חברים וחברות, אנחנו כמעט בסיומה של הסדרה - והפעם, פוקוס על העמדה האחרונה שעוד נותר להתפקס עליה: דיפנסיב תאקל, החלק הפנימי של קו ההגנה. האנשים הגדולים שצריכים לעצור את הריצה, וגם, להגיע אל הקיובי.
אז האם הדראפט הזה יביא לנו את היורש של אארון דונלד? או את ממשיך דרכו של כריס ג'ונס?
כנראה שלא - גם בגלל שאלה כישרונות שמגיעים אחת לעשור, בערך. וגם כי העמדה לא עמוקה במיוחד, הפעם (לפחות על הנייר). מה שכן מעניין לראות - זוהי ההשפעה של אארון דונלד על התבנית (Mold) של הדיפנסיב תאקל האידיאלי - הרבה מהשמות המובילים כאן הם נמוכים ו"קצרים" יותר מהמבנה הטיפוסי שסקואטים חיפשו בעמדה בשנים קודמות.
לפני מספר ימים דרק בראון (בחירה מספר 7 בדראפט 2020) חתם על חוזה ענק בקרוליינה והזכיר לנו, שאם אתה רוצה שחקן ברמה הגבוהה בעמדה הזאת - כדאי מאוד ללכת על אחד הפרוספקטים של הסיבוב הראשון: מתוך 15 ה-DTs עם השכר השנתי הגבוה ביותר בליגה כיום, ישנם 4 בלבד שלא נבחרו בסיבוב הראשון: כריס ג'ונס (סיבוב 2), ג'סטין מאדוביקה (סיבוב 3), ג'ייבון הארגרייב (סיבוב 3) ודרמונט ג'ונס (סיבוב 3).
וזה מוביל אותנו ישירות אל השם הראשון ברשימה...
מקום 1 - ביירון מרפי, טקסס
יש שני מועמדים בולטים להוביל כאן את הרשימה, ואני בחרתי במרפי - שגם יורד מוקדם יותר מהלוח לפי מרבית האנליסטים - והוא גם הראשון מבין שני DTs של הלונגהורנס כאן ברשימה.
יתרונות:
אפשר לראות בקלטת שלו - צעד ראשון מהיר במיוחד, שילוב קטלני בין כוח לעוצמה, יכולת שינוי כיוון חריגה. וגם כשהוא לא משיג את הסאק (כמו בכמה מהלכים שאפשר יהיה אפשר לראות למטה, ממשחק הפלייאוף נגד וושינגטון), הוא מנצח את הקרב שלו ומשבש את המהלך (שימו לב למספר 90 בכתום/לבן):
ואיך מודדים את היכולת לשבש מהלכים מבלי לצבור סאקים? נתון של PFF בשם Pass-rush Win Rate הוא אחד המובילים, וכפי שתוכלו לראות בגרף למטה (שמשווה בין תדירות ה"ניצחונות" גם במשחק הריצה וגם במשחק המסירה של פרוספקטים בעמדה מהשנים האחרונות) - מרפי היה אפקטיבי במיוחד לפי הנתון הזה:
כאשר מבודדים מהלכי מסירה "טהורים", במה שנקרא "True Pass Sets" - בלי מהלכי סקרין, Rollout וכו - הנתון של מרפי עומד על 27% - הטוב ביותר בשנתיים האחרונות, בפער די ניכר (ג'יילן קרטר, שנבחר טופ 10 בעונה שעברה, במקום השני - עם 21.6%).
חסרונות:
ה"בעיה" המרכזית - המבנה שלו לא אידיאלי (בעיקר גובה - 1.8 מ' בלבד, שזהו אחוזון 3 לעמדה), וזרועות קצרות יחסית. אבל אתם זוכרים על איזה DT אגדי אמרו את זה בעבר, לא? (ואם לא - הוא יוזכר כאן בסיכום).
קשה לומר שזה "חיסרון" אבל בהשוואה לפרוספקטים אחרים בעמדה מהשנתיים האחרונות - מרפי פחות אפקטיבי נגד הריצה (אחוזון 81 ב-Run-stop %) ביחס למסירה (אחוזון 98 ב-Pass-rush Win Rate)/
מה אומרים המוק-דראפטים? תחילת המחצית השנייה של הסיבוב הראשון (בחירה נפוצה במיוחד - ראמס ב-19)
השוואה פופולארית: גריידי ג'ארט
שורה תחתונה שלי: ההתאמה לראמס היא בעיניי מעניינת מאוד, אבל לא הייתי רוצה להתחלף עם האיש שמצופה ממנו להחליף את אארון דונלד כבר בעונה הראשונה בליגה. ובכל זאת - היילייטס סופר-מרשימים, ואני קונה את ההייפ כאן.
מקום 2 - ג'רזאן "ג'וני" ניוטון, אילינוי
קורא התיגר המרכזי על מרפי בפסגת הדירוג הזה. יש מי שטוען שאילו היה מגיע בקולג' בפרופיל יותר גבוה - גם ההייפ סביבו היה בהתאם, אבל הוא עדיין נחשב (בעיני רבים) לאחד משני הפרוספקטים הבולטים בעמדה בדראפט שייערך בדטרויט.
יתרונות:
אני חושב שג'ואל קלאט סיכם את זה די טוב בפודקאסט שלו (והנה, תתרגלו לזה - עוד DT Undersized שזוכה בהקבלה לאארון דונלד):
כאמור, גם כאן יש שחקן עם יכולות גבוהות גם נגד המסירה וגם נגד הריצה, עם מספרים שמגבים את זה: בשתי עונות באילינוי הוא רשם 13.5 סאקים, 22.5 TFL והוסיף 5 PBUs ו-3 FF. מרשים מאוד.
וזה אולי המהלך המרשים ביותר שלו שנתקלתי בו:
חסרונות:
כפי שצוין בניתוח של קלאט, ובהקשר של ביירון מרפי - גם כאן, מדובר בפרוספקט Undersized (גובה - אחוזון 22, מוטת זרועות - אחוזון 5).
בנוסף, אין לו צעד ראשון מהיר כמו שיש למרפי.
מה אומרים המוק-דראפטים? אמצע-סוף סיבוב ראשון
השוואה פופולארית: שלדון ריצ'ארדסון
שורה תחתונה שלי: אומנם האנליטיקות המתקדמות לא מגבות את זה לגמרי, אבל נראה שחקן לא פחות טוב ממרפי. חושב שקבוצות עם פערים במרכז של קו ההגנה (דולפינס, קארדס, ניינרס) יוכלו ליהנות ממנו מאוד.
מקום 3 - טוונדרה סווט, טקסס
הפרטנר של מרפי למרכז קו ההגנה של טקסס. "טיפוס" אחר של פרוספקט, עם מבנה ו-Skill Set שונים מאלה של עמיתו, ועדיין - מוערך מאוד.
יתרונות:
מדובר באיש עצום, שקשה מאוד להזיז, במשקל של לא פחות מ-166 ק"ג (אחוזון 99)! לא מן הנמנע שהוא יצטרך לרדת במשקל במעבר ל-NFL, אבל זה תלוי במה שהקבוצה החדשה תצפה ממנו לעשות על המגרש.
אני התרשמתי במיוחד ממהלכים שלו במשחק הריצה (בעיקר במשחק נגד וושינגטון בפלייאוף - משם נלקחו שני המהלכים הראשונים):
מבחינת Run-stop Rate - הוא היה טוב יותר בקולג' משני המדורגים מעליו, ובניגוד אליהם, יש לו גם זרועות ארוכות - שיכולות להוות יתרון במהלכים כאלה:
חסרונות:
אתלט לא טוב במיוחד (אחוזון 17 במטה במדידות של מהירות ויכולת ניתור בקומביין).
כמו במקרים אחרים של שחקנים במימדים כאלה, לפעמים נראה שהוא מתעייף יחסית מהר, ומתקשה להישאר על המגרש 3 דאונים בעקביות.
בנוסף, אין לו מהלך פאס-ראש מובהק שמנצח לו מאבקים בעקביות על ה-LOS.
מה אומרים המוק-דראפטים? אמצע-סוף סיבוב שני
השוואה פופולארית: גרובר סטיוארט
שורה תחתונה שלי: נראה כמו שחקן ש(במקרה הטוב) יהיה על המגרש רק בדאונים מוקדמים, או מצבי ריצה מובהקים - לפחות בתחילת הקריירה שלו. ראינו כאלה נבחרים גבוה מאוד בעבר (ג'ורדן דיוויס מהאיגלס אולי הדוגמא המובהקה) אבל יש לי תחושה שזה לא יהיה המקרה הפעם.
מקום 4 - לאונרד טיילור, מיאמי
בחירה מפוקפקת למדי למיקום הזה, אם להסתמך על המוק-דראפטים, אבל האנליסטים שאוהבים אותו - ממש נלהבים לגביו + יש כאן כמה מספרים מדידים שמרמזים שאולי יש כאן Sleeper רציני, אז הלכתי כאן על הימור קטן...
יתרונות:
מעבר לעובדה שיש לו מבנה וגודל די אידיאליים לעמדה, היתרון המובהק ביותר כאן הוא שמדובר בפאס-ראשר מאוד אפקטיבי - למעשה, הוא ניצב במקום ה-9 מכל הפרוספקטים בעמדה בשנים האחרונות (החל מ-2016) מבחינת Pass-rush Win Rate:
הסנגורים שלו טוענים שב-2023 הוא שיחק NT (או 1-Tech) יותר סנאפים, ולכן נראה (על הנייר) שהתפוקה שלו ירדה, למרות שבפועל, כשהוא שיחק 3-tech הוא היה אפקטיבי יותר כפאס ראשר (ה-win rate) עלה מ-10.3% ב-2022 ל-16.3% ב-2023.
חסרונות:
גם כאן, מדובר באתלט לא ממש מרשים, בלשון המעטה (לפחות ע"ב התוצאות המדידות שלו - אחוזון 40 ומטה בכל אחד מהמבחנים בקומביין).
הדגל האדום המרכזי שמבקריו מנופפים בו - ירידה חדה בתפוקה (שוב - על הנייר) בין 2022 (3 סאקים ו-10.5 TFLs) ל-2023 (סאק אחד, 3.5 TFLs).
מה אומרים המוק-דראפטים? סיבוב 3-4
השוואה פופולארית: ג'ייבון הארגרייב
שורה תחתונה שלי: כאמור, חושב שיש כאן מצב ל-Sleeper, מהנימוקים שהוצגו לפני. קבוצה שתחפש פרופיל כמו שלו (מבחינת גודל ואפקטיביות נגד המסירה) עשויה להוריד אותו מהלוח מוקדם יותר מהצפוי.
מקום 5 - בריידן פיסק, פלורידה סטייט
שחקן שבילה 4 שנים בווסטרן מישיגן לפני שעבר לפלורידה סטייט. כוכב קומביין שייכנס לדראפט עם הייפ גבוה מאוד. האם האתלטיות לבדה היא כל הסיפור? והאם תספיק כדי לגרום לקבוצה לבחור בו גבוה מכפי שכולם חזו רק לפני חודש וחצי?
יתרונות:
זריזות, מהירות וצעד ראשון ברמה עילית - כל אלה נראים בבירור במהלך הזה נגד פלורידה סטייט (שימו לב איך הוא לא מתבלבל משלל ההטעיות):
והנה עוד מקבץ של מהלכים מרשימים - גם נגד המסירה, וגם נגד הריצה:
בשורה התחתונה, הכול התחבר לשורה סטטיסטית יפה מאוד בשלוש השנים האחרונות - 16 סאקים ו-28.5 TFLs.
כאמור, כל אלה מתחברים לקומביין מאוד מוצלח של פיסק, שהסתכם בציון אתלטי יחסי של 9.89:
חסרונות:
אם נשים רגע את ההייפ סביב האתלטיות - הוא לא היה פאס ראשר מאוד אפקטיבי בקולג' (מבחינת Pass-rush Win Rate: 8.9% בלבד ב-2023, ו-10.5% ב-2022).
התייחסנו כבר קודם לתבנית/שבלונה המקובלת לעמדה, אז הנה עוד זווית כאן - הזרועות של פיסק קצרות באופן די חריג לעמדה (אחוזון 11) - מאז הקומביין של 2003, היו רק 23 פרוספקטים עם זרועות כמו שלו או קצרות יותר (78.7 ס"מ = 31 אינצ'ים) - ורק שניים מהם נבחרו בסיבוב הראשון (קאלייז'ה קאנסי ודיוויד פולאק). 14 מהם נבחרו בסיבובים 4-7, ועוד 7 לא נבחרו בכלל בדראפט
מה אומרים המוק-דראפטים? המניה של פיסק חובה לא מעט תהפוכות, אחרי הזינוק המטאורי פוסט הקומביין, וכרגע לפי התחזיות הוא צפוי לרדת מהלוח באמצע הסיבוב השני:
השוואה פופולארית: ג'רי טילרי
שורה תחתונה שלי: ההייפ שמצטבר סביב כוכבי קומביין מסוימים יכול להיות מלכודת דבש רצינית - הסקאוטים יכולים להתלהב באתלטיות, אבל יש בעיות (בטכניקה, בגישה, או בכל פרמטר אחר) שבגללן הביצועים על המגרש לא התחברו בקולג' - ולא תמיד אלו הם דברים שאפשר לתקן במעבר ל-NFL.
מקום 6 - קריס ג'נקינס, מישיגן
מזמן לא ניתחתי כאן שחקן מהגנת הפלדה של מישיגן - ג'נקינס סוגר את הרשימה הזאת, אבל רבים חושבים שיש כאן אפילו יותר אפסייד, כתוצר של קולג' כל כך יוקרתי.
יתרונות:
בהגנה נגד הריצה - יש לבחור את כל הקבלות שאפשר לרצות. ב-4 עונות במישיגן, הוא צבר ממוצע של 13.3% Run-stop Rate - נתון שממקם אותו במקום השני מבין כל הפרוספקטים בעמדה מאז 2016! (כריסטיאן בארמור - 13.5%, קווינן וויליאמס - 13.3%, ג'יילן קרטר - 11.8, ג'פרי סימונס - 11.3%, אד אוליבר - 11.1%). וכאמור - כשחקן מישיגן, זה נעשה נגד יריבות ברמות הגבוהות ביותר.
כמו שאפשר לראות כאן - לאיש יש חיבה מיוחדת ל-Spin Moves בפאס ראש:
חסרונות:
לא היה ממש פרודוקטיבי בתור פאס ראשר - 4.5 סאקים בלבד לאורך קריירת הקולג' שלו.
בגלל שמהירות התגובה והזריזות שלו ממוצעים (ואף מתחת לכך) הוא התקשה מול ליינמנים זריזים בקולג' - וברגע שהם יצרו מולו את המגע הראשון, היה קשה לו להשתחרר מהחסימה.
מה אומרים המוק-דראפטים? סוף סיבוב שני - סיבוב שלישי
השוואה פופולארית: ג'ונתן בולארד
שורה תחתונה שלי: נראה כמו פרוספקט מעניין, עם רקע מבטיח. אבל לא בטוח אם מדובר בדיפנסיב תאקל שיהיה על המגרש 3 דאונים (כמו במקרה של טוונדרה סווט) בגלל חוסר האפקטיביות במשחק המסירה.
עוד שמות לשים עליהם עין: רוק אורהורו (קלמסון), מייסון סמית (LSU), מקאי ווינגו (LSU), ברנדון דורלוס (אורגון), מייקל הול ג'וניור (אוהיו סטייט), דוויין קרטר (דיוק)
עד כאן סקירת העמדות, שליוותה אותנו לאורך 9 הפרקים החולפים. מקווה מאוד שנהנתם.
בפרק הבא, העשירי (וכנראה האחרון) אני מבשל משהו מיוחד - מוק דראפט מלא שלי ל-2 הסיבובים הראשונים, שיוצג לכם אל מול מוק דראפט אוהדים, בהשתתפות כמה עשרות מחברי הקהילה ועוקבי הבלוג.
במעמד הדראפט, נוכל לבדוק ולראות מי יותר צדק (או ליתר דיוק - פחות טעה) - אני, או האוהדים, לגבי הקבוצות שלהם.
תודה , אחלה סדרה