סיכום שבוע 3 - הכול כרגיל

זה היה עוד שבוע סטנדרטי לחלוטין ב-NFL: הבראונס ניצחו את הפאקרס (שנראו בלתי מנוצחים מול הליונס והקומנדרס), הפנתרס ניצחו את הפלקונס ב-30 והחזיקו אותם על Goose Egg, ארבע התקפות שהובילו דניאל ג'ונס, קרסון וונץ, מרכוס מאריוטה וסאם דארנולד היו הפוריות ביותר השבוע (כולן עם מעל 40 נקודות), וההתקפה של הטקסנס עדיין מחכה להגיע ל-40 נקודות בסך הכול העונה, אחרי 3 משחקים (כרגע על 38). ההתקפה של הרייבנס מובילה את הליגה בנקודות למשחק (37 בממוצע) ונמצאת במאזן 1-2, ההתקפה של הסטילרס מדורגת 30 ביארדים למשחק (247 למשחק) ונמצאת במאזן 2-1. סטנדרטי, הגיוני ואף צפוי - לכל הדעות.

עוד ארחיב בפוסט על התופעות האלו, וכיצד הנתונים היבשים, לעיתים קרובות, מספרים סיפור שונה מאוד מאיך שדברים נראים "בשטח". אבל עוד לפני כן, משהו חדש שתוכלו למצוא ב"פיק סיקס" החל מהשבוע:

אני צופה בפוטבול מה-NFL בקביעות כבר למעלה מ-20 שנים, ועדיין לומד משהו חדש בכל יום ראשון כשרק התחלתי לעקוב, היה מורכב מאוד להבין פוטבול. ואני משער שזוהי אחת הסיבות שחובבי ספורט רבים לא רואים בו משהו שהוא יותר ממשחק אלים, מסורבל, וכזה עם יותר מדי עצירות. אנחנו כבר ממש לא שם. ואני מאמין שיש לנו זכות גדולה להיות חשופים היום, בעזרת הטכנולוגיה והרשתות החברתיות, לניתוחים והסברים, שבמקרים מסוימים - מגיעים אלינו ישירות מכמה מהשחקנים הכי גדולים בהיסטוריה, דרך הפלטפורמות שלהם.

אחרי המשחק בין הבילס לדולפינס בחמישי בלילה, החל דיון סופר מעניין בין אחד כזה, חבר היכל התהילה והקיובי בדימוס, קורט וורנר, לבין כמה וכמה פרשנים אחרים (חלקם גם שחקנים פעילים בעבר), לגבי המהלך שהכריע את המשחק - איבוד כדור שנרשם לחובתו של טואה טאגוואילואה, הקוורטרבק של הדולפינס. נשאבתי לאירוע הוירטואלי הזה והשקעתי בו בעצמי לא מעט זמן. אבל אני מעריך שבכמה דקות בלבד, של ניסיון לקרוא ולצפות בניתוחים כאלה, כל אחד יוכל להבין טוב יותר את המורכבויות והניואנסים בפוטבול. להבין שלמרות שאפשר ליהנות (או לא ליהנות) ממנו בצורה אינטואטיבית, של אתלטים נדירים שעושים דברים לא רגילים עם כדור מוזר... הוא גם הרבה יותר מזה - הוא האומנות של להזיז אנשים ממקום למקום, כדי לאפשר לאנשים אחרים להצליח במשימתם. הוא מלחמה ספורטיבית, שבה כל מהלך ומהלך מורכב מ-11 קרבות קטנים, כשהפסד באחד מהם - יכול להוביל למפלה.

זה כנראה נשמע יומרני, אבל אני מאמין שזהו קונספט שאפשר להתחיל להפנים אותו, אפילו מצפייה בוידיאו קצר, בן 3-4 דקות. ולכן - החלטתי, לראשונה, להקליט אחד כזה בדיוק בשישי האחרון בבוקר. סרטון שבו אני מסביר את הויכוח סביב המהלך המדובר של טואה, ומראה מדוע מהלך של פוטבול הוא מה שקורה לכדור ולאוחזים בו, אבל לרוב הוא גם מה שקורה (או לא קורה) בכל מקום אחר על המגרש. תוכלו למצוא את הסרטון הזה בסקירה של בילס-דולפינס.

בכל מקרה, לפי התגובות עד כאן, אני מבין שזה היה ניסוי די מוצלח, ואנשים פשוט התחילו להירשם לערוץ היוטיוב הזה של פיק סיקס - שהקמתי בזמנו רק בשביל לאחסן כל מיני קבצי וידיאו, ולא באמת היה פעיל. אז דעו שהמסר עבר - אכין עוד כאלה, ואתם מוזמנים לעקוב גם, כדי לקבל עדכונים כשהם יהיו זמינים.

להאזנה לסיכום שבוע 3 בגרסת הפודקאסט

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-590 אוהדים שכבר שם!

---

מקרא לסימוני המשחקים:

משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺

שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉

פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯

פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻

פיקים שטעיתי גם וגם 🥶

שבוע 3 בקליפת אגוז 🥥:

השחקן המצטיין בהתקפה: ג'ונתן טיילור, ראנינג בק, קולטס ; השחקן המצטיין בהגנה: אייזיאה רודג'רס, קורנרבק, ויקינגס

1. הפתעת השבוע: קרוליינה פנתרס

2. אכזבת השבוע: גרין ביי פאקרס

3. הופעת הפנטזי של השבוע: טרה טאקר, רסיבר, ריידרס

4. טופ 3 משחקים לצפייה בריפליי: 1. איגלס-ראמס, 2. באקנירס-ג'טס , 3. רייבנס-ליונס

5. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 31-17 {השבוע: 11-5}

                    מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 21-27{השבוע: 6-10}

הנבחרת:

מהלך השבוע של "פיק סיקס":

ג'סטין הרברט עושה משהו הזוי, שגם מנצח את המשחק לצ'אג'רס

תמונת השבוע של "פיק סיקס":

דנזל וורד מהבראונס מתעופף כדי לחסום פילד גול של הפאקרס

הפודיום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי טוב - כרגע}:

🥇באפלו בילס: שוב 30+ נקודות, שום משחק נקי ומאוזן ללא איבודים

🥈 פילדלפיה איגלס: אם ההתקפה תיראה מכאן כמו במחצית השנייה... זה שוב ה-NFC שלהם להפסיד

🥉 לוס אנג'לס צ'ארג'רס: מאזן 3-0 ראשון מזה 23 שנים

הקו האדום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי רע- כרגע}:

🚽 טנסי טיטאנס

💩 סינסינטי בנגלס

💀 יוסטון טקסנס

6 תובנות כלליות לגבי שבוע 3:

1. כולם מדברים על העילית קיוביז ב-AFC, ואוטומטית חושבים שהוא הקונפרנס העדיף, אבל שימו לב לזה - עד כה בעונת 2025, קבוצות ה-NFC ניצחו 9 מתוך 12 מפגשים חוצי קונפרנסים, וישנן 10 קבוצות ב-NFC עם מאזן חיובי, לעומת 6 בלבד ב-AFC.

2. יש לו גם 2 בתים עם 2 קבוצות שלא השיגו עדיין ניצחון העונה - ושניהן מה-AFC: המזרח (דולפינס וג'טס, שייפגשו שבוע הבא) והדרום (טקסנס וטיטאנס, שגם הן ייפגשו בשבוע הבא). אני חושב ששתי המפסידות שם יחלקו את הכבוד להיות הראשונות שהעונה שלהם גמורה, עוד לפני שבאמת התחילה.\

3. בגזרת המושלמות (מאזן 3-0), ישנן 3 קבוצות כאלו מכל קונפרנס: בילס, קולטס וצ'ארג'רס ב-AFC; איגלס, באקנירס וניינרס ב-NFC.

4. יכול להיות שזה השתנה אחרי MNF, אבל טרום המשחק הזה נתקלתי בנתון מעניין - ההתקפות בליגה רשמו לאורך שלושת השבועות הראשונים ממוצע של 317.9 יארדים למשחק - הנתון הנמוך ביותר מאז 2005! מדוע זה קורה? שתי סיבות עיקריות שאפשר לסמן: הראשונה, חוקי הבעיטה החדשים, שמשפרים את עמדות הפתיחה של דרייבים. בנוסף - הנטייה ההולכת וגוברת להמר על ההתקפה בדאון 4, שנותנת מגרשים קצרים ליריבות, במקרה של כשלון.

5. ככתוב בפתיח, את הקבוצות ששמו את כמות הנקודות הגבוהה ביותר השבוע הובילו 4 שחקנים שנבחרו בסיבוב הראשון בדראפט, והוגדרו (ממש עד לאחרונה) באסטים. עוד הוכחה שהצלחה של קוורטרבק, או כל פרוספקט, היא לעד תהיה שילוב של הכלים הפיזיים והמנטאליים שלו, ושל הנסיבות סביבו.

6. ומצד שני - אני חושב שקיבלנו השבוע כמה דוגמאות מובהקות להשפעה של קיובי עילית על הקבוצה שלו, גם כשזו סביבו פגומה מאוד: אחד שהיה על המגרש (פטריק מהומס נגד הג'איינטס) ואחד שלא היה (ג'ו בורו נגד הויקינגס).

תפריט ניווט לקריאת הסקירות

בילס (3-0) - דולפינס (0-3) 21-31

בראונס (1-2) - פאקרס (2-1) 10-13

טיטאנס (0-3) - קולטס (3-0) 41-20

ויקינגס (2-1) - בנגלס (2-1) 10-48

פטריוטס (1-2) - סטילרס (2-1) 21-14

איגלס (3-0) - ראמס (2-1) 26-33 🥇

באקנירס (3-0) - ג'טס (0-3) 27-29 🥈

קומנדרס (2-1) - ריידרס (1-2) 24-41

פנתרס (1-2) - פלקונס (1-2) 0-30

ג'אגוארס (2-1) - טקסנס (0-3) 10-17

צ'ארג'רס (3-0) - ברונקוס (1-2) 20-23

סיהוקס (2-1) - סיינטס (0-3) 13-44

ברס (1-2) - קאובויס (1-2) 14-31

ניינרס (3-0) - קרדינלס (2-1) 15-16

ג'איינטס (0-3) - צ'יפס (1-2) 22-9

רייבנס (1-2) - ליונס (2-1) 38-30 🥉

משחק TNF: בילס (3-0) - דולפינס (0-3) 21-31 👍

טוב, כולנו ידענו שהדולפינס יפסידו את המשחק הזה, לא ככה? זו הייתה בעיקר שאלה של "איך"... והתשובה הייתה - הרבה פחות נורא מבשבועיים הראשונים. למעשה, זה היה המשחק הכי טוב של טואה וההתקפה העונה, והמשחק היה חי לגמרי עד 3 דקות לסיום.

הבילס, מצידם, המשיכו להציג בעיות בהגנה (כמו בניצחון בשבוע 1 על הרייבנס) - הדולפינס המירו בהצלחה 10 מתוך 15 דאונים שלישיים ורצו ל-130 יארדים ב-5.2 לניסיון. אבל כשיש לך את ג'וש אלן, מצד אחד, ומצד שני את טואה, שמוביל חבורה של שחקנים שהצליחו לרשום במשחק הזה כמעט כל טעות מנטאלית שקבוצה חלשה יכולה להציג - זו תהיה התמודדות ש, כאמור, גורלה ידוע מראש.

אם זה דגל מטופש של Roughing the Kicker שהחיה דרייב שהפך ל-TD, אם זו הגנת ריצה רכה אפילו מזו של הבילס (5.8 יארדים בממוצע לניסיון!), ואיך אפשר בלי - איבוד בדרייב מכריע ברבע הרביעי?

על רקע אותו איבוד מכריע, והדיון הער ברשתות שהוא יצר, החלטתי (לראשונה!) לעשות ברייקדאון משלי בוידיאו, כדי לעזור להבין קצת את ה-Xs&Os שהובילו אליו. אם זה משהו שמעניין אתכם לראות עוד ממנו - אשמח אם תעשה Subscribe ליוטיוב של "פיק סיקס", שהיה די רדום בשנה שעברה, כי לא ממש הצלחתי להחליט מה לעשות איתו, וכתבו לי שם - מה דעתכם, ומי לדעתכם, אשם במה שהתגולל שם?

ועכשיו אני רוצה לכתוב כמה דברים מבחינת התמונה הגדולה על טואה ומצב ההתקפה של הדולפינס, ולעשות את זה דווקא עכשיו, אחרי משחק יחסית טוב שלו:

נתחיל בהצהרה חד משמעית, שאני לא הייטר של טואה. באמת. אני חושב שהוא אחלה בן אדם (ואם יורשה לי להיות לרגע פרובנציאלי, הוא גם תומך ישראל מוצהר), ואני באמת רוצה בהצלחתו המקצועית. אבל כמו שכתבתי כבר לפני יותר משנה, על רקע החוזה החדש שהוא קיבל - החיבור בינו לבין מיאמי נועד לכישלון מהרגע שהוא חתם על החוזה הזה. הסיכוי של ארגון (בטח כזה עם אותה הנהלה, אותו מאמן, ואותה תרבות ארגונית כושלת) לצלוח את כל המכשולים שהפילו אותה לאורך כל חוזה הרוקי של QB מסוים, דווקא לאחר שהוא חותם על חוזה גדול - הם אפסיים. וטואה לא הראה מספיק כדי לגרום לי להאמין שב-AFC הזה, עם יריבים ישירים כמו ג'וש אלן בתוך הדיוויז'ן, הוא שווה את חוזה כזה במיאמי. כל זאת, עוד לפני שהתייחסתי בכלל לכל המורכבויות הרפואיות בעניינו. הוא והקבוצה כשלו בעקביות מול היריבות הגדולות, מול הקיוביז הגדולים בקונפרנס, וכמובן - בפלייאוף (כשהגיעו אליו).

כמובן שלא הכול באשמתו. כמו שהראיתי בברייקדאון הקודם, או כמו שאפשר לראות כמה וכמה פעמים בכל משחק, למשל בדרופ הזה של טייריק היל, שאולי עסוק מדי בלחשוב על יעדים לטרייד מאשר להתרכז בלתפוס כדור שפוגע לו בידיים:

ועדיין... אנשים עשו לי את המוות על הטייק הזה כל העונה שעברה, ובינואר האחרון (!) עוד שלחו לי פוסטים של כל מיני "פרשנים" מפיד פוטבול המקומי, שטענו שטואה טוב יותר מג'יילן הרטס (כל זה כשטואה יושב בבית, והרטס בעיצומה של ריצת פלייאוף, כן?). וזו האג'נדה והגבעה שאני אמות עליה - רוב אלה שאומרים ש"ניצחונות הם לא סטטיסטיקה של קיובי" נוטים יותר מדי לצד השני - מתאהבים הרבה יותר מדי בסטטיסטיקות אישיות, בהיילייטס, בקשקושי סיסטם-קיובי, תרחישים מיקומים מקבילים, ותפיסות פופולאריות לגבי קוורטרבקים מסוימים עוד מימיהם בקולג'. והם לא מוכנים לשחרר מהפוזיציה. אולי בגלל שהם פשוט לא באמת מסתכלים על המשחקים, או שהאגו לא מאפשר להם לשחרר ולהודות בטעות... האמת היא, שלדעת לנצח משחקים ב-NFL זו מיומנות לכל דבר ועניין. היא מדידה, במובנים מסוימים, ובאחרים - היא לא. האם לטואה לא היו רסיברים טובים לאורך הקריירה? האם לא היה לו משחק ריצה טוב? האם לא היה לו פלייקולר טוב מאוד? הדבר היחיד שהיה לו בו חוסר אמיתי ומובהק הוא קו התקפה עקבי בפאס פרוטקשן.

אני, אגב, דירגתי את טואה כ-QB15 בליגה בדירוג האחרון שלי (שפורסם במאי), ואני לא חושב הוא שווה אפילו את זה היום. תוכלו לראות למטה שחזיתי שעד סוף העונה, הוא יירד בדירוג למקום ה-19 (ליתר הדירוגים, אלה שנראים טוב ואלה שלא, אתייחס בהמשך העונה, בסיכום הרבעון הראשון):

אז היום מי שטען שטואה טוב מהרטס, ימשיך להריץ ספינים ולתרץ מדוע הרטס ממשיך לנצח משחקים, בעוד שהדולפינס לבטח כבר מתחילים לחשב האם וכיצד נכון עבורם לצאת מהפלונטר של החוזה של טואה (בערך 58 מיליון דולר ב-Dead Cap במצב של טרייד, וכ-99 מיליון אם חותכים אותו):

מה דעתכם על טואה והמשך הקריירה שלו?

• ימשיך במיאמי ויחזור להיות שם QB1 (כולל הצלחה בפוסט-סיזן)
• זה נגמר במיאמי, אבל יצליח בקבוצה אחרת
• זה נגמר במיאמי, ולא יצליח גם בקבוצה אחרת - כבר אין לו את זה

לבילס אין את הבעיות האלה, אבל אם אתם אוהדים - כנראה שלא נהניתם מהמשחק הזה במיוחד (עד כמה שאפשר "לסבול" מניצחון על יריבה לבית, כן?). הבעיות בתיקולים שצצו לראשונה נגד הרייבנס חזרו, כמו גם התפקוד הכללי של הגנת הריצה, הגנת דאון שלישי מחרידה, ואפילו ההתקפה נראתה מאוד שנה ממה שהורגלנו לראות.

למעשה, טואה וג'וש אלן יחד שברו שיא - מאז תחילת המדידות של NextGen, אי שם בתחילת עונת 2016 - מעולם לא נמדדו שני קיוביז במשחק אחד שרשמו ממוצע נמוך יותר מבחינת Air Yards להשלמת מסירה - 1.5 יארדים בלבד בין שניהם! אלן ניסה למסור רק פעם אחת ליותר מ-10 יארדים (לעומת 3 השלמות מ-11 ניסיונות של טואה), וכל אחד מהם מסר 11 פעמים (!) מאחורי ה-LOS.

מתאם ההתקפה של הבילס, ג'ו בריידי, הסביר אחרי המשחק שההתקפה ואלן עשו "את מה שצריך כדי לנצח את המשחק" - "ג'וש עשה עבודה מצוינת בלקחת מה שההגנה נתנה לו... אם ההגנה רוצה לשחק Split-Safety ולאפשר לך לרוץ עם הכדור, ואם ג'וש יודע שהוא יכול להיות אפקטיבי במסירות הקצרות האלו... בשלב מסוים הם (ההגנה) יצטרכו לשנות משהו וזה יפתח את ההזדמנות למהלכים גדולים".

אני רק אציין שלתחושתי - אם וכאשר ההתקפה שמוביל קיובי מסוים מפילדלפיה רושמת מספרים כאלה, זה תמיד מושלך על החולשה האינדיבידואלית של הקוורטרבק. אבל אולי זה רק אני...

בהקשר למה שההגנה של מיאמי נתנה, אז בפריוויו לשבוע הראיתי שהצ'יפס היא הקבוצה ששולחת הכי הרבה בליצים בליגה, ועדיין מדורגת נמוך מבחינת כמות הלחצים היחסית על הקיובי היריב. אם תחזרו לאותו גרף - תראו שהדולפינס היו צמודים אליהם שם, וכך היה גם במשחק הזה - הדולפינס שלחו בליץ ב-41% מהדרופבקים של אלן (זה הרבה מאוד), ורק ב-9% היה עליו לחץ (זה מעט מאוד). כמה מעט? מדובר בשיעור הלחץ הכי נמוך שהגנת הקבוצה יצרה מאז 2018.

מעניין לציין שבהתקפה ו-OL מצוינים של הבילס, קו שלרוב מקבל הרבה ריספקט הודות לצמד התאקלים שלו, דווקא שני הגארדים של הבילס, דיוויד אדוארדס ואוסיירוס טורנס, קיבלו את ציוני PFF הכי גבוהים בהתקפה של הבילס, עם ציוני ELITE של 95.4 ו-90.3 בהתאמה. דווקא ספנסר בראון, האמין לרוב, איפשר 3 לחצים על ג'וש אלן במשחק הזה. ג'יילן פיליפס, האדג' של הדולפינס (ועוד מועמד מוביל לעזוב בחלון של אוקטובר), עשה לו לא מעט צרות.

ושלושה נגיסים קצרים, להמחשת גדולתו של ג'וש אלן: ב-11 המשחקים האחרונים שלו, אלן רשם 30 טאצ'דאונים ו-INT אחד בלבד. הבילס הם הקבוצה השנייה בלבד בתולדות ה-NFL, שפותחת עונה עם שלושה משחקים של 30 נקודות לפחות, וללא איבודים. ואלן עוקף את פטריק מהומס, כשחקן שצבר 300 טאצ'דאונים בקריירה במספר המשחקים הנמוך ביותר (127 משחקים בעונה הרגילה ובפלייאוף).

אני אדרג היום את אלן מעל מהומס 30 פעם, לפני שאדרג את טואה מעל הרטס.

משחק יום ראשון - חלון מוקדם:

בראונס (1-2) - פאקרס (2-1) 10-13 🥶

בפריוויו למשחק כתבתי שהפאקרס נראים כמו הקבוצה הכי שלמה בליגה... ובכן - Not Any More!

זה לא נועד להוריד מכל מה שהם עשו בשבועיים הראשונים, שהיו מאוד מרשימים, אבל הפגמים בהחלט נחשפו. ובעיקר במקומות על המגרש שנראה היה שהפאקרס היו דומיננטיים בהם עד המשחק הזה: הגנת הריצה, פאס פרוטקשן, וכן - גם ג'ורדן לאב נראה לא טוב... הוא השלים במשחק הזה 1.9 יארדים באוויר בלבד לניסיון - הנתון הכי נמוך שלו מאז אוקטובר 2023 (במשחקים שבהם מסר לפחות 25 כדורים). הפציעות של זאק טום ואארון בנקס בטוח לא עזרו, בהקשר הזה.

לפי PFF, לאב היה תחת לחץ ביותר מ-45% מהדרופבקים שלו, ולא די בכך - הזמן הממוצע ללחץ היה פחות מ-2 שניות! (קחו בחשבון שההגדרה היבשה ל"לחץ מהיר" היא מתחת ל-2.5 שניות). כל הקו של הבראונס לקחת חלק במאמץ, הפעם - מיילס גארט, כרגיל, היה הרסני למרות דאבל וטריפל טים והשיג סאק, אבל הלחץ מהאמצע עשה את ההבדל: איידן האנטיגנטון, מאליק קולינס והרוקי מייסון גרהאם חברו לחמישה סאקים ביחד! אפשר לראות בסרטון למטה את הלחץ האפקטיבי שלאב התקשה להתמודד איתו מהאמצע:

עוד סאק רשם רוקי נוסף, קרסון שווזינגר, ה-MLB, שגם הוביל את הקבוצה עם 10 תיקולים:

ההגנה כולה נראית מצוין מתחילת העונה, ומובילה את הליגה עם 204.3 יארדים בלבד להתקפות יריבות בממוצע.

אם לא שיבחנו מספק את הרוקיז בצד ההגנתי, גם קווינשון ג'אדקינס בונה לעצמו אחלה קייס לרוקי השנה בצד ההתקפתי - למרות התסבוכות המשפטיות שמנעו ממנו להתאמן עם הקבוצה עד לאחרונה. בשני המשחקים שלו העונה הוא צבר כבר 155 יארדים על 28 נשיאות כדור (5.5 בממוצע למשחק) וטאצ'דאון.

משפט אחרון על המהלך שלפני הפילד גול המנצח - שימו לב למטה: מתי הסנאפ יוצא, מתי התופס יורד לקרקע, ומתי הספייק המוצלח עוצר את השעון. רמה מאוד גבוהה של ביצוע מצד ההתקפה של הבראונס:

טיטאנס (0-3) - קולטס (3-0) 41-20 🎯

מה עוד אפשר לכתוב על ההתקפה של הקולטס, שלא נכתב על ה-Greatest Show on Turf, או על הפטריוטס של 2007?

וברצינות, ריספקט לשיין סטייכן, דניאל ג'ונס וכל העוסקים במלאכה. הם התמודדו, אומנם, עם הגנות ש(מלבד הברונקוס) נראות חלשות באופן יחסי, ועדיין - המספרים כאן הם היסטוריים. פאנט אחד בשלושה משחקים? זה פסיכי מול הגנת קולג', ולא הייתה קבוצה מאז 1940 שפתחה ככה עונה.

הקולטס גם מובילים את הליגה (בפער ניכר) באחוז הדרייבים שמגיע לרדזון, או משיגים TD עוד לפני כן (73.1%), כשדניאל ג'ונס ממשיך להיות מדויק ולקבל החלטות נכונות (עם הידיים והרגליים) ומוליך את הליגה ב-EPA ממוצע למהלך (הגרף למטה לא כולל את MNF האחרון):

למעשה, ההתקפה כולה של הקולטס נמצאת גבוה מאוד בדירוג היחסי שלה בליגה, וההגנה מאפשרת EPA ממוצע למהלך טוב יותר מזה של ההתקפות המובילות האחרות:

ולסיום ההשתפכות הסטטיסטית - אם העונה הייתה נגמרת היום, לדניאל ג'ונס היה ה-QBR הממוצע השלישי בטיבו שנמדד אי-פעם, רק אחרי טום בריידי ב-2007, ופייטון מאנינג ב-2006:

האם אני ממין שזה משהו שיכול להתקיים לאורך עונה מלאה? חד משמעית לא. אבל זה יכול להספיק לזכות בבית שנראה חלש מאוד, ולקבל סיד טוב בפלייאוף. ובדומה לסאם דארנולד בעונה שעברה - זה בהחלט יכול להחזיר את הקריירה של ג'ונס לנתיב הנכון.

אני חושב שזה היה המשחק הכי חלש של קאם וורד בקריירה הקצרה שלו, וה-Lowlight הבולט היה, כמובן, האיבוד הוויל-לוויסי הזה של הרוקי:

ויקינגס (2-1) - בנגלס (2-1) 48-10 👍

באביב האחרון, האיגלס שלי נתנו לקורנר המחליף המוביל שלהם, אייזיאה רודג'רס, לעזוב את הקבוצה, בחוזה יחסית נמוך של כ-11 מיליון דולר לעונה (38 בגובהו לעמדה). היום, נראה שנקודת התורפה הכי רצינית בסגל של פילי היא CB2, כששתי האופציות המובילות שם (אדורי ג'קסון וג'קוריאן בנט) בספק למשחק בשבוע הבא בטמפה.

ובינתיים, אותו רודג'רס ממש המשיך למינסוטה, שם מתאם ההגנה המוערך, בריאן פלורס, בחר אותו בפינצטה - וכנראה שהוא ידע למה. רודג'רס רשם במשחק הזה שורה סטטיסטית חסרת תקדים: פיק סיקס, 2 השתלטויות על פאמבל (שאחת הוא החזיר ל-TD הגנתי שני שלו במשחק) וציון PFF חסר תקדים של 99.9!!!

משחק נאה מאוד לקרסון וונץ במקומו של ג'יי.ג'יי מקארתי, ואפשר לטעון שבטווח הקצר, הוא כנראה האופציה הטובה יותר של קווין אוקונול. אבל זה היה, לפני הכול, משחק של בריאן פלורס וההגנה. והייתי חייב לשתף את הסרטון הזה, שעוזר להמחיש עם מה ג'ייק בראונינג, הקיובי המחליף של הבנגלס, וההתקפה של הבנגלס היו צריכים להתמודד.

תסתכלו על כמות השינויים והתזוזות של שחקני ההגנה של הויקינגס לפני, ואחרי הסנאפ - וזה הטירוף של פלורס - הוא גורם לקיובי היריב לראות הגנה שונה (אישית/איזורית, קאבר-2, קאבר-4) כמעט בכל פעם שהוא מציץ ומנסה לקרוא את המיקומים של הסייפטיז או הליינבקרים. כנ"ל לגבי קו ההתקפה - זה נראה בהתחלה כמו All-out Blitz, ואז שחקנים מחליפים ביניהם מקומות, שוב ושוב, ובסופו של דבר - לא היה כאן בליץ בכלל!

פשוט תצוגה מדהימה של פלורס, וגם קרדיט גדול לשחקנים שמצליחים להבין את המשימות המורכבות ששמים להם על הצלחת.

הבנגלס ירצו למחוק את המשחק הזה מהזיכרון שלהם, אבל לא ברור כמה זה יהיה אפשרי - הוא חשף את כל החולשות החשודות המיידיות של הסגל הזה, ואני לא משוכנע שיש להם המון פתרונות בתוך הבית למצב. הם נראים, כרגע, כמו אחת הקבוצות החלשות ב-AFC, למרות המאזן.

פטריוטס (1-2) - סטילרס (2-1) 21-14 🥶

טוב, כדי להסביר את המשחק הזה, אני חייב (לצערי) לשאול הקבלה מעולם הכדורגל - מכירים את המשחקים האלה שבהם קבוצה אחת יושבת לשנייה על השער, מניעה כדור, מטווחת ומטווחת, מגרדת איזה גול, אבל סופגת 3 במתפרצות?

אז זו גרסת ה-NFL למשחק שכזה. הפטריוטס ניצחו בקרב על השעון 34-26, השיגו 369 יארדים מול 203 בלבד.. אז איך? איך הם הפסידו את המשחק? ובכן, כשרמונדרה סטיבנסון מפמבל ככה על הגול-ליין, זה בהחלט "מסייע" למטרה:

הסטילרס השיגו העונה 417 יארדים פחות מהיריבות שלהם עד כה, ביניהם 289 יארדים פחות בשני הניצחונות. אז מהו סוד "הקסם"? 32 נקודות מיצירת איבודים (מקום 1 בליגה), 0 נקודות מאיבודים לצד השני (מקום 1 בליגה). ככה, פשוט.

אני לא רואה את זה מחזיק, אבל זה ההסבר למה שקרה עד כאן. בשלב מסוים, הם יצרכו לפצח גם איך לייצר יותר התקפה.

איגלס (3-0) - ראמס (2-1) 26-33 👍📺🥇

לו ישבתם, צפיתם והעמקתם במחצית הראשונה של המשחק הזה - אין שום סיכוי בעולם שהייתם מוכנים להמר אפילו שקל על קאמבק של האיגלס. הקבוצה נראתה נורא, הרטס מסר ל-17 יארדים בסך הכול, בארקלי השיג 13 יארדים בלבד ב-7 ניסיונות, הראמס רצו ללא הפרעה דרך קו ההגנה (115 יארדים על הקרקע רק במחצית), והובילו ב-12 נקודות.

ואם זה לא הספיק, אז האיגלס קיבלו את הכדור כדי להתחיל את המחצית השנייה, והרטס פימבל קרוב לאנדזון שלו - המהלך הבא היה ריצת TD של קיירן וויליאמס.

אז מה לעזאזל קרה מאותו רגע שהוביל את האיגלס לניצחון הבלתי אפשרי הזה?

השמועה (שניק סיריאני הכחיש מאז) אומרת שג'יילן הרטס התחיל להשתלט על ההתקפה, לשנות את המהלכים שקיבל באוזנייה ולמעשה, לקרוא את ההתקפה בעצמו. אחרי מחצית ראשונה שבה תפסו 2 כדורים בלבד ל-16 יארדים, משחק ההתקפה פנה לאיי.ג'יי בראון ודוונטה סמית, שחברו ל-12 תפיסות, 153 יארדים ו-2 טאצ'דאונים.

סייעה לכך העובדה שהלחץ על הרטס בפוקט צנח משמעותית עם הסיפסל של ה-RT המחליף (נכנס בשלב מוקדם במקום ליין ג'ונסון, שנפצע) מאט פריור, וההרכבה של פרד ג'ונסון במקומו. ג'ונסון הוא סווינג-תאקל מחליף מעולה, שפתח בכמה משחקים בעונה שעברה במקום ג'ורדן מאילאטה שנפצע. האיגלס כבר נתנו לו לעזוב לג'אגס באוף-סיזן, אבל בחודש אוגוסט, האווי רוזמן התחרט, ועשה טרייד כדי להחזיר אותו לפילי. המהלך הזה כבר היה שווה לפחות W אחד:

עם פריור על המגרש - ההתקפה השיגה 1.21- יארדים למהלך ו-7 נקודות.

עם פרד ג'ונסון על המגרש - ההתקפה השיגה 6.6 יארדים למהלך ו-20 נקודות.

זה אחד מאותם מקרים שבגללם אני תמיד כותב שמבחינתי כל הציונים שסוכנויות האנליטיקס מחלקות הם מפוקפקים, אפילו בהערכת שחקני קו התקפה - PFF חילקו לג'ונסון במשחק הזה ציון 47.5 (השני מהסוף בהתקפה של הקבוצה), ואתם יכולים לראות כאן למטה את הניתוח של בריאן בולדינגר (שחקן OL לשעבר) להופעה שלו מול ג'ארד וורס ואחרים:

אז אני ממשיך להיעזר ב-PFF, כי קשה להעריך שחקני OL בדרכים אחרות שהן לא צפייה אדוקה בכל סנאפ וסנאפ בעצמי. אבל תמיד יש כאן כוכבית.

אני חושב שחלק מאוד אנדרייטד בהערכה של הקבוצה הזאת של האיגלס היא הביצועים שלהם בדאונים ובמצבים החשובים. הראמס לא קינברטו במחצית הראשונה אפילו דאון 3 אחד (משחק די חלש של סטאפורד, לדעתי), וזה מה ששמר אותם, איכשוה בפיגור סביר. האיגלס מובילים את הליגה העונה באחוי השלמה ברדזון (12.5% בלבד!), ומדורגים שניים בדאונים 3-4 (48% בלבד). מצד שני - האיגלס הפכו את כל שמונת הביקורים שלהם ברדזון לטאצ'דאונים, בעוד שהיריבות עשו זאת ב-4 מתוך 9 בלבד. האיגלס גם מחזיקים את היריבות על 4.7 נקודות בלבד במחציות שניות (מקום 2 בליגה אחרי הפנתרס - 4.3 נקודות בממוצע).

ככה מנצחים הרבה מאוד משחקים בליגה הזאת. ועדיין - היו במשחק הזה כמה מהלכים חריגים, בראשם - 2 חסימות פילד גול ברבע הרביעי, כשאת האחרונה לקח ה-DT ג'ורדן דיוויס ל-TD שהרס לי פגיעה מדויקת בפיק (אבל אני לא מתלונן).

דיוויס הוא בחירת סיבוב 1 של האיגלס שהרבה אוהדים לא אהבו, כי הוא שחקן שאף פעם לא השיג מספרים גדולים, ומיד אחריו ירדו מהלוח שחקנים כמו קייל המילטון. אבל הוא השתפר עד כה מעונה לעונה, וזה היה כנראה המשחק הכי טוב שלו בקבוצה - לא רק בזכות ה-TD האחרון, אלא גם בזכות ריצה לסיידליין ותיקול על סטאפורד שכפה פאנט, עוד תיקול שהשיג לאיגלס את הכדור בדאון 4, וגם סאק על הקיובי של הראמס.

משהו קטן לפני סיום - הדגלים ששופטים זורקים העונה על Taunting הם ממש בדיחה, ומוציאים את הכיף מהמשחק. זה בחיים, אבל בחיים לא שווה 15 יארד נגד פוקה:

הקאמבק הזה מפיגור 19 היה הגדול ביותר של האיגלס מאז "הנס במדולאנדס מספר 2" - משחק הפוטבול הכי מרגש שצפיתי בו בחיי, כאוהד איגלס (בניכוי הסופרבולים). ולחובבי המיסטיקה, שימו לב לזה...

האיגלס רשמו שני מהלכים אייקונים בשבוע 3 של עונות הסופרבול שלהם:

ב-2017: פילד גול מנצח בשנייה האחרונה

ב-2024: הרטס מוצא את דאלאס גאדרט בדאון 4, בדרייב שניצח את המשחק

ב-2025 - הגיעה חסימת הפילד גול של דיוויס וההחזרה לטאצ'דאון.

אבל שימו לב לשוס הגדול - כל המהלכים האלה היו ל-61 יארדים!

באקנירס (3-0) - ג'טס (0-3) 27-29  🎯

אם כבר בחסימות פילד גול ל-TD עסקינן, כשהג'טס עשו את זה, עמוק ברבע הרביעי, ואארון גלן החל לרוץ ולפזז על הסיידליין - היה נראה שגם כאן, הבלתי ייאמן קרה, והג'טס הכניעו, סוף-סוף, את הבאקס.

אבל אם יש קיובי אחד בליגה שלעולם לא ניתן להספיד, זהו בייקר מייפילד. קחו לו את כל הפותחים על קו ההתקפה, קחו לו את כל הרסיברים שלו (במשחק הזה, גם את מייק אוואנס) והוא ימצא דרך לנצח, עם שתי ידיים ורגל קשורות מאחורי הגב.

מייפילד הפך במשחק הזה לקיובי השני בלבד מאז 1950, שמוביל דרייבים לניצחון ברבע הרביעי של שלושת משחקי פתיחת העונה שלו.

בשבוע הבא, קרב הבלתי מנוצחות של ה-NFC, כשבייקר והבאקס יארחו את האיגלס בטמפה. ואם יש קרב אחד שמעניין אותי לראות כאן, מלבד בייקר נגד כל העולם, זה יאיא דיאבי נגד התאקלים של האיגלס.

הוא עשה את המוות לתאקלים הצעירים של הג'טס במשחק הזה, ורשם 9 לחצים ו-2 סאקים על טיירוד טיילור:

זה יהיה יותר מאתגר נגד ג'ורדן מאילאטה וליין ג'ונסון (אם יהיה כשיר).

קומנדרס (2-1) - ריידרס (1-2) 24-41🥶

ההוט טייק שלי, לפיו הריידרס ינצחו את המשחק, היה כנראה החלש ביותר שלי השבוע. והוא עוד הגיע לפני הידיעה הרשמית שג'יידן דניאלס פצוע, ומרכוס מאריוטה יפתח במקומו.

ואולי בעצם זה היה מה שנתן כאן את האדג' לקומנדרס? בשלושת המשחקים שמאריוטה פתח בהם בוושינגטון בשנתיים האחרונות - הקבוצה שמה 40 נקודות בממוצע!

אם בשבוע הראשון, נראה היה שג'ינו יהנה העונה מקו התקפה משודרג - הגיעו השבועיים האחרונים, והוכיחו שיש מצב שההפך הוא הנכון (וזה עוד לפני שהתייחסתי לשדרוג בקו של הסיהוקס, העונה). הריידרס מדורגים במקום ה-30 העונה ביארדים בממוצע לניסיון ריצה (3.06 בלבד) ובמקום 31 בסאקים (12).

במשחק הזה, הם פשוט לא הצליחו להתמודד עם הבליצים של דן קווין, כשבובי ווגנר, ה-MLB הותיק, היה אחראי לחמישה לחצים על ג'ינו סמית, ו-2 סאקים. Geno just can't catch a break.

פנתרס (1-2) - פלקונס (1-2) 0-30 👍

אתה יכול להפסיד ליריבה לדיוויז'ן, אתה יכול להפסיד ליריבה לדיוויז'ן בחוץ... אבל בחיאת, פלקונס - יש דרך גם להפסיד!

בדומה למשחק של הסטילרס, המספרים היבשים מספרים שזה היה אמור להיראות אחרת מבחינת התוצאה:

וצריך לזכור שאם לא 2 החמצות פילד גול מוקדמות של הקיקר החדש (במקום יאנגהו קו שנחתך) - הפלקונס לא היו מאופסים במשחק הזה.

אבל באמת שזו נחמה קטנה מאוד, מאוד. מייקל פניקס נראה נורא, זרק 2 INTs באמת נוראיים, וסופסל טובת קירק קאזינס. אני מקווה מאוד שזה היה צעד משמעתי ממוקד, ולא מרמז על טרנד לבאות.

שימו לב לזה, אוהדי פלקונס - מייקל פניקס טרם ניצח משחק (בקריירה הקצרה מאוד שלו) שבו פתח, והיריבה השיגה יותר מ-7 נקודות. בצד החיובי, ביז'אן רובינסון עדיין נראה אקספלוסיבי כתמיד, ומוביל את הליגה (מבין הרצים עם לפחות 25 ניסיונות ריצה) באחוז הריצות שהשיגו יותר מ-3 יארדים לאחר המגע הראשוני - זה נכון לגבי 55% מהריצות שלו! לפניקס אין תירוצים לייצר תצוגות התקפיות כאלו, עם מספרים כאלה מהבקפילד.

לא צפיתי ביותר מדי מהמשחק הזה, אז רק אפנק את אוהדי הפנתרס באחד ההיילייטים הגדולים של השבוע - הריחוף והתפיסה של טט מקמילן:

ג'אגוארס (2-1) - טקסנס (0-3) 10-17🎯

יוסטון, יש לנו בעיה... למעשה, יש להם כמה בעיות, אבל הבעיה הכי בעייתית היא, למרבה הצער, סי.ג'יי סטראווד - הקיובי שבעונת הרוקי שלו זכה לכל כך הרבה שבחים, בעונתו השנייה לקח (לכאורה) צעד או שניים אחורה, אבל סיים אותה טוב, והעונה... ובכן - לא צריך להיות צופה מיומן כדי להבין:

סטראווד, כך נראה, נמצא בעיצומה של ריגרסיה שמקרינה על הרבה מהמדדים החשובים לבחינת הביצועים שלו:

הוא רשם רק 2 טאצ'דאונים העונה לעומת 3 INTs אחוז ה-Big Time Throws שלו צנח (למעשה, הוא מדורג רביעי מבסוף בקטגוריה מבין הקיוביז הפותחים בליגה, לפני 3 שמות בלבד: טרבור לורנס, מייקל פניקס וג'ו פלאקו) וגם אחוז ההשלמה המותאם הנמוך בקריירה (נתון של PFF, שמנסה לבחון עד כמה הקיובי מדויק, בכך שהוא לא זוקף לחובתו דרופים).

גם משחק הריצה נראה מהחלשים בליגה - 95 יארדים בלבד בממוצע למשחק, כשניק צ'אב הוא ה-RB החלש בליגה (מבין הפותחים) ביצירת יארדים לאחר המגע הראשוני. נתון לא אופייני, אבל צריך לזכור - זה לא אותו שחקן מאז הפציעה שחווה לפני שנתיים.

כיחידה - ההתקפה של הטקסנס מדורג אחרונה בנקודות (12.6 למשחק), אחוזי הצלחה בדאון 3 (8 המרות מתוך 33), אחוזי טאצ'דאון ברדזון (0 מ-4), מדורגת במקום 29 מבחינת EPA ממוצע למהלך (0.141-), ומקום 30 באחוזי הצלחה בהתקפה (38%). אלה רק חלק מהנתונים העגומים - אבל אני חושב שהתמונה ברורה.

לא הצלחתי להבין את הפיטורים של בובי סלוויק באוף-סיזן, ואני חושב שזה נראה תמוהה אף יותר היום. ההגנה יכולה להיות חונקת עד מחר (או עד דצמבר) - הם לא יגיעו לפלייאוף עם התקפה כזאת.

משחק יום ראשון - חלון מאוחר:

צ'ארג'רס (3-0) - ברונקוס (1-2) 20-23 🎯

זה בדיוק מסוג המשחקים שהרברט והצ'ארג'רס היו מוצאים דרך להפסיד בשנים קודמות... במקום זה, הוא משלים סוויפ לתחילת העונה על היריבות לדיוויז'ן, ומוביל את הקבוצה שלו לפתיחת 3-0 הראשונה מאז עונת 2002!

המסירה שניצחה לצ'ארג'רס את המשחק הזה (יכולים לראות אותה תחת "מהלך השבוע") הייתה ההשלמה הכי לא סבירה של הרברט, מאז שבוע 8 בעונה שעברה, לפי נתוני NextGen. לא מספיק שהוא היה צריך לרוץ במהירות לצד שמאל כדי לחמוק מהלחץ, אלא לקינן אלן היה בקושי חצי יארד של הפרדה בראוט שלו. הרברט עושה העונה, בינתיים, כל מה שמצופה מקיובי עילית. יש לו כמובן עזרה, מהרסיברים שלו, ובעיקר מההגנה, אבל קו ההתקפה נראה א טוב במשחק הזה, והרברט נאלץ להתמודד עם שיעור הלחץ הגבוה ביותר בקריירה שלו - ב-54.7% מהדרופבקים! תחת הלחץ, הרברט השלים 10 מ-23 ניסיונות, ל-143 יארדים, כולל ה-TD המנצח (וגם מסר INT אחד והופל ל-5 סאקים).

ההגנה של הברונקוס שיחקה מספיק טוב כדי לנצח - ג'ונתון קופר, ג'ון פרנקלין-מאיירס, ובעיקר ניק בוניטו - עשו כל מה שהם יכולים כדי לחזור לדנבר עם W. אבל ההתקפה איכזבה אותם, שוב. אם נוציא מהמשוואה מסירה של ניקס לקורטלנד סאטון ל-TD של 52 יארדים בדאון 4 - ההתקפה של הברונקוס נראתה רע מאוד.

מלבד סאטון, לא היה לברונקוס אף רסיבר עם יותר מ-14 יארדים (הרוקי RB, עם 3 תפיסות בלבד). אז ניקס לא איבד הפעם את הכדור, אבל לברונקוס יש בעיה קשה בדאונים המוקדמים, שמכניסים אותם לבעיה בדאון 3 (2 המרות מוצלחות מתוך 13 במשחק הזה): הם מדורגים במקום האחרון בליגה באחוזי הצלחה בדאונים 1-2, ובמקום ה-28 מבחינת EPA בדאונים האלה.

לפי FantasyDataPoints בו ניקס מדורג העונה במקום ה-28 בלבד בליגה מבחינת מסירות ניתנות לתפיסה (בניכוי סקרינים ומסירות לרסיברים פנויים, שהכיסוי שלהם כשל לחלוטין) - עם 66.2% בלבד. שילוב קטלני שדורש שינוי סכמתי כלשהו בהתקפה של דנבר... האם אנחנו צפויים לראות בקרוב אפילו יותר מאר.ג'יי הארווי על המגרש? או אולי טרייד לרסיבר חדש?

סיהוקס (2-1) - סיינטס (0-3) 13-44 👍

לא מעט אנשים (אני ביניהם, למען האמת) לא חשבו שסאם דארנולד יוכל לשחזר את העונה הרגילה שעבר עם הויקינגס ב-2024. ובכן, לא רק שהוא משחזר אותה (נכון לרגע זה!) - הוא משחק טוב יותר! למעשה, הוא רושם אחרי שלושה משחקים 9.0 יארדים בממוצע לניסיון מסירה (מקום 2 בליגה) - שדרוג נאה למספר שלו מהעונה שעברה (7.9).

הוא גם הקוורטרבק שמקבל את הציון הכי גבוה מ-PFF על שלושת המשחקים הראשונים שלו:

לצד ההתעוררות המסוימת של קופר קאפ, נראה שנוצר לדארנולד עומק לא רע של מטרות בעמדת הרסיבר, מאחורי JSN (שני בליגה ביארדים, עם 323 - רק מאחורי פוקה) - הרוקי, בחירת הסיבוב החמישי, טורי הורטון - שרשם במשחק הזה גם TD שני בתפיסה, וגם את החזרת הפאנט ל-TD הכי ארוכה בתולדות הסיהוקס:

בניגוד מוחלט למה שהתרגלנו לראות בשנים קודמות, דארנולד נהנה בסיאטל מפאס פרוטקשן טוב יותר, והוא ספג רק 3 סאקים בשלושת השבועות הראשונים. זו הפעם הראשונה מאז עונת 1997, שהסיהוקס מאפשרים רק 3 סאקים בשלושת שבועות הפתיחה.

אז אין ספק שהקו של סיאטל שודרג, אבל אני זוקף את זה בעיקר לתוכנית המשחק, והעובדה שדארנולד משחרר את הכדור מהר מהיד:

כשהפוקט נקי, הוא מדורג 4 רביעי בליגה - עם שחרור מסירה ממוצע בתוך 2.21 שניות (לפניו רק רודג'רס, ראטלר ובראונינג).

כשהוא תחת לחץ, הוא מדורג 2 בליגה - עם זמן של 3.11 שניות (לפניו רק מאט סטאפורד).

החלק הבאמת מרשים בקבוצה הזאת הוא ההגנה, כמובן - היא מדורגת שנייה בליגה, עם 15.7 נקודות לחובתה במשחק. רוצה לציין כאן לחיוב את ה-DT ביירון מרפי ג'וניור, בעונתו השנייה - הוא מוביל את העמדה בסאקים ומדורג רביעי בלחצים. שימו לב לשמות סביבו בראש הרשימה הזאת:

ברס (1-2) - קאובויס (1-2) 14-31 🎯

השאלה שנמצאת בראש של כולם אחרי המשחק הזה: האם ההתקפה של הברס "השתחררה" או שההגנה של הקאובויס גרמה לה להיראות ככה?

תראו, אני חושב (וגם חזיתי מראש) שהקאובויס יהיו חלשים מאוד העונה. ההגנה שלהם מדורגת 31 ביארדים ו-29 באחוזי השלמה לקיוביז היריבים. בצד השני של הכדור, הקאובויז איבדו במשחק הזה את סי.די לאמב לשבועיים, לפחות, וזה לבטח לא יעזור. אבל צריך לפחות חלק מהקרדיט לקיילב וויליאמס ובן ג'ונסון.

ההתקפה נראתה משוחררת יותר, קיילב קיבל החלטות טובות יותר עם הכדור (וגם עשה שימוש יותר נכון ברגליים שלו, כשהיה צריך), ההתקפה הייתה מאוזנת מאוד (29 ריצות ו-28 מסירות), והרגעים הגדולים היו גדולים יותר, בדגש על הפלי-פליקר הזה, שהוביל ל-TD הראשון בקריירה של לות'ר בורדן:

ההגנה של הברס לא ממש נראית חונקת, ומשחק הריצה לא מספיק יעיל (רק 3 יארדים לניסיון במשחק הזה), אבל התחלנו לראות בשבועיים האחרונים ניצוצות מההתקפה - שיוכלו לעזור לדחוף את הקבוצה לאיזורים של עונה חיובית.

ניינרס (3-0) - קרדינלס (2-1) 15-16 👍

הניינרס הם אחת מקבוצות ה3-0 המשונות של השנים האחרונות - מצד אחד, ראוי להערכה שהם עושים זאת למרות שורת פציעות באמת לא סבירה (תוסיפו את ניק בוסה לרשימת הכוכבים שגרמו עונה, עם קרע ב-ACL במשחק הזה).

ומצד שני - אני חושב שזה ברור לכולם שזה לא יוכל להימשך מול יריבות קצת יותר רציניות מהקארדס והסיינטס.

אני סבור שזו מכת פציעות קטלנית מדי, עבור כל קבוצה ב-NFL. אבל לפחות הם נתנו לעצמם, כרגע, סיכוי עם פתיחה מושלמת בטור הניצחונות אחרי 3 שבועות. אני מאמין שרוב אוהדי הניינרס היו ממירים ניצחון אחד לפחות, כדי לשמור את ניק בוסה וג'ורג' קיטל כשירים.

לגבי אריזונה - שמח לראות את ההתקדמות בהגנה, אבל קיילר היה ועודנו "נטל" על ההתקפה הזאת. דבר אחד אומר להגנתו, אם בשנה שעברה חלק גדול מהאשמה על היעלמותו של מארווין האריסון ג'וניור ממשחקים נפלה עליו, אז קשה לומר שהעונה הוא לא מנסה לשלב אותו - והאריסון פשוט מפשל פעם אחר פעם, כולל הדרופים האלה במשחק האחרון (הראשון מביך במיוחד):

משחק SNF: ג'איינטס (0-3) - צ'יפס (1-2) 22-9 👍

אז הרסיבר הראשון שירד מהלוח בדראפט 24 מאכזב, עד כאן, אבל מה נאמר על הרסיבר השני - מאליק נייברס מהג'איינטס? נראה שהוא בעיקר צריך להיות מאוכזב, מכל מה שקורה סביבו. 2 תפיסות ל-13 יארדים, במשחק כזה, זה נתון לא סביר להתקפה של דאייבול. נייברס רץ 39 יארדים במשחק, והשיג בממוצע רק שליש יארד בממוצע לראוט (מה שנקרא YPRR) - זו פעם ראשונה בקריירה שיש לו פחות מ-1.0 YPRR.

אז את מי נאשים? את דאייבול? או אולי את דוקטור ראס ומיסטר ווילסון? בשבוע שעבר - 450 יארדים באוויר, והפגזות לעומק עד בלי די... השבוע? שוב, פחות מ-200 יארדים (כמו בשבוע 1) ובקושי 50% השלמה (כנ"ל).

וגולת הכותרת, בדרייב האחרון של הג'איינטס במשחק - דגל של Intentional Grounding בדאון ראשון, כדור שהיה יותר קרוב לגג של האיצטדיון מאשר לידיים של רסיבר בדאון 3, ועוד כדור שפגע באחת מקורות השער בדאון 4:

זה לא סביר לקיובי בעונתו ה-14 בליגה, מה שגורם ליום שבו קיובי אחר, בעונתו הראשונה בליגה (ג'קסון דארט) יקבל את המושכות ב-NYG.

על הצ'יפס אני לא רוצה לכתוב יותר מדי, כי גם הפעם הם נראו רע, ולמזלם קיבלו יריבה בהזמנה. למקרה שפספסתם, אקפיץ כאן רק את אחד מהמלכים הכי מרשימים של השבוע, ואולי של העונה - פטריק מהומס עושה, שוב הכול בעצמו: מוסר אחורה, קולט שהגנת הג'איינטס השתלטה על הפאמבל, רץ, מתקל, גורם לפאמבל בצד השני ומשתלט מחדש על הכדור כדי להחזיר את הפוזשן לקבוצה שלו:

משחק MNF: רייבנס (1-2) - ליונס (2-1) 38-30 🥶

בשבוע שעבר עוד אפשר היה לתרץ שזה היה נגד הברס. הפעם - אין תירוצים: The Lions are Back.

ואולי בעצם הם מעולם לא עזבו? אולי ייחסתי יותר מדי משקל לעזיבת שני המתאמים, וההופעה העגומה בשבוע 1 נגד הפאקרס, הייתה בסך הכול אירוע של הסרת חלודה?

זו הייתה הופעת וינטאג' של התקפת הליונס, כולל טריק פלייז, וכולל הימור על דאון 4 ביתרון 7, עמוק ברבע הרביעי, עם הפליי-אקשן הזה לאמון-רה סיינט בראון:

אני חושב שבברייקדאון וידיאו הבא שלי, אנסה למתוח קו בין המהלך הזה, לכמה מהלכים שראיתי את שון מקווי מוציא לפועל בצורה דומה עם פוקה - מתאמי התקפה חכמים יודעים לקחת את הרסיברים שלהם, להשמיש אותם לעיתים קרובות במשחק הריצה, כחוסמים, ואז, ברגע הנכון, לעשות Motion שמדמה חסימה דומה, ובמהלך פליי-אקשן למצוא אותם פנויים לגמרי.

עריכה: הנה - עשיתי את זה! ככה הליונס (וגם הראמס) משתמשים בסלוט רסיברים שלהם במשחק הפלייאקשן:

הליונס רצו ל-229 יארדים על הקרקע (!), המספר הכי גבוה שלהם ב-3 השנים האחרונות, כשערב פושר (מבחינת יעילות) של ג'אמיר גיבס, שאומנם ביקר פעמיים באנדזון, אבל השיג בממוצע 3 יארדים בלבד לניסיון - הושלם על ידי דיוויד מונטגומרי, ביום עצום של 12 נשיאות ל-151 יארדים ושני TDs משלו. ההגנה של הרייבנס חסרה את נאמדי מאדוביקה וקיין ואן נוי, והליונס ניצלו זאת פעם אחר פעם, כדי לרוץ ישר לתוך הבטן של הגנת בולטימור.

בהתחשב בעובדה שהגנת הריצה של הרייבנס הייתה שנייה בליגה בעונה שעברה, מבחינת אחוזי הצלחה, זה מפתיע מאוד - הם מדורגים במקום ה-32 העונה במדד הזה. בתמונה הגדולה - זו פתיחת עונה אפילו חלשה יותר של הגנת הרייבנס מהפתיחה המאכזבת של העונה שעברה, והם סופגים יותר נקודות העונה מכל הקבוצות בליגה, מלבד הדולפינס (שתיהן עם 97 נקודות לחובתן)... בעונה שעברה, הפתרון הגיע בהזזה של קייל המילטון מעמדת סייפטי אחת לשנייה, אבל מה יכולה להיות הסיבה הפעם? בהתקפה, הרייבנס רשמו כבר 111 נקודות העונה - מעולם לא הייתה קבוצת NFL שרשמה כל כך הרבה נקודות, ואחזה במאזן שלילי בפתיחת העונה. אם תשקללו את המאזן של כל הקבוצות בליגה, מאז עונת 200, שרשמו 100 נקודות או יותר בשלושת משחקי הפתיחה שלהן - תקבלו מאזן של 68 ניצחונות, ו-7 הפסדים בלבד!

ההגנה בעייתית, אין ספק. הליונס היו בשלב מסוים עם המרות מוצלחות של 9 ניסיונות מתוך 13 בדאונים 3/4. זה רע מאוד. אבל היא לא הבעיה היחידה - קו ההתקפה איפשר 7 סאקים (הכי הרבה בקריירה של למאר למשחק בודד), בעוד שקו ההגנה לא רשם אפילו אחד. וכמובן - דרק הנרי, שפימבל רק 3 פעמים ב-344 נגיעות בעונה שעברה, השלים פאמבל 3 העונה בפחות מ-50 נגיעות. שניים מאותם פאמבלים, הוא איבד במשחק של פוזשן אחד ברבע הרביעי - אמש, ונגד הבילס בשבוע 1.

בתמונה הגדולה: ניצחון ענק לליונס, שבצימוד להפסד של הפאקרס, שם אותם בפוזיציה טובה בקרב על הצפון. הרייבנס גולשים למקום השלישי בבית, אבל אני בספק שזה מה שמטריד אותם כרגע - אני מניח שבתסריט שלהם לעונה, הם בנו שוב על הסיד ה-1 ב-AFC, ואחרי ההפסד בבאפלו, וההפסד הביתי הזה, קשה לראות את זה קורה. קשה לאתר יותר מ-3 הפסדים בלו"ז הפריך למדי של הבילס, וזה ידרוש מהרייבנס להשלים עונה ללא תקלות נוספות ו/או לקבל "עזרה" מהבילס.

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-590 אוהדים שכבר שם!

---