סיכום שבוע 2 - שקר החן והבל היופי

בפתיח של השבוע אני רוצה לדבר על ניצחונות יפים, וניצחונות מכוערים. לליונס היה ניצחון מאוד יפה השבוע - 52 נקודות, זה יפה ומרשים לכל הדעות. גם הקאובויס שמו 40 נקודות על הלוח. לאיגלס, לעומת זאת, יש 44 בלבד בתום 8 רבעים של פוטבול. אבל לאיגלס יש גם 2 ניצחונות, ולליונס ולקאובויס יש 2 ביחד (וגם זה, בקושי).

האוהד הממוצע מייחס המון חשיבות לנקודות סטייל בהערכה של שחקנים (בעיקר קוורטרבקים), וגם של קבוצות. ואני טוען שזה מדד אוברייטד לחלוטין, בעיקר בפתיחת העונה. נתונים סטטיסטיים כמו יארדים ונקודות יכולים להיות אינדיקציה לאיכות של קבוצה (בעיקר כשהם נמדדים לאורך זמן), אבל במשחק בודד, או כל גודל דגימה מצומצם אחר, הם יכולים להיות נסיבתיים - תוצאה של מאצ'אפ טוב במיוחד בשבוע נתון, קריסה מנטאלית של הצד השני, או כל שילוב של שניהם.

בעונה שעברה - כל הקבוצות שהובילו את הליגה ביארדים (רייבנס, ליונס, באקנירס, ניינרס ופאקרס) - כשלו להגיע אפילו לגמרי הקונפרנס. ורק 2 מתוך החמש שהובילו בנקודות (בילס וקומנדרס) עמדו ביעד הזה, אבל כשלו להגיע לסופרבול. ואגב נקודות - אז הבנגלס (27.8), שלא הגיעו לפלייאוף, שמו יותר נקודות מהאיגלס (27.2) שזכו בסופרבול.

ב-2023, הניינרס (מקום 3) אומנם דורגו בטופ 3 בנקודות, אבל הצ'יפס, שגברו עליהם בסופרבול, דורגו רק במקום ה-15, וההתקפות הכי חזקות בליגה באותה עונה: מיאמי (ראשונה ביארדים, שנייה בנקודות) והקאובויס (ראשונה בנקודות, חמישית ביארדים) בכלל לא עברו את הווילדקארד.

האם זה אומר שהתקפות מפלצתיות הן לא אינדיקציה לקונטנדרית בפוטנציה? ממש לא, אבל זה לא יכול להיות הסממן היחיד.

האתגר הוא לנסות להפריד בין התוצאה הסופית לבין הדרך שבה היא הושגה, ומה שאפשר ללמוד ממנה. אגב, אפשר להחיל את ההיגיון הזה גם על מהלכים פרטניים - למשל מסירת ה-TD המשוגעת של קאם וורד, שתראו עוד מעט, בהמשך הפוסט. הוא עשה במהלך הזה כל דבר שמלמדים קוורטרבק לא לעשות ב-NFL, וזה עדיין נגמר בטאצ'דאון.

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-590 אוהדים שכבר שם!

---

מקרא לסימוני המשחקים:

משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺

שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉

פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯

פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻

פיקים שטעיתי גם וגם 🥶

שבוע 2 בקליפת אגוז 🥥:

השחקן המצטיין בהתקפה:  אמון-רה סיינט בראון, רסיבר, ליונס ; השחקן המצטיין בהגנה: קישון ניקסון, קורנרבק, פאקרס

1. הפתעת השבוע:  סיאטל סיהוקס

2. אכזבת השבוע:  מינסוטה ויקינגס

3. הופעת הפנטזי של השבוע:  אמון-רה סיינט בראון, רסיבר, ליונס

4. טופ 3 משחקים לצפייה בריפליי: 1. קאובויס - ג'איינטס , 2. קולטס - ברונקוס , 3. דולפינס - פטריוטס

5. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 20-12 {השבוע: 11-5}

                    מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 15-17{השבוע: 8-8}

הנבחרת:

מהלך השבוע של "פיק סיקס":

קאם וורד עם מהלך טיפשי (כי זה פשוט הופך ל-INT ב-90% מהמקרים) ובו בעת, נהדר - שנגמר הפעם ב-TD

תמונת השבוע של "פיק סיקס":

רק אחת מהן (הימנית) מהשבוע, ועדיין - מעולם לא היה רסיבר ב-NFL עם 2 תפיסות ראשונות כל כך מרשימות

הפודיום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי טוב - כרגע}:

🥇גרין ביי פאקרס: פעמיים W, פעמיים מול קבוצות פלייאוף מ-2024, פעמיים דומיננטיות חריגה

🥈 באפלו בילס: פשוט תשוו את השורה של ג'סטין פילדס משבוע 1 לשבוע 2 ותבינו - זה לא רק ג'וש אלן

🥉 פילדלפיה איגלס: עדיין אלופת סופרבול, עדיין מושלמת, ניצחון חוץ ב-KC עם הגנה שנראית (עדיין) טופ 3 בליגה

הקו האדום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי רע- כרגע}:

🚽 יוסטון טקסנס

💩 שיקגו ברס

💀 מיאמי דולפינס

6 תובנות כלליות לגבי שבוע 2:

1. הבהרה חשובה שהתבקשתי לבצע לגבי הדירוגים כאן למעלה - אלה לא בדיוק הקצוות של דירוג עוצמה, אלא יותר נגזרים ממה שאני רואה כרגע בפועל במשחקים, מבלי להתייחס לעוצמת הסגל. אם זה היה דירוג עוצמה מסורתי, אז כנראה שהיו כאן כמה וכמה שינויים. אנסה לפרסם דירוג עוצמה עדכני מדי חודש של עונה רגילה.

2. לו הייתי נדרש לבחור MVP כבר היום, אז כנראה ששלושת השמות המובילים היו ג'סטין הרברט, ג'ורדן לאב וג'וש אלן. המועמד שלי מהפריסיזן צנח מהמירוץ (ג'ו בורו הפצוע), אבל הבקאפ שלו אצלי בפוסט התחזית, למאר ג'קסון, צריך להיות בשיח.

3. רק 3 מתוך 8 הקבוצות שמוליכות כרגע את הבתים, הן אלו שזכו בהם בעונה שעברה (בילס, איגלס, באקס). והבית היחיד עם יותר מקבוצה אחת עם מאזן מושלם - הוא ה-NFC West שיש לו 3 כאלו, ורק הפסד מצטבר אחד בין כל הקבוצות.

4. בדיוק כמו בשבוע שעבר - גם השבוע, מאמנים חדשים ניצחו רק 2 משחקים (שוטנהיימר והקאובויס, ורייבל והפאטס) ושניהם היו משחקים בתוך הדיוויז'ן, נגד יריבות שנראות, כרגע, כמו נמושות. יתר 5 המאמנים החדשים הפסידו. לא קל לנצח בליגה הזאת, ובטח שלא בקבוצה חדשה.

5. אחרי שהיללנו את מחזור הרוקי קיוביז של 2024, נראה שכל הפותחים משבוע 1 של העונה שעברה לקחו לפחות צעד קטן אחורה (קיילב, דניאלס, ניקס), בעוד ששלושת אלה שהפכו לפותחים במהלך העונה (מיי, פניקס וראטלר) דחפו לקחו צעד בכיוון ההפוך. אל ג'יי.ג'יי מקארתי אני מתייחס בקטגוריה משלו, מכל הבחינות.

6. שתי קבוצות שחזיתי שיפספסו את הפלייאוף פתחו עם 2 ניצחונות את העונה ומוליכות את הבית (קולטס ובאקס) - לו היו משחקות בבתים אחרים, הייתי עושה עכשיו על ההימור Double Down, אבל בנסיבות הקיימות, בבתים הדרומיים, זה מאוד מאתגר. השלישית, אריזונה קרדינלס, רשמו את שני הצחונות הכי פחות מרשימים שאפשר היה ניתן לדמיין, ואני עדיין מאמין שלא נראה אותם בפוסט-סיזן.

סיכום השבוע בגרסת הפודקאסט:

תפריט ניווט לקריאת הסקירות

פאקרס (2-0) - קומנדרס (1-1) 18-27

בנגלס (2-0) - ג'אגס (1-1) 27-31

קאובויס (1-1) - ג'איינטס (0-2) 37-40

ליונס (1-1) - ברס (-0-2) 21-52

טיטאנס (0-2) - ראמס (2-0) 33-19

דולפינס (0-2) - פטריוטס (1-1) 33-27

סיינטס (0-2) - ניינרס (2-0) 26-21

ג'טס (0-2) - בילס (2-0) 30-10

סטילרס (1-1) - סיהוקס (1-1) 31-17

רייבנס (1-1) - בראונס (0-2) 17-41

קולטס (2-0) - ברונקוס (1-1) 28-29

קרדינלס (2-0) - פנתרס (0-2) 22-27

צ'יפס (0-2) - איגלס (2-0) 20-17

ויקינגס (1-1) - פלקונס (1-1) 22-6

טקסנס (0-2) - באקנירס (2-0) 20-19

ריידרס (1-1) - צ'ארג'רס (2-0) 20-9

משחק TNF: פאקרס (2-0) - קומנדרס (1-1) 18-27 🎯

בדיוק כמו בשבוע שעבר נגד הליונס - התוצאה בסיום לא ממחישה מספיק עד כמה הפאקרס היו דומיננטיים כאן, בשני צידי המגרש, ועד כמה זה לא היה באמת צמוד בשום שלב.

קשה להפריז בהתרשמות מההגנה של הפאקרס בשבועיים הראשונים - הגנה שבשבועיים הראשונים רושמת נתון היסטורי (הרביעי בטיבו בכל הזמנים) בצמצום כמות המהלכים הגדולים (15 יארדים ומעלה) - עם 3.8% מהמהלכים נגדה בלבד (מעליה רק הרייבנס של 2001 עם 2.4%, הצ'ארג'רס של 2001 עם 2.8%, והקולטס של 2007 עם 3.0%). הגנת הריצה של הפאקרס (בלי קני קלארק!) מחזיקה את היריבות שלה על 2.3 יארדים בלבד בשבועיים הראשונים של העונה - מדובר בהתקפות הריצה שדורגו במקום ה-3 (קומנדרס) וה-6 (ליונס) בעונה שעברה מבחינת יארדים על הקרקע, כשהממוצע שלהן אז עמד על 5.0 ו-4.7 יארדים לניסיון, בהתאמה.

השם הכי מדובר הוא כמובן, מייקה פארסונס עם 8 לחצים, 3 QB hits ו-0.5 סאק (בצוותא עם אדג'רין קופר) המשיך את הפתיחה החזקה שלו במדי הפאקרס - אני בעיקר סקרן לדעת, האם הוא יצליח להתעלות ולבלוט גם במשחקים שבהם הדברים פחות יתחברו, לקבוצה ולהגנה כיחידה. זה היה "עקב האכילס" שלו בדאלאס.

אם קראתם את הפריוויו שלי, אתם יודעים שסימנתי את המאצ'אפ של הרוקי RT ג'וש קונרלי, מול מייקה פארסונס - והוא אכן היה מרכזי. קונרלי איפשר 9 לחצים על ג'יידן דניאלס במשחק הזה ב-34 סנאפים - הכי הרבה על הקו של הקומנדרס, והגארד הימני, ניק אלרג'טי, איפשר 6 נוספים - הופעה מעוררת דאגה של צד ימין של ה-OL.

השם שכנראה לא מספיק מדובר הוא קישון ניקסון, מעמדת הקורנר (שרבים, כולל אני, חשבו שתהיה נקודת תורפה בהגנת הזאת העונה) - הוא היה השחקן עם הציון השני בגובהו לפי PFF במשחק (90.7), רק אחרי מייקה פארסונס. הוא איפשר רק תפיסה אחת ל-9 יארדים על שישה טארגטים, והפך לשחקן הראשון מאז שבוע 12 בעונת 2023, שרושם 5 Pass Breakups משחק אחד. כשמסתכלים על המהלכים שבהם הוא טורגט, אפשר לזהות כמה הוא היה צמוד לרסיברים ששמר עליהם (לפי NextGen - הוא איפשר יארד אחד בלבד של הפרדה על אותן 6 מסירות):

אז האם אלה היו סימני ריגרסיה ראשונים של ג'יידן דניאלס (במשחקו החלש ביותר בקריירה: 24 השלמות מ-42 ניסיונות ל-200 יארדים ו-QBR של 27.4 בלבד), או שזה היה אירוע נקודתי מול הגנה ששיתקה בשבוע שעברה גם את הליונס (שהשבוע, לשם ההשוואה, שמו 52 על הראש של הברס)? נחיה ונגלה.

ג'ורדן לאב לא מציג העונה סימני ריגרסיה. זה היה עוד משחק טוב מאוד של ההתקפה, ושום טריק של דן קווין לא עזר. קווין שלח לא פחות מ-16 בליצים לעברו של לאב, והוא הגיב בלהשלים 8 מ-14 מסירות ל-138 יארדים ו-2 טאצ'דאונים במהלכים האלה.

זה יהיה שבוע שני ברציפות שאני מביא כאן ברייקדאון של שון סייד - כי הוא עושה עבודה ממש טובה בדקה, להסביר את המורכבויות מאחורי מהלכי מפתח במשחקים. בהמשך אנתח לעומק גם את המשחק של הקבוצה שלי, ובין היתר אתייחס לפלייקולינג הצפוי והבנאלי, שלא מאפשר לג'יילן הרטס למצוא מטרות פנויות, גם עם 5 או 6 שניות בפוקט ללא לחץ.

פוטבול הוא הרי משחק של "שחמט אנושי" - האומנות של להזיז אנשים ממקום למקום, כדי לגרום לאחרים להתפנות. ולא בטוח אם יש מאמן היום בליגה שטוב יותר בלעשות את זה ממאט לאפלור - כאן למטה, אפשר לראות כיצד השילוב של הראוטים, לרבות ההזזה של סאביון וויליאימס לסווינג ראוט, מפנה שטח לטאקר קראפט (משחק מעולה של 6 תפיסות ל-124 יארדים ו-TD) לקבל כדור כשאין אף מגן במרחק של 8-10 יארדים ממנו:

אחד מהשחקנים שלאפלור אוהב ויודע להשתמש בו בתחכום הוא ג'יידן ריד, ששבר את עצם הבריח במשחק הזה, וצפוי להיעדר לתקופה ממושכת. הרוקי סאביון וויליאמס נראה כמו האיש עם ה-Skill Set המתאים להחליף את ריד, כולל נגיעות מהבקפילד. אם נשים לרגע בצד את ההחלקה בסיום, נראה שיש לו את המהירות, הסבלנות ומבנה הגוף (היחסית חסון לרסיבר), כדי להיות האיש של לאפלור למשימות YAC:

לקומנדרס יש בעיות קשות בסקנדרי - מרשון לאטימר נראה נורא, למעשה מאז שהגיע בטרייד, אבל במשחק הזה במיוחד, וגם מייקי סיינריסטיל, בעונתו השנייה (אחרי עונת רוקי טובה מאוד), פתח את העונה לא טוב - שניהם היו שחקני ההגנה החלשים ביותר במשחק הזה (לפי PFF), ואיפשרו (יחד) 11 תפיסות על 13 טארגטים ו-TD.

היו בהגנה של וושינגטון גם כמה נקודות אור במשחק הזה: בובי ווגנר, דוראנס ארמסטרונג (ששוב היה אפקטיבי בפאס ראש, עם 5 לחצים) וגם טריי איימוס, הרוקי קורנר, כאן עם כיסוי טוב שהציל TD, מול הרוקי רסיבר של הפאקרס - מאתיו גולדן (שהיו לו כמה הזדמנויות שלא התחברו למהלכים גדולם במשחק). אפשר לראות שגולדן השיג כמה צעדים על איימוס, בשינוי כיוון המהיר, אבל איימוס הראה שיש לו מהירות שיכולה לסגור מרחקים כאלה:

הערה מעניינת לסיום - בפעמיים הקודמות שהפאקרס ניצחו את שני המשחקים הראשונים שלהם לעונה, תחת מאט לאפלור, הם הגיעו לגמר ה-NFC. האם כך יהיה גם בפעם השלישית?

משחק יום ראשון - חלון מוקדם:

בנגלס (2-0) - ג'אגוארס (1-1) 27-31 🎯

עוד שבוע שבסיומו לא נותר לי אלא לתהות - איך לעזאזל הבנגלס ניצחו את המשחק הזה? אז בואו נשחק שוב את המשחק:

אם הייתי אומר לכם לפני הקיקאוף הזה, שג'ו בורו יפצע בשלב מוקדם של המשחק ולא יחזור (צפוי להיעדר 3 חודשים, אגב), שהג'אגס ינצחו בקרוב על השעון ובקרב האיבודים (3 איבודים לבנגלס, כן?), ישימו 400 יארדים של התקפה (כולל מעל 5 יארדים בממוצע לניסיון ריצה) - הייתם מהמרים כאן על האורחת? כנראה שלא, אבל בכל זאת - זה קרה. וזה עוד אחד מהמשחקים האלה שבהם לורנס (57% השלמה בלבד, ו-2 אינטרספשנים) מראה מדוע הוא נחשב לפוטנציאל ממומש, שכנראה גם לעולם לא יתממש.

לורנס קיבל הרבה מאוד החלטות לא טובות עם הכדור, ולא רק במהלכים שבהם איבד אותו. צריך להגיד להגנתו - הוא לא האשם היחיד במחדל, והרסיברים שלו רשמו לא פחות מ-5 דרופים במשחק הזה. זה כנראה היה המשמעותי והרשלני ביותר ביניהם, באדיבותו של בריאן תומאס ג'וניור:

אם הזכרנו ריגרסיית סופמור בהקשר של ג'יידן דניאלס, אז למה לא בהקשר של עמיתו לשעבר ל-LSU? זה הפאסר רייטינג של טרבור לורנס כשהוא מטרגט שחקנים שונים בהתקפה, ובתחתית הרשימה (בפער ניכר, ועם מספרים מחרידים, בלי קשר) - שני הרסיברים המובילים שלו: טראוויס האנטר ובריאן תומאס ג'וניור:

אתם לא מתבלבלים, אגב - למעלה נמצא הרוקי RB, ביישול טוטן, עם פאסר רייטינג מושלם. אומנם גודל דגימה הרבה יותר קטן, אבל לורנס הצליח למצוא אותו ל-TD במשחק הזה. טוטן הוא פריק אתלטי, שיוכל לעשות דברים מעניינים בהתקפה של ליאם כהן. אבל לפני זה - הג'אגס צריכים למצוא את הקצב, שעוד אין להם באמת העונה - והעימות שנתפס במצלמה בין כהן ללורנס, בטח לא משדר סימן חיובי, בשלב כל כך מוקדם של העונה.

תראו, אין לי המון מה לכתוב על הבנגלס כאן. שוב גנבו ניצחון, שוב הנדריקסון עם סאק שאולי מציל את המשחק ברבע הרביעי... אין חדש תחת השמש, מלבד העובדה ה"פעוטה" שהם מוצאים דרכים הזויות לנצח, משחקים שהם הפסידו בסדרתיות ב-2024.

אני חושב שג'ייק בראונינג הוא בקאפ מהטובים בליגה, ולמרבה הצער - ג'ו בורו פציע למדי בשנים האחרונות, והוא כבר רשם לא מעט סנאפים בליגה. הבעיה? בראונינג הוא הרבה דברים, לרבות קיובי פותח לגיטימי, אבל הוא לא ג'ו בורו. הוא לא מכפיל הכוח שיכול להסתיר את הפגמים הרבים של הסגל הזה, ואני לא מאמין שבתרחיש הנוכחי, של 3 חודשים בחוץ (זה אומר חזרה בסוף העונה הרגילה, אם בכלל) - הבנגלס יצליחו להגיע לפלייאוף ב-AFC הקשוח והצפוף הזה. הם יצטרכו להשיג לפחות עוד 8 ניצחונות כדי שיהיה להם סיכוי ריאלי לעשות את זה.

קאובויס (1-1) - ג'איינטס (0-2) 37-40 👍🥇

והשבוע, בפינתנו - קבוצות שפשוט לא רוצות לנצח: קבלו את הניו יורק ג'איינטס! צפיתי במשחק הזה ברדזון, וזה הרגיש לי (לפני שבדקתי מספרים) שהג'איינטס הניעו את הכדור כמעט ללא התנגדות, וביקרו ברדזון כמעט בכל דרייב.

ובכן, ראסל ווילסון נתן כאן הצגה משוגעת (450 יארדים באוויר, ו-3 טאצ'דאונים) ולג'ייאנטס היו 506 יארדים בהתקפה במשחק. הם גם עלו ליתרון פחות מחצי דקה לסיום, ולא החזיקו מעמד מול דאק והרגל האימתנית של ברנדון אוברי.

הם יכולים להאשים רק את עצמם: בזמן שהקאובויס מצאו את האנדזון ב-3 מתוך 3 ביקורים ברדזון, הג'איינטס עשו זאת רק פעם אחת מתוך 6!

שתי הקבוצות ספגו כמות דו-ספרתית של דגלים, למעל 100 יארדים מצטברים, אבל לג'איינטס היו יותר בשתי הגזרות - 14 דגלים ל-160 יארדים, מתוכם 4 בדרייב אחד של שחקן קו ההתקפה ג'יימס האדסון - שזכה לכבוד המפוקפק, והפך לשחקן היחיד בתולדות הליגה שספג 4 דגלים בדרייב אחד! הוא עלה כאן לקבוצה שלו בלפחות 4 נקודות, וסופסל (בצדק מוחלט):

ובגזרת השחקנים שעשו מעל ומעבר כדי שהקבוצה שלהם תנצח, כתבתי כבר על ראס, והוא חייב את מרבית היארדים שלו ל-2 מטרות. הראשונה, לא מפתיעה כלל, מאליק נייברס - ששבר במשחק הזה שיא של ג'איינט אחר (OBJ), כרסיבר עם הכי הרבה תפיסות ב-17 המשחקים הראשונים שלו בקריירה, לפחות ב-55 השנים האחרונות:

כולם ידברו על נייברס, ובצדק, אבל גם ל-WR2 מגיע הרבה קרדיט: וונדייל רובינסון, שרשם כמה תפיסות חשובות גם בשבוע 1, לפני שהמשחק יצא לגמרי משליטה, הוסיף 8 תפיסות ל-142 יארדים (שיא קריירה) ו-TD:

למרות ה-W, המשחק הזה יותר קילקל עבורי את הרושם הטוב שקיבלתי מהקאובויס ב-L נגד האיגלס בליל הפתיחה. הם נתנו להתקפה שנראתה אומללה במיוחד נגד הקומנדרס בשבוע 1 להזיז את הכדור מתי שרק רצתה, וקשה לי להעריך עד כמה התצוגה ההתקפית הזאת ראויה לציון - כי ההגנה של NYG היא כרגע אחת מאכזבות העונה שלי לאורך השבועיים הראשונים.

ליונס (1-1) - ברס (0-2) 21-52 👍

הברס לא ניצחו משחק פוטבול משמעותי מאז אוקטובר 24. תנו לזה לשקוע. בן ג'ונסון קיבל בראש בשיבה שלו הביתה לדטרויט. הוא הרוויח את שריקות הבוז על התצוגה העלובה של הקבוצה שלו, אבל האמת שלא ברור לי בכללי מדוע בדטרויט לא נתנו לו את הכבוד - הוא עשה בדטרויט עבודה מצוינת, ואף סירב להצעות קידום (ולא מעט כסף) אחרי עונת 2023 כדי לתת לסופרבול עם הליונס עוד צ'אנס.

אני מניח שלא תופתעו לקרוא שאני עדיין לא מזהה איזה טרנד של שיפור אצל קיילב וויליאמס. אלא אם אתם משקללים פנימה את החיבור שלו עם רום אודונזה (שהוסיף את 2 טאצ'דאונים למאזנו - 3 בסך הכול העונה). הוא עדיין משחק כמו כלב פראי ומשולח רסן, הוא לא נראה לי "מאומן". הוא ממשיך להאריך מהלכים בכוח, לא לדעת מתי להיפטר מהכדור ו/או להימנע ממהלך שלילי.

ואולי בכלל זה לא נכון לשפוט אותו כשחקן שנה שנייה העונה. אולי, בהתחשב בוואקום הניהולי שנוצר בשיקגו בעונה שעברה, אנחנו בעצם צריכים לבחון אותו כרוקי - הוא אומנם שיחק הרבה פוטבול אמיתי בעונה שעברה, אבל הוא לא באמת עבר תהליך אימון בריא בנסיבות שנוצרו בקבוצה. קבוצה שהעבירה את מרבית אותה עונה ללא מאמן קבוע, ועם מתאם התקפה שכבר לא נמצא בקבוצה.

אני רואה שקיילב סופג המון אש, הרבה ממנה בצדק. אבל אני עוד לא מספיד אותו. יצטרך לקרות משהו מאוד, מאוד קיצוני שבשיקגו יעשו שינוי בעמדה לפני שהוא יסגור שלוש שנים בג'וב.

אצל האקסית של בן ג'ונסון - דברים חזרו להיראות כמו שנראו לפני שעזב. אמון-רה, גיבס, ג'יימיסון וויליאמס, מונטי, וכמובן - התוספת החדשה, אייזיק טסלו. ההגנה עדיין לא נראית טוב, בעיניי. אני לא רואה מצב שהליונס מגיעים רחוק העונה בלי הגנה טופ-10, וראינו בשבוע שעבר מה קורה שקבוצה לא מאוזנת מגיעה לשחק אצל קונטנדרית אמיתית. זה לא יחזיק. עם כל הכבוד ל-52 נקודות על ראש של קבוצה חלשה, שגם איבדה (כנראה לכל העונה) את ג'יילן ג'ונסון, שחקן ההגנה הכי טובה שלה.

טיטאנס (0-2) - ראמס (2-0) 33-19 🎯

ובהמשך ישיר למה שכתבתי על קיילב, אנחנו מגיעים לבחירה מספר 1 של הדראפט הזה. אני רואה ממנו הרבה ממה שאני רואה אצל וויליאמס - המון בוסריות, המון פזיזות, אבל אצל וורד - זה נראה כאילו האתלטיות והכישרון בזרוע מלווים (כרגע) ביותר אחריות בקבלת ההחלטות. לפי PFF - הוא זרק רק מסירה 1 שהייתה "שווה איבוד" (TWP) בשני משחקים מלאים נגד שתי הגנות חזקות בליגה, ותחת לחץ בלתי נגמר (11 סאקים בשני משחקים. אגב, הקו של טנסי ממשיך להיראות רע, והיעדרו של ג'יי.סי ליית'ם לבטח לא סייע כאן). בכלל, זה נראה כאילו וורד מצליח להוציא בשבועיים האלה משהו מכלום:

והנה פרט טריוויה מעניין מצידו השני של הכדור, שיעזור לכולנו להבין טוב יותר - איך לעזאזל הראמס הצליחו להתגבר על הפרישה של אארון דונלד כל כך מהר? גם במשחק הזה - הם יצרו לחץ בכמעט 50% מהדרופבקים של וורד, ורשמו 5 סאקים. זה לא רק ג'ארד וורס, רוקי ההגנה של העונה שעברה, ובריידן פיסק, שנבחר גם הוא בדראפט 2024 (תרם בעצמו 8.5 סאקים בעונה שעברה). הראמס מצאו גם ב-2023 שניים מהפאס-ראשרים הכי אפקטיביים של השנים האחרונות - ואת שניהם הם דגו בסיבוב השלישי של אותו דראפט: ביירון יאנג וקובי טרנר רשומים מאז שנכנסו לליגה על 18.5 ו-18 סאקים בהתאמה - זו הכמות הכי גבוהה מאותו מחזור, עם החרגה של הבחירה מספר 3 באותו דראפט, וויל אנדרסון ג'וניור (19 סאקים).

דולפינס (0-2) - פטריוטס (1-1) 33-27  🎯

טואה טאגוואיולואה נכנס למשחק הזה עם מאזן מושלם של 7 ניצחונות ו-0 הפסדים נגד הפאטס בקריירה. אבל נראה שזו תהיה עונה "מיוחדת" לטואה - שגם את הבאנקרים הרגילים שלו, הוא לא מצליח להכניע.

קשה למצוא כאן Silver Lining, אם אתה אדם שעדיין מאמין בטואה. כלי הנשק סביבו נמצאים וכשירים (היל, וואדל, ואולי מעל כולם דבון אייצ'ן - שנראה שמצליח לייצר מהלכים גדולים יש-מאין העונה), והם לא הפילו אף מסירה מדויקת, קו ההתקפה שלו אומנם לא משחק טוב, אבל במשחק האחרון הוא היה תחת לחץ ב-10 דרופבקים בלבד מתוך 39 - והוא עדיין הופל ל-5 סאקים... הוא פשוט מקבל החלטות לא טובות ומפספס שחקנים פנויים:

זה נראה כרגע שהאירוע הזה הולך לפיצוץ כלשהו, ולאור מצב החוזה של טואה - הייתי מהמר על הרבה מאוד דברים אחרים שיזוזו לפני שהוא יפנה את מקומו. החשוד המיידי הוא טייריק היל המתוסכל, שלפי דיווחים הצ'יפס היו רוצים להנחית שוב ב-KC, או המאמן מייק מקדניאל, שנראה אובד עצות במסיבת העיתונאים אחרי המשחק.

הפטריוטס רשמו ניצחון ראשון בעידן מיי-ורייבל, ואין ספק שנראו טוב יותר ביחס להפסד נגד הריידרס, אבל אני עדיין מצפה לראות יותר. מי שכבר פורע שטרות הוא מילטון וויליאמס, ההחתמה הכי גדולה של הפאטס באוף-סיזן, התחיל לפרוע שטרות מוקדם - כולל הסאק שגמר רשמית את המשחק הזה:

אם יש דבר אחד שטואה, קיובי די נמוך ולא נייד במיוחד, שונא להתמודד איתו - זה לחץ מהאמצע, ואפשר לטעון שזהו אחד הדברים שהפאטס חזקים בהם העונה, גם ביחס לכל יתר הקבוצות בליגה. לפי PFF - שני ה-DTs הפותחים, וויליאמס וכריסטיאן בארמור, הם טופ-7 בעמדה באפקטיביות הפאס-ראש שלהם (Pass Rush Win rate):

מצד שני, לפאטס אין אף שחקן מהאדג' שמדורג בטופ-35 בקטגוריה (הארולד לאנדרי, שרשם כבר 4 סאקים העונה, מדורג 37). אבל אין ספק שככלל, זה נראה הרבה יותר טוב מבעונה שעברה. ואוהדי פאטס יכולים רק לקוות שהכיסוי ישתדרג עם חזרתו הצפויה של כריסטיאן גונזאלס מפציעה.

אני לא יודע כמה אפשר ללמוד על ההתקפה מהמשחק זה, מול הגנה שלא הצליחה לכפות פאנט מול הקולטס, וגם כאן - לא נראתה הרבה יותר טוב. ובכל זאת, דרייק מיי וההתקפה נראו טוב, ובכלל - אפשר לטעון שהוא הקיובי שנראה הכי טוב בשבועיים הראשונים ממחזור הקיוביז של 2024:

ומה הייתם אומרים אם הייתי אומר לכם שהקו התקפה של הפאטס מדורג בטופ-10 בליגה בפאס פרוטקשן? איזה הבדל אוף-סיזן אחד יכול לעשות. נראה שהרבה מהקרדיט צריך ללכת כרגע לסקאוטים של הפאטס - הרוקי LT וויל קמפבל וגם הרוקי גארד בצד שלו, ג'ארד ווילסון, לא איפשרו אפילו לחץ אחד מהצד שלהם במשחק הזה.

סיינטס (0-2) - ניינרס (2-0) 26-21 🎯

אז האם אפשר ללמוד יותר מהעובדה, שהניינרס עלו למשחק עם הבקאפים של הבקאפים, בעיקר בהתקפה, ועדיין ניצחו (וכיסו) - על האורחת או על המארחת? כנראה שגם וגם. קבוצה צריכה להיות מאומנת טוב מאוד, כדי לנצח משחק חוץ כזה בליגה, עם כל הפציעות שהניינרס סבלו מהם. הקרדיט, כמובן, לקייל שנהאן, אבל גם לרוברט סלאח, מתאם ההגנה, שחזר ל-SF אחרי גלות לא מוצלחת בג'טס כמאמן ראשי. מאק ג'ונס שיחק טוב, שמר על הכדור, ואפשר לומר שעשה את המקסימום עם מה שהיה סביבו.

בהגנה של סלאח השבוע היו 3 שחקנים שקיבלו מ-PFF ציון Elite - אחד צפוי מאוד, ושניים די מפתיעים: הצפוי, פרד וורנר. המפתיעים: ג'אייר בראון הסייפטי (חשוב לציין - מדובר ב-7 סנאפים בלבד, אז קחו בעירבון מוגבל), אבל יותר ממנו - האדג' ברייס האף. וכאן יש סיפור שחשוב להכיר.

למי שלא מכיר, ברייס האף חווה ב-2023 עונת פריצה כפאס ראשר ברוטציה של הג'טס, וזה הרוויח לו ב-2024 חוזה גדול מאוד כשחקן חופשי מהאיגלס. הוא היה אמור להיכנס לנעליים הגדולות של חסאן רדיק כשחקן הרכב, בפעם הראשונה בקריירה שלו. אתם כבר יכולים להבין שזה לא קרה, ולמעשה - האף היה Healthy Scratch לסופרבול. הפרונט אופיס של הניינרס זיהה את ההזדמנות, ואיחד מחדש בין האף לסלאח, שהיה המאמן שלו בג'טס בעונת הפריצה, בטרייד שהיה זול למדי עבורם (בחירת סיבוב חמישי, עם אופציה להפוך לרביעי).

נראה שסלאח החזיר את האף לתפקיד שהיה לו בג'טס - הוא הפאס ראשר הראשון שעולה מהספסל (מאחורי ניק בוסה והרוקי מייקל וויליאמס ברוטציה), ובמשחק הזה הוא רשם 5 לחצים וסאק על ספנסר ראטלר.

ג'טס (0-2) - בילס (2-0) 30-10 👍

ג'סטין פילדס והג'טס לא נתנו לאוהדים שלהם יותר מדי זמן להיות אופטימיים - הניצחון המוראלי נגד הסטילרס שרד בדיוק שבוע, ואז הגיעה ההופעה הזאת, שעוד לפני הפציעה של פילדס, הכניסה את שבוע 1 לפרופורציות הנכונות.

אחרי הופעה די מושלמת בשבוע הפתיחה מול טי.ג'יי וואט, הרוקי RT ארמאנד מאמבו איפשר הפעם 3 לחצים (כמו ה-LT טרוי פאוטאנו, בעונתו השנייה בקבוצה). ג'ואי בוסה הוביל את הבילס עם 7 לחצים וסאק על הקיובי, ונראה שבינתיים (בינתיים!) הוא משחק כמו החתמה מאוד טובה. החשש עם בוסה מעולם לא היה הצד המקצועי, אלא היכולת שלו להישאר בריא.

קו ההגנה של הג'טס לא הצליח להאט את ג'יימס קוק ומשחק הריצה של הבילס, ל-132 יארדים ו-2 טאצ'דאונים, ב-6.3 יארדים בממוצע לניסיון. זה היה מאותם משחקים שג'וש אלן לא היה צריך לעשות יותר מדי כדי לשייט לניצחון - רק 148 יארדים ב-14 דיוקים מתוך 25 ניסיונות, ואחרי שראינו מה הוא מסוגל לעשות כשהקבוצה חייבת שהוא ישחק כמו MVP - זו שורה סטטיסטית שהיא בגדר הערת שוליים חסרת חשיבות.

סטילרס (1-1) - סיהוקס (1-1) 31-17 🥶

מהצד השני של הבלוף הגדול של שבוע 1 - גם ההתקפה של הסטילרס נראתה כמו יצור שונה לגמרי מזה שראינו בניצחון על הג'טס. פתאום אארון רודג'רס שיחק בהתאם לגילו, איבד 2 כדורים, ובאופן כללי - לא הצליח להכניס את ההתקפה לשטף, מול הגנה שחסרה את הקורנר הכי טוב שלה - דבון ווית'רספון.

אין לי כרגע ספוט כזה ב"נבחרת" של פתיחת הפוסטים, אבל אולי אתחיל משבוע הבא - המהלך המטופש של השבוע מגיע מהרוקי של פיטסבורג קיילב ג'ונסון, ש(אני מניח) פשוט לא הכיר את החוקים של המשחק שהוא משחק: אם נשים בצד את האפשרות שהכדור בכלל פגע בו (ואז זה No Brainer) אז לפי חוקי הבעיטה החדשים, ברגע שקיקאוף פוגע בקרקע מחוץ לאנדזון (בין קו ה-ם ל-20) הוא הפך לכדור "חי", וכשהסיהוקס השתלטו עליו באנדזון - זה 6 נקודות הכי קלילות וטיפשיות שאפשר לדמיין במשחק NFL:

אני מבין שהילד רוקי, אבל אם הוא עומד שם להחזיר בעיטות - זה אחד הדברים שהוא צריך לדעת ולהפנים בשעה הראשונה ביום הראשון לאימונים.

הרבה קרדיט לסאם דארנולד, שהתאושש מהופעת בכורה חלשה, וגם משני איבודים מוקדמים, וסיים הופעה די סולידית - עם 295 יארדים באוויר ו-2 טאצ'דאונים. JSN רשם עוד משחק של מעל 100 יארדים, אבל יותר חשובה העובדה שהפעם היו עוד שחקני אימפקט סביבו, בראשות קופר קאפ שהתחיל להראות את החיבור עם דארנולד - 7 תפיסות ל-90 יארדים השבוע.

נסיים את הסגמנט הזה עם שני שחקנים צעירים של הסיהוקס, אחד בכל צד של ה-LOS: הראשון הוא ביירון מרפי, על קו ההגנה, עם 2 סאקים, TFL ו-4 לחצים על רודג'רס. מרפי הוא בחירת הסיבוב הראשון של הסיהוקס מדראפט 2024, והשם השני שאני רוצה לציין הוא בחירת הסיבוב הראשון של הדראפט האחרון - גריי זייבל, שפותח ב-LG לצידו של צ'ארלס קרוס - אז לפי PFF, אחרי משחק ראשון מוצלח מול הניינרס, הוא איפשר 4 לחצים על דארנולד במשחק הזה, וקיבל ציון חלש מאוד בפאס פרוטקשן. במקורות אחרים ראיתי שלא זקפו לחובתו אפילו לחץ אחד במשחק הזה 🤷‍♂️ אז אני נאלץ לסמוך על מבחן העין שלו, ולומר שנראה שהסיהוקס יכולים להיות רגועים לגבי הבליינד סייד של דארנולד העונה.

רייבנס (1-1) - בראונס (0-2) 17-41 🎯

למיילס גארט יש כבר 3.5 סאקים העונה - והאם למישהו אכפת באמת? זה מהמשחקים שבהם אני חושב שכל אוהדי הליגה, שאין להם אינטרס כזה או אחר, יכולים רק להתבאס על כך שהסופרסטאר של הבראונס לא עמד במילה שלו, ועבר לקבוצה שבאמת יכולה לנצח. כמו שראינו בטרייד של הפאקרס על מייקה פארסונס - היו כמה וכמה קבוצות בליגה, שגם היו יכולות לשלם לו יפה, וגם לאפשר לו להשפיע באמת על גורל העונה.

אם בשבוע שעבר דרק הנרי דרס ורמס כל מה שבדרכו, בדרך ל-L מתסכל, אז הפעם הגנת הבראונס ביקבקה אותו ל-23 יארדים בלבד מ-11 ניסיונות - וזה לא שינה שום דבר. למאר עדיין מסר ל-4 טאצ'דאונים (2 לדוונטז ווקר, בעונתו השנייה בליגה), ואפשר לטעון שלמעשה היה צריך להיות חמישי - עם המסירה הזאת למארק אנדרוז באנדזון:

אולי יש כאן מישהו שמכיר את החוקים טוב ממני - נראה שיש כאן בבירור שליטה מלאה, ושתי רגליים שנוחתות על הקרקע, אז למרות איגרוף הכדור לאחר מכן - האם אין כאן תפיסה ל-TD לפי הספר? לדעתי כן.

דבר אחד ויחיד שאני רוצה לציין מהמשחק הזה מעבר למה שכבר נכתב, הוא שהרוקי RB של הבראונס, קווינשון ג'אדקינס, נראה טוב בהופעת הבכורה שלו, עם 10 נשיאות כדור ל-61 יארדים ועוד 3 תפיסות ל-10 יארדים:

ואם אפשר להסתמך על 3 ניסיונות המסירה, לעומת ההופעה של פלאקו בשלושה ומשהו רבעים שקדמו לכך - אני חושב שהגיע הזמן של קליבלנד לעשות שינוי ולפתוח בהקדם עם דילון גבריאל כ-QB1. במקרה הטוב - תרוויחו פרנצ'ייז קיובי. במקרה הרע - תסיימו עונה עם 2 ניצחונות במקום 4, ואולי תקבלו בחירת דראפט טובה יותר ב-2026. למיילס גארט, הכוכב הגדול באמת היחיד שיש לכם היום בקבוצה, בטוח לא יהיה אכפת.

משחק יום ראשון - חלון מאוחר:

קולטס (2-0) - ברונקוס (1-1) 28-29 🥶

אם אפשר קל (אולי נוח) לפקפק בעלייתו של דני דיימס בשבוע 1 נגד הנמושות ממיאמי, האם אפשר להישאר סקפטי גם אחרי תצוגה שכזאת, נגד אחת מההגנות הכי חזקות ב-NFL? ושימו לב לזה - הקולטס לא עשו אפילו פאנט אחד גם במשחק הזה, והם הקבוצה הראשונה בעידן הסופרבול שלא בועטת אפילו פאנט אחד בשני המשחקים הראשונים שלה בעונה.

וכל הקרדיט מגיע (לפחות כרגע) לדניאל ג'ונס, שמוביל את הקבוצה לפתיחת 2-0 הראשונה שלה מאז 2009! הוא לא איבד כדורים העונה, והוא מוביל את ההתקפה הזאת בצורה מעולה (5 טאצד'אונים בסך הכול, ב-71.4% השלמה ו-9.3 יארדים בממוצע לניסיון) - עם היד ועם הרגליים. די מדהים לראות שהממוצע שלו לניסיון הוא 9.3 יארדים, בהתחשב בעובדה שהוא כמעט ולא מנסה בכלל למסור כדורים לעומק:

הצד השני של המשוואה הוא כמובן המאמן שיין סטייכן, שאולי בתוך כל הכאוס שנוצר עם הניסיון להכניס את אנתוני ריצ'ארדסון לעניינים, נשכחה העובדה הפשוטה שהוא פלייקולר מעולה. לא רק שהוא גורם לג'ונס להיראות אולי הכי טוב שהוא נראה בקריירה (אפילו ביחס לעונת 2022 בג'איינטס), ההתקפה כולה מגוונת, זורמת ומאוד יעילה בדאונים הכי חשובים (הקולטס 16 מ-35 בהמרות בדאון 3/4 בשני המשחקים האלה).

אני עדיין מחזיק בדעה שכל ההתנהלות עם ריצ'ארדסון לא תקדם את הפרנצ'ייז הזה בתמונה הגדולה, כי התקרה עם דניאל ג'ונס (גם בגרסה הזאת שלו) היא אולי סיבוב הדיוויז'נאל בפלייאוף, בטח ב-AFC הזה, אבל נחיה ונראה אם גם בהקשר הזה אתבדה. לכל הפחות, אני חושב שגם סטייכן וגם דני דיימס עושים לעצמם שירות מצוין בשבועיים האחרונים.

שני ה-Skill Players הבולטים סביבם הם, כמובן, ג'ונתן טיילור - שנראה הכי טוב שנראה מאז עונת 2021. לטיילור יש לפחות 100 יארדים על הקרקע ב-25 מתוך 69 המשחקים הראשונים שלו בקריירה - רק לדרק הנרי (38 משחקים מתוך 76) יש יותר משחקי 100+ בתקופה הזאת. השחקן השני הוא הרוקי TE טיילר וורן, שאחרי שבועיים מוביל את כל כל הטייט אנדים בליגה ביארדים (155), ויארדים אחרי התפיסה (92), ואין לו אפילו דרופ אחד.

אם נחזור לרגע לאפריל 2025, ולבחירה שהייתה לקולטס, לכאורה, בינו לבין ה-TE השני שירד מהלוח בסיבוב הראשון של הדראפט, קולסטון לאבלנד - נראה שכאן נעשתה הבחירה הנכונה. האיש פשוט קטלני עם הכדור בידיים:

ואחרי שפירגנו את היכולת של הקולטס, ועל הקאמבק, חיביים לשאול - האם הברונקוס נשדדו כאן? החוק היבש והדגל שהושלך על בסיסו, ונתן לקולטס 15 יארדים נוספים, בעיטה חוזרת, וניצחון, נקרא Leverage - לשחקני ההגנה אסור להיעזר בגופם של שחקני קו ההתקפה כדי לזנק לגובה ולנסות לחסום את הבעיטה. אפשר לראות בסרטון שאכן היה כאן מקרה שכזה:

אבל... יש כאן שני "אבל"ים:

1. זה מסוג החוקים ששופטים אוכפים באופן מאוד לא אחיד.

2. זה גם ככה לא השפיע על הבעיטה בשום צורה, והדגל הכריע מעשית את גורל המשחק - אז האם זה מידתי?

לדעתי דגל הזוי, אבל דעתי (גם הפעם) לא באמת חשובה או משפיעה על משהו.

קרדינלס (2-0) - פנתרס (0-2) 22-27 👍

אולי המפגש הכי חסר חשיבות אמיתית בשבוע 2 - בין שתי קבוצות, שלהערכתי, התקרה שלהן היא מקום 3 בבית, והרצפה היא מקום 4 בבית ובחירה טופ-5.

אל תתנו לעובדה שלקיילר יש לפעמים מהלכים מטורפים, ולהגנה המשופרת לבלבל אתכם - אם נשים בצד את הבנגלס (בלי בורו) נגד הג'אגס - לא הייתה עוד קבוצה השבוע שאחוזי ההצלחה שלה בהתקפה היו כה נמוכים ביחס ליריבה, ועדיין ניצחה את המשחק:

אחרי משחק "הפריצה", מארווין האריסון שוב נעלם - עם 2 תפיסות בלבד ל-27 יארדים, והאמת היא שחוץ מלטרגט את טריי מקברייד בכמעט כל דאון חשוב ולתת למורי להשתולל כשאין פתרון אחר, אני לא מבין את ה-DNA של ההתקפה הזאת.

צ'יפס (0-2) - איגלס (2-0) 20-17 🥶📺

מאז הימים בטקסס טק, ובשמונה עונות מלאות ב-NFL, פטריק מהומס לא פתח עונה במאזן של 0-2, או הפסיד שלושה משחקים ברציפות. אבל, כמו כל רצף אגדי, גם שעתו של הרצף הזה להיקטע הגיעה - וכמה ראוי זה היה שזה קרה מול הקבוצה שהתחילה את הרצף בסופרבול האחרון. וכמה ראוי זה היה כשקרה מול גרסה של האיגלס, שהיום מזכירה לי את הצ'יפס של 2023-2024, הרבה יותר מאשר היא מזכירה לי את האיגלס של 2024 - התקפה "ונילה", משחקים צמודים, הגנה חונקת, קוורטרבק שכמעט לא מוסר לעומק וכמעט לא עושה טעויות, ובעיקר - כזו שמנצחת בעקביות.

והנה תחמושת נהדרת לכל קשקשני "ג'יילן הרטס נסחב להצלחה" - בשנתיים האחרונות, האיגלס ניצחו את כל ארבעת המשחקים שבהם צברו פחות מ-100 יארדים במשחק המסירה (בקיזוז יארדים שאבדו לסאקים). כל שאר הליגה במשחקים כאלה - במאזן של 5 ניצחונות בלבד, ו-17 הפסדים! והנה תחמושת נהדרת לכל מי שחושב שכל זה ממש לא משנה - מהומס (78.1%) והרטס (70.6%) הם שניים מתוך שבעת הקיוביז עם אחוזי הניצחונות הכי גבוהים בקריירה, לצד טום בריידי (75.4%), רוג'ר סטאובך (74.3%), למאר ג'קסון (72.9%), ג'ו מונטנה (71.3%) ופייטון מאנינג (70.2%).

גם השבוע, הטקטיקה במשחק המסירה של הצ'יפס הייתה דומה לזו מהשבוע שעבר - לשחרר את הכדור מהר, מהר מאוד. ההבדלים לא גדולים, אבל אחרי 2 משחקים - הזמן הממוצע לזריקה של מהומס הוא 2.78 שניות - הכי מהר בקריירה, מאז עונת הרוקי שלו (2.64 שניות). כשאיגלס שלחו בליץ, בניגוד למה שפאנג'יו עשה בסופרבול (זה קרה 15 פעמים במשחק הזה), הכדור יצא מהיד תוך 2.44 שניות בממוצע בלבד.

ניכר שהוא לא סומך על הפרוטקשן שלו, והאמת היא שהפרוטקשן באמת לא טוב במיוחד, ולא בטוח שזה מהסיבה שחשבתם - במשחק האחרון, דווקא הרוקי LT ג'וש סימונס היה שחקן קו ההתקפה הכי אפקטיבי בפאס פרוטקשן לפי PFF ולא איפשר אפילו לחץ אחד על מהומס, וכך גם ג'וואן טיילור, התאקל הימני. כל תשעת הלחצים הגיעו מהחלק הפנימי של הקו, כולל 3 על טריי סמית, ו-5 על קינגסלי סוואמטאיה. הנוכחות של ג'יילן קרטר (4 לחצים) והפריצה של מורו אוג'ומו (6 לחצים) נתנה את אותותיה. אני חושב שהפתרון של הצ'יפס מול קווי הגנה טובים כאלה, הוא כזה שהם ניסו ליישם לפרקים כאן, ויחסית בהצלחה - להזיז את הפוקט ימינה או שמאלה, ולתת למהומס למסור בתנועה.

האילוץ הזה מצמצם את ההזדמנויות של הצ'יפס לפתוח את המגרש, אבל זו לא הסיבה היחידה - הפציעה של קסבייר וורת'י היא דרמטי, אבל גם הדיוק של מהומס בשנים האחרונות, הוא פשוט לא מה שהיה.

מהומס במסירות של 20 יארדים ומעלה ב-2017-2022

פאסר רייטינג של 105.7 (מקום 7 מבין כל 60 הקיוביז פותחים שנמדדו לאורך אותן שנים)

ממוצע EPA לדרופבק 0.57 (מקום 3)

יחס TD ל-INT של 2.5 (מקום 6)

ממוצע של 12 יארדים בממוצע לניסיון (מקום 4)

מהומס במסירות של 20 יארדים ומעלה ב-2023-2025

פאסר רייטינג של 75.3 (מקום 35 מבין כל 47 הקיוביז פותחים שנמדדו לאורך אותן שנים)

ממוצע EPA לדרופבק 0.3 (מקום 28)

יחס TD ל-INT של 0.6 (מקום 45)

ממוצע של 10.5 יארדים בממוצע לניסיון (מקום 22)

במילים אחרות - הוא הפך מאחד המוסרים המדויקים ביותר בכדורי העומק שלו, לכזה שנמדד בשליש התחתון בליגה. ובמהלכים כמו זה - הוא יכול להאשים אך ורק את עצמו:

גם ההגנה של הצ'יפס דילוורה, בסך הכול. דיברנו על הבליצים של פאנג'יו, אז גם ספאגנולו לא התקמצן בגזרה הזאת - 16 בליצים מתוך 25 דרופבקים! זה שווה ל-64% Blitz Rate - הכי גבוה של ספאגנולו כמתאם הגנה בצ'יפס (מאז 2019). לפי נתוני NextGen - הרטס הגיב בשחרור הכדור הכי מהיר בקריירה שלו - בתוך 2.11 שניות בלבד בממוצע.

אבל לאיגלס היו שתי בעיות גדולות יותר מהבליץ:

1. כשלהרטס היה פוקט נקי - לא היו לא מטרות פנויות. היו כמה וכמה מהלכים שהרטס האריך, ואף ישב בפוקט 4-6 שניות, ופשוט לא הייתה לו מטרה פנויה - זה כשל גדול של מתאם ההתקפה החדש, קווין פאטולו.

2. ההתקפה הייתה צפויה להחריד.

כמי שעוקב מקרוב אחרי הפיד של האיגלס, יצא לי לראות כמה פרשנים שפשוט שיחקו משחק שבו חזו את המהלך (ריצה או מסירה) לפי המערך לפני הסנאפ. ואלה הנתונים שמסבירים את זה:

מתוך 11 מהלכים של האיגלס ממערך Pistol - היו 10 שהלכו לריצה, ורק 1 למסירה.

מתוך 14 מהלכים של האיגלס ממערך Under Center - היו 14 ריצות, ואפס מסירות.

מתוך 33 מהלכים של האיגלס ממערך Shotgun - היו 7 ריצות בלבד ו-26 מסירות.

זה איזון לא מספיק טוב, ויש כאן נטיות שכל מתאם הגנה יכול זהות בקלות ולחזות על בסיסן - האם האיגלס מתכוונים לרוץ או למסור במהלך הבא, בדיוק גבוה מאוד.

בתחילת העונה כתבתי שמתאם ההתקפה של האיגלס עובד שנים רבות עם ניק סיריאני (עוד מתקופה משותפת בקולטס) ושזה מדאיג אותי, כי לדעתי, המתכון להצלחה של ההתקפה בעונה שעברה היה הפרספקטיבה החדשה שהכניס קלן מור, כגורם חדש בתוך המערכת. ההתקפה של האיגלס, בשבועיים הראשונים, כמעט לא משלבת Motion וכמעט לא משתמשת בפליי-אקשן (הזוי, בהתחשב בעובדה שיש שם את סקוואן) - וזה פשוט לא יכול להימשך ככה ולהצליח לאורך זמן.

הנה משהו שכן מצליח לאורך זמן, וכנראה ימשיך להצליח (עד שמישהו יפסול אותו) - הטוש פוש. ואני מתכוון להעתיק מילה במילה פוסט שכתבתי בחשבון הטוויטר שלי אחרי המשחק, ולאחר שטף התלונות של אוהדי (ושחקני) צ'יפס על השיפוט של המהלך:

1. אני מבין למה כל קבוצות הליגה (חוץ מהאיגלס) שונאות אותו. זה למעשה שם את האיגלס במצב של דאון 1 ו-9 בהתחלה של כל סדרה התקפית. וזה מאוד, מאוד מתסכל. אבל דווקא בגלל שרק האיגלס כל כך טובים בו - זו הוכחה שזה לא Cheat Code, או איזה האק של החוקים, אלא מיומנות ייחודית.

2. אין דרך אפקטיבית לעצור אותו, מלבד למנוע מהאיגלס להתקרב לדאון ראשון. למשל, בשני הפושים מעוררי המחלוקת אתמול: לא לאפשר מסירה של 50 יארד לדוונטה סמית בדאון 3 ו-10, או לא לתת לסקוואן לרוץ ל9 יארדים בדאון 1 בדרייב האחרון.

3. זה מהלך פוטבול פר-אקסלנס, אלא אם אתם סבורים שגם קיובי סניק זה לא מהלך פוטבול. וכאלה יש כמעט בכל משחק של כל קבוצה. ההבדל המהותי היחיד מבחינת המערך הוא הדחיפה מאחורה.

4. ובכל זאת, באופן שבו האיגלס מריצים אותו - יש 3 גורמים שנותנים להתקפה אדג' כאן: העוצמה של הרטס בפלג גוף התחתון, האיכות של קו ההתקפה, והיכולת של הקו לתזמן את הסנאפ ולהשיג "מינוף" ובסיס כמה שיותר נמוך בדחיפה מול קו ההגנה.

5. כמו שאפשר לראות גם בסרטון למעלה - שני הצדדים מנסים לגנוב לטובתם כמה סנטימטרים או עשיריות שנייה כדי לנצח את המהלך. ההגנה מתייצבת במקרים רבים בתוך ה-Neutral Zone (גם נזרק על זה דגל אחד אתמול), וההתקפה עושה לעיתים False Start. בריפליי זה קל לראות, בלייב - לא ממש.

6. האמירה של פרשן השיפוט של פוקס, דין בלנדינו, שהוא "מיצה את הטוש פוש" היא לא רצינית, אבל אין לי ספק שזה הבסיס לנרטיב של אלה שידרשו לפסול אותו שוב בפעם הבאה. הייתה הצבעה באביב, ונקבע שזה מהלך חוקי. השופטים צריכים למצוא דרך לשפוט אותו בצורה יותר מדויקת. שיתמקמו טוב יותר, שייעזרו בריפליי - ווטאבר.

7. לבכות על שיפוט (ובעיקר לייחס הפסדים לשיפוט) זה מביך. בעיקר לאוהדים של קבוצה כמו הצ'יפס, שגם נהנתה, לא פעם ולא פעמיים, מהחלטות גבוליות לטובתה. הם לא הפסידו את המשחק בגלל הטוש-פוש. למרות שזה מתסכל. הם היו הקבוצה הפחות טובה אתמול, והם פשוט לא קבוצה מספיק איכותית כרגע.

לסיכום - אנשים יחפשו להגיד שהטוש-פוש הוא מהלך לא לגיטימי, והסיבה שהאיגלס מנצחים כל כך הרבה משחקים, אבל אני מציע להסתכל גם על דברים אחרים. האיגלס שיחקו הגנה מצוינת (אפילו שהצ'יפס היו פצועים), ובעיקר - שיחקו פוטבול נקי משני צידי המגרש. למעשה, ב-19 המשחקים האחרונים (מתוכם האיגלס ניצחו 18) הם יצרו 39 איבודים, ואיבדו בעצמם רק 8 כדורים.

האם לדעתכם צריכים להוציא את הטוש-פוש מהמשחק?

• כן
• לא
• רק אם פוסלים גם QB Sneak

משחק SNF: ויקינגס (1-1) - פלקונס (1-1) 22-6 👍

לויקינגס היו כמה וכמה פציעות משמעותית (קשמן, ואן גינקל, דאריסו ואחרים), אבל זה לא תירוץ להיראות ככה. ג'יי.ג'יי מקארתי משלים 7 רבעים חלשים של פוטבול מתוך 8 בקריירה, ותוסיפו לכך גם פציעה של 2-4 שבועות - שתחזיר למגרש את... קרסון וונץ! הבקאפ החדש שלו. זו תהיה הזדמנות מעניינת וסגירת מעגל לאוהדי איגלס, כמוני, שתמיד תהו איך היה נראה קרסון וונץ, לו האיגלס היו בוחרים בדראפט 2020 את ג'סטין ג'פרסון ולא את ג'יילן רייגור.

מקארתי היה תחת לחץ ב-53.3% מהדרופבקים שלו והופל לשישה סאקים (מזכיר קצת מספרים של דארנולד בסוף העונה שעברה). שזה בעיקר מפתיע מהצד של הפלקונס, כי מי היה מאמן שנראה דווקא אותם בחלק העליון של גרף כמו זה למטה, שבוחן איזו הגנה שמה את הקיוביז היריבים תחת הכי הרבה לחץ בשבועיים הראשונים של העונה (לא כולל 2 משחקי MNF):

הבחירה בג'יימס פירס בדרפאט נראית כרגע כמו בינגו - הוא הוביל את כל הרוקיז בשבוע 2, עם 4 לחצים על הקיובי היריב (גם לעבדול קרטר מהג'איינטס היו 4), והתוספת החדשה לקבוצה, לאונרד פלויד, הוביל את הפלקונס עם 5 לחצים וסאק על מקארתי. ואם אתם טועים מי פישל ונתן להם להגיע ככה לקיובי - אז לויקינגס היו 2 שחקנים שאיפשרו 4 לחצים כ"א: התוספת הגדולה בפרי אייג'נסי, וויל פריס (RG), והרוקי דונובן ג'קסון, שנראה טוב מאוד בשבוע שעבר (LG). אז... לא כל יום ההגנה של הברס, דונובן.

ביז'אן רובינסון השיג 168 יארדים בסך הכול במשחק (145 על הקרקע) - יותר מהקיובי שלו, מייקל פניקס, שאחרי משחק טוב, לדעתי, בשבוע 1 - רשם הופעה צוננת למדי מול ההגנה המסובכת של בריאן פלורס. למזלו, הקבוצה שלו לא הייתה צריכה ממנו יותר, הפעם.

משחק MNF: טקסנס (0-2) - באקנירס (2-0) 20-19 🥶

יש בליגה קוורטרבקים שמדי שבוע צריכים למצוא להגנתם תירוצים - מדוע הם הפסידו ו/או לא שיחקו מספיק טוב. המאמן עשה טעות, הקו לא שומר, הרסיבר הזה או ההוא פצוע...

ויש את בייקר מייפילד - עם קו התקפה שכולל רק פותח אחד בעמדה הטבעית שלו, עם חדר רסיברים מחורר מפציעות, ועם מאמן (לדעתי) ממוצע ומטה - האיש מוצא שבוע שני ברציפות דרך לנצח את המשחק. האיש פשוט עושה מהלכים, שאני לא יודע אם יש יותר מ3-4 קיוביז אחרים בליגה שמסוגלים לעשות:

יש מצב שאין קוורטרבק, שאינו רוקי, בליגה - ששווה את החוזה שלו (מקום 18 לעמדה) כמו בייקר מייפילד. קיובי טופ-5 בליגה ביכולת הפליימייקינג שלו.

ואם חשבתם לרגע שלבאקס לא יהיה משחק ריצה בלי ליאם כהן - חשבו שוב. 5.6 יארדים ו-169 בסך הכול על הקרקע במשחק הזה, עם חלוקה מאוד יפה בין באקי אירווינג לרשאד ווייט. אגב, 169 יארדים זה טיפה יותר מכפול מכמה שהטקסנס השיגו.

הטקסנס גם נופלים מאזן של 2 הפסדים, ללא ניצחונות, ולמעשה - הם לא במקום האחרון בבית, רק כי אחת היריבות שלהם הייתה מ-NFC. אצל הטיטאנס הנסיבות ידועות וברורות, אבל מה התירוץ של יוסטון להיראות ככה? האם לכך פיללו כשהחליפו את בובי סלוויק, מתאם ההתקפה, שעזר לפתח את סי.ג'יי סטראווד בשתי העונות הראשונות שלו, ועד לא מזמן נחשב לאחד המומחות ההתקפיים החריפים בליגה? כי אני לא רואה כאן את השינוי המיוחל, ולא מזהה כיצד השינוי הזה עזר להתקפה לצמצם פערים מההגנה.

לטקסנס יש 28 נקודות בשני משחקי הפתיחה, והם המירו בהצלחה 5 פעמים בלבד מתוך 20 הזדמנויות בדאון 3/4 - אלה נתונים עלובים ומביכים להתקפה הזאת. אם הם לא יפתרו את הבעיות שלהם מהר, העונה הזאת יכולה להיגמר להם עוד לפני שהיא באמת החלה.

משחק MNF: ריידרס (1-1) - צ'ארג'רס (2-0) 20-9 🎯

לא כל יום סקנדרי של הפטריוטס, ג'ינו. או אולי הפעם צריך בכלל להשתמש בכינוי שעמיתי לפוד משתמש בו, ולכנותו "טינו סמית" - אחרי הפגזה בשבוע 1 ל-9 מהלכים של 20+ יארדים, ג'ינו סמית לא השלים אפילו מסירה אחת מתוך 10 שלו שהלכה ליותר מ-10 יארדים באוויר, אלא אם מחשיבים 3 השלמות ל-INT לשחקני ההגנה של הצ'ארג'רס.

ברוק באוורס שיחק פצוע, וזה היה ניכר - אבל מה התירוץ של אשטון ג'נטי, שמשלים עוד משחק עם פחות מ-4 יארדים בממוצע לניסיון? האם יש לנו כאן באסט בפוטנציה, או שה-OL או הפלייקולינג עושה לו עוול? כי האיש מציג גם כמה ניצוצות ומצליח להרוויח יארדים קשים:

ג'סטין הרברט נראה שוב חד, ושוב מצא את קינן אלן וקווינטון ג'ונסטון לטאצ'דאונים (האם לאד מקונקי מתפייד קצת ברוטציה?) - אבל... הוא גם הוביל את הקבוצה ביארדים על הקרקע עם 31 - נאג'י האריס ואומאריון האמפטון השיגו 52 יארדים בלבד ב-16 ניסיונות - האם ועד כמה הארבו כבר מתגעגע לג'יי.קיי דובינס? ומה תוקע שם את משחק הריצה של הצ'ארג'רס? זה משהו שיכול לנשוך אותם בישבן במשחקים קצת יותר מורכבים מזה.

זו הייתה עוד תצוגה מרשימה של ההגנה של ג'סי מינטר, בהובלת הליינבקר, ואחד מהשמות אולי הכי אנדרייטד היום בליגה (בעיקר מצד אוהדים) - דאיין הנלי, עם 10 תיקולים, סאק, 2 TFLs ועד 2 PBUs - שחקן מדהים שעושה פשוט הכול על המגרש. אם ימשיך ככה, הוא יכול למצוא את עצמו נבחר לאול-פרו העונה.

בכלל, מינטר עושה עבודה מדהימה, עם חומר שחקנים ממש לא נוצץ. למשל, את אחד האינטרספשנים מג'ינו רשם טוני ג'פרסון - זה היה ה-INT הראשון שלו מאז 2018, כבין אותו INT לאחרון, הוא הספיק לפרוש ממשחק פעיל, ולעבור לעבוד כסקאוט!

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-590 אוהדים שכבר שם!

---