אחרי שעברנו שבשבוע שעבר על ה- AFC North - נשארים בצפון, רק עוברים קונפרנס, עם ה- NFC North. הבית ששלח בעונה שעברה 2 נציגות לפלייאוף, שרשמו 3 נצחונות (שכמעט תורגמו לנציגות בסופרבול).
הדינמיקה של הבית השתנתה דרמטית בשנתיים האחרונות - הנמושה המסורתית, דטרויט ליונס, הפכה פתאום להיות מלכת הג'ונגל. עם הקיובי הכי מנוסה, עם הרקורד הכי טוב, מול יריבות שבשתיים מהן צפוי לפתוח (בשלב כזה או אחר של העונה) קיובי רוקי, ועוד אחת עם קוורטרבק שישמש כפותח עונה שנייה בקריירה בלבד.
אז האם יש בכלל מישהי בבית הזה שעוד מסוגלת לקרוא תיגר אמיתי על האלפא? מתי ג'יי.ג'יי מקארתי יקבל את המושכות מדארנולד? האם ג'ורדן לאב ימשיך את הזינוק המטאורי שלו, או שיחווה ריגרסיה בשנה ב' כפותח? והאם קיילב וויליאמס יקיים את ההבטחה האדירה על המגרש, או שדרמות מאחורי הקלעים ימשיכו לתת את הטון בשיקגו?
גם הפעם - אני אנתח כל קבוצה לפי שישה פרמטרים משלי:
למה אני אופטימי?
למה אני פסימי?
איש המפתח
נתון מפתח
תרחיש החלומות ותרחיש הבלהות
תחזית לסיכום
תזכורת לדגש חשוב: אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את התחזיות שלי לעונה, עד לשבוע של שריקת הפתיחה של העונה. בתחילת אותו שבוע (1/2.9) אפרסם פוסט סיכום עם התחזיות הסופיות שלי, כולל מצטייני העונה וכו.
דטרויט ליונס
למה אני אופטימי
בדטרויט מרגישים שהם עלו על משהו. לא סתם הם הספיקו להאריך באוף-סיזן הזה חוזים ל-GM, בראד הולמס, למאמן הראשי, דן קמפבל, לקוורטרבק, ג'ארד גוף, ולשחקני המפתח - פניי סוול ואמון-רה סיינט בראון.
הליונס פוגעים בול בדראפט כבר 3 שנים ברצף, ויש להם היום סגל מהאיכותיים בליגה, בלי יותר מדי חורים או נקודות תורפה. אם מסתכלים על אבני היסוד שכל קבוצה צריכה בדרך לאליפות - נראה שיש לליונס את הכול:
קיובי מנוסה עם רקורד טוב בפלייאוף
פאס ראשר Elite
תאקל טופ 3 בליגה (וכנראה שגם קו ההתקפה בכללותו טופ 3)
מקבץ Skill Players שאפשר לבנות סביבם התקפה מגוונת
על הנייר, ההצלחה של הקבוצה נבנית נכון ובהדרגה - כשהיא לוקחת כמה צעדים קדימה באופן עקבי בשנים האחרונות. צריך כמובן לזכור שה-NFL היא לא ליגה לינארית, והכול יכול להתהפך ברגע, אבל זוהי תמונת המצב הנוכחית.
למה אני פסימי
הגנת המסירה של הליונס היא עדיין בגדר סימן שאלה, והפאס ראש לא השתדרג משמעותית (על הנייר) כדי לסייע בכך.
ג'יימסון וויליאמס הראה ניצוצות, אבל אין כרגע אינדיקציה מובהקת, בגודל דגימה מספק, שהוא יוכל להיות WR2 אפקטיבי בהתקפה של דטרויט.
דן קמפבל הוא מאמן יצרי - לטוב ולרע - זה ניצח להם הרבה משחקים, אבל (בדיעבד) זה גם כנראה הפסיד להם משחקים (נגד הקאובויס בעונה הרגילה, נגד הניינרס בהחלטות על דאון 4). מאמן שנאמן לדרך שלו זה מצוין, אבל לפעמים צריך גם לעשות התאמות ולשנות גישה. דווקא במקומות האלה, אתה יכול למצוא את היריב פגיע.
איש המפתח
דן קמפבל, מאמן ראשי:
הקבוצה הזאת נבנתה בצלמו ובדמותו של קמפבל. הוא הדמות שחתומה יותר מכל (יחד עם ה-GM הולמס) על ההפיכה של הפרנצ'ייז מבדיחה שמזוהה עם לוזריות לקבוצה מנצחת, ושצפויה לתת את הטון בדטרויט לשנים הבאות. בן ג'ונסון, מתאם ההתקפה המצוין, הפתיע את כולם כשהחליט להישאר עוד עונה - אבל זה לא צפוי להימשך זמן רב מדי, וכל כובד המשקל ימשיך להישען על הכתפיים של קמפבל.
כפי שציינתי בסעיף הקודם - אין שום בושה במאמן שלא הולך עם הראש בקיר ומבצע התאמות בשיטה שלו. קייל שנהאן, שהיה ממותג שנים כפחדן בגלל השמרנות היתרה שלו בדאון 4, הימר והלך על זה בטריק פליי בסופרבול האחרון - וזה הפך ל-TD וכמעט הביא לו טבעת ראשונה.
אני צופה שגם קמפבל יידרש להפגין יותר גמישות מחשבתית ובגרות העונה. האם הוא יגיב כמו שכולם מצפים ממנו, או שהוא יידע להפתיע את כולם? TBD...
נתון מפתח
הגנת המסירה של הליונס הייתה שנייה מהסוף ביעילות נגד המסירה בעונה שעברה (7.8 יארדים לניסיון מסירה, רק הבנגלס היו חלשים יותר - עם 8.1). כפי שציינתי בשיחות על הליונס בחודשים האחרונים, ובכלל - אני מאמין ששיפור הפאס ראש הוא דרך הרבה יותר אפקטיבית לתקן הגנת מסירה מאשר שיפור הסקנדרי.
למה? פשוט - תמצא פאס ראשר מצוין שיודע להגיע לקיובי מהר - ושיבשת לגמרי את התקפת היריב. ברגע שהגעת לקיובי והפעלת עליו לחץ/יצרת סאק - נגמר המהלך.
מנגד, נאמר ופגעת בול באחת מהקורנרים שלקחת בדראפט (ארנולד או רייקסטרו), והתברר שהוא Lock-Down Corner - אז שיתקת בערך שליש מהמגרש, אבל מה עם שני השלישים הנותרים? אם אין פאס ראש - הם עדיין חשופים.
האם יהיה מישהו מאחורי איידן האצ'ינסון שיידע להתעלות כפאס ראש מהאדג' השני? אולי ג'יימס יוסטון שהיה פצוע במרבית העונה שעברה? או מרכוס דאבנפורט, שהיה פצוע רוב הקריירה (ופותח את מחנה האימונים ב-PUP)?
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: הליונס ממשיכים את רצף הפגיעות שלהם בדראפטים, וזוג הרוקי קורנרז, ברוטציה עם קרלטון דיוויס ובריאן ברנץ', נועלים כמעט לגמרי את הסקנדרי, מה שמאפשר לאיידן האצ'ינסון לזלול ולהגיע לראשונה בקריירה ל-20 סאקים בעונה.
בהתקפה, ג'אמיר גיבס ממשיך מאיפה שהוא סיים את העונה שעברה, והופך להיות אחד כלי הנשק הכי מסוכנים שיש בליגה מהבקפילד - גם כרץ וגם כתופס. השילוב בינו לבין סיינט בראון ולאפורטה מגיע לשיאים חדשים - כשג'יימסון וויליאמס סוף-סוף הופך לאיום לעומק שקיוו שיהיה בכניסה לליגה.
הליונס נועלים את הסיד ה-1 עם 14 ניצחונות בעונה הרגילה, ונוקמים בניינרס בגמר ה-NFC כדי להגיע, סוף-סוף, לסופרבול. באירוע עצמו, שחקני דטרויט מזנקים מחדר ההלבשה לכר הדשא בסופרדום בניו אורלינס לצלילי Lose Yourself של האוהד השרוף, אמינם, ודורסים את אלופת ה-AFC (תהיה מי שתהיה) בדרך לסופרבול ראשון בתולדות הפרנצ'ייז.
בתרחיש הבלהות: ג'ארד גוף חוזר להיות השחקן שהראמס העבירו בטרייד, בזמן שויתרו על 30 מיליון דולר של Dead Cap.
התחזית המוקדמת שלי
למרות שהבית סביבם התחזק השנה, אני חושב שהליונס הם לג'יט - נבנו בצורה נכונה, ויסיימו את העונה במאזן של 11-7 או, לפי הסימונים שלי למטה - 12-6:
גרין ביי פאקרס
למה אני אופטימי
מאט לאפלור + ג'ורדן לאב = על הנייר, אחד מהשילובים הקטלניים בליגה בין פלייקולר לקיובי. זה השילוב שהנפיק את המספרים הכי טובים בישורת האחרונה של 2023, שהביס את הקאובויס בג'רי וורלד בסיבוב הראשון של הפוסט-סיזן, והיה קרוב (מאוד!) גם לשלוח את הניינרס הביתה. שילוב שהוביל את הליגה בעונה שעברה באחוז ה-TD במצבים של פחות מ-10 יארדים לאנדזון - עם 61.1% הצלחה (לפני ג'וש דובס בויקינגס והקארדס עם 50%, וברוק פורדי עם 46.7%).
הפאקרס ידעו וזיהו שיש להם בעיה בעמדת הסייפטי - ותקפו אותה חזיתית, עם ההחתמה הכי נוצצת שלהם בפגרה (קסבייר מקיני מהג'איינטס) ובחירת דראפט גבוהה (ג'אבון בולארד). הם גם הביאו את אדג'רין קופר לחזק את עמדת הליינבקר, שלא ממש עזרה בעונה שעברה להגנת ריצה מהחלשות בליגה.
למה אני פסימי
לפאקרס עדיין אין אלפא בחדר הרסיברים - וזה לא משהו אופייני לאלופות סופרבול ב-20 השנים האחרונות. קורה - אבל לא נפוץ.
ובכלל, הקבוצה היא עדיין אחת הצעירות, אם לא הצעירה ביותר בליגה. בעונה שעברה היא הייתה צעירה ברמות היסטוריות, ביחס לכל הקבוצות שהגיעו לפלייאוף בעידן הסופרבול. הפאקרס הובילו את הליגה, בפער ניכר, מבחינת אחוז הסנאפים בצד ההתקפי של שחקנים שעדיין נמצאים ב-3 השנים הראשונות שלהם בליגה (מקום 1 עם 63%. במקום השני - טמפה ביי - עם 54%).
ושימו לב לגרף הזה - שמציג את אחוז הסנאפים הכולל של שחקני הבית, שנבחרו על ידי כל קבוצה בדראפט:
אני לא מציין את זה בקטע רע (אם כבר ההפך), ונכון שריצת פוסט-סיזן אחת תעזור מאוד, אבל מנהיגים מנוסים כמו דיוואנדרה קמפבל (ניינרס) ודיוויד בקטיארי (עדיין מחפש) - עזבו. מי יחזיק וירים את חדר ההלבשה הזה ברגעים הקשים?
איש המפתח
ג'ף האפלי, מתאם ההגנה החדש:
האפלי, שזכה באוהיו סטייט לכינוי "המכשף" - אחרי שהגיע להגנה שדורגה 72 בפוטבול המכללות בעונת 2018 (מבחינת Yards Allowed) ולקח אותה למקום הראשון בקטגוריה בעונה שלאחר מכן. ההישג הזה זיכה אותו בתפקיד המאמן הראשי בבוסטון קולג', ולמעשה בשנים האחרונות - הוא בכלל לא היה פלייקולר בהגנה, משימה שהוא ייקח על עצמו שוב לראשונה מזה 4 שנים.
תחת המתאם הקודם, ג'ו ברי (בעונות 2021-2023), ההגנה של הפאקרס נחשבה לדי אנדר-אצ'יברית - אם תסתכלו אך ורק על קו ההגנה, תוכלו למצוא שם לא פחות מ-4 בחירות סיבוב ראשון (גרי, ווקר, וואייט ו-ואן נס) ובחירת סיבוב 2 (פרסטון סמית), ובכל זאת - שימו לב לדירוגים של הגנת הפאקרס באותן עונות בכמות הסאקים והגנת הריצה (מבחינת יארדים):
2023: מקום 16 בסאקים, מקום 28 ביארדים על הקרקע
2022: מקום 28 בסאקים, מקום 26 ביארדים על הקרקע
2021: מקום 16 בסאקים, מקום 11 ביארדים על הקרקע
משהו כאן לא מתחבר. ואי אפשר לומר שהפאקרס לא עשו מעל ומעבר כדי לטפל בזה ברמת הכישרון. אז כנראה, כנראה, שמשהו ברמת ה-Scheme והפלייקולינג לא מדביק את כל הכישרון הגולמי הזה ביחד.
נתון מפתח
שימו לב לדירוגים של ג'ורדן לאב בעונה שעברה, אחרי שבוע 11 (וכל אלה - למרות שהוא התמודד עם הבליץ בשיעור הגבוה ביותר בליגה - 41% מניסיונות המסירה שלו):
מסירות+ריצות ל-TD: מקום 1 (20)
יארדים באוויר: מקום 1 (2,150)
ממוצע EPA לניסיון מסירה: מקום 1 (0.26+)
אחוז הסאקים שספג: מקום 1 (4.1%)
יחס טאצ'דאונים ל-INTs: מקום 1 (18:1)
אחוזי השלמה: מקום 3 (70.3%)
אחוז המרה בדאון 3: מקום 3 (49%)
אם לאב יצליח לשמור על מספרים כאלה לאורך עונה שלמה - לפאקרס יש סיכוי לא רע בכלל לקחת את הבית שלהם.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: לאב ולאפלור ממשיכים בדיוק מהנקודה שבה הפסיקו את העונה הרגילה של 2023, מנצחים את האיגלס בסאו-פאולו במשחק הפתיחה, ומאותה נקודה - ריקוד הסמבה הזה לא ממש נעצר... ההגנה סוף-סוף מצליחה להתחבר - הפאס ראש מגיע ליעדו מהר, הסקנדרי נהנה מההזדמנויות החדשות שהוא מקבל. קסבייר מקיני מוביל את הליגה עם 8 חטיפות, כולל 3 פיק-סיקסים, וכקבוצה - הפאקרס מסיימים בטופ של הליגה עם 60 סאקים בעונה.
גרין ביי לוקחים את כתר הצפון מהליונס - עם מאזן 12-6, שמתורגם לסיד 2. יתרון הביתיות בלאמבו גם שווה לפאקרס שני ניצחונות ביתיים, ו-Upset בבית של המדורגת ראשונה ב-NFC, וטבעת הסופרבול נגזלת מידיהם רק במשחק האחרון של העונה. אבל זאת תהיה הפעם האחרונה שמישהו יצביע שוב על הגילאים ו/או חוסר הניסיון של הפאקרס - שיהפכו רשמית מאותה נקודה ל-Powerhouse של ה-NFC בשנים הבאות.
בתרחיש הבלהות: ג'ורדן לאב חווה Sophomore Slump, ומוביל את הליגה באיבודי כדור. אף אחד מהרסיברים של הפאקרס לא מצליח להשיג יותר מ-500 יארדים ו/או 5 טאצ'דאונים בעונה, והיחידה כולה מסיימת בשליש התחתון של הליגה. הכיסא של לאפלור מיד מתחמם. מהצד השני - הקסם של "המכשף" האפלי מתפוגג, וגורם לאוהדי הפאקרס לייחל לחזור לימים של הפריכיות של ההגנות של בריידי. הפאקרס מסיימים במקום השלישי בבית, עם מאזן זהה לזה של מינסוטה, מפספסים את הפליאוף, ובקושי מצליחים אפילו לגרד בחירת טופ 10 ב-2025.
התחזית המוקדמת שלי
האמנתי בג'ורדן לאב בעונה שעברה לפני שראיתי ממנו יותר מכמה סנאפים בודדים, ואני מאמין בו השנה יותר. אני לא חושב שהפאקרס נחלשו דרמטית באף עמדה על המגרש, והם התחזקו בכמה וכמה מהן - הם יסיימו את העונה במאזן 10-7 ועם מקום בפלייאוף.
מינסוטה ויקינגס
למה אני אופטימי
כתבתי על זה בפוסטים של סיכום הפרי-אייג'נסי, ובסיכום הדראפט - אני אוהב את המהלכים שעושים במינסוטה: ג'ונתן גרינארד, אנדרו ואן הינקל, בלייק קושמן.. אפילו אארון ג'ונס (אחרי סיומת חזקה מאוד לעונה שעברה, ועם יצר נקם חזק בדם) - כולם תוספת סולידיות מאוד. הויקינגס התנהלו בפגרה הזאת כפרנצ'ייז עם תוכנית - וזה המשיך גם בטרייד-אפים בדראפט על מקארתי ודאלאס טרנר.
יותר מהכול - הם סגרו וחתמו את סאגת ההארכה של ג'סטין ג'פרסון עם חוזה חדש - ועם כלי נשק כזה, הקיובי הבא של הקבוצה (יהיה אשר יהיה) כבר יהיה בנקודת פתיחה טובה מאוד.
למה אני פסימי
כי סאם דארנולד צפוי לפתוח את העונה כ-QB1. כי ג'יי.ג'יי מקארתי לא נדרש בקולג' להוביל התקפה ולקחת אותה על הגב שלו באמת, ולא נראה שלויקינגס יש את משחק הריצה או את ההגנה כדי לאפשר לו את הפריוולגיה הזאת.
כי קו ההתקפה אומנם כולל כמה כוכבים, לפחות בפוטנציה, אבל אינו יציב מספיק כיחידה - וזו בעיה כשתמונת המצב בעמדת הקיובי היא כזו.
כי אארון ג'ונס מזדקן, כי הוקנסון פצוע, כי אדיסון עושה שטויות ונוהג שיכור בפגרה.
וגם כי אני תוהה אם לבריאן פלורס עדיין יש את זה, ואם הוא לא One Trick Pony שפשוט עושה המון בליצים ותו לא, והליגה למדה להתמודד עם זה בשנים האחרונות?
איש המפתח
גסטין ג'פרסון, רסיבר:
ג'פרסון קיבל את ה-Pay Day המצופה שלו, והפך ל-Non-QB היקר ביותר בתולדות הליגה - 140 מיליון דולר בסך הכול, ו-35 בממוצע לעונה - זה יותר ממחצית הקיוביז הפותחים בליגה. וזה מספר מחייב. דארנולד + מקארתי, למשל, יקבלו השנה פחות מ-5.8 מיליון דולר - ביחד.
הויקינגס יודעים שהם יכולים לפעול כך, כי קיובי העתיד שלהם צפוי לשחק על חוזה רוקי יחסית צנוע במהלך אותן 4 עונות של יתרת החוזה של Jets. האם הוא שווה את זה? בואקום - חד משמעית כן. הוא ניפץ כל כך הרבה שיאים, ורושם לאורך הקריירה 98.3 יארדים בממוצע למשחק (הכי גבוה אי פעם). ועדיין - מה זה הרוויח לויקינגס מאז שהוא נכנס לליגה? קצת הצלחה בעונה הרגילה, וכמעט כלום מעבר לכך.
ג'פרסון יהיה חייב להיות שמיכת הביטחון של דארנולד (וכנראה שדי מהר, גם של מקארתי). והוא יהיה כנראה הגורם הכי חשוב בהתפתחות שלו. אה, ועוד עניין - עם טי.ג'יי הוקנסון בחוץ עם פציעה לפרק זמן לא ידוע - הגיע הזמן שג'פרסון יתחיל גם לנפק מספרים קצת יותר טובים בטור הטאצ'דאונים (יש לו עונה 1 בלבד מתוך 4 בליגה עם יותר מ-8, ואף אחת עם יותר מ-10).
נתון מפתח
לויקינגס היו 81 סאקים ב-2 העונות האחרונות - 27 מהן הגיעו משחקן אחד, שכבר לא נמצא בקבוצה - דאניל האנטר (חתם ביוסטון כפרי אייג'נט). זה שווה ל-33% מסך כל הסאקים של הקבוצה בתקופה הזאת!
לשם ההשוואה:
מיילס גארט - 35.4%
טריי הנדריקסון - 34.4%
ג'וש היינס-אלן - 32.6%
מייקה פארסונס - 27.5%
***לא הכנסתי את טי.ג'יי וואט לכאן, בגלל הפציעות ב-2022***
אז כן, זה אובדן משמעותי מאוד, של שחקן שאחראי לנתח דרמטי מהמהלכים הגדולים של הקבוצה שלו בהגנה.
אם שלל האדג'ים שהקבוצה צירפה, בשילוב ה-Scheme של פלורס, יספיקו כדי למלא את הבור הזה?
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: ג'יי.ג'יי מקארתי מתלבש כבר בשבוע 1. ג'סטין ג'פרסון נשאר בריא, ושובר את שיא היארדים באוויר לעונה - עם יותר מ-2000 + מספר דו-ספרתי של TDs. אארון ג'ונס נותן לויקינגס את האיזון בהתקפה שהיה להם כל כך חסר בעונה שעברה. טי.ג'יי הוקנסון חוזר מפציעה מוקדם מהצפוי ונראה שוב כמו TE טופ-5 בליגה. ההגנה מתגברת בקלות על החיסרון של האנטר, ומסיימת טופ 8 בליגה ביארדים, נקודות וסאקים.
הויקינגס מסיימים במאזן 10-7 שמכניס אותם לפלייאוף, שם מקארתי רושם ניצחון פלייאוף ראשון, בחוץ, כבר בעונתו הראשונה. הוא מספק תצוגה הירואית גם בדיוויז'נאל, אבל זה לא מספיק בשביל להגיע לגמר ה-NFC. הפעם.
הויקינגס יוצאים לפגרת 2025 בטון חיובי, עם פרנצ'ייז קיובי מובהק נעול בחוזה רוקי ל-3 שנים נוספות, ועכשיו כל מה שצריך לעשות - זה להמשיך לבנות סביבו.
בתרחיש הבלהות: ג'יי.ג'יי מקארתי, למרות הדיווחים לאורך הפגרה על תהליך הלמידה המהיר שלו, לא מתלטש בזמן, וסאם דארנולד פותח ב-5 המשחקים הראשונים, אותם הויקינגס מסיימים במאזן 0-5. מקארתי מושלך למערכה מיד לאחר הביי, מתחיל צולע, ממשיך צולע, ומסיים צולע - עם מאזן של 2 ניצחונות בלבד ו-10 הפסדים. הויקינגס מרוויחים את הבחירה ה-1 בדראפט 2025, אבל נראה שבחירת הסיבוב הראשון שלהם מהעונה שעברה - לא הולכת למקום טוב. ועם הכניסה לאוף-סיזן הבא, שוב חוזרים הדיבורים על טרייד על ג'סטין ג'פרסון...
התחזית המוקדמת שלי
אני חושב ש-7-10 זה יעד די סטנדרטי לכוון אליו עם הלו"ז הזה, ולא רואה כאן המון אפסייד או דאונסייד, גם אם הדברים יתחברו די טוב.
שיקגו ברס
למה אני אופטימי
כי, בניגוד לשנים קודמות, נראה שהברס בנו נכון מסביב לפרנצ'ייז קיובי החדש שלהם (תוספות נשקים ברסיבר, קו התקפה משופר, מתאם התקפה מעץ האימון של שון מקווי). בנוסף, שיין וולדרון מגיע מקבוצה עם חדר רסיברים צפוף ומלא אגו (היה OC של סיאטל בשלוש השנים האחרונות), כך שעומס הכישרון שם (אלן+מור+אודונזה) לא אמור להרתיע אותו.
קינן אלן ודי.ג'יי מור הם, לדעתי, טופ 15 רסיברים בליגה, וקשה לי להתאר כמה רום אודונזה הרשים אותי במהלך האוף-סיזן, ואפילו בקטע הקצר הזה מהארד נוקס:
ההגנה של הברס נראתה טוב בחצי העונה שעברה, ויש לה שחקנים טובים מאוד בכל השלבים - מונטז סווט, טי.ג'יי אדווארדס, ג'קוואן בריסקר, וכמובן - ג'יילן ג'ונסון שיפתח עונה עם חוזה חדש וראש שקט.
למה אני פסימי
מאט איברפלוס עדיין מרגיש לי כמה טיפוס שלא יהיה מאמן מנצח בליגה לאורך זמן.
אני עדיין לא חושב שאף אחד מהקווים של הברס בשל או מצויד להיות טופ 5-10 בליגה באופן עקבי, ובכל מקרה - אני לא רואה איך הם עשו מספיק כדי לתקן פאס ראש מהחלשים בליגה.
קיילב וויליאמס נראה מצוין בקלטת, אבל יש פגמים משמעותיים במשחק שלו (כפי שתיארתי בסדרת ההכנה לדראפט, בפרק הקיוביז), ובעיקר מחוץ למגרש - זה מרגיש טעון ולא בריא: הפרסונה ה"צבעונית" (תרתי-משמע), גישת הדיווה לאימונים לפני ואחרי הקומביין, ההתמהמהות סביב החוזה... כל אחד בנפרד אולי לא יוצא דופן (היי, אפשר לומר אותם דברים על מארווין האריסון, לצורך העניין), אבל ביחד - זה מרגיש כמו דגל אדום. ואולי זה סתם חלק מהכניסה של הכסף הגדול כבר בשלב הקולג' 🤷🏻♂️נחיה ונגלה.
איש המפתח
קיילב וויליאמס, קוורטרבק:
התלבטתי מאוד עם מתאם ההתקפה החדש, שיין וולדרון, אבל החלטתי בסוף ללכת על קיילב - האיש שמשקל כל אוהד פוטבול בעיר שיקגו יהיה מונח על כתפיו בחודשים ספטמבר עד ינואר (לפחות).
זו עוד אחת מהסוגיות שאני מרגיש כמו תקליט שבור בעודי חוזר עליה, אבל קשה לתאר עד כמה הבחירה בו היא גורלית לגורל הפרנצ'ייז ולביטחון התעסוקתי של כל-כך הרבה אנשים. לא שאני משווה בין השחקנים, אבל, בתרחיש שבו הוא פותח קריירה כמו ברייס יאנג, תוכלו לצפות למתיחת פנים דרמטית בצוות האימון, ולהחלפה של הרבה מאוד מה-Skill Players בעונה הבאה.
כפי שידוע לכם כבר היטב, אם אתם עוקבים אחרי, אין עוד פרנצ'ייז ב-NFL שמעולם לא היה לו קיובי שמסר ל-30 טאצ'דאונים ו/או 4,000 יארדים בעונה, ובשיקגו עשו מאמצים והשקיעו המון משאבים כדי לנסות לעזור לוויליאמס להגיע לשם כבר בעונת הרוקי שלו. גם אם אני מפליג בזכרון 10-15 שנים אחורה, אני מתקשה לזהות סיטואציה יותר בריאה (על הנייר) מבחינת הסגל שנבנה סביב רוקי קיובי. אולי ג'ו בורו? אולי... אבל אני חושב שלברס צפויות פחות בעיות בקו ההתקפה.
נתון מפתח
הגנת הריצה של הברס הייתה בעונה שעברה מהטובות בליגה: מקום 1 מבחינת יארדים למשחק (86.4), מקום 2 מבחינת טאצ'דאונים על הקרקע (8 בלבד) ומקום רביעי מבחינת כמות יארדים ממוצעת לנשיאה (3.8). אבל למרות שהשמות הנוצצים ביותר שלה נמצאים בסקנדרי - היא הייתה ממוצעת (במקרה הטוב) נגד המסירה, ורעה מאוד מבחינת פאס ראש (מקום 2 מהסוף - עם 30 בלבד).
אדי ג'קסון, אול-פרו לשעבר, נחתך וחתם בבולטימור. קווין באיירד (שאיכזב בענק בפילדלפיה) מגיע במקומו. כדי לבנות בברס קבוצה מאוזנת באמת, ההגנה האווירית בשיקגו תהיה חייבת להיות טובה יותר.
תרחיש חלומות ותרחיש בלהות
בתרחיש החלומות: שני הרצפים המקוללים שהוזכרו כאן מנופצים בקלילות על ידי קיילב, שנראה בעונת הרוקי שלו בברס בדיוק כמו שנראה בקמפיין ההייזמן של 2022 - נייד, מאלתר בחסד, ובעיקר - מוסר בחסד עליון. קיילב מפזר את הכדור בין הרסיברים שלו, שומר על כולם מרוצים (אפילו על דיאנדרה סוויפט מהבקפילד), וסוגר עונה עם 4200 יארדים ו-32 טאצ'דאונים. תואר רוקי השנה בצד ההתקפי הוא מובן מאליו.
ההגנה ממשיכה מאיפה שסיימה את העונה שעברה, ושומרת את היריבות שלה על פחות מ-20 בממוצע למשחק.
הברס מתגנבים לפלייאוף עם מאזן 9-8, ויוצאים למסע סינדרלה מפואר - שכולל 2 ניצחונות חוץ קשים בפלייאוף, מסע שנגמר אך ורק בגמר ה-NFC. לא ברור אם בשנה הבאה יוכלו להגיע אפילו יותר רחוק, אבל מה שבטוח הוא - שלשיקגו ברס, סוף סוף, יש פרנצ'ייז קיובי אמיתי.
בתרחיש הבלהות: הליקויים שגרמו לסקאוטים מסוימים לפקפק בהצלחה של קיילב במעבר ל-NFL מתגלים, והוא נחשף כקיובי פזיז, שנוטה להאריך מהלכים יותר מדי, לפספס השלמות קלות, וללכת בכל מחיר על המהלך הגדול והנוצץ. כל המגרעות האלה מתגלות במלוא תפארתן בפתיחת עונה צולעת במיוחד והברס מגיעים לביי במאזן 1-5. ההגנה לוקחת צעד אחורה - מונטז סווט מקבל דאבל טים ומועלם, ג'יילן ג'ונסון חווה ריגרסיה קשה בעונת פוסט-הארכה, והיחידה כולה לא מצליחה להתחבר.
קרע מתגלה בין קיילב והאוהדים, כשהוא מתייצב למשחק נגד הפאקרס בשבוע 11 עם לק ג'ל בציפורניים בצבע ירוק. מאט איברפלוס לא מצליח לייצב את הספינה ומפוטר, בחודש האחרון של העונה, כשהסיפור כבר גמור לגמרי.
הברס מסיימים במאזן 4-13, עם בחירה גבוהה בדראפט, אבל עם הרבה יותר סימני שאלה להתבוסס בהם עד אפריל.
התחזית המוקדמת שלי
המציאות שאני צופה היא איפשהו באמצע תרחישי החלומות והבלהות - מאזן 7-9, קיילב ייראה כמו הדבר האמיתי (ואולי גם ישבור לפחות אחד משיאי הפרנצ'ייז - זה לא כזה מורכב בעונה של 17 משחקים עם כל כך הרבה כישרון בהתקפה), וגם יזכה ב-OROY, אבל יראה חולשות וייצור כמה סיפורים מדאיגים מחוץ למגרש.
מי לדעתך תזכה בבית?
- דטרויט ליונס
- גרין ביי פאקרס
- מינסוטה ויקינגס
- שיקגו ברס
Comments