יש כל כך הרבה נקודות שאפשר לשקלל לתוך המאצ'אפ הזה, שייערך בראשון בלילה בניו אורלינס, אבל אני בוחר להתמקד כאן ב-29 שהצלחתי לדוג ו/או לגבש בעצמי. שימו לב לזה: אפילו לא אחת מהן תתייחס הפעם לשיפוט. ונקווה שזה יישאר המצב גם בפוסט הסיכום של המשחק (אני לא אופטימי בעניין הזה).
האזינו לסיקור שלנו לסופרבול 59 - בגרסת הפודקאסט!
הירשמו לבלוג שלי - לגמרי בחינם - וקבלו גישה מלאה לכל התכנים, ממדריכים למתחילים על המשחק וה-NFL, ועד סקירות מקצועיות. בדרך לסופרבול, וגם לאורך האוף-סיזן (סביב הפרי-אייג'נסי, הדראפט ועוד).
לחצו כאן והצטרפו ליותר מ-540 אוהדים שכבר שם!
1) מפגשים חוזרים בין QBs בסופרבול, היסטורית, לא מסתיימים עם מנצח אחר: בעידן הסופרבול היו, עד היום, שלושה מפגשים חוזרים בין קיוביז:
טרי ברדשו ניצח את שני המפגשים שלו מול רוג'ר סטאובך
טרוי אייקמן ניצח את שני המפגשים שלו מול ג'ים קלי
איליי מאנינג ניצח את שני המפגשים שלו מול טום בריידי
למי שבמקרה שכח, מהומס והצ'יפס ניצחו את המפגש הראשון עם הרטס והאיגלס בסופרבול 57.
2) נקמה בסופרבול מגישים (מסורתית) קרה, וקרה בלבד: היו 9 מקרים בעבר, בהן קבוצות נפגשו פעמיים בסופרבול.
בכל הפעמים שבהם המפסידה במפגש הראשון ניצחה, ה-Rematch נערך לפחות עשור לאחר מכן:
וושינגטון ניצחו את מיאמי ב-1982 (10 שנים לאחר המפגש הראשון)
דאלאס ניצחו את פיטסבורג ב-1995 (17 שנים לאחר המפגש הראשון)
ופילדלפיה ניצחו את ניו אינגלנד ב-2017 (13 שנים לאחר המפגש הראשון)
באשר למפגשים שבהם לא הושגה נקמה:
דאלאס הפסידו בשנית לפיטסבורג ב-1978 (3 שנים לאחר ההפסד הראשון)
סינסינטי הפסידו בשנית לסאן פרנסיסקו ב-1988 (7 שנים לאחר ההפסד הראשון)
באפלו הפסידו בשנית לדאלאס ב-1993 (שנה לאחר ההפסד הראשון)
ניו אינגלנד הפסידו בשנית לג'איינטס ב-2011 (4 שנים לאחר ההפסד הראשון)
הראמס הפסידו לניו אינגלנד ב-2018 (17 שנים לאחר ההפסד הראשון)
סאן פרנסיסקו הפסידו לקנזס סיטי ב-2023 (4 שנים לאחר ההפסד הראשון)
3) מבט מלמעלה על המספרים: במסגרת העבודה שלי על הפוסט, נתקלתי בריכוז הבאמת נהדר הזה של סטטיסטיקות מתקדמות לגבי שתי הקבוצות - ובאמת שיש כאן כמעט הכול:

4) הפער הכי בולט מכאן - יעילות על הקרקע: אחרי שהעמקתי, לא תופתעו לגלות - שהיתרון הגדול ביותר שאפשר לזהות כאן הוא באפקטיביות של משחק הריצה של האיגלס, לעומת זה של הצ'יפס. למעשה, הפער בין היארדים שצברו בעונה הרגילה שני הרצים המובילים של כל קבוצה הוא הגדול ביותר אי-פעם במשחק סופרבול: 1,277 יארדים בין סקוואן ברקלי (2,005) לבין קארים האנט (728). זהו גם המפגש הראשון שבו הפער הזה עלה על 1,000 יארדים, אבל - חדשות טובות לאוהדי צ'יפס: בשמונת הסופרבולים האחרונים, הקבוצה עם הראשר המוביל שצבר יותר יארדים ניצחה רק בשני מפגשים.
5) למתאמים של האיגלס יש רקורד "בעייתי" מול אלה של הצ'יפס: בשלושה משחקים שבהם קלן מור, מתאם ההתקפה של האיגלס, קרא מהלכים מול הגנות של סטיב ספאגנולו, מתאם ההגנה של הצ'יפס, ההתקפות שלו (בקאובויס וצ'ארג'רס) שמו על הלוח 9,12 ו-17 נקודות בלבד. אז נכון - אף אחד מהן לא הייתה מוכשרת כזו של האיגלס העונה, ובחלק מהמשחקים הוא חסר כמה שחקנים חשובים, אבל זה עדיין רקורד בעייתי.
במקביל, יש נתון שיותר אנשים מדברים עליו - במשחקים של מתאם ההגנה של האיגלס, ויק פאנג'יו, נגד ההתקפה של מהומס וריד - הוא הפסיד 8 מתוך 8 משחקים (כשאימן בדנבר ובמיאמי). גם כאן - יש חשיבות לקונטקסט...
בכל אחד מהמשחקים האלה, חוץ מאחד, ההגנה של פאנג'יו החזיקה את מהומס על EPA ממוצע למהלך נמוך יותר מהממוצע העונתי שלו:

בסך הכול, הצ'יפס רשמו בממוצע 21.6 נקודות בהתקפה במשחקים האלה, ומהומס מסר ל-10 TDs בסך הכול. במפגש האחרון (שבוע 9 בעונה שעברה, צ'יפס מול דולפינס) - מהומס מסר ל-185 יארדים בלבד וההתקפה של הצ'יפס השיגה 14 נקודות.
אני מדגיש בהתקפה כי הצ'יפס גם השיגו לא פחות משישה טאצ'דאונים בהגנה ובספיישל טימז באותם משחקים, כשבמקביל - ההתקפות שהשלימו את ההגנות של פאנג'יו צברו רק 11.6 נקודות בממוצע למשחק.
6) דוונטה סמית עשוי להיות האיש הכי משמעותי בהתקפה של האיגלס במשחק הזה: אין אפילו רסיבר אחד בהיסטוריה, עם יותר יארדים בממוצע למשחק נגד הצ'יפס, מאשר דוונטה סמית (מבין הרסיברים עם גודל דגימה של לפחות שלושה מפגשים). ואלה השמות:

אם נשים רגע את סמית בצד, יש לנו כאן שני שחקנים בהיכל התהילה, ועוד אחד שבקצב להגיע לשם, כן?
7) לאיגלס יש יתרון משמעותי העונה במהלכים גדולים: אם נבחן את הפער בין המהלכים ה-Explosive (כלומר - מסירות של 20 יארדים לפחות וריצות של 10 לפחות) שכל קבוצה יצרה, לעומת אלה שהיא איפשרה - נגלה שהאיגלס העונה בפלוס 47 כאלה, בעוד שהצ'יפס במינוס 16. עד כמה זה יהיה משמעותי הפעם? שימו לב לנקודה הבאה...
לא הייתה העונה בליגה שמסרה יותר מסירות ל-2 יארדים באוויר או פחות:

8) בעצם, שכחו ממהלכים גדולים - המשחק עשוי להיות מוכרע על מסירות לאחור ו-YAC: לפי נתוני NextGen - פטריק מהומס שבר העונה שיא אישי, עם 26.9% מהטארגטים שלו שהלכו לרסיברים מאחורי ה-LOS, כאשר ה-851 יארדים שאלה צברו מדורגים העונה במקום השני בליגה, ובמקום החמישי שתועד מאז 2016. אותן תפיסות גם הפכו ללא פחות מ-45 דאונים ראשונים (הכי הרבה בליגה):

וככה היעילות של ה-YAC של הצ'יפס בפלייאוף הזה נראית בפרספקטיבה היסטורית יותר:

אם הטרנד הזה יימשך, זה אומר שבערך אחת מכל שלוש מסירות של מהומס במשחק תלך מאחורי ה-LOS, ותהיה תלויה, בעיקר, ביכולת של הרסיבר להשיג יארדים אחרי התפיסה. ההגנה של האיגלס הובילה את הליגה מבחינת יארדים בממוצע לניסיון מסירה (4.1) ואחוזי הצלחה (29.9%) במסירות מהז'אנר הזה העונה.
9) הפאס-ראש ההיסטורי של האיגלס כבר אינו חלק מהמשוואה (אבל יש לו תחליף): נתחיל בשורה התחתונה - בסופרבול 57, על המשטח החלקלק באריזונה, האיגלס רשמו אפס סאקים על מהומס. זה הגיע אחרי עונה שבה הקבוצה רשמה את המספר השני בגובהו לקבוצה בהיסטוריה - עם לא פחות מ-70 סאקים בעונה הרגילה! העונה? 41 בלבד (מקום 15 בליגה).
אבל זו חבורה מאוד שונה... הרבה יותר צעירה, ובעיקר כזאת שהלכה, השתפרה, והתגבשה בחצי השני של העונה, וגם בפלייאוף:

גם אם נניח לרגע שגם הפעם הפאס ראש יעבוד פחות טוב מהמצופה - היתרון של הגנת האיגלס העונה הוא, שהיא הרבה יותר מאוזנת בשלושת השלבים שלה.למעשה, היא היחידה בליגה שמייצרת בממוצע EPA שלילי (0.01-)- כשאין לחץ על הקיובי היריב. ב-2022, היא הייתה מדורגת רק במקום ה-24 בליגה בקטגוריה הזאת (0.11).
10) ההגנה של הצ'יפס לקחה העונה צעד אחורה: בניגוד להגנה של האיגלס, ההגנה של הצ'יפס, לדעתי, וגם לדעת לא מעט מספרים, חוותה העונה ריגרסיה מסוימת מבחינת איכות הכיסוי, עם עזיבתו של לג'אריוס סניד. מאז שבוע 8 - היא הייתה אחת החלשות בליגה בדאון 3, ובעיקר נגד המסירה:

אגב, ככה נראית היעילות של ההגנות במשחק הזה מבחינת EPA ממוצע למהלך, בשיקלול העונה כולה, ללא פלייאוף:

האם זה אומר שספאגס לא מסוגל לבשל תבשיל מיוחד שישתק את התקפה האיגלס במשחק הזה? ממש לא. אבל זה בהחלט מסמן שההגנה של הצ'יפס העונה בנויה אחרת - היא הרבה יותר נסמכת על איכות הפאס ראש והפעלת הלחץ על הקיובי היריב מאשר על נעילת רסיברים.
11) הצ'יפס ירצו למסור מהר - האיגלס (אני מעריך) יהיו דביקים מהרגיל בכיסוי: משחק ההתקפה של הצ'יפס בנוי שונה ממה שציפינו, כשראינו את ההחתמה של הוליווד בראון ואת הבחירה בדראפט בקסבייר וורת'י - במקום לבנות על המהירות שלהם כדי להפגיז לעומק, הם מנצלים את החשש מאותן מסירות, כדי לנצל את החללים שנוצרים במרכז המגרש. כחלק מכך, הביצועים של פטריק מהומס העונה צונחים דרמטית, ברגע שהוא מחזיק את הכדור יותר מ-2.5 שניות לפני מסירה (המספרים של ג'יילן הרטס לצידו, כנקודת ייחוס):
במילים פשוטות - ברגע שמהומס בוחר להאריך מהלך, ולא מוצא קריאה מהירה, הוא מדייק הרבה פחות, ומאבד הרבה יותר כדורים. אני מאמין שקרב המוחות בין אנדי ריד לויק פאנג'יו יסוב סביב העניין הזה - אם פאנג'יו יצמיד את הקורנרים לרסיברים שלהם כדי למנוע מסירות מהירות, מהומס עשוי לבחון אותם לעומק. אם הוא ימשוך לתת להם Buffer - הצ'יפס ימשיכו להאריך דרייבים במנות קטנות. הקרב הזה יוכרע על הניואנסים, ועל התקשורת בין שחקני ההגנה של האיגלס - שיצטרכו לתקל טוב, כדי להגביל YAC, ולדעת להחליף ביניהם רסיברים כשהם יהיו בשמירה איזורית.
12) קסבייר וורת'י הוא ה-איש לדאוג לגביו במסירות מהירות: ה-EPA הממוצע של מהומס והצ'יפס במסירות מהירות (מתחת ל-2.5 שניות בין הסנאפ לשחרור הכדור) הוא הגבוה בליגה. בארבעת המשחקים האחרונים של הצ'יפס שהייתה להם חשיבות כלשהי (מושמט כאן שבוע 18 נגד הברונקוס), לוורת'י הלכו 32.4% מהטארגטים האלה, ב-70.8% אחוזי הצלחה, עם EPA מצטבר של 16.5 (כלומר - הן היו שוות ערך ל-16.5 נקודות במצטבר לטובת הצ'יפס).
הנה רק הדוגמא האחרונה, מהמשחק נגד הבילס:
הנה עוד דוגמא מהמשחק מול הצ'ארג'רס העונה - ברגע שוורת'י מקבל קצת "אוויר" על הקו - הכדור מגיע אליו מהר מאוד:
כל מה שהצ'יפס רוצים ומנסים לייצר במשחק ההתקפה שלהם, הוא קצת ספייס לרסיברים המהירים שלהם. וורת'י רץ כאן מאחורי ראוט אחר, במטרה להשתמש בגוף של הרסיבר שלפניו כדי להשיג כמה צעדים של הפרדה מול השומר שלו (במקרה הזה, הסייפטי, דמאר המלין). זוהי המומחיות של הצ'יפס - לתכנן ולהוציא לפועל מהלכים, שמייצרים צפיפות באיזור מסוים של המגרש, כדי להשיג יתרון מול ההגנה. וכך יהיה גם הפעם.
13) שני קווי התקפה חזקים, עם 2 נקודות תורפה מובהקות: קו ההתקפה של הצ'יפס עבר לא מעט טלטלות העונה. זה התחיל מהתקווה הגדולה, הרוקי קינגסלי סוואמטאיה ב-LT, שאיכזב וסופסל מהר מאוד, כמו גם המחליפים שלו. מהומס הופל העונה לשיא קריירה שלילי - 36 סאקים ב-17% מהלחצים עליו שהפכו לסאק. אגב, זה נכון גם לגבי ג'יילן הרטס (שיא שלילי של 38 סאקים, עם 21.5%, נתון קצת יותר טוב מזה של 2022).
ה-OL של הצ'יפס התייצב, יחסית, עם הוויתור על ג'ו טוני הותיק ב-LG וההעברה שלו ל-LT. המחליף שלו, מייק קאליינדו, נחשב לחולייה הפגיעה ביותר על הקו הזה, כשאחריו התאקל הימני, ג'וואן טיילור:

ניתן לראות כאן למעלה שגם אצל האיגלס לא הכול נוצץ - מקאיי בקטון אומנם הצליח להמציא את עצמו מחדש כ-RG בפילי (שיחק תאקל בג'טס בתחילת הקריירה), אבל הוא נראה לא טוב בפאס פרוטקשן בפלייאוף הזה, עם משחק חלש במיוחד נגד הראמס. הסנטר, קאם ג'ורגנס, בעונה ראשונה כפותח בעמדה במקומו של ג'ייסון קלסי, אומנם נבחר לפרו-בול, אבל פציעת הגב שהגבילה אותו בשבועיים הקודמים הובילה ליכולת פחות טובה משמעותית על המגרש. הוא מספר השבוע שהוא במצב רפואי טוב בהרבה, אבל מול כריס ג'ונס ושות' - רק הטוב ביותר שלו יספיק.
14) ג'יילן הרטס הוא שחקן שונה נגד הבליץ ממה שראינו בשנתיים הקודמות: כולנו יודעים שסטיב ספאגנולו אוהב לשלוח בליצים, נכון? נכון. כולנו יודעים שהוא רב-אומן בתחום, נכון? נכון. וכולנו יודעים שג'יילן הרטס לא ממש טוב בלקרוא ולהתמודד עם הבליץ, נכון? אז זהו - שזה כבר לא נכון. שימו לב לטבלה שלמטה, שממנה אפשר ללמוד, בצורה די אמפירית, שג'יילן הרטס היה העונה טופ-10, ואולי גם יותר מכך, נגד הבליץ:

אז מה השתנה? אני סבור שיעילות נגד הבליץ היא עדות לעבודת מתאם ההתקפה, לא פחות מאשר היא עדות ליכולת עיבוד המידע וקבלת ההחלטות של הקוורטרבק. בניגוד לעונה שעברה, נראה שלהרטס יש ברוב המהלכים (לא בכולם, עדיין יש כשלים מסוימים) ראוט שהוא יודע ללכת אליו מהר מול הבליץ, ולרוב זה עובד.
אגב, גם בסופרבול של 2022 - אף אחד מבין 18 הבליצים ששלח ספאגנולו לא נגמר בסאק על ג'יילן הרטס.
15) פטריק מהומס הוא חד משמעית הקיובי הטוב במפגש הזה - אבל הוא משחק פחות טוב מב-2022: אם תבחנו את התרשים למטה, תראו שמהומס של עונת סופרבול 57 היה טוב משמעותית מכמעט כל קיובי אחר ששיחק בשלוש העונות האחרונות ב-NFL, אם בוחנים את אחוזי ההצלחה וה-EPA הממוצע של המלכים שלו:

16) לפעמים המהלך הכי טוב שקיובי יכול לעשות - הוא פשוט לא לבצע מהלך רע: יצא לי לדבר ולכתוב על זה בעבר בהקשר הקבוצתי, אבל אם יש משהו שחומק מעיניי הצופה הממוצע בהקשר של הערכת ההתקפה של אנדי ריד והיכולות של מהומס, זו היכולת שלו פשוט להימנע ממהלכים שליליים. אפשר לראות בגרף למטה, שבוחן את יכולת ההימנעויות של קיוביז (בעונות 2006-2024) מסאקים (על ציר X) ואת היחס בין מסירות גדולות (Big Time Throws - מסירות שמוגדרות כקשות ע"י PFF) למהלכים ששווים איבוד (Turnover Worthy Plays) - מהומס מדורג שני, רק לפייטון מאנינג, בהימנעויות מסאקים, וחמישי ביחס בין מסירות "גדולות" למהלכים ששווים איבוד:

זה יהיה משמעותי מול הגנה של האיגלס שגרמה ללא פחות מ-10 איבודים בשלושת משחקי הפלייאוף העונה.
17) האיגלס מפגיזים על הקרקע, אבל הצ'יפס יודעים למנוע זאת לא רע: כולם ראו את הקולקציה של טאצ'דאונים ארוכים של סקוואן העונה. גם נגד הראמס והקומנדרס בפלייאוף הזה ממש. בכלל - לאיגלס כבר יש את כמות היארדים הגדולה ביותר על הקרקע בעונה (כולל פוסט-סיזן) בתולדות -NFL, עוד לפני שהסופרבול הזה יצא לדרך - עם 3,731 יארדים.
הצ'יפס ירצו, לפני הכול, לבלום את זה, ויש להם לפחות נתון אחד שנותן לי אמונה שהם מסוגלים - הם איפשרו רק 3 טאצ'דאונים על הקרקע העונה, שהיו ארוכים יותר משבעה יארדים: 62 יארדים לג'רום פורד, 26 יארדים לג'וש אלן, ו-13 יארדים לג'ו מיקסון בדיוויז'נל.
18) שתי ההופעות הסטטיסטיות הכי מרשימות של ג'יילן הרטס כמוסר - הגיעו נגד הצ'יפס:
בעונה הרגילה - 387 יארדים בעונת 2021.
בפלייאוף - 304 בסופרבול 57.
האם זה מקרי? כנראה שנגלה בראשון.
19) אחד מהשחקנים הבודדים בסגל של האיגלס שזכה בסופרבול חוזר למשחק מפציעה ממושכת: מדובר, כמובן, בדיפנסיב-אנד ברנדון גרהאם, שגם היה חתום על אחד המהלכים המשמעותיים בניצחון באותו סופרבול על הפאטס ובריידי:
שימו לב שלמרות שהוא DE, מתאם ההגנה, ג'ים שוורץ, נתן לו לעשות את הראש כאן מעמדה של DT מול גארד - אל תופתעו אם פאנג'יו יעשה כמה מהלכים כאלה מול הגארד השמאלי של הצ'יפס במשחק הזה.
20) טרנט מקדאפי יהיה כנראה הקורנר הכי טוב על המגרש - אבל קוויניון מיטשל לא הרבה מאחוריו: מכל הדיפנסיב בקס שטורגטו מאז 2018, לפחות 10 פעמים לאורך ריצת פלייאוף, הרוקי של האיגלס רושם את הפאסר רייטינג הכי נמוך שנמדד (4.8 בלבד!). אנחנו מדברים על 17 טארגטים - 5 תפיסות ל-24 יארדים, ו-2 אינטרספשנים:
במילים אחרות - בפלייאוף הזה, עדיף לקיובי לעשות ספייק של הכדור לקרקע מאשר למסור לצד של מיטשל.
21) קארים האנט מקשה על ההגנות להוריד אותו לקרקע בפוסט-סיזן הזה: לפי נתוני NextGen, ב-25 נשיאות כדור בפלייאוף הזה, האנט שבר 11 תאקלים (44.0% אחוז) - מבחינת אחוזי תאקלים שהוא הצליח לגבור עליהם - זה נתון יותר מכפול מהמספר של העונה הרגילה (19.6%). אני מניח שהצ'יפס ינסו לרוץ איתו ועם פאצ'קו בדאונים מוקדמים, כדי להפיק לעצמם דאון 3 קצר-בינוני, מבלי לפגוע יותר מדי באיזון של ההתקפה.
22) ה"טוש פוש" המקורי חוזר לבמה הגדולה ביותר: ברגעים המכריעים ביותר בגמר ה-AFC, קו ההגנה של הצ'יפס הצליח למנוע את ה-Sneak של ג'וש אלן. אבל כפי שהסברתי בפוסט הקודם שלי, ה"טוש פוש" של האיגלס הוא חיה אחרת לגמרי - גם אחרי פרישתו של העוגן של המהלך, הסנטר ג'ייסון קלסי, המהלך הזה עבד העונה בהצלחה ב-80.9% מהניסיונות (38 מתוך 47), כאשר ב-8 מתוך תשעת המקרים שבהם הוא כשל - האיגלס הצליחו להשיג דאון 1 או TD במהלך העוקב (שגם הוא, היה טוש פוש).
והנקודות הראשונות בסופרבול 2022? ניחשתם נכון - הגיעו מטוש פוש של הרטס:
23) אי אפשר בלי עוד כמה מילים על סקוואן ומה שהוא מייצג: סקוואן הוא אולי אחת מהחתמות הפרי-אייג'נסי המוצלחות בתולדות הליגה, אבל שתי הקבוצות האלו הגיעו למעמד בזכות כמה דראפטים מאוד מוצלחים. זוהי גם הסיבה שהאיגלס יכולים להרשות לעצמם לשלם לו העונה 12.4 מיליון דולר - סכום הגבוה יותר מהשכר המצטבר של הרצים המובילים של שבעת אלופות הסופרבול הקודמות.
מתוך 11 הפותחים של הצ'יפס בהתקפה - 7 הם בחירות דראפט של KC. מתוך 11 פותחים בהגנה - 9 הם בחירות של KC.
מתוך 11 הפותחים של האיגלס בהתקפה - 7 הם בחירות דראפט שלהם. מתוך 11 פותחים בהגנה - 8 הם בחירות שלהם.
מהלכי פרי-אייג'נסי וטריידים, גדולים כקטנים, הם לרוב רק המהלכים המשלימים. הם אף פעם לא התמונה כולה, לפחות לא בקבוצות שמגיעות עד הסוף. ונניח לרגע בצד את הקבוצות של הראמס שרצו רחוק בשנים האחרונות - זהו יוצא מן הכלל שפחות מעיד על הכלל.
24) מאצ'אפ מפתח לטובת האיגלס: נולאן סמית (LDE) מול ג'וואן טיילור (RT) - לסמית הצעיר (בחירה 31 בדראפט 2023) יש 4.5 סאקים בפלייאוף הזה. זהו שיא פרנצ'ייז של האיגלס, והיד עוד נטויה. מדובר באחד מהפאס ראשרים הכי מהירים בליגה (רק בקומביין 40 יארד ב-4.39 שניות), כפי שאפשר לראות בסאק הזה על ג'יידן דניאלס מהמשחק האחרון:
כאמור, הוא יתמודד מול טיילור, שאיפשר לחץ על מהומס ב-6.1% מהדרופבקים שלו בפלייאוף.
25) מאצ'אפ מפתח לטובת הצ'יפס: קריד האמפרי (סנטר) מול ג'יילן קרטר (RDT) - אם קיים שחקן IOL בליגה שיכול להתמודד עם ג'יילן קרטר באחד-על-אחד, זהו האמפרי. כאמור - לא איפשר אפילו לחץ אחד על מהומס בפוסט-סיזן הזה, ולאורך העונה איפשר 7 ב-708 סנאפים בפאס פרוטקשן! (הבא אחריו - זאק פרייז'ר מהסטילרס עם 12 לחצים ב-548 סנאפים). קרטר מתמודד העונה עם הרבה מאוד דאבל-טימס, ואם גם הצ'יפס יבחרו לעבוד ככה, אז לצד האמפרי בצד שקרטר אוהב לעבוד ממנו ניצב עוד שחקן עילית בעמדה שלו, הגארד טריי סמית, שמסיים חוזה ממש העונה. מעניין יהיה לראות האם האמפרי יוזז לסייע על קרטר, או שההעדפה תהיה להשתמש בו כדי לתגבר במאבק של קאליינדו מול מילטון וויליאמס.
26) טופ 5 סיבות שהצ'יפס ינצחו:
הם הרבה יותר טובים בשלושת המקומות הכי חשובים בקבוצה: קוורטרבק, מאמן ראשי/פלייקולר, מתאם הגנה
יש להם יותר ניסיון במשחקי אליפות, והטבעת השלישית הרצופה מרגישה כמו משהו ש"אמור" לקרות
אם זה יהיה משחק צמוד - הצ'יפס הוכיחו שהם הכי טובים בליגה בלפענח כיצד לנצח משחקים כאלה
לצ'יפס יש את שחקן ההגנה הכי טוב על המגרש (כריס ג'ונס) שגם הוכיח שהוא מתעלה ברגע האמת
אם קיים תסריט לעונה הזאת, אין ספק שזה יופיע בו
27) טופ 5 סיבות שהאיגלס ינצח:
הם הסגל המוכשר יותר, בכללותו
הם הקבוצה ששיחקה טוב יותר לאורך העונה, בשני צידי המגרש
יש להם את שחקן ההתקפה הכי מסוכן העונה, והוא מתמודד מול הגנת ריצה לא מדהימה
יש להם קווים יותר עמוקים, בשני הצדדים של הכדור
הם כבר מנעו רצף אחד של שלוש טבעות - מול השושלת של הפטריוטס
28) הפיק שלי: הצ'יפס ישלימו Three-peat היסטורי, עם ניצחון 24-20.
29) הפיק שלכם:
מי תזכה בסופרבול?
קנזס סיטי צ'יפס
פילדלפיה איגלס
תודה על כתיבה נהדרת ומשכילה לאורך כל העונה וגו בירדס!
סקירה נפלאה. יום אחד תסביר לי כמו מפגר איך להסתכל על כל הטבלאות האלו שאתה שם כי בתור אחד עם דיסלקציה זה עושה לי סחרחורת
תודה אורן על הסקירה הנרחבת ועל על ההשקעה המטורפת והסופר מקצועית לכל אורך העונה שהייתה מהנה ביותר.
להלן כמה הגיגים שלי:
באחת מתוכניות הספורט בארה"ב, הסופרבול הזה תואר כסופרבול שאתה מקווה שתזכה בו הקבוצה שאתה לא סובל/שונא פחות. כמה נכון. קיווינו לפנים חדשות בגמר: בילס, ליונס ובסוף קיבלנו איגלס וצ'יפס.
בשנות ה 70 וה 80 של המאה הקודמת היתה אימרה שאמרה: כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת.
לצערי זה יהיה המצב גם ביום ראשון והלוואי שאתבדה (לא סובל פחות את האיגלס)
שיהיה לכולנו אחלה גמר
שחר
יש כמה בעיות עם סטטיסטיקות בפוטבול. טווח הדגימה הוא מלכתחילה קטן מאוד. 20 משחקים לכל היותר זה כלום בפני עצמו אבל מה שעושה את זה עוד יותר בעייתי זה שהסגל עובר שינויים והתאמות במהלך השנה. שחקנים נפצעים, חוזרים מפציעה או פשוט מוזזים לתפקיד אחר כי בתפקיד ההוא נהיה פתאום חור כמו תאקל שמאלי בצ'יפס. אז הסטטיסיקה נותנת לך איזה ממוצע על כמה קבוצות שונות לגמרי. אבל ממוצע לא משחק פוטבול, משחקת אחת הקבוצות שנכללות בממוצע. מה שעוד יותר מטה את הנתונים זו העובדה שהמאמנים בונים תוכנית משחק ספציפית להגנה ולהתקפה של הקבוצה השניה. שוב, זה לא תהיה תוכנית המשחק הממוצעת שאתה רואה בסטטיסטיקות אלה תוכנית משחק ספציפית שמותאמת לעצור את סקואן למשל או לתקוף את הצאקלים של הצ'יפס. לכן אתה…