בדרך לסנטה קלרה: מחשבות על כמה מהדמויות הבולטות לקראת סופרבול 60

כל עונת NFL נגמרת במשחק הסופרבול, שהוא לא בהכרח המשחק הכי טוב או מרגש בעונה. הוא הרי משוחק במגרש נייטרלי, ולעיתים האווירה מרגישה די "סטרילית" ופלסטית - אבל הוא בהחלט זה שמאגד סביבו את הכי הרבה סיפורים. כנראה שזה (גם) בגלל העובדה שישנו בילד-אפ מתמשך של שבועיים לקראת משחק אחד ויחיד.

לפני שאסקור כאן את ששת האנשים/סיפורים שהיו אחראים, יותר מכל (לדעתי), לאליפויות ה-NFC וה-AFC של הסיהוקס והפטריוטס בהתאמה, אני רוצה להודות ל-52 אנשים אחרים - 52 חברים שהגיעו לצפות איתי במשחקים, באירוע הקהילה האחרון. העובדה שיש לי היום פלטפורמה שמאות אנשים צורכים אותה על בסיס יומי היא דבר מדהים בפני עצמו, אבל ההזדמנות לפגוש אתכם באופן אישי ולחוות ביחד את המשחקים, זו הדרך הכי טובה להבין שבאמת בנינו יחד קהילה אמיתית סביב הדבר. אני מאמין ומקווה שמה שמייחד את הקהילה הזאת היא אהבה טהורה למשחק, שלא תלויה בדבר או באינטרס, כזה או אחר. ואני חושב שזה חריג, אפילו בתוך הנישה הדי קטנה של חובבי NFL דוברי עברית.

אז אני מודה לכם מכל הלב על החלק שלכם בדבר, ומבטיח שאמשיך ליצור כמה שיכול גם לקראת ובמהלך העונה הבאה. כבר התחלתי לעבוד על פרויקט מיוחד לתחילת האוף-סיזן, במסגרתו נעיף מבט מעמיק על הפרוספקטים הכי מעניינים לדראפט 2026, ואני מניח שיהיו עוד תכנים ופעילויות מהז'אנר.

כמו תמיד - אני מזמין אתכם לספר לחברים ומכרים על הפעילות שלי. אני מאמין שהחומרים שכבר נמצאים כאן באתר, ועוד יעלו להמשך, הם ההזדמנות הכי טובה לאוהדים חדשים ללמוד על ולהבין את המשחק.

להאזנה לסיכום גמרי הקונפרנס בגרסת הפודקאסט

תפריט ניווט בין הניתוחים:

פיק 1 - מגרש הרוחות: המסע המופלא של סאם דארנולד, מפאנץ' מהלך לאלוף NFC

פיק 2 - המילטון 2.0: איך הפך כוכב הקומביין לשחקן הכי חשוב של מייק מקדונלד?

פיק 3 - החתיכה החסרה: על המהפכה ההתקפית בסיאטל והפלייקולים הכי יפים מול הראמס

פיק 4 - עניין של DNA: הצומת בה נפגשו הפאטס והטיטאנס, ועקרונות הניהול של ורייבל

פיק 5 - הנוסע המתמיד: השחקן הכי חשוב בהגנת הפאטס מגיע לסופרבול 3 ב-4 שנים

פיק 6 - אייג'נט זירו: כמה מספרים לגבי העונה ההיסטורית של כריסטיאן גונזלס

פיק 1 - מגרש הרוחות:

ביקשו מראש שאקדיש כמה מילים למסע שעבר סאם דארנולד, והאמת? שלא באמת היו צריכים לבקש - זה אולי הסיפור שהכי מתבקש לספר לקראת הסופרבול הקרוב. דארנולד נכנס לליגה כפרוספקט QB, צעיר (בן 21 בלבד) ומבוקש, בדראפט עמוס בקיוביז - הוא ירד מהלוח שלישי בסך הכול, כשלצידו בסיבוב הראשון: בייקר מייפילד (בחירה 1), ג'וש אלן (7), ג'וש רוזן (10) ולמאר ג'קסון (32). כן, אתם לא מתבלבלים - הוא הראשון מהמחזור הזה שהגיע ל-SB.

לא רק שהוא היה צעיר, ולא רק שנחת בג'טס, הוא גם נקלע לסיטואציה שבה המאמן היה אדם גייס, אדם שמאז פיטוריו מהג'טס בעונת 2020 - לא חזר לעבוד ב-NFL, וממלא בשנים האחרונות שורת תפקידי ניהול בקולג'ים. גם המעבר לקרוליינה לא עשה עימו חסד, גם שם איבד במהרה את הקרדיט בהרכב - וגם שם היה צריך לשאת בנטל של מאמן לא מוצלח במיוחד - מאט רול, שפוטר ב-2022 ומאז עבר למכללת נברסקה ולא שב עוד לליגה של הגדולים.

את המספרים אתם יכולים לראות למטה - ב-6 שנותיו הראשונות דארנולד נדד ממקום למקום, ומעולם לא מסר ליותר מ-3,024 יארדים או 19 טאצ'דאונים בעונה. הוא גם מעולם לא דייק ביותר מ-62% מהמסירות שלו. הוא כבר תויג על ידי רבים כבאסט, עבר לניינרס כדי להיות בקאפ ומשם התגלגל לויקינגס כסוג-של QB מעבר, במקביל לבחירה בדראפט בג'יי.ג'יי מקארתי.

הוא למינסוטה עם יותר ממים על שמו מאשר הישגים מקצועיים. אתם אולי מכירים את הבדיחות: דארנולד רואה רוחות, כמובן. וישנו כמובן ה-MEME הזה, זכר לתקופה שבה נעדר ממשחקי הג'טס עקב מחלת הנשיקה, שהפך אותו לפאנץ' מהלך:

עונת הפריצה של דארנולד הגיעה ב-2024, תחת קווין אוקונול בויקינגס, עם שיאי קריירה של 4,319 יארדים ו-35 טאצ'דאונים... העונה הזו החזירה לדארנולד את הסטאטוס של פותח לגיטימי בליגה, אבל היא לא באמת החזירה לו את הכבוד... כי שני משחקים עגומים (של הקבוצה ושלו אישית), בשבוע 17 נגד הליונס ובווילדקארד נגד הראמס, הובילו את הנהלת הויקינגס לוותר על שירותיו ל-2025, ובכך נסללה דרכו לסיאטל - משם נשלח קצת לפני כן ג'ינו סמית לריידרס. הוא לא קיבל מהסיהוקס חוזה ברמת פרנצ'ייז קיובי (50-55 מיליון דולר, כמו שקיבלו לאחרונה שמות כמו טואה, טרבור לורנס וברוק פורדי), אלא חוזה של 100 מיליון דולר לשלוש שנים (קצת יותר מבייקר מייפילד), מקום 18 ליגה מבחינת גובה שכר ממוצע לעונה, עם נקודת יציאה נוחה לפני סיומו.

אהיה הראשון שיאמר - אני לא האמנתי שדארנולד יהיה שדרוג בסיאטל. להגנתי יאמר כי שוחחתי בפודקאסט ובסושיאל עם כמה אוהדי סיהוקס שהיו באותה עמדה, והם מעידים שזו הייתה הדעה הרווחת בקרב אוהדי הקבוצה כולם. אני לא משוכנע עד כמה הסיהוקס בעצמם היו נעולים בדעתם בנושא, שכן הם עצמם בחרו בג'יילן מילרו בסיבוב השלישי של הדראפט האחרון. הסיהוקס גם שלחו בטרייד את הנשק מספר 1 שלהם (על הנייר, לפי עונות קודמות) באותו אוף-סיזן, הציגו את אחד מקווי ההגנה החלשים של 2024, ולא התהדרו במשחק ריצה שאפשר היה להישען עליו יותר מדי. התפיסה הייתה שדארנולד נהנה במינסוטה מכישרונות גדולים בעמדות ה-SKILL, מפלייקולר טוב, ומהגנה ש"סחבה" אותו לכמה וכמה ניצחונות. הוא עדיין נתפס כקיובי ש"רואה רוחות" וקל לערער עם פאס ראש אפקטיבי.

גמר ה-NFC היה, כנראה, המשחק הכי טוב של דארנולד בקריירה (בטח בשקלול המעמד), וזה כנראה המשחק שמייצג טוב מכולם את הדרך המדהימה שהוא עבר כקיובי - לפי נתוני NextGen, את שלושת הטאצ'דאונים נגד הראמס הוא מסר תחת לחץ (שיא קריירה שלו), ובסך הכול הוא השלים 5 מ-11 מסירות תחת לחץ ל-102 יארדים.

בשני המשחקים הקודמים נגד הראמס העונה - הוא מסר ל-0 טאצ'דאונים ושלושה INTs תחת לחץ.

בשני משחקי הפלייאוף העונה - הוא מסר ל-4 טאצ'דאונים, ללא איבודים, עם פאסר רייטינג של 108.6

במשחק הפלייאוף בעונה שעברה (ויקינגס נגד ראמס) - הוא מסר ל-0 טאצ'דאונים, INT, ופאסר רייטינגשל 42.3

ועכשיו נשאל - איזה הבדל שנה עושה? איזה הבדל שלושה שבועות יכולים לעשות!

תוסיפו לכך את העובדה שדארנולד הפך בשנתיים האחרונות לאחד המוסרים לעומק הכי אפקטיביים בליגה:

עונות 2024-2025 (במסירות של 20+ יארדים באוויר): 69 השלמות מתוך 133 (51.8% השלמה), 19 טאצ'דאונים ו-7 איבודים. הוא הוביל את הליגה באחוזי השלמה לטווחים האלה ב-2025, ולפי PFF - הוא הוביל את הליגה באחוז ה-Big Time Throws.

לעומת זאת, בעונות 2018-2023: 66 השלמות מתוך 218 ניסיונות (30.2% השלמה), 15 טאצ'דאונים ו-17 איבודים.

איך זה קרה? מבלי להיכנס יותר מדי ל-Xs&Os (זה דבר שצריך לבחון קצת יותר לעומק), אז התשובה היא כנראה אימון. כבר התייחסתי קודם לרזומה של המאמנים והפלייקולרים הראשונים של דארנולד בליגה - אלה היו שמות שלא שרדו בליגה אחריו. באשר לקווין אוקונול - אני סבור שראינו העונה שיש כאן איזשהו קיבעון על שיטה, שאומנם יכולה לעבוד נהדר, לפרקים, אבל אין בה המון גמישות ו/או מחשבה לגבי זהות הקיובי שלו. אפשר היה לראות שאוקונול קרא העונה מהלכים מאוד דומים לקרסון וונץ ולג'יי.ג'יי מקארתי - שני קיוביז עם סט כישורים שונה למדי.

ההנחה שלי היא, שצוות האימון בסיאטל (ובעיקר קלינט קוביאק, המתאם התקפה החדש) השכיל להתאים את הפלייקולינג שלו לדברים שדארנולד אוהב ויודע לעשות טוב. אני לא חושב שהייתה כאן איזו קפיצת מדרגה מטאורית בקריאת המשחק מצד ה-QB, אלא בנייה והטמעה מעולה של שיטה שהגדירה לדארנולד בדיוק: למי הוא מוסר, מתי ואיך, ובמידה והוא תחת לחץ, או שהקריאה הראשונה שלו סגורה, לרוב הייתה לו אופציית גיבוי טובה ונוחה.

אם הסיהוקס ישלימו את המלאכה בסאן פרנסיסקו, דארנולד יהיה כנראה המרוויח הכי גדול מהסיפור - כולל חוזה משודרג מאוד, ו(כנראה) סטאטוס של QB פותח שלא יהיה ניתן עוד לערער, לפחות ב-5-6 שנים הקרובות.

פיק 2 - המילטון 2.0:

למייק מקדונלד התייחסתי בשבוע שעבר, אז נגוון הפעם עם ה-איש שלו בהגנת ה- "Dark Side"', הרוקי סייפטי, ניק אימנווארי. אימנווארי היה אחד מחמישה שמות ששמתי עליהם פוקוס בפוסט שלי לקראת הדראפט האחרון, ואפשר לומר בבטחה שהוא קיים את ההבטחה, ואף התעלה עליה בכמה וכמה מונים.

אם נתמצת לרגע את דו"ח הסקאוטינג שיצרתי שם - אימנווארי הראה פוטנציאל אדיר במשחק הריצה, אבל למרות מספרים יפים בכיסוי בשנים שלו בסאות' קרוליינה, יש שזיהו חולשות בטכניקה, שחששו שלא יתורגמו טוב ל-NFL.

ובכן, האם אתם מזהים כאן בשני המהלכים למטה (בהם כיסה באחד את פוקה נאקואה, ובשני את קיירן וויליאמס) חולשה כלשהי?

לאורך כל העונה, כאשר בודדו אותו בכיסוי למסירה (134 סנאפים) - הוא איפשר 6 תפיסות בלבד על 18 טארגטים, ל-78 יארדים ו-TD בודד שנמסר על הגול-ליין.

בגלל שמדובר בשחקן צעיר תחת מייק מקדונלד, ההשוואה המתבקשת היא קייל המילטון - שמקדונלד עיצב בשנותיו הראשונות בליגה לאול-פרו. אלא שאימנווארי הוא שחקן גדול, אתלטי ומהיר יותר (תוכלו לראות את המספרים המדויקים בפוסט שקישרתי אליו), עם תוצאות קומביין שזיכו אותו בכינוי "די.קיי מטקאף של הסייפטיז".

אתם יכולים לראות במהלכים למעלה, ובכלל במשחקים - מקדונלד ממקם את אימנווארי כמעט בכל עמדה על המגרש: כ-Box Safety, כליינבקר (במרכז המגרש או קרוב לליין) וגם כניקל קורנר. במשחק נגד הראמס הוא שיחק 11 סנאפים על הליין, 17 ב-BOX, עוד 25 כניקל קורנר, ו-5 כקורנר בחוץ. המהירות האדירה שלו והיכולת להגיב ולשנות כיוון, הופכות אותו לכלי נשק גם במשחק הריצה, וגם במשחק המסירה. הוא מספיק מהיר כדי לעמוד בקצב של רסיברים וראנינג בקס, ומספיק גדול וחזק כדי לכסות טייט אנדים.

במשחק שבו הגנת הסיהוקס נראתה פחות טוב מהרגיל - הוא איפשר 2 תפיסות בלבד (ל-8 יארדים) מ-5 טארגטים, כולל 3 PBUs ו-5 תאקלים.

מבחינתי, אין בכלל שאלה - מדובר ברוקי ההגנה של העונה, ושחקן שמקדונלד יכול לבנות סביבו הגנה טופ-3 לשנים רבות קדימה. הסיהוקס פגעו כאן בול, ויש מצב שמצאו את השחקן הכי טוב בדראפט עם הבחירה ה-35, בתחילת הסיבוב השני.

פיק 3 - החתיכה החסרה:

מייק מקדונלד כבר היה בסיאטל בעונה שעברה, וגם ההגנה דילוורה את החלק שלה בעסקה, ברוב המקרים. אבל ההתקפה שמה לקבוצה מקלות בגלגלים, פעם אחר פעם. בעיקר ברד-זון ובמצבים של Short Yardage.

פוטבול, כידוע, זה משחק שבו כל מערך במשחק - הגנה, התקפה וספיישל טימז - מקרין על האחרים. כשל קטלני באחד, יכול למוטט את כל מגדל הקלפים, ונראה שזה היה המצב בסיהוקס של 2024: ההגנה עשתה מספיק, אבל שני השלישים האחרים איכזבו פעם אחר פעם.

וכאן נכנס לתמונה האיש שסימנתי כאיש המפתח של הסיהוקס לעונת 2025 - מתאם ההתקפה, קלינט קוביאק, שהגיע מהסיינטס באוף-סיזן. וכך כתבתי שם על קוביאק:

***

ההתקפה של הסיהוקס נראתה לא טוב ב-2024, והתקשתה במיוחד בדאונים קריטיים ובמצבי של Short&Goal. וזו הסיבה שבסיאטל החליטו להיפרד מהמתאם הקודם, שיין וולדרון, ולהתחיל מחדש עם קוביאק - בן לשושלת מאמנים אגדית בליגה. קוביאק תפס תשומת לב תקשורתית בתחילת העונה, כשהסיינטס (שם שימש כ-OC בעונה שעברה) פתחו את העונה בסערה, ושמו על הלוח לא פחות מ-91 נקודות בשני משחקי הפתיחה של העונה שעברה. אבל מאותה נקודה המצב התדרדר, בין היתר בגלל שורת פציעות (דרק קאר, ראשיד שאהיד, כריס אולאבה ואחרים) וההייפ ירד מהר מאוד - אבל זה הספיק לסיאטל, כנראה, להחליט שהם אוהבים את מה שראו שם.

צפו להרבה מאוד Motion לפני הסנאפ, הרבה חילופי מקומות ורוטציות, והרבה ראוטים אקזוטיים. האמת? זה די מתאים לכישרון שיש לו בקבוצה, עם Route Runners מעולים כמו קופר קאפ ו-JSN + סוס המירוץ הותיק MVS שימתח את המגרש. אני לא חושב שיש לו בקבוצה תופס מוכשר מהבקפילד כמו שהיה לו בסיינטס (אלווין קמארה), אבל אפשר לומר שהוא די "מסודר" ביתר העמדות.

בשורה התחתונה - אני חושב שההגנה של הסיהוקס היא זו שתוביל את הקבוצה, וההתקפה תצטרך לדאוג לשאת את משקלה ולעשות מספיק כדי לסגור משחקים.

***

אז... ההתקפה של הסיהוקס עשתה העונה, הרבה, הרבה, הרבה יותר מסתם לשאת את משקלה. במשחק הזה נגד הראמס - היא הייתה ה-סיבה שהסיהוקס יצאו מהאירוע עם W, וקרדיט עצום כאן הולך לקוביאק (שלפי השמועות - הוא מועמד מוביל לקלוט את פרננדו מנדוזה לליגה, כמאמן הראשי של הריידרס).

קצרה היריעה מכדי לפרט את כלל השדרוגים שקוביאק הפיק כאן, וכבר כתבתי על דארנולד, אז כאן נתמקד במתבקש - העונה ההיסטורית, לא פחות, של ג'קסון סמית נג'יגבה. למה אני כותב היסטורית? כי JSN ניצב כעת במקום החמישי בהיסטוריה בכמות יארדים של רסיבר בעונה (עונה רגילה + פלייאוף) - עם 1,965 כאלה. מעליו רק:

1. קופר קאפ (2021) - 2,425

2. פוקה נאקואה (2025) - 2,047

3. לארי פיצג'רלד (2008) - 1,977

4. ג'רי רייס (1995) - 1,965

הוא גם עשה היסטוריה קטנה יותר בגמר ה-NFC, כשהפך לרסיבר הראשון מאז חוליו ג'ונס ב-2012, עם לפחות 10 תפיסות, 150 יארדים ו-TD בגמר קונפרנס.

בשנתיים הראשונות של JSN בסיאטל, האלפא בעיר בכלל היה די.קיי מטקאף, ומאחוריו ב-Depth Chart ישב טיילור לוקט הותיק (האיש שהגיע לסיאטל בעונת 2015, שנה לאחר הסופרבול האחרון של הקבוצה, ועזב ב-2025, רגע לפני הסופרבול הנוכחי). אם הכישרון של שחקנים מגדיר את התחתית שלהם - רמת האימון, בדגש על היכולת להבין את החוזקות והחולשות שלהם, ולהשתמש בניואנסים הכי קטנים - מגדירה את הרף העליון. ובדיוק כמו במקרה של דארנולד, קוביאק הוציא השנה את המקסימום מ-JSN.

קשה יהיה להצביע היום על רסיבר שרץ ראוטים יותר חדים ומדויקים מ-JSN, וקוביאק מנצל את היכולת הזאת ביצירתיות וכישרון רב. דוגמא שאהבתי במיוחד? האופן שבו הוא משתמש ב-MOTION כדי למקם אותו בבקפילד, בעמדת של RB, ומשם להוציא אותו למהלכים.

ככה זה נראה במשחק הקודם נגד הניינרס - במהלך הזה, כחלק מקונספט Hi-Low שנועד לפנות את קופר קאפ: הניינרס שיחקו קאבר-2 איזורית, ואפשר לראות איך הקורנר בצד העליון של המשחק עוזב את קאפ לסייפטי, ומתחיל לנוע לכיוון JSN, מה שמייצר מספיק ספייס בשביל דארנולד להשלים את המסירה לקאפ:

ואפילו יותר מרשים, מהמשחק האחרון - Motion של JSN מעמדת הסלוט בצד אחד של המערך, לעמדת RB מהצד השני של דארנולד, ומשם מהלך שמכונה "RB Scissors" - תראו איזה יופי התנועה של הטייט אנד לפני הסנאפ, לכיוון ההפוך + הראוטים שרצים שאר הרסיברים במהלך מנקים את החלק השליש השמאלי של האנדזון עבור JSN:

נקודה נחמדה שראיתי אצלי בפיד - המהלך הזה למעשה "קיבל השראה" מפלייקול של קייל שנהאן, כשהיה OC של הפלקונס בעונת 2016:

המשחק הזה היה קרב נהדר בין קוביאק לבין פלייקולר מבריק נוסף, שון מקווי, שהצליח, ביצירתיות רבה, להערים קשיים על ההגנה של הסיהוקס. זה כנראה הפלייקול היפה ביותר שלו במשחק - קונספט דומה למה שהראיתי למעלה, למהלך המכונה: RB Mesh Traffic, שבו הראוטים שהרסיברים רצים בכיוון ההפוך יוצרים צפיפות אדירה במרכז המגרש, ובעוד קיירן וויליאמס רץ דרך הגאפ בקו ההתקפה, כמעט בלתי אפשרי לאחד הליינבקרים לנווט דרך הצפיפות ולהיצמד אליו:

כיף גדול לראות מהלכים כאלה, כאוהד אובייקטיבי, וסבל כאוהד איגלס - שלא מבין למה לי לא מגיע פלייקולר שיודע למצוא דרכים מקוריות לייצר שטחים פנויים לשחקנים שלו... יהיה קשה מאוד לסיהוקס לשמור את קוביאק אחרי תצוגה כזו בסיאטל, אז מקווה בשבילם שיצליחו למנף את ההזדמנות הזאת לטבעת.

פיק 4 - עניין של DNA:

כשג'רוד מאיו פוטר מתפקידו כ-HC של הפטריוטס, יומיים בלבד לאחר סיומה הרשמי של עונת 2024, ולאחר עונה אחת בלבד, זה הרגיש, לפחות לכמה רגעים, כמו מהלך שיכול בקלות להכניס את הארגון הזה לטלטלה. מהלך לא אופייני בארגון, שבתולדתיו נרשם עד אז מקרה אחד בלבד פיטורי מאמן לאחר עונתו הראשון בתפקיד (בתום עונת 1990 - אז המאמן רוד ראסט, פוטר בסיומה של עונת 1-15). די "לא פטריוטי" מצד הנהלה, שהייתה חלק מתהליך שפיתח וטיפח את מאיו לרשת את ביל בליצ'ק בתפקיד במשך שנים. מאיו היה סוג-של סמל של הפרנצ'ייז - אחד מכוכבי ההגנה שהביאה למועדון כמה סופרבולים, ומאמן ליינבקרים מוערך למדי.

בנקודה הזאת, הקבוצה ניצבה בצד הלא נכון של רצף שלוש עונות הפסדיות, ללא הופעה בפלייאוף, ושמונה ניצחונות מצטברים בשנתיים.

אז מה עשו הבעלים רוברט קראפט ושות'? החליפו סמל אחד (מאיו) באחר - מייק ורייבל, גם הוא כוכב עבר של הקבוצה (3 טבעות סופרבול כשחקן), מפרק קצת אחר של שושלות בריידי. גם ורייבל חיכה 3 שנים לעונה מנצחת. היו לו 4 רצופות כאלו בשנים הראשונות שלו בטנסי, כמאמן הטיטאנס (2018-2021), אך לאחריהן פספס את הפלייאוף פעמיים, ופוטר בתום עונת 2023.

ושם בדיוק, כך נראה היום, שני הפרנצ'ייזים האלה החליפו כיוונים וגורלות: בזמן שהטיטאנס המשיכו לדשדש, לגמגם, לבחור ראשונים בדראפט 2025 מבלי שזה ישנה יותר מדי, ולהחליף 3 מאמנים בשנה קלנדרית (בריאן קלהאן, מייק מקוי ועכשיו רוברט סלאח), הפטריוטס חזרו להיות בהליך מזורז הטופ-דוג ב-AFC East, וב-AFC כולו, ולהגיע כל הדרך אל הסופרבול. וכאן אפשר לחזור לנקודה אליה התייחסתי בסיכום הסופרבול הקודם - אז תיארתי כיצד האיגלס הצליחו לבנות קבוצה אלופה מחתיכות של שחקנים מקבוצות שונות עם DNA כושל בשנים האחרונות (בארקלי מהג'איינטס, בראון מהטיטאנס, בקטון מהג'טס ועוד). אז כן, שוב - הקונספט ההיסטורי הזה חוזר על עצמו.

כיצד ניתן להמחיש את המהפך הדרמטי של ורייבל בניו-אינגלנד, חוץ מלבחון את טור הניצחונות? ובכן, שימו לב לנתון הזה - לפטריוטס מודל 2025 היו 416 הופעות נצברות של שחקנים שרשמו את עונתם הראשונה בקבוצה - הנתון הגבוה אי-פעם לקבוצה שהגיעה לסופרבול, כשבשיא הקודם אחזו הבנגלס מודל 2021 (327). ורייבל נכנס לקבוצה עם תוכנית ברורה, והיה אפשר לראות את זה בשורה של צעדים די מהירים, בראשם אפשר למנות את החיתוך של פותחים מוערכים (לשעבר) כמו קייל דאגר וג'בריל פפרס. גישת Clean House מהמשטר הקודם, במלוא מובן המילה.

זה היה שינוי מקצועי, כמובן, אבל במידה רבה - גם שינוי ניהולי/תרבותי. וכאן אני רוצה לצטט ישירות משרשור נהדר של העוקב @AmirGrinstein, שגם התארח אצלי בפודקאסט במהלך הפגרה: ורייבל הגיע כדי להוביל ל "שינוי התרבות הארגונית. הוצגו סטנדרטים ויעדים ברורים וניתן דגש על אחריות אישית. התבהר מה הDNA הארגוני - תרבות של קשיחות, חוסן (נופלים וקמים, נופלים שוב וקמים שוב) ומשמעת. שיפור הדרגתי -ללא קיצורי דרך- רוצים הצלחות, לא "מושלמות". למידה. בטחון עצמי".

יצא לי לקרוא קצת על אותם סטנדרטים ושיטות עבודה של ורייבל בכמה מקורות, ולזהות כמה "תמות" שהוא שם עליהן דגש (וסלחו לי מראש על הפרפרזות בתרגום מאנגלית לעברית):

• הוא מצפה משחקנים ומאמנים להרוויח את הזכות להיות חלק מהארגון מדי יום - "העבר שלך לא מבטיח את העתיד שלך". אף אחד בקבוצה לא "ראוי" לתפקיד שלו, כולל הוא עצמו.

• לשחקנים יש חוזה לא כתוב ביניהם - והסעיף הכי חשוב בו הוא מאמץ בלתי מתפשר עד הסיום (Effort & Finish).

• את התרבות הארגונית רואים כשהוא בנקודות השפל שלו - הצלחה היא מסכה לכשלים הארגוניים. ולכן, המסר הוא שדווקא בנקודת שפל - יש לך הזדמנות להראות ממה אתה באמת עשוי. והתרבות הזאת קודמת בחשיבות לכל Scheme.

• לכל המאמנים בבניין יש שלושה תפקידים: ללמד, לפתח ולעורר השראה.

כל זה, אפשר להניח, רק על קצה קצהו של המזלג. אבל אני חושב שהדרך הכי טובה להמחיש את רוח הדברים היא בקטע הזה של ה-DT הנהדר של הפאטס, מילטון וויליאמס (עוד קצת עליו בהמשך) בחדר הלבשה, לאחר הניצחון בדנבר, שציטט כאן את נאום הניצחון של ורייבל: "אין לכם שעת עוצר הלילה - אבל האוטובוס יוצא מחר ב-8 בבוקר, ואם אתם לא עליו - אתם לא משחקים בסופרבול".

פיק 5 - הנוסע המתמיד:

כאוהד איגלס, אני זוכר בחיבה רבה כמה שמות של אלופי סופרבול בדימוס שהגיעו לקבוצה שלי מהפטריוטס, ועזרו לה לקחת את הטבעת הראשונה בתולדות הפרנצ'ייז - לגארט בלונט וכריס לונג. העונה? זה עבד הפוך, עם ה-DT מילטון וויליאמס, שחתם כפרי אייג'נט על חוזה גדול בפטריוטס בפגרה האחרונה, וכבר הצליח לחזור למעמד ה-SB. למעשה, זה יהיה הסופרבול השלישי שלו בארבע שנים (הפסד עם האיגלס לצ'יפס ב-2022, ניצחון עם האיגלס על הצ'יפס ב-2024, ועכשיו המפגש עם הסיהוקס).

כנראה שאין בהגנה הזאת של הפאטס שחקן שהזיז העונה את המחט כמו וויליאמס. במשחק נגד הברונקוס, הם שיתקו את התקפת הריצה של דנבר, במצב שבו הם היו זקוקים לה נואשות, עם וויליאמס במרכז הקו - 79 יארדים בלבד ב-24 ניסיונות (3.3 בממוצע) ו-3 דאונים ראשונים על הקרקע בלבד (לעומת 10 של הפאטס). שימו לב לספליטים של הגנת הריצה של הפטריוטס העונה - לא כולל המשחק האחרון:

ב-14 משחקים עם וויליאמס: 76.2 יארדים בממוצע למשחק, 3.5 לניסיון, 3 טאצ'דאונים

ב-5 משחקים בלי וויליאמס: 145.7 יארדים בממוצע למשחק, 5.0 לניסיון, 8 טאצ'דאונים

אז ההשפעה במשחק הריצה ברורה. מה לגבי פאס ראש? נגד הברונקוס, לוויליאמס היו 8 לחצים על ג'ארט סטידהאם ו-Pass Rush Win Rate של 28% - שניהם הכי גבוהים על המגרש.

העומק של הפאטס השנה ב-IDL, עם וויליאמס, כריסטיאן בארמור (שעשה בית ספר לאול-פרו, קווין מיינרז בקטע למטה), קיירס טונגה וקורי דורדן - הוא אחת היחידות הכי איכותיות בליגה, והוא איפשר גם לאדג' ראשרים, בראשם של קלייביון צ'ייסון והארולד לאנדרי (שלא שיחק בדנבר) לעשות אימפקט גדול מהרגלם העונה:

אוסיף על כך ואציין - אם יש מיס-מאצ' שנוטה חזק לכיוון הפאטס בסופרבול זה החלק הפנימי של קו ההגנה שלהם מול החלק הפנימי של קו ההתקפה של הסיהוקס (שימו לב במיוחד לבארמור מול ה-RG אנתוני ברדפורד. וויליאמס, ככל הנראה, יתייצב מול הרוקי המצוין, גריי זייבל.

כמי שעקב מקרוב אחרי הקריירה של וויליאמס, יפה לראות איך הוא הפך מפרוספקט לא נוצץ במיוחד (בחירת סיבוב 3 מלואיזיאנה טק בדראפט 2021), ששימש ב-3 העונות הראשונות שלו בעיקר כשחקן רוטציה ופאס ראשר, שתפקידו היה לתת אוויר לפותחים - לשחקן הרכב (שלדעתי היה שחקן ההגנה הכי טוב של האיגלס בסופרבול של העונה שעברה) שמשחק בעקביות ברמת אול-פרו, ויכול לשחק היום בכל הדאונים וכל המצבים.

ראינו מקרים בעבר שבהם שחקנים שהצליחו מאוד בסיסטם מסוים והפכו לכוכבים, עברו לסיסטם אחר ומשם הקריירה שלהם התדרדרה. חושב שהמקרה הכי זכור מהשנים האחרונות הוא לג'אריוס סניד, שקיבל חוזה גדול בפרי אייג'נסי של 2024 מטנסי, והפך להערת שוליים. העובדה שוויליאמס העתיק את האיכויות שלו לסיטואציה אחרת לגמרי - היא עדות לגדולה שלו, וזה ממש לא מובן מאליו. הוא הרוויח את החוזה הענק שלו, כבר בעונתו הראשונה בניו-אינגלנד.

פיק 6 - אייג'נט זירו:

לא היו בגמר ה-AFC הרבה מהלכים גדולים/משמעותיים במסירה, אבל בשניים הזכורים ביותר היה מעורב אחד, כריסטיאן גונזלס. בדרייב השני של הברונקוס - הוא נשרף על ידי מרווין מימס למהלך של 52 יארדים, והפך ל-TD קצת לאחר מכן.

מאותה נקודה, גונזאלס טורגאט עוד 4 פעמים - ואיפשר תפיסה 1 בלבד ל-6 יארדים, וכמובן - רשם את ה-INT שדי הכריע את המשחק ברבע הרביעי.

בשלושה משחקים בפוסט-סיזן הזה - הפאסר רייטינג ש"גונזו" מאפשר כשהוא מטורגט ברבע הרביעי הוא 0.0 עגול (8 טארגטים, 2 תפיסות ל-12 יארדים ו-INT), הישג ש(לפי נתוני NextGen) נרשם רק פעם אחת בעבר: על ידי סטפון גילמור, בפלייאוף 2018 (עונה שבה הוא נבחר לאול-פרו וזכה בסופרבול עם הפאטס, ועונה לפני שהוא נבחר לשחקן ההגנה של השנה).

בפלייאוף, ובעיקר במשחקי חוץ, "Defence Travels" וזהו עוד דגש של המאמן ורייבל. היכולת של גונזאלס השנה, היא אחת הסיבות שהפאטס במאזן מושלם של 9 ניצחונות ב-9 משחקי חוץ העונה. ההגנה הזאת, אגב, איפשרה 8.7 נקודות בלבד בפלייאוף (3.3 יארדים למהלך, 12 מ-31 בדאון 3 ו-8 איבודים), ו-17.3 למשחק לאורך כל העונה (מקום שני בליגה, אחרי הסיהוקס - עם 17.1).

מבין כל הקיוביז הפותחים שאיפשרו העונה את הפאסר רייטינג הכי נמוך בטארגטים שלהם - גונזו הוא היחיד שטורגט מעל 100 פעמים. ראינו את זה גם בשבוע שעבר, נגד הטקסנס, שהוא היה הקורנר המטורגט ביותר (עם 8). תופעה מוזרה, שאני לא יודע להסביר, האמת. יכול להיות שהוא פשוט פחות "דביק" בכיסוי שלו מאשר קורנרים ELITE אחרים, כמו סרטאן, סטינגלי או מיטשל, ונוצרת שם אשליה שיש מטרה פתוחה. אבל אפשר לראות - בסיכומו של דבר, אחוזי ההשלמה נמוכים, כשהמסירה מושלמת - הוא מגביל מאוד את ה-YAC, והוא איפשר TD אחד בלבד בכיסוי לאורך העונה:

ועוד משהו לסיום, שלא קשור ישירות לגונזאלס - אולי תשימו לב שהקדשתי כאן את מירב תשומת הלב להגנה של הפאטס. ואין מה לעשות - היא זו שנתנה את הטון והביאה אותם לנקודה. להתקפה של הפטריוטס יש את ה-EPA הממוצע לדרייב הכי נמוך של קבוצה שהגיעה לסופרבול מאז עונת 2000:

פטריוטס 2025 - 0.73-

רייבנס 2000 - 0.72-

ברונקוס 2015 - 0.69-

פטריוטס 2001 - 0.49-

סיהוקס 2013 - 0.28-

להתקפה של הפאטס היו 18 נקודות בממוצע למשחק בפוסט-סיזן - הכי נמוך לקבוצה שהגיעה לסופרבול מאז הראמס ב-1979!

ההגנות שהתמודדו מולן היו מעולות (צ'אג'רס, טקסנס, ברונקוס - כולן טופ 5 העונה), אבל נחשו מה? יש עוד אחת כזאת שמחכה בגמר, שלה (בניגוד ליתר) גם יש התקפה טובה מאוד.

בשלב מסוים, והאמת היא שאין עוד שלב נוסף לחכות לו, דרייק מיי יהיה חייב להיות ה-סיבה שהפאטס מנצחים בפלייאוף הזה, ולא גורם (משמעותי, שעושה מהלכים גדולים, לפרקים) שהם מנצחים למרות נוכחותו. בגיל 23, הוא עומד להתייצב על הבמה הכי גדולה, כקיובי הצעיר ביותר שפתח בסופרבול. הוא יתמודד שם מול מוח הגנתי (מייק מקדונלד) שבשישה מפגשים בקריירה מול קיוביז צעירים מתחת לגיל 24, כמתאם הגנה וכמאמן, רשם את הנתונים הבאים:

6 ניצחונות מתוך 6 מפגשים

מסירה אחת ל-TD בלבד ו-8 INTs

22 סאקים

ושיהיה לכולם בהצלחה 🏈🏈🏈