סיכום שבוע 4: שני צדדים של אותו מטבע

הפילדלפיה איגלס והבאפלו בילס - הן שתי הבלתי מנוצחות האחרונות בהחלט שנותרו עומדת ב-NFL. אבל הנרטיבים לגבי כל אחת מהן כל כך, כל כך שונים. ואפשר להבין את זה:

לבילס יש את ג'וש אלן, קיובי קונצנזוס טופ-3, שזכה בעונה שעברה ב-MVP, את התקפת הריצה מס' 1 בליגה (163.5 יארדים למשחק, ג'יימס קוק עם שיא פרנצ'ייז של TD בשמונה משחקים רצופים), והם שמו לפחות 30 נקודות בכל אחד מארבעת המשחקים שלהם עד כה.

לאיגלס יש את ג'יילן הרטס, קיובי מעורר מחלוקת (לא יודע למה, אבל זה המצב), משחק ריצה שלא עובד (3.5 יארדים בלבד לניסיון העונה!), התקפה יבשושית, דרמות מחדר ההלבשה, והם ניצחו כל משחק העונה בפער של עד 8 נקודות.

אבל - היריבות של הבילס ניצחו העונה 2 משחקים בסך הכול (ניצחון בודד של הדולפינס על הג'טס, וניצחון של הרייבנס על הבראונס), בעוד שאלו של האיגלס ניצחו 9 (שתיים מהיריבות, הראמס והבאקס, רשמו מול האיגלס את הפסדן היחיד העונה).

אז מה אתם אומרים: מה מרשים יותר בשורה התחתונה - נקודות הסטייל או "רמת הקושי"?

מי יותר מרשימים עד כה: איגלס או בילס?

• איגלס
• בילס

ראיתי שאהבתם את הסגנון של פוסט הפריוויו האחרון, אז אנסה גם הפעם להיות פחות "מקובע" על סקירה של כל המשחקים, ויותר לזרום עם נתונים ותובנות שמעניינות אותי ממקומות שונים בליגה. כך שהשבוע לא תהיה סקירה פרטנית של כל משחק, והניווט כאן בפוסט - יהיה בהתאם. הפעם אתמקד ב-5 סיפורים מרכזיים מ-5 משחקים שתפסו במיוחד את תשומת ליבי, ואת הפרק האחרון של הסקירה אקדיש בתמציתיות רבה לכל יתר המשחקים של השבוע.

להאזנה לסיכום שבוע 4 בגרסת הפודקאסט

---

 הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-600 אוהדים שכבר שם!

---

מקרא לסימוני המשחקים:

משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺

שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉

פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯

פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻

פיקים שטעיתי גם וגם 🥶

שבוע 4 בקליפת אגוז 🥥:

השחקן המצטיין בהתקפה: ביז'אן רובינסון, ראנינג בק, פלקונס ; השחקן המצטיין בהגנה: מקס קרוסבי, אדג', ריידרס

1. הפתעת השבוע: ניו-יורק ג'איינטס

2. אכזבת השבוע: בולטימור רייבנס

3. הופעת הפנטזי של השבוע: אשטון ג'נטי, ראנינג בק, ריידרס

4. טופ 3 משחקים לצפייה בריפליי: 1. קאובויס-פאקרס, 2. ראמס-קולטס, 3. ריידרס-ברס

5. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 41-1-22 {השבוע: 10-1-5}

                    מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 25-39{השבוע: 4-12}

הנבחרת:

מהלך השבוע של "פיק סיקס":

ג'סטין פילדס מלהטט לטאצ'דאון של 43 יארדים בדאון 4

תמונת השבוע של "פיק סיקס":

אדוניי מיטשל משמיט ברגע האחרון את הכדור, והופך את מה שהיה יכול להיות "מהלך השבוע" לפאנץ' ליין

הפודיום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי טוב - כרגע}:

🥇פילדלפיה איגלס: אם הקבוצה כולה תיראה כמו במחצית הראשונה... זה שוב ה-NFC שלהם להפסיד.

🥈 באפלו בילס: זה נראה ממש טוב, אבל משקלל כאן גם את ה-S.O.S.

🥉 לוס אנג'לס ראמס: הרוויחו את המקום הזה, עם ניצחון על הקולטס ש*היו* בלתי מנוצחים.

הקו האדום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי רע- כרגע}:

🚽 ניו יורק ג'טס

💩 סינסינטי בנגלס

💀 טנסי טיטאנס

6 תובנות כלליות לגבי שבוע 4:

1. התיקו בין הפאקרס לקאובויז העלה מחדש את הדיון בחוקי הארכה - למקרה שידעתם (או שלא) העונה נכנסו לתוקף גם בעונה הרגילה, חוקי ההארכה החדשים (שנכנסו לתוקף רק בפלייאוף של 2024), לפיהם בכל מצב, כולל TD בפוזשן הראשון, שתי הקבוצות יקבלו את הכדור בהארכה. הבעיה שזה יוצר? יתרון מהותי מובנה לקבוצה שמנצחת בהטלת המטבע ובוחרת להתחיל בהגנה - הקבוצה הזאת תקבל את הכדור בכל מצב, ויהיו בידיה, תיאורטית, 4 דאונים ולא 3 - כי היא כבר יודעת באיזה תרחישים היא תפסיד/תנצח, על בסיס הניקוד שצברה הקבוצה השנייה בדרייב הפתיחה. יש גם שטוענים ש-10 דקות זה מעט מדי, כי יש למעשה זמן ל-2 דרייבים, במקרה הטוב, וזה מגדיל את הסיכוי למשחקים שיגמרו בתיקו. הפתרונות? שניים עיקריים: הארכה של ההארכה ל-15 דקות (יאפשר זמן לדרייב שלישי, במשחקים כמו קאובויס-פאקרס, ויוריד את התמריץ של הזוכה בהטלת המטבע להתחיל בהגנה), או חוקי הארכה של קולג' - סוג-של קרב דרייבים התקפיים שמתחילים בכל פעם על ה-25 של היריבה (ההעדפה האישית שלי).

   
   

2. זה ממש לא חריג ב-NFL, אבל כבר בשבוע 4 - פציעות מתחילות להצטבר. ישנן קבוצות מסוימות (ניינרס, בנגלס ורייבנס בראשן) שנראה שהעונה שלהן ניצבת על סף תהום "בזכות" הצטברות של פציעות. תוסיפו לרשימה גם שמות כמו מאליק נייברס וטייריק היל, שנראה שגמרו השבוע את הסיפור עם פציעות מורכבות. מבאס, אבל חלק מהמציאות בליגה הזאת.

   
   

3. מתמטית אין קבוצה שרשמית מחוץ לפלייאוף, אבל מהותית - אני חושב שאפשר כבר להתחיל להסיר מהרשימה כמה שמות כבר אחרי רבע עונה. טיטאנס, ג'טס, בראונס, דולפינס, ריידרס, סיינטס ופנתרס - אני ממש, אבל ממש לא רואה את זה קורה. הבנגלס נראים כרגע הקבוצה החלשה בליגה, אז מוסיף גם אותה לרשימה, אפילו שהמצב שלה בבית נראה סביר, עם 2 ניצחונות - אין כאן סגל שיכול לעשות משהו בלי ג'ו בורו.

   
   

4. אם העונה הייתה נגמרת עכשיו, אני חושב שהבחירות לשחקן ההתקפה של העונה וחקן ההגנה של העונה הן מאוד קלות: פוקה נאקואה OPOY, ומיילס גארט DPOY.

5. אין באמת קבוצה בליגה שלא חשפה כבר לפחות פגם קטלני אחד. אם חשבתי שלרייבנס יש את הסגל הכי עמוק בליגה, אז מאז הוא הספיק להתדלל מאוד עקב פציעות, ולהתחבר הרבה פחות טוב מכפי שרוב הפרשנים צפו. כמון שהמאזן מספר את הסיפור, אבל גם לקבוצות החזקות יש את הפגמים שלהן: הגנת הריצה של הבילס, ההתקפה הלא יציבה של האיגלס, היכולת הלא אחידה של סטאפורד, הסקנדרי הפגיע של הליונס, קו ההתקפה הפצוע של הפאקרס וכו.

   
   

6. ואם כבר רייבנס - אני חושב שלאחר כרבע מהעונה, זה זמן טוב לנסות לבחון כמה מהתחזיות המוקדמות שהיו לי, ונראות "מפוקפקות" בנקודת הזמן הזאת... ולכאן אשאל את עצמי עכשיו:

   
   

   מ-1 עד 10: עד כמה אני... {ציון 5 מייצג את רמת הביטחון שהייתה לי לפני שהעונה החלה}

מאמין בסיכויי הסופרבול של הרייבנס? 3

מאמין בסיכויי הסופרבול של הפאקרס? 4

מאמין שלג'איינטס יש סיכוי לסיים שניים בבית? 4 (אם נייברס היה בריא, זה היה 7)

מאמין שהניינרס יגיעו לפלייאוף? 4

מאמין שהבנגלס יגיעו לפלייאוף? 1

מאמין שהפלקונס ייקחו את הבית? 4

תוצאות המשחקים והפיקס שלי:

משחק TNF: קרדינלס (2-2) - סיהוקס (3-1) 23-20 🎯

משחק אחה"צ בדאבלין: סטילרס (3-1) - ויקינגס (2-2) 21-24 🎯📺

פלקונס (2-2) - קומנדרס (2-2) 27-34 🥶

בילס (4-0) - סיינטס (0-4) 19-31 👍

ליונס (3-1) - בראונס (1-3) 10-31 👍

פטריוטס (2-2) - פנתרס (1-3) 13-42 👍

ג'איינטס (1-3) - צ'ארג'רס (3-1) 18-21 🥶

באקנירס (3-1) - איגלס (4-0) 31-25 🥶📺

טקסנס (1-3) - טיטאנס (0-4) 0-26 👍

ראמס (3-1) - קולטס (3-1) 20-27 👍🥈

ניינרס (3-1) - ג'אגוארס (3-1) 26-21 🎯

צ'יפס (2-2) - רייבנס (1-3) 20-37 🥶

ריידרס (1-3) - ברס (2-2) 25-24 👍🥉

משחק SNF: קאובויס (1-1-2) - פאקרס (2-1-1) 40-40 🥶🥇

משחק MNF: דולפינס (1-3) - ג'טס (0-4) 23-27 🥶

משחק MNF: ברונקוס (2-2) - בנגלס (2-2) 3-28 🎯

תפריט ניווט בין הניתוחים:

שוטף פלוס 365: על ההתבשלות של מייק מקדונלד כ-HC בסיאטל + ברייקדאון וידיאו של התקפת הסיהוקס

דילמת הקוורטרבק: על האסטרטגיה והטקטיקה של הויקינגס לגבי עמדת ה-QB, וכמה מילים על הכוכב החדש של הסטילרס

כוכבים זוהרים, כוכבים נופלים: על שמות גדולים שזזים בכיוונים מנוגדים בפילדלפיה, והשוואות לאיגלס מודל 23

הדשא של השכן: מחשבות לאחר הניצחון המשוגע של הג'איינטס נגד הצ'ארג'רס וקללת המשטח באיצטדיון מטלייף.

עלייתו של הפניקס: האם הקיובי של הפלקונס הראה לנו סוף-סוף את האפסייד שלו כפרנצ'ייז קיובי?

עוד 11 נגיסים: התייחסותי הממוקדת במשפט/שניים/שלושה לכל יתר המשחקים של שבוע 4

שוטף פלוס 365

כמו כל "פרשן" NFL - יש לי כמה טייקים טובים, וכמה שמתיישנים מאוד רע. ולעיתים יש טייקים שצריכים קצת להתבשל, עד שטיבם מתברר עד הסוף... יכול להיות שהתחזית שלי מהאוף-סיזן שלפני עונת 2024, בו סימנתי את מייק מקדונלד, אז מאמן בעונת הרוקי שלו, למאמן העונה - הקדימה קצת את זמנה.

לפי סוכנויות ההימורים, מקדונלד מדורג כרגע 3 מבחינת הסתברות הזכייה שלו בתואר, מאחורי שיין סטייכן (קולטס) וליאם כהן (ג'אגוארס). לדעתי, אין ספק שזו השלישייה שצריכה להוביל כרגע את הרשימה. שלוש הקבוצות שלהם פתחו את העונה ככאלו שלא צפויות להגיע כלל לפלייאוף, ושלושתן ניצבות היום על מאזן חיובי של 3 ניצחונות והפסד בודד.

אז האם יש מצב שצדקתי בהערכה שלי למקדונלד, והוא פשוט נפל "קורבן" לנסיבות כמאמן רוקי? אם נסתכל 5 שנים אחורה (עונות 2020-2024), 23 מאמנים רוקיז ניצחו רק 38.7% מהמשחקים שלהם באותן שנים (147 ניצחונות, 233 הפסדים, ו-2 תוצאות תיקו) ורק 9 מהם הגיעו לפלייאוף. זה שווה 6.4 ניצחונות בממוצע לעונת רוקי (למקדונלד היו 10 בעונה הראשונה, אבל צריך לזכור שהתווסף משחק 17 רק לפני שנתיים ללו"ז) . אגב, נתון מעניין נוסף - למאמנים רוקיז מרקע הגנתי היו אחוזי הצלחה גבוהים יותר (47.1%) מאשר כאלה התקפיים (36.3%) באותה תקופה.

ברמת ה-Personnel, נראה שמקדונלד צלח כמעט כל משימה שלו - הוא לקח את המשחק של לאונרד וויליאמס צעד קדימה, לסטאטוס של DT מהטובים בליגה, ופיתח היטב את ביירון מרפי לצידו. חוליית הליינבקרים, שנראתה כמו נקודת תורפה בפרי-סיזן שעבר, התייצבה, בהנהגתו של ארנסט ג'ונס, שחקן שהראמס והטיטאנס בחרו להיפטר ממנו בטווח של כמה חודשים בלבד (היה השחקן המצטיין בהגנה של הסיהוקס נגד אריזונה, עם 6 תאקלים, סאק ו-INT). גם הסקנדרי הצעיר נראה טוב, כשסימן השאלה העיקרי הוא ריק וולן, שפתח את העונה פחות טוב ביחס לסטנדרט שלו.

ההצלחה של מקדונלד בסיאטל בולטת במיוחד, כשרואים את התפקוד של מחליפו, זאק אור, ברייבנס. אי אפשר להתעלם מחוזקת היריבות, אבל ההגנה של הסיהוקס מדורגת שלישית בליגה מבחינת נקודות שהיא מאפשרת (16.8 נקודות לחובתה במשחק), בעוד שהגנת האקסית מבולטימור מדורגת 32 (33.3 נקודות בממוצע). גם מבחינת EPA שההגנה מאפשרת בממוצע למהלך (בעיקר במשחק הריצה), שתי ההגנות האלו מדורגות בקצוות הפוכים של הסקאלה:

ואם נעיף לרגע מבט לצד השני של הכדור, אז אין ספק שהסיהוקס (שאני חושב שכולם יוכלו להסכים שעיקר הבעיות שלהם בעונה שעברה היו בהתקפה, כך או כך) נראים כמו קבוצה הרבה יותר מאוזנת העונה. זה התחיל מגומגם מאוד בשבוע 1 נגד הניינרס, אבל הצימוד של סאם דארנולד וה-OC החדש, קלינט קוביאק, מתחיל לזרום יותר חלק, ובברייקדאון וידיאו האחרון שלי, הצגתי דוגמא אחת אקטואלית:

דילמת הקוורטרבק

בסוף השבוע האחרון, קצת לפני המשחק של הויקינגס נגד הסטילרס בדאבלין, אחד מחברי קהילת "פיק סיקס", אוהד הויקינגס ותושב מיניאפוליס, דני אסקרוב, שיתף אותי בקטע מפודקאסט כלשהו, שבו אחד מהדוברים הציע את ההצעה הבאה לפרונט אופיס של הויקינגס: אתם יודעים שיש לכם פלייקולר עילית, שיודע לפתח קוורטרבקים, בדמותו של קווין אוקונל. הוא הראה שהוא מסוגל לקחת קיובי-נודד מהז'אנר של סאם דארנולד, ולנצח איתו 14 משחקים.

אם כך - איזו סיבה יש לויקינגס לשלם חוזה של 50-55 מיליון דולר לקוורטרבק ותיק, כל עוד אוקונול נמצא שם?

אני יכול להבין את הרקע שעל גביו המחשבה הזאת התבשלה: כשהויקינגס בוחנים את ההיסטוריה היחסית אחרונה שלהם עם פרנצ'ייז קיוביז (הם נתנו לקירק קאזינס את החוזה ה-Fully Guaranteed הראשון בתולדות הליגה, ומשם רק הלכו אחורה כקבוצה), וגם את מה שקורה בליגה, עם חוזים כמו של טואה, דאק וטרבור לורנס - הם בהחלט יכולים לתהות לגבי ה-Value for Money שהם יקבלו עבור כל דולר שישלמו. למעשה, את שתי העונות הכי טובות של הויקינגס בשנים האחרונות, הם עשו עם 2 מחליפים, שבכלל לא היו אמורים לסיים את העונה כ-QB1: קייס קינום ב-2017/8, וסאם דארנולד ב-2024/5.

המחשבה הזאת די מתחברת לתיאוריה שזרקתי כאן לאוויר בעבר - אין סיבה לקבוצה להחתים על חוזה ענק קוורטרבק שלא הראה יכולת לנצח על הבמה הכי גדולה תחת חוזה הרוקי שלו. זה נשמע מאוד רדיקאלי, בטח אם אין לך מאמן כמו אוקונול שסגור בקבוצה לשנים קדימה... תחשבו שבאוף-סיזן שעבר, למשל, הדולפינס והג'אגס היו פשוט נותנים לטואה ולורנס ללכת, ומנסים את מזלם בדראפט או בהחתמה של פרי אייג'נט כלשהו. ואז אתם מסתכלים על הדברים שעשו ועושים דארנולד, דניאל ג'ונס ובייקר מייפילד כ"וטרנים זולים", או את היכולת של מייקל פניקס/בו ניקס כקוורטרבקים שהיו בטווח ריאלי לטרייד-אפ, ושואלים את עצמכם: האם זה באמת היה פחות טוב? כמובן שישנן גם דוגמאות הפוכות, אבל בכל דרך שלא יבחר - הפרונט אופיס יצטרך לבחור את האנשים הנכונים מבין כמה וכמה אפשרויות.

היום יש לויקינגס שתי אפשרויות על הפרק, שתיהן זולות למדי - מצד אחד, החוויה המשוגעת של קרסון וונץ, שנחשפה במלוא תפארתה בדאבלין. השורה הסטטיסטית מספרת הרבה: 350 יארדים (46 ניסיונות), 2 טאצ'דאונים, 2 INTs, פאמבל, ו-6 סאקים. אני מכיר את זה היטב, וכנראה שגם אוהדי קולטס וקומנדרס - יש רגעים במשחק של וונץ שאתה מבין למה האיש נבחר בבחירה השנייה בדראפט של 2016. יש לו יד מאוד חזקה, הוא יכול להשלים כמעט כל סוג-של מסירה, והוא אתלטי מאוד. זו דוגמא קלאסית מהמשחק נגד הסטילרס שמציגה את כל אלה (ואם ג'סטין ג'פרסון עולה לשחק עם פקקים, זה גם TD נאה במיוחד):

אבל כעבור מהלך או שניים, מגיע איזה INT מגוחך, או סאק-פאמבל אחרי הארכה מיותרת של מהלך, ואתה מבין למה הוא רק בקאפ היום. זה פשוט לא קוורטרבק שמאמן יכול לישון איתו בשקט בלילה.

אם משחקים פוטבול כדי לנצח, ואתה רוצה אפסייד לעונה הקרובה - כנראה שהוא נותן לויקינגס סיכוי יותר טוב לנצח היום מאשר ג'יי.ג'יי מקארתי. וונץ יכול להשלים מסירות שמקארתי לא, ולא ברור אם יוכל בשלב כלשהו בקריירה. אני עדיין משער שהויקינגס יחזירו את מקארתי לאקשן כשיהיה כשיר, כי הם השקיעו בו הרבה בדראפט, וירצו למקסם את הערך שיוכלו לקבל מחוזה הרוקי שלו. אבל גם לא אופתע מאוד, אם פתאום נגלה שהוא צריך "יותר זמן להחלים" מכפי שצפו במקור.

אם נחזור לרגע למשחק האחרון נגד הסטילרס, כל קיובי שלא ישחק הוא כזה שצריך להפעיל אותו במסגרת הנסיבות שסביבו. ובמשחק האחרון, וונץ שיחק עם קו התקפה חבול, ובלי 2 פותחים שנפצעו תוך כדי המשחק (הסנטר ריאן קלי, והתאקל הימני, בריאן אוניל). תמיד בעייתי, ועוד יותר בעייתי כשזה קורה מול קו מפחיד כמו של הסטילרס.

אני חושב שאוקונול לא עשה את ההתאמות הנדרשות, ואחרי דרייב פתיחה מוצלח שהתבסס על מסירות קצרות ומהירות, הוא נתן לוונץ יותר מדי זמן להחזיק בכדור ולהאריך מהלכים. כשהוא חזר לפילוסופיה הזאת בסוף הרבע השלישי - זה כבר היה מאוחר מדי. לפי PFF, היכולת של וונץ תחת לחץ במשחק הייתה הרבה, הרבה מתחת לאידיאל (וכמי שצפה בכל המשחק, אני הפעם מסכים):

חייבים לתת כאן קרדיט גם להגנה של הסטילרס, ומבחינתי ה-שם הבולט במשחק הזה (והשחקן המצטיין במשחק כולו) היה ניק הרביג, שממשיך לקבל עוד ועוד סנאפים בהיעדרו של אלכס הייסמית. הרביג נתן תצוגה מרשימה מאוד מול התאקל הכי טוב של הויקינגס, כריסטיאן דאריסו, והסטילרס השתמשו בו מאוד יפה בכמה Stunts, שניצלו את הפציעות במרכז הקו של הויקינגס, ושלחו אותו דרך ה-A Gap ללחצים אפקטיביים (אפשר יהיה לראות כאן בלקט לפחות פעמיים, כולל במהלך האחרון):

אם אתם עוקבים ומאזינים לי, עוד מימי הפודקאסטים הראשונים של "פיגסקין כשר", אז אתם יודעים שהייתי שותף להתלהבות של לא מעט אוהדי סטילרס מהרביג, עוד מהפרי-סיזן של 2023, עונת הרוקי שלו. אני חושב שהבן אדם התפתח לפותח איכותי מאוד, ושלסטילרס יש החלטות לקבל לגבי הרוטציה בעמדה, כשהייסמית יחזור לכשירות. יש מצב שהם אפילו יהיו מוכנים לקבל שיחות מקבוצות שירצו להביא את הייסמית אליהן בטרייד.

כיחידה, ההגנה של הסטילרס מדורגת שנייה בליגה עם 7 איבודים שיצרה העונה (רק הג'אגס מעליהם, עם 9). ההתקפה איבדה רק 3 - זה מתכון ללא מעט ניצחונות ב-NFL.

אם כבר בלבטי הרכב עסקינן, אז בהיעדרו של ג'יילן וורן, קני גיינוול, שהיה הבקאפ של סקוואן ברקלי בעונה שעברה, נתן הצגה מרשימה - עם 134 יארדים ו-2 טאצ'דאונים במשחק הזה. האם וורן ימצא את עצמו מתפייד שוב למעמד של RB לדאון 3 בלבד?

כוכבים זוהרים, כוכבים נופלים

לפני שאתייחס לשמות ספציפיים, נתחיל בהשוואה המתבקשת בין האיגלס של 2025, לאיגלס של 2023 - קבוצה אחרת שנראתה לפרקים רע מאוד, ועדיין מצאה דרכים לנצח משחקים צמודים - עד שזה כבר לא עבד.

אני יכול להבין את ההשוואה. זו גם הפרקטיקה המתבקשת לגבי כל קבוצה מנצחת... לשאול - האם היא מנצחת כי היא באמת טובה, או שהיה לה "מזל", וזה רק עניין של זמן עד שההפסדים יתחילו להצטבר. כאמור, אני חושב שהאיגלס האלה הם יותר הצ'יפס של 2023 מאשר האיגלס של 2023. הסיבה העיקרית - האיגלס של לפני שנתיים הונהגו על ידי 2 מתאמים רוקיז (בהמשך - מאט פטרישיה בצד ההגנתי), ולא הייתה להם את כמות הכישרון שהייתה אז בצד ההגנתי של הכדור. בנוסף, האיגלס מצליחים לנצח ולהיות יעילים באפקטיביות ברגעים הכי חשובים במשחק - בדאון 3/4, וברדזון.

האיגלס עדיין מושלמים העונה ברדזון (11 טאצ'דאונים ב-11 ביקורים), ואפשר לראות שהפלייקולינג נהיה יותר מגוון באיזורים האלה, כולל ב-2 הטאצ'דאונים של דאלאס גאדרט במשחק האחרון. נגד הבאקס - האיגלס המירו 36% בדאון 3, והחזיקו את התקפת הבאקס על 23% בלבד (הם גם לא השיגו TD בשני הביקורים שלהם ברדזון). את שני הטאצ'דאונים שלהם, הבאקס השיגו במהלכים גדולים של 70+ יארדים - פעם אחת בגלל קריסה של הכיסוי מצד שני הסייפטיז, ופעם אחת כשהפאס ראש לא הגיע לבייקר, ולאחר יותר מ-5 שניות, באקי אירווינג חמק מהליינבקר, ג'יהאד קמפבל, ל-TD ארוך.

אין בכלל ספק שההתקפה של העונה לא עומדת בציפיות (ואפרט ממש עוד מעט). וזה לא משהו שהוא סביר, כשלוקחים בחשבון ש-10 מתוך 11 הפתוחים מהעונה שעברה חזרו לשחק העונה. זה גם לא סביר כשבוחנים את העליות והירידות באפקטיביות - מחצית ראשונה מול מחצית שנייה נגד הקאובויס. מחצית 2 נגד הראמס + מחצית 1 נגד הבאקס (333 יארדים ו-50 נקודות), לעומת מחצית 1 נגד הראמס + מחצית 2 נגד הבאקס (19- יארדים ו-14 נקודות).

ומכאן נגזרת השאלה שתכריע את גורל העונה של האיגלס - האם ההתקפה של סיריאני ופאטולו באמת מקולקלת, אבל לא מספיק כדי שכמות הכישרון בקבוצה תצליח להסתיר אותה כשצריך? האם משחק המסירה עבד ב-2024, רק בגלל שמשחק הריצה היה כה דומיננטי, ועכשיו מגדל הקלפים הזה קרס? עוד נגלה בשבועות הקרובים. בינתיים, במבחן התוצאה - האיגלס מקבלים את הציון המקסימלי, עם מאזן מושלם ו-65 נקודות בשבועיים האחרונים נגד קבוצות שהיו מושלמות העונה, אם לא האיגלס.

ועכשיו לכוכבים, נתחיל בנופלים, והראשון על הפרק הוא סקוואן ברקלי, איש הקאבר של מאדן (צירוף מקרים) ו-2000 היארדים בעונת 2024. העונה? 77 ניסיונות ריצה ל-237 יארדים בלבד אחרי 4 משחקים (3.1 לניסיון, לעומת 5.8 ב-2024). אין ספק שיש כאן בעיה, אבל עוד לא ברור לחלוטין ממה היא נובעת. אני לא חושב שסקוואן הוא הבעיה כאן - אני חושב שהקו לא חוסם לו מספיק טוב (PFF מדרג את הקו במקום 20 במשחק הריצה, לעומת מקום 4 ב-2024), ושלאיגלס יש בעיה שאין להם TE שני שחוסם מספיק טוב, וזה פוגע באיכות של משחק הריצה כשהם במערך 12 או 21.

כמובן שיש קשר גם לדעיכה במשחק המסירה, והדברים האלה לעד יהיו קשורים זה לזה - כשההגנה לא מכבדת את היכולת שלך להפגיז לרסיברים, הם יעמיסו את ה-BOX, יורידו עוד סייפטי להגן נגד הריצה, וזה יקשה לפתוח נתיבים לסקוואן, או כל רץ אחר. אני חושב שזה עניין פחות משמעותי מהשניים הראשונים שציינתי.

יש לאיגלס בעיה יותר "קולנית" עם כוכב אחר - וזהו, כמה מפתיע, איי.ג'יי בראון. האיש שיצר כותרות בעונה שעברה כשישב לקרוא ספר על הסיידליין, במשחק שבו לא קיבלו מספיק כדורים, לא עזר השבוע לשקט התעשייתי בפילי, עם פוסט מסתורי שפרסם לאחר הניצחון האחרון:

אין ספק שהחלק של איי.ג'יי במשחק ההתקפה של האיגלס לא ממש עושה שכל - וזה נכון לגבי כל ארבעת המשחקים העונה, עם החרגה של המחצית השנייה נגד הראמס. לא הגיוני שלשחקן ברמתו יהיו רק 14 תפיסות אחרי 4 משחקים.

שימו לב לטבלה למטה, שמציגה את כל הרסיברים שהובילו את השבוע מבחינת יארדים באוויר של הטארגטים שלהם - יש כאן 6 שצברו לפחות 100 יארדים בטארגטים האלה, ו-2 בלבד שצברו פחות מ-40 - אחד הוא כריס גודווין (שעל הסיבה לגביו ארחיב מיד) עם 26, והאחרון כאן הוא איי.ג'יי בראון עם 7 יארדים בלבד:

לצד הפתרונות שיצטרכו להגיע בצד של תוכנית המשחק, אני חושב שיש כאן עבודה בצד המנטאלי שצריך לעשות עם השחקן. כשאתה נותן לרסיבר אלפא לרוץ 35 ראוטים במשחק, ומתוך כל אלה, הוא מקבל 2-3 טארגטים... אתה עלול לייצר אצלו מידה מסוימת של שחיקה/ייאוש, שבגללה לא תקבל ממנו 100% כשבאמת תצטרך אותו. מבחינתי, לגמרי אפשר להבין את השחקן במקרה הזה - הוא עובד קשה כל השבוע, הוא רוצה להרגיש שהוא משפיע (כמו שכל אחד מאיתנו היה רוצה להרגיש בעבודה שלו), וכשמגיע המשחק והוא לא עושה את זה - התסכול ברור לחלוטין. הוא גם יצטרך לקחת אחריות ולבחון את הבעיות בהופעה שלו, כי לפי האנליטיקס של ESPN - הוא הרוויח העונה ציון הפרדה של 52 בלבד, אחרי שבשנים קודמות השיג ציון 90 ומעלה באותה קטגוריה (Open Score).

אני מאמין ומקווה שהאיגלס ימצאו פתרונות בתוך הבית, כפי שנעשה עד כה, וצריך להכניס את הדברים לפרופורציה - לבראון היו רגעים גם בעונות קודמות שהוא הרגיש לא משפיע, וזה חלק מהסיפור כשאתה חלק מקבוצה כזאת. לפעמים תוכנית המשחק מכתיבה מהלכים שמוציאים אותך מתוכנית המשחק, במידה מסוימת. בתמונה הגדולה, המספרם שלו מאז שהגיע לאיגלס היו מאוד, מאוד טובים, בעקביות:

ולגבי רחשי המעבר לפטריוטס, או כל קבוצה אחרת, ששוב חוזרים לצוף - אני לא רואה שום תרחיש סביר שבו האיגלס מוותרים על איי.ג'יי בראון בטרייד - הם יצטרכו למחוק מהספרים כמעט 60 מיליון דולר ב"כסף מת" רק כדי שכישרון כזה, בשיא הקריירה שלו, לא ישחק אצלם:

כדי לעשות את הפליפ לכוכבים הזוהרים, אני רוצה להתחיל לא בשבוע האחרון, אלא במשחק של אותם איגלס מהדורת 2023 (בלי איי.ג'יי בראון) נגד הבאקס - תבוסה כואבת ומשפילה, שחשפה עד כמה ההגנה הזאת הייתה מקולקלת - בדגש על הכיסוי ויכולת התיקול של הBack-7:

כמה יכול להשתנות בשנתיים... האיגלס הבינו בעיקר בזכות המשחק הזה, שהם חייבים לטפל בקווים השני והשלישי בהגנה, הלכו ואיתרו את זאק בון (היום אול-פרו MLB) ושני יהלומים בסיבובים 1-2 של דראפט 2024: קוויניון מיטשל וקופר דג'ין. במקרה, או שלא, שלושת אלה, בצירוף ה-MLB הפותח לצידו של בון, הרוקי ג'יהאד קמפבל, היו אחראים על רוב המהלכים הגדולים בהגנה במשחק האחרון בטמפה. קמפבל גרם לפאמבל (בפעם השנייה העונה) של באקי אירווינג וחטף מסירה של בייקר באנדזון, קופר דג'ין הוביל את הקבוצה עם 9 תיקולים, וכנראה שמעל כולם - היה מיטשל.

אין לי ממש מושג למה, אבל הבאקס חשבו שיותר נכון לטרגט את מיטשל (9 פעמים) ולא את ה-CB2 המחליף (קילי רינגו) במשחק הזה - וזה לא נגמר טוב מבחינתם. הוא איפשר רק תפיסות ל-6 יארדים ורשם 5 PBUs, ביניהם זאת בתוך האנדזון, מול אמקה אבוקה:

אני לא בטוח שיש קורנר ב-NFL שמשחק היום טוב יותר ממיטשל, שבאופן חריג, עבר עם אבוקה מצד לצד על המגרש (משהו שהוא לא עושה לרוב, באופן אישי, ולא נפוץ לסכמה ההגנתית של פאנג'יו, ככלל). ואני חושב שגם לקופר דג'ין יש קייס להיות DB טופ 10 בליגה. שתי מציאות חריגות של האיגלס, שהשורשים של שתיהן - בגלל אותו הפסד משפיל לבאקס בפלייאוף.

הדשא של השכן

משחק הבכורה של ג'קסון דארט במדי ה-NYG, והניצחון המרשים על הצ'ארג'רס הוכיחו שוב - שלאף אחד אין באמת מושג מה הולך לקרות בליגה הזאת. לזכותי ייאמר שהאמנתי שהג'איינטס יפתיעו העונה לטובה, גם בזכות הנוכחות של דארט, ובעיקר הודות להגנה - אבל לא חשבתי שהם ינצחו דווקא את היריבה הזאת, בתזמון הזה.

המספרים של דארט לא היו נוצצים, אבל לאיש יש Swag - הביטחון העצמי שלו הוא ממש חריג לרוקי, ורואים את זה בנוכחות שלו בפוקט, באיך שהוא מדבר לפני ואחרי המשחק, אפילו בריקוד האנדזון שלו:

כנראה שסוואג זה הדבר שהג'איינטס האלה צריכים היום יותר מכל דבר אחר. אחרי שלושה משחקים של ראסל ווילסון, וכמה שנים של דניאל ג'ונס (בגרסת הפרה-קולטס) ודמדומי הקריירה של איליי מאנינג. דארט לא דומה לשום דבר אחרי שהיה לג'איינטס בעמדה בעשור האחרון, וטוב שכך.

הניצחון, כמובן, לא רשום רק על שמו - אלא בעיקר על ההגנה, שניצלה את הפציעה של ג'ו אלט (ייעדר כמה שבועות) ואת העובדה שג'סטין הרברט נאלץ, ועוד ייאלץ, להתמודד בלי שני התאקלים המצוינים שלו - כדי להפעיל לחץ בלתי פוסק על הקיובי של הצ'ארג'רס. למרות שהוא הופל רק לשני סאקים, הרברט היה תחת לחץ ב-45% מהדרופבקים שלו - כשפעם אחת, כדור שנזרק תחת לחץ נהדף לאוויר ונחטף על ידי דקסטר לורנס.

ה-INT השני היה די טיפוסי לעונה הזאת של לאד מקונקי (RIP לקבוצת הפנטזי שלי, שבנתה עליו בסיבוב השני) - הוא החליק בסוף הראוט שלו, והכדור נחת הישר בידיו של דרו פיליפס.

דארט הוא גם לא הרוקי היחיד של הג'איינטס שהותיר את חותמו על המשחק - מעל כל השחקנים על המגרש, בלט הרוקי אדג' עבדול קרטר, עם 8 לחצים ו-5 QB Hits במשחק הזה:

זה לא רק שקרטר מייצר העונה לחצים על הקיובי היריב (יש לו 19 כאלה מפתיחת העונה) - הוא גם מייצר אותם יותר מהר מכל אדג' פותח בליגה - תוכלו לראות אותו בצד ימין של הגרף כאן למטה:

אז זה רחוק מאוד מלהיות מושלם, אבל זה נראה הרבה יותר טוב ומבטיח ממה שראינו בשלושת השבועים הראשונים מהג'איינטס. הבעיה? מאליק נייברס, הסופרסטאר הבאמת גדול, והיחיד, שיש להתקפה הזאת היום - גמר את העונה עם פציעת ACL.

הפציעה הזאת החזירה לשיח את הדיון על המשטח באיצטדיון הביתי של הג'איינטס, איצטדיון מטלייף. מאז פתיחת האיצטדיון ב-2010, נרשמה כמות מטרידה של פציעות ACL לכמה וכמה שחקנים, והמשטח עבר, בהתאמה, לא מעט שינויים. מדובר במשטח שלא עשוי מדשא טבעי, אלא משטח סינטטי. לפני עונת 2023, הותקן משטח משודרג בטכנולוגיית FieldTurf CORE, שאמור היה לשפר את היציבות והאחיזה של שחקנים עם הקרקע.

למרות השינויים והדיונים, המטלייף ממשיך לגבות קורנות, וזו הרשימה (החלקית) של פציעות ACL ואכילס ששחקנים ספגו על המשטח הזה בשנים האחרונות:

ואולי זו בכלל בעיה מיסטית שקשורה לג'איינטס? נייברס הוא הכוכב השלישי של הקבוצה בצד ההתקפי של הכדור שסופג פציעה קשה בשלב מוקדם של העונה, כבר בתחילת הקריירה שלו: זה קרה לאודל בקהאם-ג'וניור בשבוע 5 של עונתו הרביעית בליגה, ולסקוואן ברקלי בשבוע 2 של עונתו השלישית בליגה.

בכל מקרה, וכפי שרמזתי בפתיחה של הפוסט - לצערי, למרות שהחלון לצבור כמה ניצחונות יפים בתוך הדיוויז'ן הזה, ואפילו לקחת מקום שני, נראה פתוח (לאור ההיחלשות המסתמנת של הקאובויס והקומנדרס), זה יהיה כמעט בלתי אפשרי בלי נייברס. השיפור המסתמן של וואנדייל רובינסון לא הופך אותו ל-WR1 לגיטימי, וגם לקאם סקאטבו ות'יאו ג'ונסון עוד יש דרך לעבור לפני שיוכלו להיות אבן פינה של התקפת NFL איכותית. אם אני טועה, ומאחל לאוהדי הג'איינטס שאני טועה, אז סיפור הסינדרלה הזה יהיה אפילו עוד יותר מרשים.

כמה מילים על הצ'ארג'רס והפציעות שלהם - אז אם בשבוע שעבר הרברט ניצח משחק שהיה מתאים לו להפסיד, אז הפעם הוא הפסיד משחק שהוא היה אמור לנצח. כאמור, הנסיבות לא פשוטות, לאור הפציעות על קו ההתקפה, אבל עדיין מדובר ביריבה נחותה בהרבה, עם קו התקפה מפוקפק משלה, ששמה בסך הכול 21 נקודות במשחק הזה. הרברט קיבל הרבה מאוד עזרה מאומאריון המפטון על הקרקע, עם משחק שני של 120+ יארדים ו-TD. וזה לא רק המספרים - הרוקי נראה כמו כוכב אמיתי, עם המהירות והכוח להיות RB מוביל בליגה ב-3/4 שנים הבאות:

הניצחונות של הברונקוס והצ'יפס השבוע כמעט מוחקים את הפער שהצ'ארג'רס השיגו בראשות הבית בשלושת השבועות הראשונים. זה הולך להיות צמוד עד הסוף, ככל הנראה.

עלייתו של הפניקס

לאחר שלושת הראשונים של העונה, היו רק 2 קיוביז פותחים בליגה שלא היה להם Big Time Throw מוצלחת, לפי PFF - מייקל פניקס וטרבור לורנס. מה זה BTT? למה להסביר, כשאפשר פשוט להראות אחת מהשתיים של פניקס מהמשחק האחרון:

אז כן - ככה זה נראה: מסירות ברמת קושי גבוהה, שמגיעות לרסיבר בצורה מדויקת, למרות שחלון המסירה יחסית מצומצם מאוד. ובכלל, פניקס השלים כמעט 77% מהמסירות שלו נגד הגנת הקומנדרס, כולל 6 מ-7 מסירות מדויקות נגד הבליץ, והיה דומיננטי במיוחד בדאון 3 (הפלקונס המירו בהצלחה 7 מתוך 13 מצבים בדאונים 3/4) ובמסירות קצרות של עד 10 יארדים מה-LOS (השלים 13 מ-13 כאלה, שהפכו ל-180 יארדים בסך הכול):

הוא שוב הראה את כל הדברים שסקאוטים ואנליסטים אהבו לראות ממנו לפני הדראפט - מודעות ונוכחות בפוקט, התמודדות טובה עם לחץ, ויכולת מסירה מדויקת לכל הטווחים:

צריך לזכור - זו הופעה חריגה באיכות שלה ביחס לסטנדרט של פניקס העונה. רק בשבוע שעבר הוא סופסל לטובת קירק קאזינס, בתצוגת נפל של 0 נקודות קבוצתיות. אבל לא מופרך לצפות לתנודתיות שכזו אצל קיובי שהוא למעשה Rookie Starter. כל עוד ביז'אן רובינסון ימשיך לתת תצוגות כאלו מהבקפילד, זה יעזור להוריד מפניקס את הלחץ, ואולי ימתן קצת את התנודות כלפי מטה.

בזמן שדרייק מיי הוא כנראה קיובי השנה השנייה שפתח את העונה הזאת הכי טוב, בבחינת גודל הדגימה של כל ארבעת משחקי הפתיחה, יכול להיות שזו ההופעה הבודדת הכי טובה של כל אחד מהקיוביז ממחזור 2024.

בצד של הקומנדרס - זהו, כנראה, המשחק האחרון ברצף הזה שבו מרכוס מאריוטה יפתח. הוא עשה מעל ומעבר למצופה, בנסיבות, אבל אני חושב שאוהדי הקומנדרס צריכים להתמקד במה שראינו מהקבוצה שלהם מתחילת העונה בכל מקום אחר שאינו עמדת ה-QB: האם אם מרגישים שקווי ההגנה וההתקפה נמצאים בסטנדרט של אליפות? שיש מספיק איכות בעמדות ה-Skill? שהסקנדרי מסוגל להחזיק מול התקפות העילית של הליגה? לתחושתי - לא, לא וממש לא.

עוד 11 נגיסים

בילס (4-0) - סיינטס (0-4) 19-31

הבילס ממשיכים לצעוד, וזה היה הלוק השבועי בצדק. לא משנה כמה טריק פלייז קלן מור היה קורא במשחק הזה (ד"ש לכריס אולאבה, הקיובי הכושל) - זה היה נגמר בניצחון דו-ספרתי לקבוצה הביתית. הסיינטס ימשיכו להילחם על הבחירה הראשונה בדראפט, הבילס על הסיד הראשון (החודש הבא יהיה אחד הפחות קלילים שלהם העונה: פטריוטס, בפלקונס, בקרוליינה וצ'יפס בבית).

ליונס (3-1) - בראונס (1-3) 10-31

חשבתי שפלוס 9.5 זה הפרש גדול מדי, וטעיתי בגדול. ההגנה של הבראונס החזיקה את התקפת הליונס על 277 יארדים בסך הכול ו-6 מ-15 בדאון 3/4, אבל ההתקפה שלהם הייתה 4 מ-15 בדאונים האלה, יצרה אפילו פחות יארדים ואיבדה 3 כדורים - אני עדיין לא רואה שום סיבה הגיונית לכך שפלאקו הוא הפותח כאן.

פטריוטס (2-2) - פנתרס (1-3) 13-42

דרייק מיי משחק כמו קיובי טופ-10 העונה, והוא נראה כרגע כמו הקיובי הכי טוב ממחזור 2024:

אין לי שום דרך להעריך את הפנתרס העונה - שבוע שעבר מפרקים את הפלקונס (שניצחו בקלות את וושינגטון השבוע), ושמים 30 נקודות, השבוע קיבלו בראש מהפאטס... ניפגש בשבוע 10, אולי עד אז אבין.

טקסנס (1-3) - טיטאנס (0-4) 0-26

הטקסנס שומרים את העונה בחיים, הודות להגנה וגם ההתקפה (שימו לב לווילי מרקס, עם משחק גדול). אחרי המשחק, הטקסנס ויתרו על עוד פותח על קו ההתקפה, קאם רובינסון, שנשלח לבראונס אחרי משחק אחד שפתח בו בקבוצה בקבוצה בלבד. יכול להיות שביוסטון מאמינים שהם הצליחו למצוא נוסחה מנצחת? לפי נתוני NextGen, שלושת המשחקים האחרונים הם הראשונים מאז עונת 2023 (כניסתו של סי.ג'יי סטראווד לליגה) שהקו של הטקסנס איפשר פחות מ-40% לחץ על הקיובי, והם במגמת שיפור מתמשכת (שבוע 2 - 36.7%, שבוע 3 - 32.6%, שבוע 4 - 28.1%).

קאם וורד אמר אחרי המשחק, בפרפראזה, שהקבוצה משחקת "כמו תחת", והוא לא טועה. ולמרות כמה מהלכים מאוד מרשימים, זה נכון גם לגבי המספרים שלו - הוא אחרון בליגה מבין כל הקיוביז הפותחים באחוזי השלמה (51.2%), במסירות ל-TD (2), בסאקים (17) וב-QBR (23.0). הוא במקום הלפני אחרון ביארדים (614).

ראמס (3-1) - קולטס (3-1) 20-27

לא מספיק שפוקה הוא הרסיבר הכי טובה העונה בליגה, ושהוא השווה את שיא הליגה לתפיסות בארבעת המשחקים הראשונים של העונה (42) - הוא גם הפך לאחד החוסמים הכי טובים בעמדה, ושון מקווי מנצל את זה פעם אחר פעם:

הקולטס יכולים להיות מעודדים מהמשחק. היו להם כמה וכמ הזדמנויות לנצח, כולל הדרופ ההזוי של מיטשל. שיין סטייכן בצדק פייבוריט לתואר מאמן העונה. כולם מדברים על דניאל ג'ונס, לא מספיק מדברים על לאיאטו לאטו, האדג' בעונתו השנייה, שמדורג שלישי, לפי PFF, מכל הפותחים בעמדה מבחינת Pass-Rush Win Rate, עם30% (לפניו רק מיילס גארט ו-וויל אנדרסון ג'וניור).

ניינרס (3-1) - ג'אגוארס (3-1) 26-21

כפי שכתבתי בפריוויו - שום טריי הנדריקסון, או שחקן אחד, לא יהפוך את הניינרס לקונטנדרית לגיטימית ב-NFC במתכונתה הנוכחית. העומק היה מעורר מחלוקת, עוד לפני מגפת הפציעות. ברוק פורדי נראה לא מספיק טוב ועושה הרבה טעויות, כשהוא על המגרש. הם הקבוצת 3-1 השלישית בטיבה בבית המערבי, כרגע

הג'אגס נראים טוב. מאומנים טוב יותר, הקווים משחקים מצוין (קו ההתקפה - מקום 3 בפאס פרוטקשן, ומקום 6 במשחק הריצה, לפי PFF). סימן השאלה הכי גדול בקבוצה היום הוא לא אחר מאשר טרבור לורנס. מספיק לראות את המסירה הזאת לטראוויס האנטר, בדאון 3 ו-15, ולהבין כמה האיש הוא אסון שממתין לקרות, וזו לא המסירה היחידה שהוא מסר גבוה מדי במשחק הזה:

יש שיכנו את המסירה הזאת Hospital-Ball, והאמת היא שאני אחד מהם...

צ'יפס (2-2) - רייבנס (1-3) 20-37

הצ'יפס חיים ובועטים, ואין ספק שעם קסבייר וורת'י - זו אופרה אחרת לגמרי. בצד של בולטימור, לעומת זאת, ולמרות שכתבתי מראש שהם פחות צריכים כאן W, הדרך מעוררת יותר נורות אזהרה משני ההפסדים הקודמים.

שפת הגוף של למאר די מטרידה, והפציעות בהגנה זה לא צחוק - לא מספיק שנאמדי מאדוביקה גמר את העונה (מקווה שיהיה בסדר בהמשך, פציעות צוואר זה עניין מסכן קריירה), ברודריק וושינגטון הולך ל-IR, גם רוקוואן סמית ומארלון האמפרי צפויים לפספס כמה שבועות עקב פציעות חדשות. זה קורה רגע לפני רצף של שלושה משחקי בית מול הטקסנס, הראמס והברס.

ריידרס (1-3) - ברס (2-2) 25-24

קו ההתקפה נראה טוב יותר, מאשטון ג'נטי נתן סוף-סוף משחק פריצה. חבל שג'ינו סמית התאמץ מאוד למחוק את התצוגה שלו, ושל מקס קרוסבי, ולהוביל ל-L שלישי ברציפות של וגאס.

אם מישהו צפה בריאיון מחצית המדובר של בן ג'ונסון (במידה ולא, יכולים לחפש כדי להבין את הרפרנס) - אני חושב שהכתבת הייתה די מרגיזה ושאלה שאלות לא רציניות, אז הגישה שלו הייתה במקום, למרות שהתנצל בהמשך.

משחק SNF: קאובויס (1-1-2) - פאקרס (2-1-1) 40-40

מייקה פארסונס עשה כל מה שהוא יכול (והיה מועמד מוביל אצלי לשחקן ההגנה של השבוע, יחד עם הזוכה, מקס קרוסבי, דווין לויד מהג'אגס וקווין באיירד מהברס), אבל זה הספיק רק לתיקו. שני קווי ההתקפה התייצבו פצועים למשחק הזה, וזה הורגש היטב.

דאק פרסקוט משחק פוטבול מעולה העונה, אולי הכי טוב בקריירה שלו. לשים 40 נקודות עם קו פצוע ובלי סי.די לאמב מול הפאקרס האלה - זה מרשים. קשה להרגיש והלעריך את זה כשרוב הקבוצה סביבו נראית פשוט נורא. אני עדיין לא חושב שהוא שווה 60 מיליון דולר לעונה, אבל הוא יותר שווה את הכסף ביחס למה שאני רואה, למשל, מדארון בלנד או טרייבון דיגס.

משחק MNF: דולפינס (1-3) - ג'טס (0-4) 23-27

נתון די משוגע שנתקלתי בו - ג'סטין פילדס מעולם לא ניצח משחק (הפסיד 25) שבו ההגנה שלו מאפשרת יותר מ-20 נקודות. ובאותה נשימה - הוא לא הבעיה הראשונה, ולא השנייה של הקבוצה הזאת.

זה אולי הניצחון הכי פחות משמעותי או חשוב של השבוע, והוא עוד הגיע במחיר לא פשוט - פציעה קשה מאוד בברכו של טייריק היל (שנראה מחויך מאוד כשנישא על אלונקה לחדר ההלבשה - אני מניח שמדובר בסוג-של מנגנון הגנה, ולא הקלה מכך שהוא לא צריך יותר לשחק עם טואה, כפי שיוצרי ה-MEMEs טענו).

כמובן שלא התעוררתי לצפות במשחק משמים וחסר חשיבות שכזה, אבל לכל מי ששוקל לצפות במשחק של הדולפינס - דעו שכמעט תמיד תוכלו להיתקל במהלך מפתיע שכזה מההתקפה של מייק מקדניאל:

הוא יהיה אחלה OC איפשהו, ומעריך שזה יקרה בקרוב.

משחק MNF: ברונקוס (2-2) - בנגלס (2-2) 3-28

ג'ייק בראונינג הצליח למחוק בשבועיים כל קרדיט שהוא צבר בעבר כבקאפ איכותי ו/או פותח לגיטימי בליגה. זה ברור. אבל אולי עכשיו גם צריך להיות ברור שזאק טיילור מחק מזמן כל קרדיט שהוא צבר כמאמן בליגה בעונת הסופרבול של 2021.

הברונקוס עשו מה שצריך מול אחת מנמושות הליגה. יהיה להם יותר קשה בשבוע הבא בפילדלפיה.

---

 הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-600 אוהדים שכבר שם!

---