה נגד הבליץ:

מקום 2 בכמות הדרופבקים - 125 (כלומר, מתאמי הגנה עדיין חושבים שלשלוח בליצים נגד זה אפקטיבי)

מקום 4 באחוזי השלמה - 71.2%

מקום 2 ביארדים -879 יארדים

מקום 2 במסירות לטאצ'דאון - 10

מקום 2 באיבודים - 1

מקום 4 בפאסר רייטינג - 124.6

פנתרס (4-4) - בילס (5-2) 40-9

יצא לי לקרוא לא מעט אוהדי בילס שהתבאסו על איך שמשחק המסירה של הקבוצה שלהם נראה כאן... אני באמת לא חושב שיש סיבה לדאגה, גם אם הרצון להביא עוד רסיבר משמעותי מובנית ואף מתבקשת. ג'וש אלן וההתקפה יהיו בסדר, בדיוק כשם שהיו בעונות קודמות. הבעיה הכי גדולה של הבילס העונה היא עדיין בצד השני של הכדור.

טקסנס (3-4) - ניינרס (5-3) 15-26

הטקסנס מצילים לעצמם את העונה, עם ניצחון סופר-משמעותי והמשחק הכי טוב של סי.ג'יי סטראווד העונה. מעל 300 יארדים והשלמות ל-9 רסיברים שונים - זה הסטנדרט שאני מצפה לראות ממנו בהמשך העונה, בדיוויז'ן ו-AFC שמרווח הטעות בהם הוא כמעט אפסי מבחינת הטקסנס, במצב שנוצר.

סינטס (1-6) - באקנירס (6-2) 23-3

הפיק סיקס של אנתוני נלסון מספנסר ראטלר - חובה צפייה, אם פספסתם. הכי אכזרי ומהנה שיש, לצופה האובייקטיבי. הפסיד בקושי רב את תואר מהלך השבוע שלי:

קולטס (7-1) - טיטאנס (1-7) 14-38

מאחורי הקו ומשחק הריצה הזה - הקולטס יכולים להמשיך להפתיע, גם אותי. שימו לב לגרף היפה (בעיניי, לפחות) כאן למטה. הקולטס שניים משמאל, בשורה השלישית מלמעלה - ההתקפה היחידה בליגה שמייצרת EPA חיובי בריצות דרך כל גאפ אפשרי בקו ההתקפה:

משחק SNF: סטילרס (4-3) - פאקרס (5-1-1) 35-25

ג'ורדן לאב הוא מועמד MVP לגיטימי, בדיוק כפי שכתבי על ג'יילן הרטס. נראה הכי טוב שראיתי אותו בקריירה, לרבות הישורת האחרונה של עונת 2023.

משחק MNF: צ'יפס (5-3) - קומנדרס (3-5) 7-28

ככתוב בפתיחה, וכפי שאסכם בדירוג העוצמה - אין קבוצה שצריכה להפחיד אתכם יותר כרגע בליגה מהקנזס סיטי צ'יפס. זו ההתקפה הכי טובה שראיתי מהם מאז שטייריק היל עזב את הקבוצה.

דירוג העוצמה

כדי לחדד - ההיגיון כאן (שאני מתכנן להמשיך לעדכן על בסיס שבועי) אני מדרג כאן את הקבוצות לפי אלו שהייתי שם את הכסף שלי עליהן, כרגע, לזכות בסופרבול.

אני יכול לראות סופרבול באופק🏆

1. צ'יפס🥇

2. פאקרס🥈(1+)

3. קולטס🥉(1+)

4. ליונס (2-)

5. איגלס

6. באקנירס

7. בילס

8. ראמס

   
   

חסר לי עוד משהו קטן כדי להאמין🤏

9. סיהוקס

10. פטריוטס (2+)

11. ברונקוס (1-)

12. צ'ארג'רס (2+)

רוצה לראות אותן מגיעות לפלייאוף קודם 🤌

13. ניינרס (2-)

14. טקסנס (5+)

15. רייבנס (4+)

16. סטילרס (3-)

17. ג'אגוארס (2-)

18. פלקונס (2-)

19. ברס (2-)

20. ויקינגס

21. פנתרס

22. קאובויס

23. קומנדרס

    
    

לא מאמין שיגיעו לפלייאוף 🙅‍♂️

24. ג'איינטס

25. בנגלס

26. קרדינלס

לא מאמין שצריך להמשיך לסקר אותן👎

27. בראונס

28. דולפינס (2+)

29. סיינטס (1-)

30. ריידרס

31. ג'טס (1+)

32. טיטאנס (1-)

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ל-625 אוהדים שכבר שם!

---