סיכום שבוע 1: ברקים ורעמים

זה התחיל בברקים בפילדלפיה, הגיע לשיא ברעם של ג'וש אלן והבילס ב-SNF, ובסופו של דבר - קיבלנו סופה מושלמת בשבוע 1. כן, כן - אפשר לומר שההמתנה הארוכה, שוב, הייתה לגמרי שווה את זה.

שבוע 1 גם היה ראיה מספר 1,657,252 לכך ש*אסור* להמר על פוטבול בשבוע 1 - כי באמת שאף אחד לא באמת יודע מה יהיה. יש כמה וכמה דוגמאות, אבל אני חושב שהבולטת בהן היא העובדה שהמשחק עם הליין הכי נמוך לפי ווגאס (מבינים שם משהו בהימורים, לא?), ג'טס-סטילרס, חזה משחק של 37-39 נקודות, ובסופו של יום - כל אחת מהקבוצות התקרבה לסכום הזה בעצמה, וזה היה המשחק עם הסקור השני בגובהו בשבוע.

אגב, כפי שהנחת העבודה היא שאף אחד לא יודע כלום לפני שבוע 1, כך אתם יכולים להניח שאף אחד לא יודע גם היום - אני אישית מתייחס לשבוע 1 כשלוחה של הפרי-סיזן, שבה משחק הסגל כולו. אה, כן - והוא גם נכנס לרקורד הסופי של הקבוצות. זוהי כמובן הגזמה, אבל המסר כאן הוא שאף אחד מהקבוצות עוד לא באמת מגובשת, וצפו לתנודתיות קיצוניות לאורך 4-6 השבועות הראשונות בביצועי הקבוצות.

אני אעשה את הסיכום העונה קצת אחרת, עם כמה תוספות ושדרוגים. הניסיון כאן יהיה לתת נקודת מבט יותר רחבה על הליגה, ופחות לחפור (לפעמים בצורה קצת מאולצת) על כל משחק. כל הקבוצות יקבלו יחס, בשאיפה, וכך גם כל המשחקים. אבל אני ארשה לעצמי הפעם להימנע מלפרט על המשחקים שלא ראויים להרחבה, ולפעמים להסתפק רק במשפט או שניים. אנסה למקד את ההרחבות שלי על משחקים שראיתי במלואם.

לקוראים החדשים - אני אשתמש כאן בלא מעט גרפים ומינוחים סטטיסטיים ממקורות כמו PFF, ו-NextGen Stats. אם משהו לא ברור, והייתם רוצים הבהרה - אל תבססו לשאול שאלות בתגובות. אני תמיד עונה.

מקרא לסימוני המשחקים:

משחקים שצפיתי בהם במלואם יסומנו בעזרת 📺

שלושת המשחקים הטובים ביותר של השבוע ידורגו באמצעות שלושה אימוג'ים של מדליות 🥇🥈🥉

פיקים שדייקתי בהם (outright + spread) יסומנו ב- 🎯

פיקים שדייקתי בהם חלקית (רק Outright או Spread) 👍🏻

פיקים שטעיתי גם וגם 🥶

שבוע 1 בקליפת אגוז 🥥:

השחקן המצטיין בהתקפה: ג'סטין הרברט, קוורטרבק, צ'ארג'רס ; השחקן המצטיין בהגנה: ניק בוניטו, OLB, ברונקוס

1. הפתעת השבוע: לאס וגאס ריידרס

2. אכזבת השבוע: מיאמי דולפינס

3. הופעת הפנטזי של השבוע: דרק הנרי, ראנינג בק, רייבנס

4. טופ 3 משחקים לצפייה בריפליי: 1. בילס-רייבנס, 2. ג'טס-סטילרס, 3. פלקונס-באקנירס

5. מאזן עדכני: מאזן הימורים כללי (Outright): 9-7 {השבוע: 9-7}

                    מאזן הימורים כללי (נגד ה-Spread): 7-0-9{השבוע: 7-0-9}

הנבחרת:

מהלך השבוע של "פיק סיקס":

הצ'יפס מייצרים פילד גול יש-מאין, בתוך פחות מ-14 שניות

תמונת השבוע של "פיק סיקס":

הנס השבועי של פטריק מהומס

הפודיום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי טוב - כרגע}:

🥇גרין ביי פאקרס: נתנו את המשחק הכי שלם

🥈באפלו בילס: נתנו את הקאמבק המושלם

🥉לוס אנג'לס צ'ארג'רס: נתנו בראש לאלופת ה-AFC

הקו האדום של "פיק סיקס" {שלוש הקבוצות שנראות הכי רע- כרגע}:

🚽ניו יורק ג'איינטס: אנדרו תומאס בחוץ זה לא תירוץ

💩קרוליינה פנתרס: מי אתה, לעזאזל, ברייס יאנג?

💀מיאמי דולפינס: כדאי למייק מקדניאל להתחיל לעדכן קורות חיים

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-570 אוהדים שכבר שם!

---

6 תובנות כלליות לגבי שבוע 1:

1. ברוח ה"אין לנו באמת מושג כרגע מכלום", ובניכוי ה-SNF - ההתקפות שנראו הכי טוב בשבוע 1 היו הג'טס, הסטילרס והקולטס, והקיובי שמסר להכי הרבה יארדים הוא ג'ינו סמית. רק כדי להכניס את כולנו לפרופורציה. אם קראתם אותי בעונה שעברה, אתם יודעים שזה טרנד - ככל שהתקפות ה-NFL נהיות מורכבות יותר, כך תהליך החיבור שלהם מתארך, והסקורים בשבוע 1 נהיים נמוכים יותר ויותר. אם לא נשקלל לחישוב את שני משחקי הפריים-טיים האחרונים, זה היה שבוע 1 עם כמות הנקודות הממוצעת למשחק הכי נמוכה מאז 2010 (18.9 נקודות בלבד לקבוצה).

2. ובכל זאת - כמה מסקנות נמהרות ופזיזות: רמת הפוטבול ההתקפי בין הבילס והרייבנס הייתה כל כך גבוהה, שאני באמת מתקשה לראות כרגע עוד קבוצות בקונפרנס שיוכלו לעמוד בקצב בשוט-אאוט כזה.

3. ב-NFC, אחת נראתה מדהים, והשנייה גימגמה - אבל זה מרגיש שהפאקרס והאיגלס רמה אחת מעל היתר, כשהראמס מובילים את הקטגוריה הבאה בתור.

4. מאמנים חדשים ניצחו השבוע רק 2 משחקים, והפסידו ב-5: כשהניצחונות הגיעו במפגש "החדשים" - פיט קארול מול מייק ורייבל, ואצל ליאם כהן נגד הפנתרס. פתיחה פושרת, בלשון המעטה.

5. תחזיות קדם-עונה שאני מרגיש איתן טוב: פאקרס ורייבנס בסופרבול, ריגרסיה של הליונס, קריסה של מיאמי... כאלו שממש לא: עונת סינדרלה של הג'איינטס, פאלקונס זוכים בבית ובאקס מחוץ לפלייאוף.

6. זה לא נכנס באחת הפינות הקודמות, אז חייב לתת קרדיט להגנה של האיגלס על החגיגה האדירה הזאת, לאחר הפאמבל שאסף קוויניון מיטשל - 22 הקבוצות שהצביעו בעד הטוש פוש (חלקן, הבילס למשל, הוסיפו חטא על פשע והריצו אותו השבוע) הרוויחו את העקיצה:

---

תפריט ניווט לקריאת הסקירות

איגלס (1-0) - קאובויס (0-1) 20-24 🎯

צ'ארג'רס (1-0) - צ'יפס (0-1) 21-27 🥶

פלקונס (0-1) - באקנירס (1-0) 23-20 🥶

בראונס (0-1) - בנגלס (1-0) 17-16 🎯

קולטס (1-0) - דולפינס (0-1) 8-33 🥶

פטריוטס (0-1) - ריידרס (1-0) 20-13 🥶

סיינטס (0-1) - קרדינלס (1-0) 20-13 👍

ג'טס (0-1) - סטילרס (1-0) 34-32 👍

קומנדרס (1-0) - ג'איינטס (0-1) 6-21 👍

ג'אגס (1-0) - פנתרס (0-1) 10-26 🎯

ברונקוס (1-0) - טיטאנס (0-1) 12-20 🎯

סיהוקס (0-1) - ניינרס (1-0) 17-13 🥶

פאקרס (1-0) - ליונס (0-1) 13-27 🎯

ראמס (1-0) - טקסנס (0-1) 9-14 🎯

בילס (1-0) - רייבנס (0-1) 40-41 👍

ברס (0-1) - ויקינגס (1-0) 27-24 🥶

---

משחק TNF: איגלס (1-0) - קאובויס (0-1) 🎯📺

יריקות, הרחקות, סופות ברקים, שיא היסטורי (משחק פתיחה ראשון שבו 2 הקבוצות שמות לפחות 20 נקודות במחצית הראשונה), מייקל ג'ורדן ביציע, ואפילו דרמה בסיום... מה לא היה לנו במפגש הזה?

ובכן, לא הייתה לנו הפתעה - כי האיגלס ניצחו. כצפוי. זה אומנם היה קרוב מכפי שרבים חזו, אבל התוצאה היא אותה תוצאה בטור הניצחונות וההפסדים. ובכל זאת, אני חושב שאוהדי קאובויס יכולים לצאת מכאן די מעודדים. הקבוצה שלהם עמדה בכבוד, בסביבה עוינת, מול יריבה עדיפה בהרבה, על הנייר, והיו במרחק של כמה דרופים מניצחון אפשרי. הקוורטרבק שלהם שיחק מצוין, הקווים שלהם הפתיעו (בשני הצדדים), ובדיוק כמו שג'רי רצה, עם החרגה של הדרייב הראשון, הם הצליחו אפילו לעצור את הריצה! (עם כוכבית, שמיד אפרט עליה). כן, כן, סקוואן ברקלי הגדול, רץ במשחק הזה ל-60 יארדים בלבד ב-18 ניסיונות (3.3 יארדים לניסיון), ולא הצליח לעזור לאיגלס לשרוף את השעון ברבע הרביעי - מה שנתן לדאק עוד דרייב או שניים כדי לנסות לגנוב את המשחק (ולסי.די לאמב להפיל את ה-W פעם אחר פעם). אגב, לסקוואן היה רק משחק אחד ב-2024 עם כמות יארדים נמוכה יותר לניסיון (2.4 נגד הבראונס, במשחק שגם אותו האיגלס ניצחו). ניכר היה שהקאובויס היו מחויבים לעצור את סקוואן כשהיה על המגרש, וב-66.7% מניסיונות הריצה שלו - הוא נאלץ להתמודד מול 8 מגינים או יותר ב-Box - התדירות הכי גבוהה בקריירה שלו (בעונה שעברה - הממוצע היה 20.6%).

חלק גדול מהקרדיט מגיע לתוספת החדשה של הקאובויס במרכז ההגנה, קני קלארק - הגנת הריצה איפשרה 2.8 יארדים בלבד לניסיון איתו על המגרש, ו-6.6 בלעדיו.

כקבוצה, האיגלס רצו ל-18 יארדים בלבד ב-12 ניסיונות בין התאקלים - אפשר לומר שהפציעה של לנדון דיקרסון, והתוספת החדשה של טיילר סטין ב-RG - בהחלט הורגשו (לרעה).

כמה דברים שאפשר היה לשים לב אליהם מבחינת Scheme בהתקפה החדשה של שוטנהיימר - בתור התחלה, הרבה יותר שימוש ב-Motion לפני הסנאפ. בעיקר בעזרת טורפין וכמובן, לאמב (הזזה שלו מצד לצד, ומ-Wide ל-Slot) בהתאם למאצ'אפים והכיסוי. במשחק הזה, הקאובויס שינו את המערך ב-42% מהסנאפים, תדירות שבעונה שעברה הייתה מקום 4 בקטגוריה לאורך העונה. בפועל, הקאובויס דורגו 29 ב-2024 בשימוש ב-Motion.

דבר נוסף, שאני מניח שהוא תלוי נסיבות - הקאובויס רצו הרבה בין התאקלים. הגיוני, בטח לאחר ההרחקה של ג'יילן קרטר, והרוטציה הרזה מאוד שנשארה מאחוריו לאיגלס ב-DT (לפי נתוני Next Gen, זו הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת המדידות שלהם, מאז 2016, שבה זוג DTs פותחים של האיגלס שיחקו מעל 85% מהסנאפים - במקרה הזה, ג'ורדן דיוויס ומורו אוג'ומו שיחקו 89%):

לדאק פרסקוט מגיע המון קרדיט על המשחק שלו, והמספרים שתמצאו ב-Box Score לא משקפים את איכות ההופעה שלו. הוא הראה ניידות משופרת, תיפקד טוב תחת לא מעט לחץ, וחילק מסירות מצוינות - שהרסיברים שלו (בראשם לאמב, עם 4 דרופים), פשוט לא הצליחו לתפוס:

קל מאוד לאוהדי קאובויס לכעוס על לאמב, אבל הוא עדיין הנשק הכי טוב שלהם בהתקפה, עדיין עשה הרבה נזק במשחק הזה, והוא רסיבר אפקטיבי גם בפרספקטיבה היסטורית - הוא רשם במשחק הזה (ה-82 שלו בקריירה) את התפיסה ה-500 שלו, וישנם ארבעה רסיברים בלבד בהיסטוריה שהגיעו ל-500 תפיסות מהר ממנו (מייקל תומאס - 69 משחקים, קופר קאפ - 79, אנקוואן בולדין - 80, חוליו ג'ונס - 80).

מהצד השני, לפי PFF, שני שחקני ההגנה הכי טובים באיגלס במשחק היו שניים שבכלל לא היו בהגנת הסופרבול שתסכלה את מהומס והצ'יפס: האדג', גו'ש אוצ'ה (שחתם כפרי אייג'נט, אחרי סיבובים בפטריוטס ואותם הצ'יפס), והרוקי ליינבקר, בחירת הסיבוב הראשון - ג'יהאד קמפבל.

אוצ'ה (ציון 93.9, הכי גבוה על המגרש) יצר 4 לחצים על דאק פרסקוט. אני מודה שבצפייה ראשונה, לא הבנתי מי זה מספר 0 החדש שטס לבקפילד של הקאובויס כל פעם, וזה היה האיש. עם כוח, עם מהירות, מבפנים, מבחוץ - הוא מצא את הדרך להגיע לדאק:

ובכל זאת, לא עברו 24 שעות מהמשחק הזה, והאיגלס החליטו להביא חיזוק נוסף בפאס ראש, עם החתמה של זדאריוס סמית (9 סאקים בעונה שעברה). אני חושב שזה יכול להיות חיזוק משמעותי, משחקן מבוגר, אך כזה שהראה שכוחו עדיין במותניו.

באשר לקמפבל (ציון 88.3) - הוא תיקל ביעילות, גרם לפאמבל של מיילס סנדרס ברבע השלישי (ביחד עם ביירון יאנג, המפתיע לטובה) והיה מצוין בכיסוי - כשאיפשר תפיסה אחת בלבד למינוס 3 יארדים משני טארגטים.

ובשלילי - החשש שלי בעמדת CB2 התממש (בינתיים) והפותח של האיגלס עם הציון הנמוך ביותר (32.4) היה אדורי ג'קסון - שאיפשר 5 תפיסות (מתוך 7 טארגטים) ל-103 יארדים כשומר הקרוב ביותר. בכורה מזעזעת, ואפשר בדיעבד להבין מדוע פאנג'יו התמהמה מלתת לו את הג'וב עד הרגע האחרון האפשרי. אני מניח שההחתמה של סמית היא דרך לנסות לחזק את הפאס ראש, ולהקל על הכיסוי - אבל זה לא יחזיק לאורך זמן. האיגלס צריכים לפתור את הבעיה הזאת, פנימית (בנט או רינגו מתוך הסגל הקיים) או בטרייד. עד שזה יקרה, קבוצות ימשיכו לבחור את המאצ'אפ הזה פעם אחר פעם, ולהזיז לצד של ה-CB2 את הרסיברים החזקים שלהם - קל לראות את הפער, במאצ'אפים של לאמב במשחק, מול ג'קסון לעומת קל היתר:

ולסיום לגבי ההגנה של האיגלס, כדי שבכל זאת תהיה קצת אופטימיות בנוגע לבעיית הקורנרים - ויק פאנג'יו הראה, גם במשחק הזה, שהוא אמן ההתאמות. בעונה שעברה, הגנת האיגלס דורגה שנייה בליגה, מבחינת כמות הנקודות שספגה בממוצע במחציות שניות (8.9 בלבד). במשחק הזה - 0 עגול.

עד כמה אוהדי איגלס (ובעלים של איי.ג'יי בראון בפנטזי) צריכים להילחץ - כשהרסיבר המוביל של האיגלס קיבל טארגט ראשון בערך 1:40 לסיום המשחק? לדעתי - כמעט ולא. צריך לזכור כאן 4 דברים חשובים:

1. בראון פספס חלק גדול מהתהליך לקראת העונה עם פציעת האמסטרינג, והוא לא היה נראה 100% גם במשחק הזה. לא הייתי מוריד מהפרק אפשרות שנעשה בו שימוש בעיקר כ"הסחה" לטובת שחקנים אחרים.

2. האיגלס, ככלל, יודעים לבחור את הרעל שבעזרתו ההתקפה תשיג את המטרות שלה על בסיס שבועי, ולא חוששים לפייד לגמרי כוכבים מתוכנית המשחק, במידת הצורך. זה קרה בעבר עם דוונטה סמית.

3. ואם כבר אתם מתקשים לדאוג, הייתי מגדיל את גודל הדגימה - בשמונת המשחקים האחרונים שלו, בראון השיג יותר מ-43 יארדים פעם אחת בלבד (בגמר ה-NFC נגד וושינגטון).

4. ההתקפה של האיגלס עבדה מעולה בחצי הראשון, ואפשר לטעון שסופת הברקים (ודיליי של כשעה בעקבותיה) כיבתה את שתי ההתקפות במשחק הזה:

זוכרים את מה שכתבתי על Motion בהתקפת הקאובויס? אז בפילי הטרנד הפוך - הרבה פחות מזה, ובכללי - התקפה מאוד שמרנית. הקאובויס שיחקו אזורית כמעט באופן בלעדי, ולא ממש שמו SPY על הרטס - אז הקיובי של האיגלס לקח מה שנתנו לו - הרבה מסירות לTE גאדרט, מול חוליית הליינבקרים החלשה, ולא מעט סקראמבלים שלו בדאונים הכי חשובים. למרות המחויבות לעצור את הריצה, והאחד-על-אחדים שהיו לרסיברים - הרטס ניסה רק מסירה אחת ל-10 יארדים ומעלה - ההשלמה הנהדרת לג'האן דוטסון ברבע השני. מהמסירות שהוא כן ניסה (23 בסך הכול) הוא השלים 19, וזה אפילו יותר מרשים אם נסתכל על 4 האי-השלמות: 3 Throw-aways כדי להימנע מסאק, ודרופ אחד של סקוואן שפגע לו ישר בידיים.

למרות הופעה מצוינת של דאק, הרטס היה השחקן הטוב על המגרש, וניצח את משחק הפתיחה החמישי מתוך חמישה שלו כקיובי פותח. ובתמונה הגדולה יותר, האיגלס ניצחו 17 מתוך 18 המשחקים האחרונים שלהם, כאשר בהפסד היחיד (קומנדרס בחוץ), הרטס ספג זעזוע מוח ויצא מהמשחק בשלב יחסית מוקדם. לאורך הרצף הזה - הרטס רשם מאזן אישי של 38 טאצ'דאונים (על הקרקע ובמסירה) ו-4 איבודים בלבד.

עוד עניין וחצי אחרונים, בנושא השיפוט. נתחיל בטרנד שעלול "לסחוף" את הליגה, כפי שצוות השידור הסביר - הליגה הנחתה את השופטים לאכוף השנה בקפדנות את סוגיית הספורטיביות, ולמנוע משחקנים להתגרות זה בזה. אבל אם הדגל הזה שהושלך נגד נולאן סמית מהאיגלס, אחרי תאקל שעשה על מיילס סנדרס, הוא הסטנדרט החדש ל-Taunting - אפשר מבחינתי לסגור את הליגה מעכשיו:

אגב, האיגלס איבדו במשחק הזה 110 יארדים לדגלים, כאשר בכל העונה שעברה לא היה להם אפילו משחק אחד עם יותר מ-91.

משחק FNF {משחק בברזיל}: צ'ארג'רס (1-0) - צ'יפס (0-1) 🥶 📺

המשחק הזה היה הרבה דברים, אבל לפני הכול - הוא היה תצוגת תכלית של ג'סטין הרברט, ששיחק כמו MVP בשבוע 1 בברזיל, ולמרות שחלק מגרש עם פטריק מהומס (גם הוא בתצוגה די הירואית, בטח בנסיבות סביבו, ובעיקר בחצי השני) - הוא עדיין היה הקוורטרבק הטוב יותר במשחק.

הדבר הבולט ביותר בהתקפה של הארבו-את-רומן: הם החליטו להוציא את הפרארי מהחניה! 34 ניסיונות מסירה של הרברט, לעומת 25 ניסיונות ריצה "בלבד" - האם ראינו כאן ניצנים ראשונים של שינוי הפרדיגמה ההתקפית של גרג רומן? האם זו תהיה העונה באמת התקפת שהיא Pass-first? וזה לא נגמר כאן - 82.4% מניסיונות המסירה של הרברט הלכו לרסיברים - הכי הרבה בקריירה שלו! הם גם השתמשו 5 פעמים במשחק במערך, שלא השתמשו בו בכלל כל העונה שעברה - עם 4 רסיברים במקביל על המגרש.

אם אני סטיב ספאגנולו, מתאם ההגנה של הצ'יפס (שאחרי המשחק הזה, הקבוצה שלו הפכה מפייבוריטית ב-1.5 נקודות בשבוע הבא מול האיגלס, ב-KC, לאנדרדוג של 1.5 נקודות), אני מוטרד לקראת השבוע הבא - כי החבורה שלו נתנה להרברט לכתוש אותם בדיוק בדברים, שג'יילן הרטס יודע לעשות טוב: מסירות בפליי-אקשן, ומסירות לטווחים בינוניים:

הרברט השלים 9 מ-11 מסירות ל-169 יארדים בפליי-אקשן (למרות שבסך הכול, משחק הריצה לא היה מאוד טוב, עם 3.4 יארדים בלבד לניסיון מהרצים שלו), ו-8 מתוך 10 ל-150 יארדים במסירות לטווח בינוני. דגש נוסף - סוג הראוטים שעשה הכי הרבה נזק לצ'יפס היה In-Breaking (כלומר, ראוטים שונים שבהם הרסיבר חותך לכיוון מרכז המגרש) - באלו הרברט היה 11 מ-13, ל-187 יארדים ו-2 טאצ'דאונים. זו הייתה הופעה ברמת MVP, לא פחות מכך.

ואחרי שכתבתי את כל השבחים... אני רוצה להכניס קצת את עמדתי הניצית כלפי הרברט בשנתיים האחרונות לפרופורציה - מעולם לא אמרתי שאין לו כישרון להיות מהקיוביז הטובים בליגה. טופ-5, טופ-3... וואטאבר. האמת, שההפך הוא הנכון, אמרתי שהפוטנציאל הגולמי קיים ובגדול. אבל, גם אמרתי שבמבחן התוצאה, שלו, באופן אישי, כחלק מהקבוצה - הוא לא שם. טענתי, שעד העונה, היה משהו שגרם לו להתכווץ ולא להיות הגרסה הטובה שלו ברגע האמת. הדוגמא האחרונה - 4 אינטרספשנים במשחק נוראי בפלייאוף נגד הטקסנס, אחרי עונה שלאורכה כולה, מסר ל-3 בלבד. למעשה, בדירוג האחרון שלי, שמתי את הרברט מחוץ לעשירייה הראשונה בליגה. הסיבה היא, שהדירוגים שלי לא באים לכמת כישרון, אלא תמיד מתבססים על השאלה: את מי אני לוקח היום, על בסיס מה שאני יודע, לקחת קבוצה לזכות בסופרבול. הסנגורים של הרברט יכולים לספר את כל הסיפורים שהם רוצים - על המאמן הכושל שהיה, על ההגנות החלשות שהיו, על גודל דגימה של 2 משחקים בלבד בפלייאוף - אבל המציאות היא, שבשני משחקי הפלייאוף הוא לא דילוור. באחרון הוא מסר 4 אינטרספשנים, שלפחות 2 מהם היו רעים מאוד, ובאשמתו הבלעדית. ולכן, אני לא רץ להכתיר אותו ל-MVP, או לקיובי טופ-5 גם היום. אני רוצה לראות אותו מתפקד ככה, לאורך עונה שלמה, ובעיקר בפלייאוף. עד שהוא לא יראה לי את זה, הדירוג לא ישתנה מהותית. חשוב לזכור - היו לו בעונה שעברה את אותו המאמן, ובערך את אותו הסגל. האם שינוי הגישה המסתמן בהתקפה הוא מה שיעזור להרברט להוריד את הקופים מהגב? נחיה ונראה. אחרי שבוע 1, זה נראה טוב מאוד. אבל, כל ה"חוגגים" עכשיו צריכים לזכור - להרברט גם נגמרו התירוצים. יש לו מאמן, יש לו הגנה, יש לו קו שהחזיק יפה, יש לו כלי נשק (קוונטין ג'ונסטון עם הצגה, לאד מקונקי ממשיך להשתפר, וקינן אלן חוזר לחיים). אם הוא ימשיך ככה - אשמח לתת לו את מלוא הקרדיט. אבל אם לא - אני לא גם לא רוצה לשמוע תירוצים.

עד כאן הרברט, נעבור למה שסביבו - למרות שמשחק הריצה לא יצר מהלכים גדולים (אולי חוץ מהריצה המאולתרת של הרברט בדרייב האחרון), קו ההתקפה של הצ'ארג'רס החזיק טוב מאוד, בעיקר בפאס פרוטקשן, וצלח את טבילת האש הראשונה ללא רשון סלייטר. ההגנה של ספאגנולו נראתה לא טוב. הבליצים לא ממש עבדו (בעיקר בחצי ראשון), אבל אם אני חייב בכל זאת, אז ראוי לציון בהגנה של KC את דרו טרנקוויל, עם 2 סאקים במשחק.

בלט מכולם ב-OL של הצ'ארג'רס, ה-LT ג'ו אלט, שעבר לשחק תאקל שמאלי בעונתו השנייה, בין היתר בגלל הפציעה של סלייטר, ולא איפשר אפילו לחץ אחד ב-41 סנאפים, כולל באלה ששמו מולו את כריס ג'ונס:

כדי לחתום את החלק על ההתקפה של הצ'ארג'רס, אני חייב לשתף את הברייקדאון המאוד מוצלח הזה ל-TD הראשון במשחק, של קווינטון ג'ונסטון, שמסביר בצורה מאוד יפה - איך לעזאזל הוא היה כל כך פנוי? ואיך זה קשור לתקופה של ג'ים הארבו במישיגן:

בקצרה, למי שמתקשה באנגלית, לא מבין את כל המושגים, או שמתעצל לצפות - אז המהלך הזה יובא ע"י הארבו מתוכנית משחק בעונה האחרונה שלו במישיגן - ומראים כאן כיצד ממערך רסיברים של 3-1 (שלושה בצד שמאל, אחד, ג'ונסטון, בצד ימין), התנועה בכיוון ההפוך של שלושת הרסיברים מצד אחד, וג'ונסטון (+הראנינג בק, אומאריון המפטון) לצד שני - מייצרת שורה של חסימות טבעיות, וחוקיות, במרכז המגרש, שגרמו לקורנר שלו להתנגש בליינבקר מהקבוצה שלו, ולפנות את הרסיבר ל-TD קליל.

בפריוויו לעונה הזאת תהיתי האם ההגנה של ג'סי מינטר, מתאם ההגנה של הצ'ארג'רס, יכולה להמשיך להיות יחידה טופ-3, למרות שאין לה יותר מדי "Star Power", אולי מלבד דרווין ג'יימס. גם בגזרה הזאת - הפתיחה הייתה מעודדת, מאוד. אחרי שהובילה את הקטגוריה לאורך מרבית העונה שעברה, הצ'יפס קינברטו רק 5 מתוך 14 דאונים שלישיים, כשבמחצית הראשונה - המאזן היה 0 מתוך 7 - משהו שלא קרה (אפס המרות בדאון 3 לאורך מחצית שלמה) בשתי העונות הקודמות גם יחד!

עוד נמשיך לעקוב ולנטר את הפציעה של וורת'י, שפרק את הכתף בדרייב הראשון, בהתנגשות הרשלנית עם טראוויס קלסי. בלעדיו - ההתקפה של הצ'יפס עשויה להפוך לאפילו יותר חד-מימדית. את מרבית הטארגטים העמוקים ירש טייקוואן ת'ורנטון, כאשר מתוך 3 מסירות שבהן היה לו לפחות צעד על המגן - מהומס פספס אותו פעמיים. ואפילו אם במחצית השנייה הדברים קצת התיישרו, ופתאום מהומס מצא את ת'ורנטון, ואת הוליווד בראון (10 תפיסות ל-99 יארדים במשחק) בעוד מהלך משוגע... לתת למהומס לחולל ניסים פעם אחר פעם זו לא תוכנית עבודה.

ועכשיו לשני סימני שאלה גדולים בהתקפה: נתחיל בבקפילד, עם אייזיאה פאצ'קו - רק 5 נגיעות בכל המשחק? באמת? למה? אגב, הוא הפך את אלו ל-25 יארדים... 5 יארדים לניסיון זה לא משהו שכדאי לקבל ממנו עוד? אני לא חושב שהוא נראה מדהים, אבל אני גם לא חושב שלתת לקארים האנט את הריצות שלו זה משהו שיוביל למשהו חיובי.

נעבור לטראוויס קלסי - שתפס במשחק הזה 2 כדורים מ-4 טארגטים, וחוץ מה-TD הארוך בחצי השני, ההשפעה שלו על המשחק של הצ'יפס הייתה שולית, במקרה הטוב. יש מצב שזו מלכתחילה טעות שלי להמשיך ולהתעמק בתפקיד שלו, כי זה ברור כבר מהעונה שעברה שהוא כבר לא מכפיל הכוח שהיה בעבר, והאמת היא שהוא היום TE ממוצע מאוד בליגה. כתופס וכחוסם. לא נראה שיש סיכוי מאוד טוב שזה ישתנה מכאן ואילך, ובטח שלא בעקביות, אבל זה בא ומחזק את שאלתי ממקודם - מי יהיה ה-Go-To של מהומס בדאונים הכי חשובים העונה? אני חושב שלא תהיה לשאלה הזאת תשובה טובה, עד שובו של ראשי רייס מהשעייה.

והתייחסות אחרונה בהחלט לקלסי, מזווית שונה: אנחנו כבר יודעים ומבינים של-NFL ישנן אמות מידה מוסריות מוזרות, אבל אם כבר הבנו שיריקה על שחקן יריב שווה הרחקה (ובצדק) - אז למה זה לא שווה גם כן הרחקה?

ההסבר של פרשן השיפוט של המשדר היה, בגדול, שמכיוון שידו של המגן טאיר טארט הייתה פתוחה (כלומר, לא היה מדובר באגרוף לראש, בהגדרתו היבשה), החוק בליגה אומר שזה לא שווה הרחקה. הזוי, בעיניי, כי זה עדיין אקט אלים, מכוון, שניכר שטילטל לקלסי את הראש. אז מה אתם חושבים:

איזה מהאקטים צריך להוביל להרחקה מהמשחק?

• כאפה לפנים
• יריקה
• גם וגם
• אף אחד מהם

לפינאלה של הפרק הזה, אם כתבתי על ה-LT של הצ'ארג'רס, אז ראוי שאתייחס גם לזה של הצ'יפס - הרוקי ג'וש סימונס. אז מעבר לשני דגלים שנרשמו לחובתו (אולי כדאי להרחיק אותו מה-RT ג'וואן טיילור, שצבר 4 במשחק), הוא היה אחראי גם ל-4 לחצים על מהומס (הכי הרבה בקבוצה):

לא פתיחה מדהימה, אבל סבירה למשחק רשמי ראשון ב-NFL. ברשותכם, אקח לעצמי עוד 3-4 שבועות עד שאגבש דעה. בכלל, 7 מתוך 15 לחצים על מהומס הגיעו מצד שמאל של הקו - דרך סימונס ושחקן השנה השנייה, שעברה הסבה מתאקל לגארד, קינגסלי סוואמאטאיה. אל תופתעו אם יריבות ימשיכו להעמיס משם לחץ, עם Stunts ובליצים גם בשבועות הקרובים.

משחקי יום ראשון - חלון מוקדם:

פלקונס (0-1) - באקנירס (1-0) 23-20 🥶

הפלקונס שומטים משחק בית חשוב, משחק שכבר היה להם ביד, בזכות ריצה הירואית של מייקל פניקס ל-TD בדאון 4, בדרייב הלפני אחרון שלהם במשחק:

מאמץ עילאי והירואי של פניקס, בקלאץ', להצליח לחצות את הקו הלבן לפני ששתי הברכיים שלו נגעו בקרקע. ובכלל, אני חושב שזו הייתה הופעה טובה פלוס שלו. אולי יותר מרשים מהכול - יכולת ההתמודדות עם לחץ בפוקט, זו מיומנות שבלטה אצלו במיוחד גם בימיו בקולג' - הוא יודע להתחמק מסאקים ולהשלים מסירות, ולפי נתוני PFF - כמה לא היה דרופ בין היעילות שלו תחת לחץ, ובפוקט נקי:

אז מצד אחד, הופעה טובה של פניקס, ומצד שני - מה עוד יכלו הפלקונס לקבל כדי לקחת את המשחק הזה? משחק שהם עלו בו ליתרון מוקדם, משחק שבו בייקר השלים 17 מ-32 מסירות בלבד, משחק שבו קו ההתקפה של הבאקס היה מאולתר לגמרי... ועדיין, אתם שומטים משחק בבית? זה לא היה בכלל צריך להגיע לפילד גול הכושל של קו. זה היה מסוג המשחקים שהחבורה של ראחים מוריס הייתה צריכה לקחת, וחוסר הניסיון שלה (בטח ביחס לבאקס) ניכר בתוצאה הסופית.

שני רוקיז שחייבים לציין כאן - הרסיבר של הבאקס, אמקה אגבוקה - עם 2 טאצ'דאונים (כולל זה המנצח) במשחק הבכורה שלו. הוא התחיל להצדיק את ההייפ מעולמות הפנטזי מאוד מוקדם.

ובצד השני, נראה היה שלפאלקונס היה פאס-ראש - 19 לחצים במשחק על בייקר, ומי שוביל אותם בקטגוריה היה לא אחר מאשר הרוקי, ג'יימס פירס, שהציג מקבץ מרשים של מהלכים מול גרהאם ברטון, שהבאקס הזיזו ל-LT לצורך המשחק:

לסיכום, המשחק הזה היה עוד תזכורת (בעיקר בשבילי, כמי שהימר נגדם כאן) שהניסיון של הבאקס ובייקר הוא ללא תחליף - וייקח לא מעט כדי לקחת מהם העונה את אליפות הבית. הפאלקונס ניצחו את שני המפגשים האלה בעונה שעברה וזה עדיין לא הספיק - את עונת 2025 הם פותחים מתוך בור אפילו עמוק יותר.

בראונס (0-1) - בנגלס (1-0) 17-16 🎯

ג'ו בורו מסר ל-113 יארדים בלבד במשחק הזה! זה הנתון השלישי הכי נמוך שלו בקריירה (הכי נמוך אגב, הוא 82 יארדים בלבד - במשחק הפתיחה של עונת 2023 נגד... הבראונס). ההגנה של קליבלנד החזיקה את הבנגלס על 7 יארדים של התקפה בחצי השני. 7 - זו לא שגיאת כתיב. הקו של הבנגלס שוב לא החזיק, מיילס גארט, שוב, במשחק דומיננטי ו-2 סאקים (משחק שמיני שלו מאז תחילת עונת 2023 עם יותר מסאק אחד). המצב לא נראה טוב יותר במשחק הריצה, וצ'ייס בראון היה הרץ שכמות היארדים שלו לפני המגע הראשוני הייתה הנמוכה ביותר בליגה (0.33- יארדים - זה אומר שבממוצע, תיקלו אותו לראשונה שליש יארד בבקפילד).

האמת? שגם ההגנה לא הרשימה אותי. הבראונס היו 11 מ-19 בדאונים 3/4, ניצחו 36-24 בקרב על השעון, וגם בקרב היארדים הביסו 327-141. אם לא שני אינטרספשנים עם הרבה מזל (כדורים שבשני המקרים נהדפו מידיים של רסיבר לידיים של מגן), החטאות פילד גול ועוד דברים טיפשיים שהבראונס תמיד עושים - הבנגלס היו סופגים כאן L ראוי.

אני מבין את מה שבורו ניסה להגיד בסיום המשחק הזה, שזה משחק מהז'אנר שהקבוצה הייתה מפסידה ב-2024, וזה מעודד שהפעם זה לא קרה. אבל אני לא שותף לתחושות - אתם לא אמורים להיראות ככה מול הקבוצה הזאת של הבראונס, וזה לא אמור להיות קרוב. הרף שלכם הוא לא הבראונס, הוא הבילס והרייבנס. ואתם לא נראים בסטנדרט הזה כרגע.

טוב, קטלתי מספיק - בואו נפרגן לרגע לשמאר סטיוארט, בחירת הסיבוב הראשונה של הבנגלס בדראפט האחרון - הוא הרשים מאוד כפאס ראשר, ולצד העובדה שהצליח להדוף שתי מסירות של פלאקו, הוא רשם את אחד מנתוני ה-Pass Rush Win Rate הכי גבוהים בליגה השבוע - 26.1% (למיילס גארט, לשם השוואה, היה נתון של 28%).

אני לא חושב שלבראונס יהיה מה למכור העונה, והמשחק הזה רק חיזק אצלי את התחושה, אז נסתפק בלסמן מהצד שלהם שני רוקיז של הבראונס בהתקפה רשמו 2 שיאים מעניינים:

הטייט-אנד, הארולד פאנין, רשם 7 תפיסות - הכי הרבה לטייט-אנד בבכורה שלו בשבוע 1 (גם טיילר וורן מהקולטס רשם הישג דומה). והראנינג בק, דילן סאמפסון - עם 8 תפיסות מהבקפילד - שיא (לצד טייריק כהן מהברס) לרוקי RB במשחק הבכורה שלו, מאז עונת 1990.

קולטס (1-0) - דולפינס (0-1) 8-33 🥶

קסביין האוורד, הקורנר של הקולטס, שיחק במיאמי בערך 6 עונות. כלומר, הוא היה שם מהרגע שטואה טאגוואילואה נכנס לליגה, ועד לעונה שעברה. יש לו הרבה מאוד שעות טואה - בעיקר באימונים נגדו. כשנשאל על תוכנית המשחק ההגנתית של הקבוצה שלו, לאחר המשחק, הוא הסביר שהם "ידעו" שטואה אוהב להוציא את הכדור מהיד מאוד מהר, ושברגע שלוקחים ממנו את הקריאה הראשונה שלו - הוא מתבלבל ומאבד את הראש.

ובכן, אפשר לראות בשלושת האיבודים של טואה שהוא צדק:

כל זה, אגב, לצד העובדה שטואה היה תחת לחץ ב-6 דרופבקים בלבד מתוך 27. שיעור הלחץ הנמוך ביותר השבוע, מלבד טרבור לורנס מול הפנתרס.

למרות TD של דבון אייצ'ן בגארבג'-טיים, זה עדיין היה המשחק של הדולפינס שבו ההתקפה רשמה הכי מעט נקודות (8) עם טואה בהרכב, מאז שמייק מקדניאל התחיל לאמן אותה. ולפני שנעבור לקולטס, נגיד מזל טוב לטייריק היל, שחוגג השבוע שנה בדיוק למועד האחרון שבו תפס מסירה ל-30 יארדים או יותר... אופתע מאוד אם האיש לא יעבור בטרייד בשבועות הקרובים.

נעבור לקיובי השני, דניאל ג'ונס, שרשם הישג היסטוריה בפרימיירה באינדי, והוא למעשה הקיובי הראשון מאז 1991 (!) שמשיג נקודות בכל הדרייבים שלו במשחק יחיד (7 דרייבים במשחק הזה). ובכל זאת, בסקר שערכתי אצלי בחשבון X - לא פחות מ-61% מהמשיבים היו סבורים, שהקולטס היו מנצחים את המשחק הזה גם עם אנתוני ריצ'ארדסון. אני אחד מהם, אגב. אין ספק שזו הייתה הופעה מאוד מרשימה, אבל אני עוד לא קופץ על הרכבת. היו לג'ונס הופעות כאלו בעבר (לכו, למשל, לראות את המספרים מהופעת הבכורה שלו בג'איינטס). כדי להיות פותח בליגה, זה לא מספיק להבליח, ובטח שלא מול יריבות כאלו - אלא צריך להראות יציבות, ואת זה ג'ונס לא ממש השכיל להראות בקריירה, עד כה.

אז האם דניאל ג'ונס בקולטס הוא הגרסה של העונה לסאם דארנולד של הויקינגס ב-2024? בשבוע הבא הוא מארח את ההגנה של הברונקוס - אז, ברשותכם, אני ממתין לפחות שבוע לפני שמתחיל לחשוב על לגבש מסקנות.

פטריוטס (0-1) - ריידרס (1-0) 20-13 🥶

הריידרס ופיט קארול הבלתי נגמר (שבר השבוע שיא כמאמן הראשי המבוגר ביותר בהיסטוריה של הליגה - בגיל 73 ו-357 ימים), הפתיעו אותי. לא רק עם הניצחון, אלא בעיקר בדרך - הרבה מסירות, ובעיקר מסירות לעומק - ההתקפה של הריידרס ניצלה את החיסרון של כריסטיאן גונזלס כדי להשלים 9 מהלכים של 20 יארדים ומעלה! הנה ריכוז יפה של כולן:

למעשה, לא הייתה עוד התקפה בליגה השבוע, שמסרה כל כך הרבה ביחס לניסיונות הריצה שלה (71.2% ממהלכי ההתקפה היו מסירות):

מודה שלא צפיתי במשחק במלואו, אבל מכמה דרייבים שראיתי ברדזון - זה הרגיש שג'ינו קיבל פרוטקשן טוב יותר מזה שקיבל בשנתיים הקודמות בסיאטל. מבדיקה של המספרים דרך המנוי שלי ל-PFF, בסך הכול, ג'ינו היה תחת לחץ ב-37.5% מהדרופבקים שלו, שזה נתון לא חריג באיכותו, אבל מהדרייבים שאני ראיתי - הוא נהנה במשחק מכמה פוקטים נקיים מאוד בנקודות מפתח במשחק. לשם ההשוואה - ב-2024 הוא היה תחת לחץ ב-38.5% מהדרופבקים שלו בסיאטל, וב-2023 הנתון היה גבוה אף יותר (40.5%). אפשר לראות בספליטים שלו, את הפער בביצועים השבוע בפוקט נקי, לעומת מסירות תחת לחץ:

בצד השלילי - אשטון ג'נטי עם פתיחה פושרת מאוד - 19 ניסיונות ריצה ל-38 יארדים בלבד! לזכותו ייאמר שקו ההתקפה עשה עבודה לא טובה ביצירת נתיבים עבורו, ובממוצע הוא היה השני בליגה (מהסוף) מבחינת מיקום המגע הראשוני בניסיונות הריצה שלו (0.32 יארדים מאחורי הליין).

הפטריוטס הם אחת הקבוצות שאיכזבו אותי במיוחד השבוע. אני לא רואה כרגע שום שיפור קו ההתקפה, שאיפשר 18 לחצים על מיי, וזה כולל גם את הרוקי וויל קמפבל - שהיה אחראי ישיר לסאק ו-4 לחצים במשחק הזה. דווקא הסנטר החדש, גארט ברדברי, סיפק הופעה נקייה (היחיד עם הקו שלא איפשר אפילו לחץ אחד), והיה למעשה השחקן המצטיין של הפאטס במשחק הזה.

פתיחה רעה לקבוצה שחשבתי שתוכל להיות מההפתעות הנעימות העונה - יש עוד זמן לשפר.

סיינטס (0-1) - קרדינלס (1-0) 20-13 👍

אם אני מסמן את ארמאנד ממבו מהג'טס כרוקי הבולט של שבוע 1, אז יש מצב טוב שוויל ג'ונסון מהקרדינלס - קורנר בחירת סיבוב 2 (שלמעשה, הגיע לבחירה הזאת, ככל הנראה, רק בגלל פציעה שעבר - אחרת הוא נחשב לכישרון טופ-10 בדראפט) נמצא קצת מאחוריו בדירוג. הוא שיתק במשחק הזה את כריס אולאבה והחזיק אותו ללא תפיסות, רשם 2 PBUs חשובים ואיפשר פאסר רייטינג של 68.2 בלבד.

הנה ההיילייטס שלו מהמשחק:

בגזרת קיילר - אני חושב שהיה לו משחק לא טוב, ולמזלו הוא נפגש מול יריבה יחסית חלשה ונאיבית. אבל לפחות החיבור עם מארווין האריסון עבד - בעיית הריכוזיות בהתקפה עדיין קיימת (132 יארדים באוויר מתוך 161 הלכו ל-2 מטרות בלבד - האריסון ומקברייד), וזה משהו שיהיה קשה לתחזק ולהצליח איתו לאורך עונה שלמה.

אבל בינתיים, זה מספיק, וגם נראה טוב לפחות בגזרת החיבור עם הרסיבר המוביל של הקארדס:

קלן מור וההגנה עשו מספיק כדי להישאר במשחק, ואפילו לגרום לספנסר ראטלר להיראות סביר - אבל זה לא היה מספיק הפעם. הסיינטס ימשיכו לנסות לגרד העונה ניצחונות, בדרך לבחירה טופ-5. וזה לא Over-reaction, זה גורל ידוע מראש.

ג'טס (0-1) - סטילרס (1-0) 34-32 👍

הפסד שכולו ניצחון (אם יש דבר כזה ב-NFL) לג'טס, וניצחון שכולו נקמה קטנונית לאארון רודג'רס - עם שורה סטטיסטית נאה, ו-4 טאצ'דאונים (ללא INTs) - זה משחק 28 בקריירה שלו עם שורה כזאת, והוא השווה את מאזנו למוביל כל הזמנים בקטגוריה עד השבוע, אחד בשם טום בריידי.. רודג'רס נראה טוב יותר בסיסטם של ארתור סמית', ביחס לעונה שעברה, וחילק יפה את הכדור בין המטרות שלו. לראנינג בקס, לטייט-אנדים, וכמובן לדי.קיי - שעזר לו לא מעט עם הרבה מאוד YAC. גם קלווין אוסטין נתן תצוגה מרשימה, ומתחיל לבסס את הקשר עם הקיובי שלו, ואת המעמד כ-WR2 של הסטילרס.

יצא לי לגעת בפוסט הזה בפערים במדידה של לחצים על הקיובי (למשל בין PFF ל-NextGen), ואני חייב לומר שאין לי מושג איך הגיעו למסקנה ב-PFF שרודג'רס היה תחת לחץ רק 9 פעמים במשחק (4 מהן הפכו לסאק, אגב). זה בטוח לא נראה ככה מהצד.

עוד תוספת חדשה שפרעה שטרות - הקורנר ג'יילן ראמזי, שהתקוטט עם גארט ווילסון כל המשחק, ויצא בסופו של דבר עם ידו על העליונה - הודות לתיקול האימתני הזה, שכפה דרופ בדאון 4, וחתם את המשחק:

ראמזי איפשר לווילסון תפיסה אחת בלבד ל-6 יארדים כשהוא שמר עליו (את רוב הנזק הוא עשה מול דריוס סליי) והרוויח ציון כיסוי גבוה מאוד של 87.5.

בצד של NYJ - אני חושב שפילדס נראה טוב מאוד, בעיקר בכל הקשור למודעות בפוקט - הוא היה בשליטה מלאה לאורך כל המשחק, ספג רק סאק אחד ולא איבד כדורים, למרות שהיה תחת לחץ במעל 40% מהדרופבקים שלו. פילדס ידע לברוח מה-Rush וקיבל החלטות טובות - גם כרץ וגם כמוסר.

זה היה המשחק הראשון שבו הג'טס שמו נקודות ב-4 הדרייבים הראשונים של המשחק, מאז עונת 2016.

ארמאנד ממבו היה, אולי, הרוקי הכי מרשים בכל שבוע 1 - ב-25 סנאפים מול טי.ג'יי וואט - הוא לא איפשר אפילו לחץ אחד על הקוורטרבק שלו! הנה מהלך אחד להמחשה:

אני אישית נהניתי מאוד לראות את הג'טס במשחק הזה - פילדס, בריס הול (שנראה מהיר וחד כמו שלא ראיתי אותו מאז עונת הרוקי שלו), וכמובן גארט ווילסון - איתות ראשון מבטיח למדי, וזו תהיה אחת הקבוצות שאשמח בהצלחתה העונה מה-AFC.

קומנדרס (1-0) - ג'איינטס (0-1) 👍

קצת חוכמה בדיעבד, אבל אם הייתי יודע מראש שאנדרו תומאס, ה-LT המצוין של הג'איינטס לא ישחק, לא הייתי בוחר בהם עם הנקודות כאן. כשבוחנים את הדירוג של הקו הזה בעונה שעברה, מבחינת תדירות הלחץ שאיפשר על הקיובי, עם אנדרו תומאס על המגרש הוא דורג במקום ה-22 בליגה, ובלעדיו במקום הלפני אחרון. המצב לא ממש טוב, כך או כך, אבל לפחות הוא נותן להם קצת שקט מנקודה אחת על הקו - ועוד ב"צד העיוור" של הקוורטרבק. יש פער מאוד גדול נתונים בין NextGen (שסימן לחץ על ווילסון ב-49% מהדרופבקים) לבין PFF, למשל (נתון של 37.5% בלבד) - אבל במבחן העין, זה נראה רע מאוד.

הג'איינטס נראו רע בכל החזיתות, והאמת היא שאפילו התוצאה הזאת משקרת. ראסל ווילסון נראה רע, וכראיה - בראיין דאייבול היה צריך לחזק ולהדגיש שהוא יהיה הקיובי הפותח נגד הקאובויס בשבוע 2 (זה אף פעם לא סימן טוב שזה לא עניין מובן מאליו). הוא השלים רק 45.9% מהמסירות שלו (הנתון השישי הכי גרוע בכל הקריירה שלו), ולפי האנליטיקס - זו לא הייתה אשמת הרסיברים - הוא רשם 12.7%- אחוזי השלמה מתחת למצופה, מה ששווה למשחק ה-138 באיכותו מתוך 142 בקריירה. זה היה משחק הפתיחה השלישי ברציפות שבו הג'איינטס לא מסוגלים לשים TD - וזו פעם ראשונה שרצף כזה נוצר, מאז הליונס של 1940-1942.

בגזרת ה-Rookie Watch - עבדול קרטר היה חלק מקו הגנה שהתאכזבתי ממנו, כיחידה. המתכון של הג'איינטס העונה לנצח יהיה די-ליין דומיננטי, שיכתיב את המשחק וייצר הזדמנויות לסקנדרי ולהתקפה. אבל הוא באופן אישי היה נקודת אור יחסית - עם 3 לחצים (מתוכם 2 לחצים מהירים, במתחת ל-2.5 שניות) וסאק על ג'יידן דניאלס.

משהו אחד להיות אופטימיים לגביו בג'איינטס? קאם סקאטבו, הרוקי RB, הראה ניצוצות של אותו פליימייקר "אלים" שהיה בקולג'. הייתי רוצה לראות אם ההתקפה עוברת דרכו יותר בשבועות הקרובים:

מהצד השני - אני חושב שג'יידן דניאלס נראה טוב. שיחק בביטחון, עשה את הנזק הרגיל שלו במסירה (חיבור שנראה טוב מאוד עם דיבו) ועל הקרקע, אבל גם היו לו לא מעט פספוסים (מסירת TD למקלורין שהיה פנוי לגמרי, והחלטה רעה - שלו ושל צוות האימון - ששרפה 3 נקודות בסוף המחצית). אין סימני ריגרסיה, לפחות כרגע.

הופעות בכורה מוצלחות בקומנדרס לרוקיז ג'וש קונלי (RT) ובעיקר לראנינג בק ג'אקורי קרוסקי-מריט, שהיה אחד הרצים היעילים השבוע בליגה, וב-10 ניסיונות בלבד צבר 82 יארדים ו-TD בכורה.

ג'אגוארס (1-0) - פנתרס (0-1) 10-26 🎯

כתבתי בפריוויו על המיסמאצ' האפשרי של קו ההתקפה של הג'אגס מול זה של הפנתרס, וה-OL דילוור בענק - אפס סאקים על לורנס, ו-200 יארדים במשחק הריצה, ב-6.3 יארד בממוצע לניסיון. טראוויס איטיין הוביל את כל הרצים בליגה, עם 4.31 יארדים מעל המצופה בממוצע לניסיון ריצה שלו.

הזהרתי אתכם שזה יקרה, אוהדי פנתרס! הקו הגנה שלכם, גם עם דרק בראון, הוא בעיה - לא הייתה קבוצה בשבוע 1 שיצרה כל כך מעט לחץ על הקיובי היריב:

ברייס יאנג נראה רע מאוד, כמו הגרסה שלו לפני הספסול בשנה שעברה - בחיי שאני כבר לא יודע מיהו באמת השחקן הזה, ומה הוא שווה, או יכול להיות שווה.

את הג'אגס אני נזהר מלשפוט כרגע, בגלל היריבה. אפשר לראות את טביעת האצבע של ליאם כהן על משחק הריצה, ובעיקר בהופעה של טראוויס איטיין. אגב, נראה שהג'אגס כל כך מרוצים ממנו, וכנראה שגם מהרוקי, ביישול טוטן, שהם החליטו לשלוח את טנק ביגסבי לאיגלס אחרי המשחק, תמורת בחירות סיבוב 5 ו-6 בדראפט הבא - טרייד מעניין משני הצדדים, ותמורה יפה שהג'אגס גרפו כאן, על שחקן שיש לו עוד שנתיים בחוזה הרוקי שלו.

משחק יום ראשון - חלון מאוחר:

ברונקוס (1-0) - טיטאנס (0-1) 12-20 🎯

משחק לא מהנה, בלשון המעטה אם אתם אוהדי ברונקוס ו/או בו ניקס. הקיובי הצעיר, ששיחק פוטבול כל-כך נקי בעונתו הראשונה, איבד 3 כדורים במשחק הזה, ולפי PFF היו לו 4 מסירות שהיו שוות איבוד - יותר מכל משחק בעונה שעברה (במהלכה היו לו בסך הכול 13 מהלכים כאלה).

הברונקס באמת עשו מאמץ כביר להשמיט את ה-W הזה בבית, אבל ההגנה החזיקה את טנסי על 2- יארדים כל המחצית השנייה (!!!) וזה עשה את העבודה. הפעם. והאמת שההגנה גם הייתה הסיבה שזה היה ה-Lock השבועי שלי שבפגע (בנקודה!). כשיש לך כזה לחץ על הקיובי, ואתה מוסיף אליו כיסוי ברמה הכי גבוהה - זו סיבה כמעט בלתי אפשרית לרוקי קיובי לנצח בה. ואם כבר כיסוי ברמה גבוהה - אז פאט סרטאן נדד עם קלווין רידלי ב-27 מתוך 32 מהראוטים שלו, ולא איפשר אפילו תפיסה אחת (על טארגט אחד) כל המשחק - ב-34 סנאפים.

קו ההגנה של הברונקוס היה דומיננטי במשחק הזה, ולחץ את קאם וורד ב-18 דרופבקים מתוך 34 - מעל 52%, ושיעור הלחץ הגבוה בליגה השבוע. למרות זאת, לקאם וורד לא היה אפילו מהלך אחד שהיה שווה איבוד.

מעל כולם - שחקן השבוע שלי בהגנה, ניק בוניטו, טרי מחוזה חדש ונאה בקבוצה, עם 6 לחצים (לפחות לפי PFF, הנתונים כאן למטה ייחסו לו 9), סאק ו-2 QB Hits.

לפני שנעבור לטנסי - ספוטלייט קצר על הרוקי RB של הברונקוס, אר.ג'יי הארווי, שהיה חלק מרוטציה די אגרסיבית בבקפילד, אבל הוציא את המקסימום מ-22 סנאפים במשחק הזה, כולל ריצה מרשימה ל-50 יארדים, וקבוצת הפנטזי שלי כולה תקווה, שמכאן השימוש בו יילך ויעלה (בעיקר במשחק המסירה):

נעבור לבחירה מספר 1 בדראפט - אני חושב שקל מאוד להוריד מאיכות הפרימיירה של קאם וורד, בחוץ, מול הגנה טובה מאוד (שהפילה אותו ללא פחות משישה סאקים במשחק), אבל לדעתי הוא נראה טוב פלוס. הכדור יוצא לו מהר מהיד, והוא נראה מאוד מדויק. הבעיה היא כרגע בטיימינג עם הרסיברים, ובנטייה שלו למסור חזק מדי עם Anticipation (כלומר - למקום שבו הרסיבר יהיה, ולא איפה שהוא נמצא, בשאיפה שהוא יושיט ידיים ויתפוס כדור רחוק מהגוף). זה עניין טכני שאני מאמין שיכול להיפתר, כשהשאיפה היא להוריד טיפה מהמהירות של הכדור במסירות כאלו. ככלל, וורד היה מאוד מדויק במסירות קצרות/בינוניות עד 10 יארדים (השלים 11 מתוך 13), אבל הפער הזה הורגש במסירות ארוכות יותר (רק 1 מ-12 הושלמו).

נותן לו בסך הכול על המשחק הזה ציון -B, ואני חושב שראינו כאן הרבה יותר טוב מרע, למרות התוצאה הסופית.

סיהוקס (0-1) - ניינרס (1-0) 17-13 🥶

משחק מאוד רשלני, שבו שתי הקבוצות כשלו להרשים - אבל בעידן מייק מקדונלד בסיאטל, כנראה שלא צריך הרבה כדי לנצח מול ה-12s - הסיהוקס הפסידו 7 מ-10 משחקי הבית שלהם תחת המאמן הצעיר. הניינרס המשיכו להיפצע (קיטל צפוי לפספס כמה שבועות, ואפילו פורדי קיבל כמה מכות ובספק לשבוע 2) ועמדת הקיקר שלהם הפכה לסימן שאלה אפילו גדול יותר - עם 2 החטאות בתוך ה-40 של ג'ייק מודי.

כמה טוב שיש מקאפרי (31 נגיעות בכדור במשחק), כי בלעדיו - הנסיבות סביב פורדי היו כמעט בלתי אפשריות. בעיה אנדרייטד? משחק חלש מאוד של טרנט וויליאמס, ומשהו ששווה לעקוב אחריו - הוא איפשר במשחק הזה 6 מתוך 13 הלחצים שהקו שלו איפשר במשחק! לפי NextGen הנתון הזה מזנק ל-10 לחצים, וזה הופך להיות הנתון החלש ביותר שלו בעונתו השישית בקבוצה.

פציעות, לחץ חריג מהבליינד סייד, כאבי צמיחה של שבוע 1 - כל אלה הסתכמו בהופעה תזיזתית של פורדי, שלצד כמה מהלכים מאוד טובים, הציג גם כמה שפלים - כולל האיבוד הרע מאוד הזה, לתוך ים של מגנים:

אבל, כמו שווינרים יודעים לעשות - פורדי, בעזרת ההגנה שלו, מצא את הדרך לנצח את המשחק. והוא עשה את זה, הפעם, למטרה לא צפויה... ב-20 המשחקים הראשונים בקריירה שלו, לטייט אנד של הניינרס, ג'ייק טונגס, לא הייתה אפילו תפיסה אחת ב-NFL. במשחק האחרון נגד הניינרס, כשהקבוצה הייתה צריכה אותו, אולי יותר מתמיד (לאחר הפציעה של ג'ורג' קיטל), הוא רשם 3 - כולל דאון 1 חשוב, ובעיקר - ה-TD המנצח בסיאטל.

אם תעצרו לרגע ב-High Point של התפיסה, תוכלו לראות ששחקן ההגנה במהלך פישל כאן בגדול - אני חושב שאם היה משחק על הכדור כדי להפיל אותו לקרקע ולכפות Incompletion, במקום לנסות להרוויח INT - זה לא היה טאצ'דאון. אבל זה מה שהיה, וזה הכריע את גורל המשחק.

עוד מהלך שהכריע את גורל המשחק - הפאמבל של דארנולד ברדזון, בדרייב האחרון, שנגמר, כך נראה, מהגב של שחקן ההתקפה שלו, שנצמד אליו כל כך בזכות הפוש של ניק בוסה:

חוץ מה-W בצד החיובי אצל הניינרס - די ווינטרס, המחליף של דרה גרינלו ב-ILB, שיחק הכי הרבה סנאפים בקבוצה (52) והיה אחד משחקני ההגנה הכי טובים על המגרש.

הסיהוקס ממשיכים לאכזב אותי, והם יצטרכו למצוא הרבה פתרונות חדשים בהתקפה, שחוץ מ-JSN, שהיה אחראי ל-124 מתוך 150 היארדים של דארנולד במסירה במשחק, לא ממש היה לה מה להציע.

פאקרס (1-0) - ליונס (0-1) 13-27 🎯

חשבתי שהפאקרס ינצחו, חשבתי שהם יכסו, אבל לא חשבתי שהם יהיו כל-כך דומיננטיים, מהרגע הראשון. כפי שציינתי בפתיחת הפוסט, כנראה שלא הייתה קבוצה שנראתה כל כך מרשימה, וכל כך שלמה, כמו הפאקרס בשבוע 1. היו התקפות אפקטיביות יותר, היו הגנות חומקות יותר - אבל הסך הכול, היה הכי קרוב לשלמות שאפשר היה למצוא השבוע.

מהצד השני - זה לא היה יכול ללכת רע יותר לליונס, שפשוט נראו פחות טובים בכל עימות ישיר על המגרש. זה בלט אולי יותר מבכל מקום אחר, במאבקים מול מייקה פארסונס, ששיחק אומנם כמות סנאפים מוגבלת, אבל השיג סאק ראשון, ובסך הכול - גבר על התאקל הכי טוב של הליונס, פניי סוול, בכמה וכמה מקרים:

גוף וההתקפה של הליונס לקחו בחשבון את הנוכחות של פארסונס - כשהוא היה על המגרש, גוף שיחרר את הכדור בתוך 2.8 שניות, וכשהוא לא היה - הזמן הזה התארך ל-3.36 שניות.

נתון מטורף שנתקלתי בו, ולבטח יגלח לאוהדי ליונס עוד כמה שעות שינה בלילה - המאזן של ג'ארד גוף כקיובי פותח, כפלייקולר שלו לא היה שון מקווי או בן ג'ונסון (היו לו עד כה 3 אחרים) - הוא 0 ניצחונות (!), 19 הפסדים, ותיקו אחד. מי היה מאמין שנראה את ג'ארד גוף בחברה כזאת, על גרף שמודד יעילות התקפית?

ואם לא ה-TD המשוגע הזה של אייזק טסלו, התוצאה הייתה נראית אפילו מביכה יותר מבחינת הליונס:

אנסה לשפוך כאן קצת אופטימיות (שאני, אישית, לא שותף לה) - כידוע, הליונס פתחו עונה במשחק קשה, מול יריבה חזקה לדיוויז'ן, בחוץ. אלה לא תנאים אידיאליים להתרגל בהם לשני מתאמים חדשים, בשני צידי המגרש. אני מאמין שהליונס יראו הרבה יותר טוב בשבועות הבאים, אבל מי שעוקב יודע - שאני עדיין סבור שהליונס בדרך לעונת ריגרסיה ב-2025.

ראמס (1-0) - טקסנס (0-1) 9-14 🎯

משחק שהבטיח הרבה, וקיים די מעט - קו ההתקפה של הטקסנס ממשיך להיות בעיה, וסטראווד ממשיך להסתבך מאחוריו - הוא היה תחת לחץ ב-41.2% מהדרופבקים שלו, והופל לשלושה סאקים. הראמס ריכזו מאמץ בלשתק את ניקו קולינס (3 תפיסות ל-25 יארדים בלבד), ובהיעדרו של ג'ו מיקסון - ההתקפה לא הייתה מספיק מאוזנת, למרות הופעה לא רעה של ניק צ'אב כ-RB1 ביוסטון.

הראמס, מצידם, שוב הראו לנו הרבה פוקה, ולא הרבה מכל היתר - קיירן וויליאמס הוחזק על 3.7 יארדים בלבד לניסיון, ודוואנטה אדאמס הוסיף 4 תפיסות ל-51 יארדים (אבל - כולן הפכו לדאון 1).

משחק מוזר, שלדעתי לא באמת מלמד איך הקבוצות האלו ייראו בהמשך.

וברכות למאט סטאפורד - שנכנס למועדון היוקרתי של קוורטרבקים עם לפחות 60 אלף יארדים באוויר בקריירה, הוא הקיובי העשירי שנכנס לרשימה האקסקלוסיבית הזאת.

משחק SNF: בילס (1-0) - רייבנס (0-1) 40-41 👍

11 דקות ו-40 שניות לתום הרבע הרביעי, דרק הנרי מצא את האנדזון בפעם השנייה, בעוד ריצה דורסנית, ונתן דחיפה אחרונה לעפעפיים שלי בדרך לשינה המתוקה לה חיכיתי במשך שלושה לילות לבנים. אגב, הוא עקף את ג'ים בראון האגדי במשחק הזה, כראנינג בק השישי בתולדות הליגה מבחינת כמות הביקורים שלו באנדזון. הייתי כל כך עייף, שלא חיכיתי אפילו לא חיכיתי לראות את ה-XP שהרייבנס פספסו (לא שזה היה משנה את דעתי). למעשה, גם אם הייתי מחכה עוד 7 דקות - התוצאה הייתה נותרת על כנה.

השינה המתוקה הזאת הסתיימה, וכשפתחתי את הפיד, הופתעתי לגלות בליץ הטרלות על הפוסט שבו הכרזתי מראש על תנומתי המוקדמת (מדי) - הבילס עשו את זה. הם חזרו מפיגור 15 ברבע האחרון. פיגור, שאם נשקלל לתוכו את איך שנראתה ההגנה של הבילס (הם יש להם בסגל סייפטי שמסוגל לתקל?), הרגיש יותר כמו כזה של 30 נקודות. למעשה, לכל אורך דברי הימים של הליגה - בכל אחד מ-277 המקרים שבהם קבוצה שמה 40 נקודות ומעלה ורצה ללפחות 235 יארדים - היא ניצחה... עד ראשון בלילה.

ואולי לא צריך להיות כל כך מופתע כשמדובר ברייבנס של ג'ון הארבו - מאז עונת 2021, הרייבנס הפסידו לא פחות מ-8 משחקים שבהם כבר הגיעו ללפחות 90% לנצח לפי ה-Game Tracker של ESPN. אין עוד קבוצה בליגה שהיו לה יותר מ-5 כאלה. ואם נסתכל על זה פרסונלית - זה המשחק ה-17 שג'ון הארבו מפסיד עם יתרון דו-ספרתי בחצי השני של משחק (אין עוד מאמן עם רקורד כזה ב-30 השנים האחרונות לפחות).

הנה כמה נתונים שיגרמו לאוהדי רייבנס להתבאס אפילו יותר: זה לא רק שהקבוצה שלכם שמה 40 נקודות במשחק - היו לה בממוצע 8.7 יארדים למהלך: 8.2 לריצה, 11.1 למסירה. וזה מעלה 2 שאלות בוערות:

1. איך, עם מספרים כאלה, הם לא הצליחו להחזיק מספיק בכדור כדי לשרוף שעון ברבע הרביעי?

2. מדוע לעזאזל ג'ון הארבו החליט לוותר על ניסיון להרוויח 2 יארדים בדאון 4, בדרייב האחרון שלו, ולתת לג'וש אלן כדור אחרון?

אז אולי זה לא מקרי שהוא הפסיד כל כך הרבה משחקים ברבע רביעי - על שמרנות כזאת משלמים ב-NFL. אחרי המשחק, דווח שלמאר ג'קסון הרגיש התכווצויות שרירים, ושאולי היה לכך משקל בהחלטה - נשמע לי מוזר, אבל חשבתי שנכון לציין זאת כאן, לצד הביקורת.

סיבה אחת מרכזית להתעודד בכל זאת לרייבנס? נראה שעמדת הרסיבר השתדרגה מאוד ביחס למפגש האחרון בין הקבוצות - דיאנדרה הופקינס (איזו תפיסה מטורפת!) ובעיקר זיי פלאוורס, שעשה לסקנדרי של הבילס כאב ראש, ונזק מכל עמדה כמעט על המגרש - הוא הוביל את כל הרסיברים בליגה מבחינת יארדים, YAC ו-EPA ממוצע לטארגט. תוכלו לראות אותו למעלה, למעלה בגרף מיפוי היעילות שנמצא כאן למטה:

נסיים את החלק של הרייבנס עם מהלך שלא נבחר למהלך השבוע שלי, אבל יש מצב שהוא ראוי לכך - כי, זולת מייקל ויק בימיו הגדולים, אני לא חושב שקיים שחקן אחר בתולדות הליגה שמסוגל להוציא לפועל כזה דבר:

הקולגה מבאפלו היה לא פחות מרשים, וכנראה שאפילו יותר. ובטח ברגעי הקלאץ' - ג'וש אלן היה מדהים ברבע הרביעי - 16 מסירות מדויקות מ-21 ניסיונות, 251 יארדים ו-3 טאצ'דאונים. זו הייתה יכולה להיות שורה סטטיסטית טובה מאוד למשחק שלם, וזו כמות היארדים הרביעית בגובהה שקיובי צבר ברבע הרביעי בלבד מאז עונת 2000. זוכרים שפעם לאלן הייתה בעיית איבודים? ובכן, היום הוא מוביל את הקבוצה עם הרצף הפעיל הארוך ביותר, של 23 משחקים בהם היא לא מפסידה בקרב האיבודים.

היה מרשים מאוד לראות את קיאון קולמן במשחק הזה. אפשר לזהות שנוצר בינו לבין אלן חיבור ממש טוב, בעיקר במהלכים שבהם ההתקפה נדרשת לאלתר - הוא יודע לשמור על קשר עין עם אלן ולייצר לו נתיב מסירה. זה נכון, לא רק, אבל גם למהלך ה-TD הזה, שאומנם הגיע אליו במזל, אבל לא במקרה הוא היה כל כך פנוי שם בקצה של האנדזון:

בצד השני של הכדור, אם יש בן אדם במשחק שעשה יותר מהלכים גדולים מג'וש אלן, זה ה-DT המצוין של הבילס, אד אוליבר. סאק, FF מול הנרי, ועוד לא מעט ביקורים בבקפילד של הרייבנס. בריאן בולדינגר מסכם ומדגים כאן טוב יותר ממני:

הנתונים גם מראים (לא כולל MNF) שאוליבר היה שחקן ההגנה הכי הרסני השבוע, לפי מדד EPA:

קייל המילטון, שלא נמצא כאן ברשימה, היה קרוב מאוד להיכנס אליה - כשהצליח לשפשף עם האצבע את הפילד גול המנצח של מאט פרייטר הוותיק, אבל זה לא הספיק:

אוהדי רייבנס! זכרו את ההפסד האכזרי מול הצ'יפס בשבוע 1 ב-2024, וזכרו לאן הגעתם אחריו (לפחות בעונה הרגילה). זה הפסד כואב מאוד, במיוחד בהתחשב בדרך שבה הוא התגלגל, אבל אין שום סיבה לחשוב אחרי משחק כזה שהרייבנס לא יהיו קונטנדרים חזקים גם העונה.

משחק MNF: ברס (0-1) - ויקינגס (1-0) 27-24 🥶

אומרים שלא כדאי להמר על רוקי קיובי - לא במשחק הראשון, לא בחוץ, לא בפריים טיים, ובטח שלא בפיגור דו-ספרתי בתחילת רבע רביעי. אז אומרים - אם הימרתם כאן על ג'יי.ג'יי מקארתי - עשיתם יופי של קופה. מקארתי עשה היסטוריה במשחק הזה - לא היה קיובי שהוביל את הקבוצה שלו לקאמבק מפיגור 10+ במשחק הראשון שלו בליגה. הוא עשה טעויות, כמובן. כולל הפיק סיקס בתחילת המחצית השנייה. לא בלתי סביר לקוורטרבק במשחק הראשון שלו. אבל הוא גם ידע לתקן.

מקארתי לא היה קוורטרבק של מספרים גדולים גם בקולג' - אלא קוורטרבק של מהלכים גדולים, ומנצחים, במשחקים גדולים. כולל משחקי אליפות. וזה, בגדול, מה שראינו ממנו גם בפרימיירה שלו בליגה של הגדולים. וכך, הויקינגס ניצחו את הרבע האחרון 21-7 (!) וחוזרים הביתה עם W חשוב בשיקגו, במשחק שהיה נראה L לאורך כמעט כל הדרך. נשמע דומה לתסריט של קבוצה אחרת מהצפון ששיחקה השבוע בפריים טיים.

למרות שלושה סאקים, הקו של הויקינגס נראה טוב יותר - חסם טוב לריצה (120 יארדים ב-4.6 לניסיון), וכנראה שמעל כולם בלט הרוקי דונובן ג'קסון ב-LG, שלא איפשר אפילו לחץ אחד על מקארתי לאורך כל המשחק.

במבחן התוצאה, זה עבד. איכשהו. ניצחון מאוד חשוב להמשך העונה, וכמובן שגם לביטחון של מקארתי.

בשיקגו ראינו התקפה שרצה שונה ממה שהתרגלנו לראות מהתקפות של בן ג'ונסון בליונס - למרות שהובילו רוב המשחק, הברס מסרו 35 פעמים, ורצו "רק" 26 - בדטרויט המספר הזה היה נראה, כנראה, הפוך. זו, מן הסתם, עדות להערכתו של ג'ונסון את הכישרון ונקודות החוזקה שיש לו בסגל. כמובן שזו גם נגזרת של כל המסירות שזרקו ברבע הרביעי, כשנקלעו לפיגור, ועדיין.

ג'ונסון גם יודע שיש לו הפעם קיובי נייד מאוד, וראו את זה בפלייקולינג, שהתבסס על הניידות שלו, במקרים רבים. היו לקיילב כמה היילייטים מרשימים במשחק, כמו המסירה הזאת בתנועה על הסיידליין לרום אודונזה (והריצה ל-TD שהגיעה מעט אחריה):

והיו גם פספוסים רעים, כמו במסירה הזאת לדי.ג'יי מור - מה שהיה אמור להיגמר ב-TD:

כמו בעונה שעברה - היו כאן רגעים מדהימים, והיו פספוסים מתסכלים. המבחן של בן ג'ונסון יהיה למקסם את הטוב, ולצמצם את הרע, ככל הניתן. כנראה שזו תמיד תהיה עסקת חבילה, במקרה של קיילב.

---

הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן.

לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-570 אוהדים שכבר שם!

---